החלל העמוק הזה, שבקוע בתוכי

התהום הפעור לרגליי  

לרגע יש לי  פחד גבהים

"אין הבור מתמלא מחוליתו"..אומרים.  

שכבות שכבות.. של אדמה קשיחה

עולה אחד יורד שניים

סביבי חרוטות סימני ציפורניים

החומר הבוער בתוכי

מאיים לשרוף בנגיעה

כל כולי עשוי תבן

ברצון רב היא מלחכת  

אותה שלהבת...

מכלה את כל שנותר

שולחת רשפים לכל עבר...

מנתב את נהר הדמעות

וזועק להיות או לא להיות

מים רבים לא יוכלו לכבות.

מה אני ומה חיי

נועדתי להיות במקום אחר

בארץ "לעולם כן " 

מקום שבו חלומות מתגשמים  

זאבים גרים עם כבשים

אור וחושך מתערבבים יחד  

ויוצרים יצירה ,שאין לה שם  

אך לעיניים תאווה .