באופן מפתיע במידת מה, נלמד גם מכאן שאסור לכהן לשאת שתי נשים כנהוג באותם הימים. יתכן וניתן להסביר את הענייןע"י כך שהיכולת הפוליגאמית שלו מוגבלת, הרי גבר שנשא יותר מאישה אחת היהמחויב להן באותה מידה הן מבחינת פרנסה והן מבחינת חייהם האינטימיים. ההלכה קובעת היתר למקסימום ארבע נשים לגבר ו"לפיכךציוו חכמים שלא ישא אדם יתר על ארבע נשים אע"פ שיש לו ממון הרבה כדי שתגיע להןעונה פעם אחת בחודש" (רמב"ם הלכות אישות פרק יד הלכהד). וכאן היא אוסרת ריבוי נשים.יהיו הסיבות אשר יהיו יוצא שכהן גדול חווה בחייו מערכת אינטימית מיוחדת במינה,אינטנסיבית ועמוקה יותר.

לא מדובר בהגנה על המונוגמיה אבל נראה שיש בסמליות הזוכדי ללמדנו על טיב היחסים האנושיים שנדרש דווקא ממי שמייצג את העם בשעות יוםהכיפורים הנשגבות. הוא, המתקרב יותר מכל אדם אחר עלי אדמות אל הקודש, צריך שחייויהיו קודש. צריך שידע לחוות את חווית הזוגיות הטוטאלית של "ודבק באשתו והיולבשר אחד", במעין חזרה לימי בראשית. הכרות עם המרחב האינטימי של הבית, שלהזוגיות המצריכה מפגש מתמיד עם המרחב הפנימי האישי נראית הכרחית לאדם אשר מצופה ממנו להגיע לאינטימיות עם ה'. להיות שליח הציבור האולטימטיבי. שליח הפועל מתוך אהבה לבני עמו. כשהוא שם לבדו נושא ברוחו ובמהותו את עצמו שכבר איננו אחד בודד אלא אחד שמחובר בנימי נשמתו לאישה שאתו.

זה המתח העומד בעומק הניסיון לחיות חיים של קדושה: המתח בין קדושת הגוף לאפשרות להתדרדרות בהמית.  רק אחרי דיוןמעמיק במתח הזה, רק אחרי התמודדות עם היותי "בעל גוף" – יכול הכהן (וגםכל אחד מאתנו) להתמודד עם אתגר הקדושה, עם הבאת הקודש לחיים. עם הבאת הרוח אל החומר.  "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה'מקדשכם" ויקרא כב/לב.

לא תהפכו את שם ה' לחלל אלא למהות.