מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...
פוסטים פופולאריים
-
אזהרה: לעיניים בעלי לב חזק. ללא כותרת.
23/2/09 | 860 צפיות
-
******************************************** (פרחים)
4/5/10 | 714 צפיות
-
הכל בנו ובנו הכל, דרושה סבלנות, לא תמיד זהו הרגע הראוי לרצון, אבל תמיד זהו הרגע הראוי לעשייה העכשוית הנוכחית. זוהר גולדפרב
21/6/09 | 689 צפיות
-
אַהֲבַתְ אוֹתִי. זוהר גולדפרב
6/2/10 | 596 צפיות
-
נקודות בדולח. זוהר גולדפרב
10/10/09 | 1164 צפיות
-
חורצת גורלות. זוהר גולדפרב
4/9/09 | 1047 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב 22/8/13
- שיגעון 28/7/13
- מעברים 14/5/13
- ארעיות שבמקרה 12/5/13
- זה מה שזה 28/4/13
- הגיג 26/4/13
קו המיתאר של ענן
וכל הלילה חלמתי חיים אחרים במקומות אחרים, והתעוררתי בבוקר לצליל של גשם, אז יצאתי לחפש בטירוף את הקשת אבל אדי העפר של מדורות ליל אמש, הפריעו לשמיים לנצנץ בכחול את השמש, ונותרתי כמו זו בסרט, שהיה פעם בשחור לבן בטלויזיה, כשהייתי קטנה, כמו הילדה בכוכב ההוא, שבו זורחת השמש רק שעה בהרבה שנים וכל הזמן יורד גשם, וכל הילדים כלאו אותה באיזה חדר, כמעשה קונדס ניתעב, וכשהגיעה השעה, הם כולם רצו החוצה מתוך המקלטים האפורים שהם חיים בהם, כדי לקטוף פרחים פורחים בתוך קרני השמש. ורק היא, נשארה שם, שמה כף ידה, על קרן אור אחת משתרבבת דרך חריץ חלוני. כשחזרו חזרה והגשם חזר לפעום את שלו, הם שחררו אותה, והיא יצאה ופניה כלפי מעלה וידיה פרושות ועיניה דומעות, ואני כילדה ישבתי על הספה, לבדי לבדי, בוכה איתה. את כל הפרחים של כולם היא קיבלה אז. אני לא רואה פה פרחים, גם לא קשת, גם לא חלומות מתגשמים, גם לא שמש. אוהבת שמש, מאד. |
תגובות אחרונות
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב
-
P65
בתגובה על *
-
חולמתחסר
בתגובה על שיגעון
-
perach1
בתגובה על ארעיות שבמקרה
-
~Dori~
בתגובה על זה מה שזה
-
אסתר רבקה
בתגובה על הגיג
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואהו,
מאד מעניין לקרוא.
תודה.
וכל הלילה חלמתי חיים אחרים במקומות אחרים
חושבת על הדמות שכותבת את המונולוג הזה...
עד כמה עז רצונה להתנתק מהחיים הקיימים
מה ניצרב שם ברצף של החוויות המייאשות שלה שמעודד אותה למצוא שביל בריחה כמו -חלומות
עד כמה כבולת ידיים ורגליים היא - מבחינה מנטלית ורגשית - כדי לפתוח ולומר בערגה : וכל הלילה חלמתי חיים אחרים במקומות אחרים
דרך אגב:
השמוש ב-ו' החיבור בראשית המשפט - נותנת כיוון נוסף לפוסט - להיות מעגלי
המשפט יכול להיות תחילי וסופי...
יפה!!!
נכון יעל, זוכרת ומזכירה לי,
נכון.
תודה לך על ביקור
ושמש לנו
עצוב ויפה.
ולמי שאוהבת שמש מאוד,
אין לי ספק שהיא תשוב ותזרח
ובקרוב מאוד :)
והנה חיוך עבורך מכל הלב
(קראתי את תגובתך לליאורה, אז הגעתי )
וזכרי שהחיים מורכבים מטבעם גם מרגעים
כאלו, בהם השמש נחבאת, מסתתרת מעינינו.
תודה, אשרורון,
בדיוק חשבתי עליך היום!
אוף...זוהרונת
הכתב קטנטן. העין התאמצה מגודל הכתב ומהלחלוחית שמילאה את עיניי בקריאת השורות האלה...
מה אוכל לעשות חוץ מלחבק, מכאן, מרחוק...
גמני אוהבת שמש, מאוד....
ליאורה,
תודה על ביקורך,
תוהה על מי הנוכחים...
הילדים ההם?
אוהבת את הזיכרון.
הם תמיד נוכחים!!!
ליאורה
אני רוצה לכתוב כאן משהו...
רק כל מה שעולה לי זה:
התהליך שעבר בתוכי כשכתבתי, היות וציינת מתרוצץ כמו חלום.
זה כאילו מוקרן לי במוח והאצבעות מעבירות לדף סרט.
(הפס קול..אם כבר דנים בסרט...הוא קול הרגש, מנגינה פנימית בי שמהדהדת).
תודה רבה!
נהדר רצף המחשבות הזה
המתרוצץ כמו בחלום
ממקום למקום
אהבתי מאוד את הפתיחה
"וכל הלילה חלמתי חיים אחרים במקומות אחרים"
מקסימה!
נפלא לי שהופיע בשניים
ונפלא לי בצבעוניות
ונהדר לי שבאת אלי לכאן.
אותיות לך כפתיתי שלג רך
את עושה לי שמש בלב
תודה, אפרת
התרגשותך התרגשותי
(טוב, לא התכוונתי להכניס את הציור פעמיים.
אבל זו אהבה.
כן תרבה :)) )
זוהרת,
כמה יפות ונוגעות המילים.
והסרט...
לא נשמע לי מוכר
אבל נדמה לי כמאוד.
ואילו ישבנו יחד על אותה ספה
יודעת את הסיפור:
את, הטישו, אני והדמעות...
ותראי...
זה צוייר לפני מספר שנים.
ובכל זאת...
ועדיין...
ב-2 במאי.
רוצה לדבר על 'מקרי'?
:))
מקדישה לך, אהובה.
וגם את מילות היום הזה
(בערוץ אחר)
חיבוקים, גם.
איזו כמיהה לחיים ,ונראה כאילו הם שם אצל האחרים- לא מושגים
מאד מאד נוגע ללב. התרגשתי ....
אפרת גל
www.efratgal.co.il
ואני רואה פה
פרחים
וקשת
ושמש
וכולם בתוך זוהר
גדול וחזק.
(יש ימים כאלו שקשה לראות טוב)
שולחת קרן שמש,
מיכל
תודה...
את יודעת, החיים הם לא שחור לבן
למרות שהסרט היה כזה..
במישור אחד עצוב,
באחר יכול להיות שמח,
במישור אחד שממה
במישור אחר נווה מדבר.
לפעמים רואים את זה
לפעמים את זה
אהבה לך
(ולי...וכריך עם גבינה צהובה...אני רעבה)
(:
ואני בטוחה שבכוחה של קרן שמש לפזר את אותם עוולות חיים
כפי שכתבתי בשירי האחרון ולגרום לך לראות את הפרחים
פורחים ואת השמים התכולים עם הקשת בענן
צריך לרצות המון המון
אוףף כשאת נוגעת, את נוגעת.
אוהבת'ך אמרתי...(-:
מ
א
י
ר
......
אם היית לידי היית מקבלת נשיקה ענקית.
וגם את הדמעה הזולגת מעיני.
כמה המון עצב בכל כך מעט....
ושביבי התקוה מחפשים דרכם
אבל כמו הקשת שלא נוצרה
גם התקווה כמעט כבתה.
לא ירדתי לסוף דעתך,
אבל משהו אצלך התרחש .
תודה
ת'אמת..זה לא שיר,
זה קישְקֵה של בטן
לא התחשק לי לערוך
יש בשליחה החוצה משהו תראפויי (מקווה שרשמתי נכון)
וזו הייתה מטרתי כאן
קראתי כמה פעמים.
תחילה פחות אהבתי, אחר כך יותר.
ממליץ לקצר את השורות ולהאריך את משך הזמן שבין האירוע להעלאתו לבלוג (לערןך...)
מאוד-מאוד אהבתי את כל השורות האחרונות.
יופי של שיר
מסתבר שלא רק אני מנסה לחמוק מהעכשיו כדי לגלוש ברחיפות קלות בין ממלכת החלומות, אולי זו הדרך הנכונה לקראת תבונה אחרת , זאת הצומחת מהשוליים התאבים של הגוף והנפש.
כתיבה נפלאה.