זהו הרשומון הרביעי אותו אני מעלה בבלוג וקדמו לו בזמן ובסדר הכרונולוגי "רשומון סרטן" שהיה הראשון, "רשומון סרטן 2" ורשומון סרטן 3".
הדברים מובאים כפי שנכתבו בצורה אותנטית ביום שעלו על הכתב, מתוך אמונה, שהמחשבה הראשונה היא הכי מזוככת. תוספות טקסט, שלא נכתבו בתאריך המצוין, נכתבו בסוגריים והם לרוב תוצאה של הבנה מאוחרת, בעת שקראתי מחדש את החומר המצטבר. טקסטים שנכתבו בדיעבד, על סמך הזיכרון, בימים בהם התקשיתי להרים את ראשי מהכר, מובאים בתאריך בו אירעו ומסומנים בכחול.13 יוני 2009  יום שבתהיה לי שבוע קשה מאד. לא הרגשתי טוב. בשבת הרגשתי מעט  יותר טוב מה שמכונה על ידי סביר.
"סביר" הוא מצב נסבל. אין תופעת לוואי ספציפית שמכניעה אותך, אך אתה גם לא האדם שהיה לפני המחלה וכנראה שלא תעשה את חוצה ישראל.

דברים שאני רוצה לעשות ולחוות בעתיד:

-לראות נכדים, לא רק מפני סימן לאריכות ימים, אלא כדי להעביר אליהם את דרך היהדות והתורה
 (דרך התורה כפי שאני מבין ומרגיש אותה. דברים רבים העברתי לילדי, אך בתחום זה הייתי רדוד
 ושטחי).
-לממש את ייעודי בעזרה לזולת, דרך מרכז חב"ד , דרך העסק, בשיתוף פעולה עם חולים אחרים,
 עם ד"ר נחושתן ועם כול מי שצריך. להקל על סבל החולים למנוע מהם  טרחה מיותרת, שגוזלת את
 כל משאבי האנרגיה שלהם המופנית לטיפול בבעיות ביורוקרטיה ולא למלחמה במחלה. (אומנם אני
 כבר רשום  כמתנדב במחלקה האונקולוגית, אך לצערי הרב האח הראשי, נתן, טרם סגר איתי "סידור
 עבודה" זה ודאי יקרה בימים הקרובים ואם לא, אתנדב במקום אחר, בנוסף להסעת חולים)..
-להיות שליח, שמעיד בגלוי על הכוח של התפילין. (כפי שאני עושה עכשיו. אגב איש לא ביקש ממני
  או המליץ בפני לעשות כך. אל תרימו גבה. קצת לפני שאתם רצים לתורות רוחניות אחרות, הציצו
  מעט בשלנו וקחו את מה שמתאים לכם. זה שייך לכם כמו לכל אחד אחר. לא פעם ברגעים
  שהרגשתי רע השתפרה ההרגשה פלאים עם הנחת התפילין).
-לממש את החלום של התנקות רגשית והתרפאות מהסרטן. לחייך לעולם ושהעולם יחייך אלי חזרה.
  (סרטן, מלבד הממצאים הקליניים, הוא לעיתים מנגנון שהשתבש לא מעט בהשפעה של בעיה
  רגשית, כך אני מאמין).
-לפגוש את אחי בארצות הברית כמו שהבטחתי לו.
-להמשיך ולהתחזק פיזית, תוך אהבת האלוהים ולימוד תורה. (ושוב בדרכי שלי).
-לייצר לעצמי ימים עם תוכן ומשמעות (זו משימה קשה מאד, אל יהיה קל הדבר בעיניכם כאנשים
 בריאים. אני חושב שלחלק לא קטן מהימים נתתי תוכן ולחלקם אפילו משמעות).
-להצהיר קבל עם ועדה, שאין דבר חזק ומחזק מחגית. בקשתה, שאני אסלח לסביבה מקובלת עלי.
  (לרוב האנשים סלחתי, לחלקם אינני מסוגל לפחות לא בשלב הזה.)

שגרה ושגרת המחלה
ומרכזיות האמונה והסמלים באותה התקופה

מחר, יום ראשון, מועד הפגישה עם ד"ר ויגודה מנהל מחלקת רדיותרפיה. הזמן הוא סמוך לאמצע ההקרנות המתוכננות לראש. למרות שמדובר בפגישה שגרתית, שנערכת פעם בשבוע לכל החולים, שעוברים הקרנות, כל פגישה עם רופא מותחת ומייצרת ציפיות. אני רוצה בשורות טובות. שיניתי גישה. אין יותר ציפייה לבשורות רעות, לכישלונות ולא לשום דבר רע אחר. הגידול בראש יקטן. אם יש גידולים מיקרוסקופיים הם ייעלמו. ד"ר ויגודה, אני מאשר לך להתנפל גם על הגידול בריאות ולהעלים אותו, בעזרה שלי ובכל עזרה אחרת יהיה אלוהים איתך. רק ביטחון ואמונה. כמובן שהניצחון הוא לצורך מטרה ולא יעד בפני עצמו. אגב, ככל שהפחד והחשש מתגנב ללב פחות כך ייטב וכך אני עושה. (כמובן שלא הייתה משמעות מיוחדת לפגישה, הרי ללא בדיקה וסריקת MRI לא ניתן לדעת מה מצב הגידול בראש. זו למעשה בדיקה של "כיסוי תחת" לוודא שאני מרגיש טוב ואם לא, להגיב בזמן למצב). בבוקר הלכתי ברגל ארבעים דקות, בצהריים ארבעים דקות ועוד מעט, בשש לערך, אלך שוב. זה מצוין למרות שאני מאד "כבד" מהחמין שאכלתי, אבל זה מאד טעים . (כיום לאחר כל כך הרבה טיפולים גם הליכה אחת רצופה של 40 דקות תהיה הישג פנטסטי. גם זה יגיע).
את שעות הבוקר בליתי בבית חב"ד, שלוש שעות, כולל שיעור חסידות פרטי, שממנו הבנתי, שכדי לכבוש תכונה רעה אחת שלי, נניח נטייה לרוגז, נדרשים לעיתים חיים שלמים, אז נתחיל (אני די מצטער שהפסקתי את השיעורים. ראשית כי אני אוהב ללמוד ושנית זה מסיח את דעתך מעיסוק בעצמך ובמחלה. אני יחזור לכך ככל שגופי יתחזק).
במוצ"ש נלך להופעה של ג'קי לוי, "צחוק עשה לי אלוהים", כמעט נשמע שהכול נורמאלי. (ההופעה הייתה נהדרת והיא מומלצת בחום. את תכונת הרוגז לא כבשתי, אכן נדרשים לכך חיים שלמים).

זו שיא התקופה בה אני מדבר אל עצמי, בה אני מפעיל דמיון מודרך, בה אני מחזק את הנפש כדי שזו תתגבר על הסרטן. תקופה בה אני חולם בהקיץ את כל מה שאעשה, אחרי שאתגבר על המחלה.בשולי הדברים. ביבי מתכונן לנאום בר אילן, תשובה לנאום אובמה בקהיר. אני חושב שזה פחות חשוב ממה שזה נשמע. מה שחשוב זה מה נעשה ולא מה נגיד. אני כבר עושה! (חי ויוצר בירושלים). בכל מקרה נאחל לו הצלחה מלאה. (דעתי אינה נוחה מאובמה ואינני מחסידיו של ביבי. יחד עם זאת שהדברים נכתבו לא ידענו עד כמה אובמה ילך רחוק וסלידתי ממנו הלכה והתעצמה. משהו בתוכי אומר לי, שהוא אינו פועל לטובתנו ואלה, שדעתם הפוכה משלי, רואים מהרהורי ליבם ולא את המציאות. אבל אני מקבל את דעתם השונה החשובה מאד, לשיח הציבורי, לדמוקרטיה ולהמשך החיים בארץ הבלתי אפשרית הזאת.)14 יוני 2009 יום ראשון

בפגישה שנערכה עם ד"ר ויגודה ובהמשך לבקשתי, הורה הוא להוריד את מינון הסטרואידים לשתי גלולות ביום. נתבקשתי להודיע על כך לאונקולוג שלי ד"ר נחושתן וכך עשיתי.
כידוע הגלולות האלה, שאומנם מחזקות אותי, מלוות בתופעות לוואי לא נעימות שכבר תיארתי מספר פעמים.

הכנה לטיפול הכימותרפי הראשון
21 יוני 2009 יום ראשון

היום נטלתי לראשונה גלולה שנקראת חומצה פולית. גלולה אותה נוטלים מדי יום על פי פרוטוקול הטיפול הכימותרפי שלי. חומצה פולית  Folic Acid הינה ויטמין מסיס במים מקבוצת .B
החומצה הכרחית ליצירת תאים חדשים ולשימורם. כמו כן החומצה נחוצה לשכפול DNA, ועוזרת במניעת שינויים גנטיים העלולים לגרום לסרטן.
במקביל ועל פי הפרוטוקול, קיבלתי זריקה הנקראת B12, שגם אותה אקבל בקביעות, כל תשעה שבועות, כל עוד נמשך הטיפול הכימותרפי. ויטמין B12 חיוני לחלוקת התא, ועל כן חוסר בוויטמין זה עשוי לפגוע בייצור תאי דם, תאים של מערכת העיכול ותאי המעטפת של עצבים.  חוסר ויטמין B12 הוא אחת משתי הסיבות הנפוצות לאנמיה. חוסר ויטמין B12 מאופיין בחולשה, חיוורון, תחושת צריבה, נמלים בגפיים כתוצאה מפגיעה במעטפת העצבים, והפרעה עיכולית. לרוב אינני מאריך בתיאורים מדוקדקים של בדיקות, טיפולים ותרופות. במקרה הזה חרגתי ממנהגי משני טעמים. האחד, להדגיש בפניכם שהמידע היום כל כך נגיש וזמין לכל אחד והטעם השני הוא, להדגיש עד כמה אני ממושמע ומבצע את הוראות הטיפול של ד"ר נחושתן בדבקות. אני מאמין גדול שהקפדה על פרוטוקול הטיפול יחד עם כוח נפשי וחוזק מחזיקים אותי בחיים.

26 יוני 2009 יום שישיאני רואה רק מטרה אחת,  להבריא!
למרות נפילת ועליית רמת הסוכר (תופעה שאפיינה את אותה התקופה ולשמחתי נעלמה), למרות החולשה הבלתי נסבלת, למרות שהעצב משתלט עלי לעיתים קרובות, למרות הסבל, למרות הכול, המטרה היא להבריא! ייקח כמה זמן וכוח שידרשו להגשמת המטרה הזו.
חגית מתפקדת בצורה מושלמת. פיני, אבא של חגית, הצטרף למאמץ בזמן (מאז לא הרפה ולא עזב אותנו וללא עזרתו חיינו היו קשים בהרבה). אבי דדון (חבר מהצבא). חיזק אותי, דודו הדייר של אחי, נהדר, סידר את ההשקיה בגינה ומתעניין בשלומי באופן רצוף. החברים האישיים נהדרים. כל השאר יבואו בזמנם.

ביום שני הקרוב, מתוכנן הטיפול הכימותרפי הראשון. זה מותח ומפחיד, אבל מה שחשוב זו ההצלחה. עברתי כבר 17 הקרנות מתוך ה – 20 המתוכננות. מי שחושב שהקרנות זה פשוט, טועה בגדול. העייפות וההתשה שאני חש לא ניתנים לתיאור.בכל מקרה, תהיה לי התלבטות גדולה בעתיד האם להאריך שיער, או ללכת עם שיער קצוץ. (שאני קורא את המשפט כפי שנכתב על ידי אז, מדהים, אבסורד, נאיבי ולא מציאותי מה העסיק אותי בתחילת המחלה, אורך השיער שלי ! מצד שני זה מראה עד כמה דבקתי ונצמדתי לחיים.)טיפול כימותרפי ראשון והתגובות אליו29 יוני 2009 יום שניאת הטיפול  הכימותרפי הראשון קיבלתי היום התגובה בהחלט טובה. אין תופעות לוואי ואני לא סובל מהקאות או בחילות. (הייתי פזיז בנחרצות שלי לגבי תופעות הלוואי, אם כי אכן ביום הטיפול עצמו לא הופיעו תופעות מיוחדות ויכולתי להשלות את עצמי שכך זה ימשך).
כידוע, הטיפול שנקבע לי בתחילה כלל 6 טיפולים כימותרפיים, כפי שתיארתי ברשומונים קודמים. התהליך המחזורי שיכלול את תופעות הלוואי, כפי שיתוארו בהמשך ואותם עברתי בטיפול הראשון יחזרו על עצמו בטיפולים הבאים, בדייקנות של ימים ולעיתים של שעות. טיפול כל שלושה שבועות ביום שני, "נפילה" ביום חמישי ותחילת התאוששות ביום שני, בדיוק שבוע מהטיפול. כמובן שכל חולה מגיב אחרת ועליו ללמוד את המחזוריות המאפיינת אותו ולתכנן את הפעילות שלו בהתאם.2 יולי 2009 יום חמישי

יום עמוס אירועים. בבוקר ביצעתי הקרנה מספר 20  לראש, זו גם ההקרנה האחרונה. (בהמשך אקבל גם הקרנות לריאות, אלא שאז לא ידעתי שגם לטיפול כזה אזדקק.) סתיו עשתה היום מבחן פסיכומטרי (בדיעבד למדתי עד כמה לא הייתי מודע לחוסר הריכוז שלה והשפעת המחלה שלי עליה). החל משעות הצהרים ובאופן הולך ומתגבר בערב צצו להם תופעות הלוואי בזו אחר זו. בערב התגלו קשיי הבליעה הראשוניים. קוביות קרח בטעמים, שהוכנו מראש על ידי חגית בעצתה של ורדה, עוזרות בתחילה להקל על הכאב. מתחיל תהליך שלילי. אני מרגיש תשוש וחסר אנרגיות.

בדיעבד זהו אחד הימים הקשים שהיו במהלך המחלה. לא שזה היה היום הכי כואב, אלא שזו הייתה הפעם הראשונה בה נאלצתי להתמודד עם תופעות לוואי קשות של טיפול כימותרפי. כל הדברים הנוראיים שאומרים על תופעות הלוואי, נכונים ואין בהם טיפה של גוזמה. הבעיה הייתה ההפתעה, לא ניתן להתכונן לכך. אז מה עושים ? מבינים שהולכים "לחטוף", אך לא מתים מכך, עובדה שאני כאן וכותב 11 חודש אחרי. למעשה "חטפתי" את תופעות הלוואי בצורה "מחוזקת", עקב כך שגם קיבלתי הקרנות במקביל למספר ימים.

3 יולי 2009 יום שישיבוקר, כבר לא יכול לבלוע  וכמעט לא מסוגל לשתות. האוזניים אדומות, "רותחות" וכואבות. זרוק במיטה. בגרון התפשטו פטריות קשות. הפחד לא עוזר לי. הייתי סמרטוט. אין, מלבד חגית, מי שירגיע אותי ומפלס הדאגה אצלה בשיאו.
ערב, חזרתי מבית הכנסת. בקושי הלכתי. הרגשתי רע וחולשה אדירה. אכלנו אצל ההורים של חגית. נפילה. (מילה שתחזור על עצמה לאורך כל הטיפולים ותבטא הרגשה של תשישות קיצונית ולא נסבלת, מעבר לעולם אחר בלתי מודע ומיאוס ממה שאתה מרגיש). חזרנו הביתה ישנתי עד הבוקר חגית דואגת, גם אני. אולי זה השינוי במינון כדורי הסטרואידים שהוכתב מחדש על ידי פרופסור לוסוס (הפסקה הדרגתית של נטילת הכדור). אולי זו מחלת הסרטן, שמתישה אותי ואולי ההסבר הרבה יותר פשוט, כפי הניסוח המופיע בחוברת של האגודה למלחמה בסרטן: "עייפות ותשישות אצל חולי סרטן לא תמיד מובנת...." (עם הזמן למדתי שיש יותר דברים לא מובנים ולא מוסברים במחלת הסרטן מאשר אלה המובנים לנו).

4 יולי 2009 יום שבתתופעות הלוואי ממשיכות ומתגברות. רוב הזמן אני שוכב במיטה. ראשי כבד אני מרגיש חסר חיים.
אני שומע קולות מהסלון, אך לא תמיד מזהה מי מדבר, אם בכלל מישהו מדבר, או שמא אני מדמיין. עם זאת, רוב הזמן דממה. אחת לכמה שעות צלצול טלפון. אחת לזמן נכנסת חגית לחדר לברר את מצבי. על פניה דאגה רבה, אין בי כוח לעודד אותה.

5 יולי 2009 יום ראשוןלאחר סוף שבוע מזעזע שבו, או כאבתי, או הייתי מנותק מהעולם, חזרתי למחלקת אשפוז יום אונקולוגי בבי"ח הדסה, כול כולי כואב ומדוכא וסובל גם מחום (בהתמודדות עם התגובות לטיפול כימותרפי ראשון אין את הפריבילגיה והיתרון של ניסיון קודם). כל כך לא רציתי לחזור לכאן ולהיות מוצג בחולשתי, אלא שבאמת לא הייתה ברירה ואחרי כמעט ארבעה ימים של סבל, צריך לקבל טיפול. קיבלתי מיטה  במחלקה (שהפכה עם הזמן לבית שאני מבקר בו כמעט כל יום. כן בית! מרבית המטפלים שם הם אנשים נפלאים, שנתנו לי הרגשה של בית). רופאה תורנית הוזעקה לבדוק אותי. בדיקה קצרה גילתה את הפטריות בגרון. לאחר שהתייעצה טלפונית עם ד"ר נחושתן, הוחלט על  טיפול קצר, שכלל קבלת שתי מנות נוזלים ותרופה נגד פטרת באמצעות עירוי לווריד. הטיפול הפשוט ניתן והבעיה נפתרה. הצבע חזר לפנים והאנרגיה והחיות לגוף. חבל שאיחרנו ולא הקדמנו את הגעתנו לבית החולים וחבל שלא היינו מודעים לתופעת הלוואי האפשרית, פטריות בגרון. תופעת לוואי זו מופיעה במספר סידורי חמש ברשימת ההנחיות שקיבלנו בסיום הטיפול הכימותרפי. הרגשתי חי מחדש ונשמתי חזרה אלי. חגית הביאה לי כוס גדולה של מיץ פירות אותה גמעתי תוך שניות. ביקשתי לאכול והביאו לי מגש. אכלתי. הייתי כה רעב אחרי כמה ימים שלא אכלתי, כך שהייתי מוכן לאכול כל דבר.
ככלל אני לומד, שהסרטן נחלק, למחלה עצמה על ממצאיה הקליניים, תופעות הלוואי הנגרמות מהטיפולים והתרופות וחוזקה  של הנפש. קשה להבחין בניהם ומה משפיע על מה. זו מערכת אחת שהחולה חייב ללמוד אותה, להתייחס לכל מרכיב בנפרד ולטפל בה כמכלול.

7 יולי 2009 יום שלישי

היום נפגשנו עם פרופסור לוסוס, נויוכירורג . פרופסור לוסוס, שם דבר בתחום המוח וכבר לפני כעשרים שנה טיפל בי כמתמחה, כאשר אושפזתי,  עקב אירוע חד פעמי של אפילפסיה. הוא היה אז רופא צעיר מאד, עולה מברית המועצות, עמוס מוטיבציה להצלחה עם אחריות גדולה מאד. חלפו עשרים שנה והוא הפך ממתמחה לפרופסור. הוא לא זכר אותי, אך אני זכרתי אותו היטיב.    התור נקבע בצורה רגילה דרך המשרד ולא היה צורך בשר"פ, שירות רפואה פרטי. אני יכול להעיד, שאני זוכה לרפואה ציבורית ברמה גבוהה מאד במיוחד מהאונקולוג שלי ד"ר נחושתן. פרופסור לוסוס, הביע אופטימיות גדולה, באשר להצלחת ההקרנות לראש אותם סיימתי לפני מספר ימים. הוא נתן לנו את התחושה האופטימית, שהגידול התקוע במרכז הראש יעלם או לפחות יצומצם ולא יהיה צורך בפרוצדורה אגרסיבית יותר של רדיוסרג'רי, הקרנה נקודתית לגידול בעוצמה גבוהה מאד. (בדיעבד הוא טעה, נזקקתי לטיפול המכונה רדיוסרג'רי, אך בכך נעסוק בהמשך בהתאם לזמן הכרונולוגי). אני אוהב את גישתו העניינית, שתמיד מסתיימת בהבנה של החולה את מצבו ובפרוטוקול מסודר. נכון, מעט רוח קרירה מנשבת ממנו לעיתים, אבל אף אחד לא מושלם, והמקצועיות שלו אינה מוטלת בספק. גם ד"ר נחושתן מאד מחשיב את דעתו, כך לפחות אני התרשמתי. פרופסור לוסוס סיכם, שאופן הטיפול בגידול הנותר בראש יסוכם אך ורק על ידו והתיר לי להוריד באופן הדרגתי את מינון כדורי הסטרואידים, כך שבתוך עשרה ימים הפסקתי את נטילת הגלולות, למעט לקיחתן במסגרת טיפול כימותרפי. הבצקות בראש לא חזרו, תאבוני שלא ידע שובע רוסן ובכלל חל בי תהליך של רגיעה. סטרואידים הופכים אדם לאגרסיבי, שלא לומר אלים. (בדיעבד אני יודע, שרק האונקולוג שלי מתווה, מסכם ומנחה את דרך הטיפול בי גם בתחומים בהם הוא אינו המומחה ועליו להתייעץ עם מומחים אחרים. בחרו לכם אונקולוג ברמה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע והשתדלו שיהיה זמין נגיש ונעים. הבחירה שלי בד"ר נחושתן הייתה הבחירה הנכונה).10 יולי 2009 יום שישיאפשר להגיד, שפיזית אני מרגיש הכי טוב מאז החלו הטיפולים. העיניים נפתחו יותר מתמיד. "התפוצצתי" מאכילת שניצלים. זה מאד מפריע לי. בבוקר נשקלתי, 78 ק"ג, עלייה של יותר מעשר קילו מתחילת המחלה.
השיער "כואב" האם זה לפני נשירה ? (כן, החל תהליך הנשירה שכאב לי פיזית ולא פחות נפשית). חגית מאד עייפה אבל מרוצה. דיברתי עם סילמן, ראש הצוות איתו עבדתי מספר פעמים בבקרה וחניכה בתרגילים של הצבא, מאז פרשתי מצה"ל. סיכמנו על חזרה לעבודה. מפחיד, אבל חשוב מאד. מסר של חזרה לשגרה. (בהמשך, ככל שקיבלתי יותר טיפולים, כבר לא הייתי מסוגל לתפקד בעבודה הזו. במקביל גם צומצם הצורך מצד החברה המעסיקה).החברים ביקרו אתמול, איזה כיף. תמיד כיף איתם. יש יותר מדי סבל בעולם. הרבה יותר מדי. אז לא ניתן לעזור לכל אחד, אך חובה לעשות הכול לצמצם סבל עד כמה שניתן. אני רגיש. סבל ממלא את עיני דמעות. עכשיו לכאורה אני אמור לדאוג ולאהוב את עצמי, אבל אני לא יכול להתעלם מסבל של אחרים. הרגישות שלי בשיאה.אומרים שביבי מזגזג, שטויות. מירי רגב פורחת, שטויות, מדבקת פלאים לאיתור מוקדם של התקף לב, שטויות. אובמה ברוסיה, שטויות. הכול פוליטיקה בסיסית חסרת משמעות. כן חשוב האיום האיראני. כן חשוב צדק חברתי, לא חשוב פרסום ויחסי ציבור. אגב, ד"ר פיקר ממדבקת הפלאים היה קצין מילואים שלי.  כמה תמים הייתי אז, שלא הבנתי את קרבתו לביבי ואת כוחו. כולם רצו את קרבתו ורק אני ממשיך לעבוד במקום לדחוף את עצמי. תת אלוף ניסים פרץ ותת אלוף ערן אופיר, בין שאר מפקדי ואפשר לומר חברי, טרם התקשרו לשאול לשלומי... למה אני מופתע ? (הם לא התקשרו עד היום!). לפרץ היה משפט, שנהג להשתמש בו כנגדי לא פעם אחת "תיזהר שלא יעצרו אותך על תמימות". אז אכן נעצרתי על תמימות, אבל הסרטן לא יעצור אותי.11 יולי 2009, יום שבתמרגיש סביר. טוב מאתמול . (בהמשך הבנתי, שאחרי עלייה תבוא ירידה. הטיפולים הרי לא מפסיקים ויש צורך בתיאום ציפיות עם עצמך). הלכתי ברגל כחצי שעה. בהתחלה היה קשה לאחר מיכן חל שיפור יחסי. הסיבוב כלל יציאה מהרחוב בו אני גר, חוות הנוער הציוני, רחוב הפלמ"ח, רחוב המעפילים, רחוב החי"ש, וחזרה הביתה. רציתי לבקר את חמי וחמתי הגרים ברחוב הפלמ"ח, אבל כול התריסים היו סגורים אז לא דפקתי בדלת. תשע בבוקר שבת, ממה אני מופתע ? (תיאור הסיבוב שעשיתי ברגל מבטא את המאמץ האדיר שנדרש ממני ללכת מרחק קצר יחסית).

12 יולי 2009, יום ראשון

מרגיש יותר טוב, הולך ומתחזק, אבל לא רוצה "לפתוח פה לשטן". הלכתי חצי שעה ברגל באופן סביר. (רק במעלה הדרך הבנתי, שככל שאקבל יותר טיפולים כימותרפיים וטיפולי הקרנה, גופי ילך ויחלש. זה יגרום לי לתסכול ועצב רב, אבל זו הדרך הקונבנציונאלית לטפל במחלה הארורה. צריך להיות גם אחד מברי המזל, שהטיפול "עובד" עליהם. זה אינו דבר טריוויאלי).
בסיכומו של יום, אני די מאוכזב מלא מעט אנשים, שהתקשרו, אמרו שיבואו לבקר ולא עשו זאת. זה מעליב, שרק שלושה אנשים מהצבא מהווים מקור לנחמה: אבי דדון, מופיד גאנם ושלמה כהן. ערך הרעות הוא ערך מרכזי בצה"ל. אני לא חוויתי אותו. פעם ראיתי בזה תעודת עניות לי, עכשיו אני צריך לראות בזה תעודת עניות להם, או לפחות חוסר יכולת שלהם להתמודד. (התחושה הקשה הזו של התעלמות ממני ואי ההבנה מי אשם אני או "הם" לא נעלמה גם בהמשך המחלה.לא מצאתי לה מרפא ומנוח).ד"ר נחושתן "נבהל" מהודעת הדואר האלקטרוני שלי שבה הלנתי על החולשה שלי. בשיחה שקיימנו לאחר מיכן עשינו סדר ותיאום ציפיות. "מכבש העברנו עליך" אמר לי ד"ר נחושתן. זה מאד נכון: ניתוח להסרת גידול, לקיחת כדורי סטרואידים בכמות, הקרנות למוח, טיפולים כימותרפיים.
אני חזק נפשית ופיזית ואני רוצה לחיות, לא רק למען הסביבה, אלא גם למעני.

מהיום יש לי תיאבון לבשר, לא לפחמימות ולא לגבינות. עשיתי לי אומצת סטיק, אחרי שנים שלא אכלתי כזו בבית. ישנתי שנת צהריים עמוקה. (בדיעבד זו אמירה מאד משמעותית. התשוקה לבשר סטיק הלכה והתגברה עד שהשתלטה כמעט לחלוטין על התפריט שלי לתקופה מסוימת).
היום יש לנו הצגה בתיאטרון, "תפוחים מן המדבר". (הצגה מצוינת, היה לי קשה לשבת, אבל מאד נהניתי
המשך יבוא...

© כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2010