כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    מי\מה הוא אלוהים המושגי ? - חלק ב' (או: בראשית ברא האדם את אלוהים)

    3 תגובות   יום ראשון, 2/5/10, 19:41

    בעצם יש כאן קריאה להעמיק את ההסתכלות על אלוהים לא כמושא אמונתה של דת, אלא כקונספט חברתי תרבותי שקיים בכל חברה ובכל תרבות אנושית באשר היא.  כלומר ברמה הפילוסופית יש להתייחס לאלוהים כמושג חברתי.   (הפסקה האחרונה של חלק א)

     

    אלוהים המושגי-

    ממסעותיי במשעולי הפילוסופיה הכבדה למדתי להכיר כי הטענה החזקה ביותר בדיון הנצחי סביב קיומו של אלוהים, היא טענה הגורסת כי עצם העובדה שבכל תרבות אנושית קיים סוג כזה או אחר של אלוהים (או כוח עליון) מחייבת את עצם קיומו, לכל הפחות ברמת המושג. היינו, בין אם מחזיק אתה באמונה דתית ובין אם לאו, בין אם מקבל אתה את התאולוגיה המקומית ובין אם לא, אין אתה יכול להכחיש כי קיימת בתפיסה האנושית (ובתפיסתך שלך) איזה שהוא מושג הנקרא - אלוהים. ובשל כך מן הכרח הוא שבכל מקרה הוא קיים. טענה כזו שהעלה אבי כנגדי בזמנים עברו הכריחה אותי להכיר בעצם קיומו של האל המושגי,  שמו נגזר כמובן מעצם מהותו כזה הקיים לכל הפחות ברמת המושג.

     

    בשונה מאלוהים הדתי, המוגדר ע"י התאולוגיה (או במחשבתו הפרטית של האדם), אלוהים המושגי הוא אלוהים המוגדר בהיבטים תרבותיים-אנושיים גורפים.

    כלומר, בניגוד לריבוי הדתות וריבוי פניו של אלוהים הדתי, ההגדרה המושגית של אלוהים הקיים בתפיסת המוח האנושי אמורה להיות אחת.

    תמונת פניו של אלוהים המושגי שעולה מעצם התפיסה האנושית את הקיום, חוצה תרבויות דתות ונובעת בכלל מצרכים אנושיים בסיסיים הנולדים (מכורח העובדה שאנו יצורים בעלי מוח 'מפותח'). על טיבם של צרכים אלה ומאידך על אופיו של אלוהים המושגי שהם יוצרים ננסה לעמוד מיד.

     

     

    מהותו של האל המושגי נידונה רבות בפילוסופיה הן בעבר והן בהווה (גם אם לאו דווקא בשמו זה), גם כאן לא תהייה התיימרות מצדי  'לסכם' את דברי אלה הנוגעים בדבר בצורה הרבה יותר יסודית וטובה ממני.

    כפי שכבר ציינתי בראשית הפרק, זו היא  'המסקנה המספקת' שחילצה מחשבתי אז בנוגע לשאלת תפיסת האל, זו הממשיכה להתעצב גם בימים אלה.

    מכל מקום, התייחסותי לאלוהים המושגי היא כמובן מבעד לעדשות הפילוסופיה הפרקטית.


     

    מעצם הגדרת אלוהים כמושג, אנו מניחים כי קיים קונספט (רעיון) שמקורו בחברה ובתרבות שעומד אחריו. קונספט חברתי-תרבותי שניתן להגדיר באופן מילולי אם מנסים לפשט אותו לכדי צרכים אנושיים בסיסיים  (אגב, הנטייה לפשט תפיסות אנושיות לכדי צרכים בסיסיים תורמת בהיבטים ובנושאים רבים בפילוסופיה הפרקטית) .

     

     

    מראשית ההיסטוריה, או ליתר דיוק פרה-היסטוריה, משהתחיל האדם לפתח שפה ומילים, הוא נתקל שוב ושוב בהכרח להגדיר מילולית לעצמו את המציאות, הקיום, העולם שסביבו.

    אם ננסה להיכנס לראשו של האדם הקדמון נבחין בהבנה פשוטה שאנו בני האדם שונים משהו משאר היצורים החיים. אנו, כך אכן נטען בעבר, בשונה משאר החיות בעלי יכולת הבחנה מפותחת שבאה לידי ביטוי בראש ובראשונה במאפיינים כמו דעת ותבונה.

    נוכל להוסיף כאן שיכולות תפיסה כגון דעת ותבונה הן אלו הקשורות לתפיסת העולם הדואלית של האדם.

    יחד עם זאת, האדם יודע מעל לכל ספק כי באופן זהה לשאר היצורים גם הוא ימות. כלומר קיומו כפרט אינו נצחי. שתי הבנות ראשוניות אלו הניחו את קווי היסוד למה שלימים תהיה דמותו של האל המושגי -  (1) האל בשונה (מתפיסת) האדם מגלם את אחדות כל הניגודים; (2) בשונה מכל הברואים נחלתו היא נצח.  

    זה למעשה מהות האל המושגי כפי שצוירה לראשונה מתוך ההבדלים המהותיים שבין האדם לשאר החיות ובין האדם לכוח הגדול ממנו. (עוד על דואליות ונצחיות כיוצרי האל, ברוח משנתו של אבי, דנתי בפרק - "עץ הדעת, עץ החיים והחטא הקדמון"דצמבר 2008

     

     

    במקביל נוכל להסתכל על תקופות עתיקות בהיסטוריה האנושית בהן האמונה הדתית הייתה נחלת הכלל, ומתוך כך להסיק על מאפייני הצרכים החברתיים שהולידו את מהות האל המושגי.

    תקופות עתיקות אלו, בהן כלל המין האנושי החזיק באמונה כזו או אחרת כי קיים כוח עליון הנמצא מעל האדם ומכוון את הדברים. בין אם זה אלוהים מונותאיסטי או קבוצה של אלים, היו תקופות באנושות בכל אדם באשר הוא הייתה קיימת אמונה (ואפילו בצורה מסוימת הייתה זו 'ידיעה')  כי אכן קיים אלוהים מעליו.

    תקופות אלו באנושות מציירות באופן היפה ביותר הן את מאפייניו של האל המושגי והן את הצרכים האנושיים-חברתיים שהולידו אותו.

    אם נרצה להסיק מתוך תקופות אלו על הצרכים שהובילו אליהם, נצטרך להשוותן לתקופה המודרנית, בה האמונה הדתית היא נחלתם של אנשים מסוימים ובה האל נשאר וודאי רק ברמת המושג.

    בתקופה המודרנית עומדים לרשות האדם הסברים ונימוקים רבים לתופעות טבע והן לאופן שבו דברים 'מתנהלים' ביקום,  הסברים שלא היו קיימים בתקופות עתיקות.

    עבור האדם הקדמון, אם לא קיים הסבר מספק מה מקורו של הברק או מדוע פרצה מגפה, לא נותר אלא לייחס אותם לכוחות עליונים. האדם הקדמון יודע כי ישנם היבטים רבים בקיומו שנמצאים תחת התווית "לא נודע" , ומתוך ההנחה שלמישהו יש את התשובות (את הידוע) נולד הצורך להעמיד דמות מרכזית השולטת בכל ויודעת את סיבתם שלכל התופעות שאין הוא יכול להסביר.

    (גם תמונה זו, המראה מגמת התרחקות מהאל מהמושגי ככל שהאנושות "קונה חכמה" נידונה רבות.)

    נסכם רק כי ככל שגדול עולם הנסתר בפרשנותו של האדם את קיומו כך גדל תחום שיפוטו של האל, תקופות שהתאפיינו באמונה דתית גורפת היו תקופות בהן גדול היה הנסתר על הידוע, ומתוך כך נולד הצורך בדמות שתדע את כל התשובות - הלא הוא אלוהים המושגי.

     

     

    היבט נוסף, אף הוא מתקופות עתיקות של התפיסה האנושית, נובע מתוך ההנחה סבירה של האדם הקדמון כי לא ייתכן שהוא (האדם) אדון כל היצורים ובכלל אדון החיים. 

    על אף העובדה שהאדם חש עצמו כבר מהתחלה כעליון על שאר היצורים החיים, העובדה שהוא (כמותם) לא נצחי, והעובדה שקיימים כוחות טבע רבים שמעבר לשליטתו הולידו את ההנחה כי יש איזשהו דמות או ישות הנמצאת מעליו בהיררכית הקיום. דמות זו נקראה - אלוהים.


     

    הנחה זו,שמקורה די מתבקש, טומנת בחובה צורך אנושי נוסף - האדם, שלא כשאר החיות, מסתכל רחוק לתוך העתיד ומקווה שמציאות חייו לא תופתע באיזה שהיא תופעה שאין לו שליטה עליה. כך למשל, אדם זורע את שדהו מתוך הנחה שבעתיד יהיו גשמים, אך בו בעת הוא יודע כי אין לו שום שליטה על טיבה של עונת הגשמים הבאה, ובמידה ותהיה זו שנת בצורת לא יוכל לעשות דבר אלא לקבל את המציאות המרה כמות שהיא.

     

    מידת האקראיות, העובדה שחייו של האדם נתונים לשינוי אקראי ולא מוסבר בכל רגע נתון, הולידה את הצורך בביטחון. עבור האדם הקדמון ביטחונו הפיזי לא תלוי רק בעצמו אלא גם בהפתעות שהחיים מביאים עמם. 

    בתוך כך נולד צורך אנושי נוסף והוא הצורך להרגיש ולהאמין שחווית החיים אינה רנדומלית ורגעית, אלא שיש כוח המכוון את הדברים ופועל בהתאם לתכנית גדולה - כוח זה ניתן כמובן לאלוהים.

    כך, אם האדם מאמין שאלוהים מלווה את חווית חייו הוא יכול לקבל את הרעות הפוקדות מתוך הנחה שאין זו אלא תכנית אלוקית.

    אגב, גם הקשר בין בטחון אנושי אישי ובין מקום האלוהים המושגי  בחברה נדון רבות , הן לא מפתיעה העובדה שככל שצלח האדם לבסס את בטחונו בעולם "ולשלוט" על איתני טבע שונים, כך הלך והתרחק הוא מאלוהים המושגי, שכן ככל שהצורך בביטחון מצד גוף עליון קטן כך קטן מקומו של האל המושגי בתפיסת האנושות.

    (גם בשניי צרכים אנושיים עתיקים אלה דנתי בעבר, בפרק - "האם אלוהים צריך לפחד מתבונת האדם"  ‎אפריל 2010 )

     

     

    אם כן, שניי צרכים אנושיים קדומים הולידו את תפיסת האל המושגי :

    1 - הסברת הלא נודע, כמענה לנסתר   

    2 - בטחון והשלכת יהב על כוח עליון כמענה לאקראיות החיים.

     

    ובמקביל שניי מאפיינים עיקריים מבדילים את האדם מאלוהים המושגי ויוצרים את עצם מהותו :

    3 -  אחדות (בניגוד לתפיסה דואלית).        

    4 - נצחיות.

     

     

    ארבע נקודות אלו הן, לדעתי, הנקודות המרכזיות בתפיסת האדם והחברה את החיים שהולידו אתה הכרח בקיומו של אלוהים.


    מעבר לפרשנותן של התאולוגיות השונות, ארבע נקודות אלו משותפות לכלל התפיסה האנושית והחברתית-תרבותית  ובשל כך הן אלו המגדירות את  אלוהים המושגי.


    לא ניתן להתעלם מכוחן של נקודות בסיסיות אלו, ובשל כך לא ניתן להתכחש לבסיס קיומו של האל לכל הפחות ברמת היש המושגי.

     

     

     

     

     

    ברמה הפרקטית -

     

     

    ראשית, הפילוסופיה הפרקטית עומדת על צרכי האדם והחברה ומבינה בתוך כך גם את הכרח קיומו של האל ואת ודאותו ברמת המושג. 

    לאור העובדה שהיא מתייחסת לאלוהים כמושג חברתי, היא מבדילה אותו מהאל הדתי וכך יכולה היא להתעלם כליל מהיבטים תאולוגים, ולהתייחס להיבטים חברתיים ואנושיים  שהולידו את עצם אלוהים המושגי והגדירו את כוחו ואת מאפייניו.

    התייחסות כזו מגמדת את הספקנות הטבעית (שהוזכרה בחלק א') הקיימת בפילוסופיה, ומאפשרת לחלץ מסקנה מספקת באשר לאלוהים ולאמונה. 

     

     

    הן גם בהכרח לקבל את אלוהים המושגי ואת וודאותו יש תועלת פרקטית, שהרי אלו מאתנו שלא נושאים באמונה הדתית מחויבים בצורה זו אחרת לתת את הדעת על העובדה שאלוהים אכן קיים לכל הפחות ברמת המושג, ההבנה כי חובה להכיר באלוהים לכל הפחות ברמתו המושגית מאפשרת הנחת דעת באשר לקונפליקט אך בסיסי זה. 

     

    בעניין זה אפשר להוסיף כי גם אם לכאורה נראה שהצרכים האנושיים הקדומים שהולידו את האל המושגי הם צרכים פרימיטיביים שאינם נוגעים למציאותנו, הרי שאין זה אלא למראית עין, שהרי גם בתקופתנו המודרנית גדול הנסתר על הידוע, אף בחיינו אנו יש את הצורך לחוש שחיינו אינם כעלה נידף ברוח הנתון לתופעות אקראיות שכאלו. 

    ממשותו המושגית של אלוהים לא נגרעה כהוא זה, הן הצרכים הם אותם צרכים. ואף כי היום אין  האמונה הדתית גורפת  (שכן אפשר להדחיקם), הרי שבבסיסה האמונה הדתית מסתכמת על אותם על אותם צרכים קדמונים. עצם העובדה שצרכים אלה עדיין קיימים בתפיסה האנושית משאירים את אלוהים המושגי קיים וודאי בלי כל קשר לפרשנותה של תאולוגיה זו או אחרת.    

     

     

    המסקנה הפרקטית והשימושית ביותר העולה מתיאור זה של הפילוסופיה הפרקטית את מהות אלוהים המושגי, נובעת גם מההבחנה בין אלוהים הדתי לאלוהים המושגי וגם מההבנה את טיבו של אלוהים מושגי זה. 

     המאפיינים השונים שהעלינו באשר לאופיו של אלוהים המושגי הם מאפיינים תרבותיים אנושיים ברורים ונהירים שלא מסתמכים על לוגיקה מתחום הרוח ולא על תאולוגיה כזו או אחרת. 

    כך מאפשרת הפילוסופיה הפרקטית מסקנה מספקת באשר למושג השגור בפי כל- אלוהים, ונותנת לנו את היכולת להדיר רגלינו מחצרם של כהני דת או מספריה של תאולוגיה הבאה להגדיר עבור האדם את אלוהים. 


    נוכח העובדה כי כל אדם חושב המנתח את היבטי חייו יגיע בשלב כזה או אחר לנגיעה בנושא  אלוהים, מסקנות אלו העומדות לרשות האדם שהיום אינו מחזיק באמונה דתית לעשות "שולם" עם הדמות המוכרת ולא להצטרך לאי אלו הסברים תאולוגים עתיקים או חדשים כדי לברר את העניין.

     

    משהכרנו בצרכים הבסיסיים שהולידו את קיום האל המושגי, שוב אין אנו נזקקים לתיאורה של התאולוגיה את אלוהים הדתי, בנקודה זו עומדת לזכות האדם הבחירה האם להעצים צרכים עתיקים אלה ולפתח אמונה דתית, או לזנוח אותם לטובת צרכים אחרים שהתרבות המודרנית מעמידה.

     

     

    באופן אישי - כמו שכבר ציינתי בראשית הפרק, מסקנות אלה באשר לאלוהים המושגי הן שאפשרו לי (ודחפו אותי) לזנוח לגמרי את הדיונים הכבדים וחסרי התשובות. 

    בדיון הזה, עלה לראשונה הגוון הפרקטי ש'מתעלם' (בצורה מסוימת) מהדיונים הכבדים בנושא, מקבל את העובדה שהכול עומד בצל הספקנות, ומנסה לשמור לאורך הדרך על קו מחשבה שיוביל למסקנות חזקות מספיק להועיל ברמה היומיומית ברמה הפרקטית.   

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/10 14:22:

      עצם ההיתבוננות מועילה

      הפרקטיקה היא בדרך שבה אנו הולכים.

        17/5/10 13:05:
      תודה ...   את כמובן מוזמנת תמיד (: 
        15/5/10 02:33:

      מלא דברים מעניינים יש לך פה בבלוג אחזור לקרוא ולככב :)

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      מאור שיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין