שלום למוצץ רק מוצץ. לא מוכן להפרד. אנחנו מסבירים, מאיימים שיהיו לו שיניים עקומות, סוחטים הבטחות ו.. כלום. על המוצץ הוא לא מוותר. איך זה התחיל בכלל? מה מביא אותנו לתת לילד מוצץ? התינוק משתמש ביניקה/מציצה מרגע שנולד. תחילה לצרכי הזנה. התינוק רעב וכשהוא יונק הוא נרגע. הפעולה שעושה התינוק כדי לשבוע ולהרגע היא בעצם מציצה. אנחנו כהורים "מנצלים" זאת וכשהילד לא רעב אך עדיין לא רגוע אנו "דוחפים" לו מוצץ. המוצץ הופך עם הזמן לסוג של בטחון עבור הילד ומהוה עבורו מקור נחמה ולכן בהמשך לילד קשה כל-כך לוותר עליו. אז איך עוזרים לו לוותר על המוצץ ולהגמל? 1. עיתוי – לא תמיד נוכל אנו לבחור את הרגע המתאים. יש להיות קשובים ללוח הזמנים של הילד. 2. על מנת לגמול הילד ממוצץ שמהווה לילד מקור בטחון יש להמציא עבורו תחליף. למשל דובי שהילד אוהב או ספר וכו'. 3. חשוב להפוך את הגמילה כחויה, משחק, אטרקציה ולא לעשות ממנה טראומה רצינית. 4. ללוות את הילד בתהליך ולהיות שם בשבילו כשהמוצץ חסר לו ולא יכול לנחם אותו. 5. והכי חשוב: לא לשקר לילד. לא לזרוק המוצץ ולספר לילד שהמוצץ אבד וכו.... ותגידו תודה שהוא לא מוצץ אצבע.... ובשבוע הבא: רייטלין ודרכים נוספות להתראות,אבי לנדו - מאמן אישי בתקשורת הורים ילדים |