יחדיו נמתיק סוד - לימוד סודות התורה ע"פ ה"מתוק מדבש" והחסידות
פוסטים אחרונים
- טורח בעלי חיים 23/1/16
- אישה צדיקה שוות ערך לצדיק הדור ויכולה להציל את דורה מכיליון 1/11/15
- אכילת בשר על פי התורה 18/10/15
- כי תצא - כי תבוא 6/9/15
- ישראל ערבים זה לזה 23/8/15
- אפס כי לא יהיה בך אביון 16/8/15
ארכיון
0
מעשה מתחיית המתים - רבי יוסף פרחי ז"ל - סיום ומעשה מהרשב"י
ב"ה
סיום המעשה ולאחריו לכבוד ל"ג בעומר סיפור תחיית מתים שהיה במירון.
ולא הספיקו [החכם אבי הנער ושרה בת המלך] ליכנס בשערי ירושלים עד שבנו [של החכם] נפטר לבית עולמו ונפשו עלתה לשמים. וכאשר נכנס לעיר ושאל על בנו, אמרו לו: "בעונותינו הרבים בשעה זאת נפטר לבית עולמו". וַיִּזְעַק [החכם אביו] זְעָקָה גְדלָה וּמָרָה (מגילת אסתר ד, א) ויבא עד לפני פתח ביתו. והנה קול נהי [קינה] נשמע קול יללה מאמו השכולה. ויקרע [החכם] שמלותיו, ונכנסו לבית [אשר שם הנפטר] הוא ושרה צרה ומצירה. ושרה שומעת את כל הקורות, והיא עצרה את רוחה. ולא פתחה פיה בחכמה מטוב ועד רע ולא בכייה ולא אנחה. ובקרבה ישים או'ר בה ותכף נכנסה לבית שהנפטר שם. ותאמר לכל העומדים שם: "בבקשה מכם שתלכו מכאן כולכם". ותקרא: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי (בראשית מה, א ושמואל ב. יג, ט), שאני רוצה להיות בבית יחידה עם המת, כמו [זמן של] שעה [כדי] להפיג צערי ואנחתי. מאחר שבעבורו באתי מארץ מולדתי. ועזבתי אבי ואמי ומשפחתי ומלכותי". וכן היה שיצאו כולם לעשות רצונה. והניחוה עם המת יחידה, וסגרה הדלת בעדה [ע"פ: וַתִּסְגּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָה (מלכים ב פרק ד ה)]. ותפתח שרה את החלונות ותיתן את קולה בבכי ותאמר: "אנא ה' אלה"י אתה בֹּחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת (תהלים ז, י) ידעת את לב אמתך. כי בשומעי גודל אלהות"ך. ושאתה אלה"י עולם אשר בראת כל בריותיך. כדי שיכירו גודל מלכותך ויכולתך. אֲשֶׁר מִי אֵ"ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרתֶךָ (דברים ג, כד). ובפרט לעם בני ישראל אשר בחרת לגורלך. ולכל הבאים לחסות תחת כנפיך. ובכלל עזוז נוראותיך. שאתה עתיד להחיות מתיך. אשר מבני ישראל המה בני בחירך. וכשומעי כל זאת דבקה נפשי אחריך. ועזבתי אבי ואמי, ומלכותי, וארץ מולדתי, ובאתי לחסות תחת כנפיך. ונתקשרתי בעבותות אהבה בתורתיך ומצוותיך. ומי הוא שהביאני עד הלום להכיר אלהות"ך. הלא הוא זה הבחור [שלמה] מבחירי יראיך. זרע אברהם אהוביך [ע"פ: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח)]. והוא הכניס בלבי רשפי אהבתך, ונשבענו שנינו שלא להיפרד זה מזה כל ימי חיינו. ולהזדווג יחד לקיום מצוותיך. ובכן הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ (דברים כו, טו) בעין חמלתך. והראני נא נפלאותיך ויאמן דברך. וידעו כל הגוים שאתה קרוב לכל קוראיך. והשב רוחו בקרבו לבחירי זה שלמה בן אמתך. למען ידעו כל עמי הארץ שאתה אלה"י עולם ה'. ובידך רוח כל בשר איש, ממית ומחיה למאמינים בשמך. ואם חלילה וחס לא תענני ולא תעשה בקשתי. טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי (יונה ד, ג ושם פסוק ח) והריני מוסר נפשי אליך, ומהר חנני וענני ושמע תפילתי ואֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ (תהלים לט, יג). כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (מתוך תפלת שמונה עשרה)". ואחר כך נשתטחה על פני המת בחירה. ותשם פיה על פיו ועיניה על עיניו וכו' [ע"פ: וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד (מלכים ב פרק ד לד)]. ותזעק בבכי גדול ותאמר: "שלמה, שלמה ידידי וחמודי. ענני בעת ובעונה הזאת. איה אהבתך אשר עזבתני מָרָה כַלַּעֲנָה (משלי ה, ד). שבעבור אהבתי נכספה וגם כלתה נפשך [ע"פ: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי (תהלים פד, ג)]. וגם אנכי לא אזוז ממך. עד אשר תצא נפשי אחריך". עד שכמעט נתעלפה מרוב צעקתה ובכייתה והיא שטוחה על פניו. וה' שמע תפילתה. שדבריה ודמעותיה דפקו שערי רחמים.ובעודה שטוחה עליו נזדעזע המת. וכשומעה, נרתעה לאחוריה וקמה על עומדה. ועוד מעט ויפקח את עיניו וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה (שמות ב, יב). ותתחזק את לבה ותאמר לו: "אהובי חביבי, הנני שרה ארוסתך, באתי לקראתך". ותנשקהו ותחבקהו. והוא עודנו כאבן דומם ואין רוח בקרבו להשיב אליה. ותכף פתחה את הדלת ותקרא לאביו ולאמו. שימהרו להביא לו איזה משקה להחיותו. וכאשר נכנסו אל הבית אביו ואמו ויראוהו שהוא חי, גדלה שמחתם. עד שכמעט פרחה נשמתם. ובירכו [ברכת:] "בָּרוּךְ מְחַיֶּה הַמֵּתִים" (מסכת ברכות דף נח עמוד ב). והתחילו להחיותו ולהחזיקו בכל מיני משקים ורפואות וסממנים. וכשהבריא ונתרפא עשו החופה [בין הנער שלמה ושרה בת המלך] ברוב ששון ושמחה. ונסו יגון ואנחה [ע"פ: שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה (ישעיה לה, י)]. ונשארו ששים ושמחים בהשקט ובטחה.
כן הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו אות לטובה. ויעשה עמנו נסים ונפלאות וישיב שבותנו אל הארץ הטובה. אמן כן יהי רצון.
לכבוד ל"ג בעומר שהיה היום, ולכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי אצרף לסיפור זה סיפור על תחיית המתים שהתרחש במירון:
נס תחית המתים אצל ציון רשב"י בשנת תרפ"ג
בספר "הילולא דרשב"י" (שליקט וסידר הרב הצדיק המקובל רבי ישעיה אשר זליג מרגליות זצ"ל, הודפס בירושלים בשנת תש"א – 1941, דף ט עמוד ב, בתוך הערה ב) מביא מעשה נורא, שהיה נוכח בו, וכה דבריו: "לא אוכל להתאפק ולעצור מלספר מעשה ה', מעשה נס נפלא כי נורא, אשר בעינינו ראינו, והנני עד ראיה לספר בקהל מעשה נס ופלא מה שראיתי בעיני בהיותי במירון על ל"ג בעומר [יום ההילולא של הרשב"י, הוא התנא האלה"י רבי שמעון בר יוחאי] בשנת תרפ"ג - 1923, שחל אז ל"ג לעומר ביום השישי, ושכמעט רוב הקהל מאלפי ישראל שהיו שם בל"ג בעומר נשארו אז במירון לשבות שם את יום השבת, וטעמנו אז טעם שמחת שבת עילאית פלאית. וביום שבת בבוקר, אחר תפילת מוסף שהתפללנו אז בבית המדרש על יד ציון [קברו של] קודש הקדשים הרשב"י [ב]המנין האחרון קרוב לחצי היום. ויהי נשמע [לפתע] קול רעש גדול, שילד אחד של אחינו הספרדים שאמו נדרה לעשות לו תגלחתו [תספורתו] הראשונה, כמנהג הידוע, ואבי הבן לא יכול ליסע למירון, ואמו לבדה הביאתו למירון. ופתאום הילד אחזתו מחלת החולי רע ר"ל, ושבק חיים [נפטר] לנו. והילד היה מונח באחת החדרים הקטנים הבנויים למעלה עלי גגות הציונים בחצר הקודש [ליד רבי שמעון קבור בנו רבי אלעזר, ובחצר קבורים כמה מתלמידי הרשב"י], וציוו הרופאים שהיו שם מטעם הממשלה מצפת תיבנה-ותכונן שצריכין לעשות הסגר 'קאראנטין' על כל אנשי החצר [לכל האנשים ששהו אותה עת בחצר הקדוש] על איזו [מספר] ימים. וכשנשמעה הפקודה הזאת, רבים מההמון נבהלו והתחילו לברוח מהחצר החוצה אל השדות וההרים והגבעות אשר שם, אבל מיד הגיעו ובאו שוטרי הממשלה וסגרו החצר על שעריו, ואין עוד יוצא ואין בא. ומבית ומבחוץ היו נשמעים צעקות וקולות ובכיות, כי רבים מהיוצאים מחוץ לחצר עזבו את ילדיהם ואנשי ביתם וחפציהם [בתוך החצר], והחצר נסגר ונשמר על ידי השוטרים. ועל כולם עלה ונשמע קול בכייה מהאשה [של האשה], האם הילד המת שבנה הראשון והיחידי, שהביאה אותו על תגלחתו הראשונה אַיִן, ונהפך לתוגה שמחתה. ואני ב[מו] עיני ראיתי את הילד מונח בחדרו על הארץ ירוק ומת. וכולנו נצטערנו מאד מאד על נפש אחת מישראל, ו[על] צער אמו, ולא יכולנו בשום אופן מרוב צער לעשות קידוש ולסעוד את סעודת שבת קודש בבוקר. והנה פתאום קמה אם הילד וחגרה מתניה כאשת חיל ולקחה הילד המת על ידיה, וירדה עמו למטה בבית הכנסת שעל יד הציון הקדוש הרשב"י, והניחתו על הרצפה שעל יד הציון הקדוש, ובקול מר צורחת ובבכי צעקה אם הילד: "אוי, צדיק, צדיק, רבי שמעון, הנני אמתך, באתי לכאן לכבודך לגלח בני היחידי הראשון אשר נתן לי השם יתברך בזכותך, וקיימתי נדרי אשר נדרתי להביאותיו כאן על ל"ג בעומר [כנראה שהאישה הייתה מחוסרת בנים שנים רבות, ונדרה נדר שאם תזכה ללדת בן, תערוך לו את ה"חלקה" אצל ציון הרשב"י בל"ג בעומר]. ואתמול הביאותיו חי ועשיתי לו התגלחת בשירים ובזמרה ובתוף ובכינור ומשתה ושמחה (כמו שנוהגים שם בזה), ועתה איך אסע מכאן בבושה ובכלימה בלי הילד כו' כו', ובאיזו פנים אבוא הביתה", וקולותיה ובכיותיה היו נשמע על כל החצר [של הקבר] הקדוש, ולב מי לא נמס כמים לשמוע את קול צעקת האשה המרת לב ותחינוניה וצערי לבה.
ואחר כך קמה ואמרה: "צדיק, צדיק, הנני מניחו לפניך כמו שהוא, ואנא ממך, שאל תביישיני, ואל תחזיר פני ריקם ותחזירו לפני חי ובריא כמו שהביאותיו אתמול לפניך, ואקדש שם שמים ושמך בעולם, וידעו כי יש ה' וצדיקים שופטים בארץ".
ולסגולה סגרו שמה הבית-הכנסת [הבנוי] על הציון הקדוש ולא נשאר שם רק הילד. וכעבור איזו רגעים, הקול נשמע מבית הכנסת [קול] צעקת הילד [הקורא] לאמו, והחכם [שהיה ממונה על בית הכנסת] שם פתח לה הפתח, והנה הילד קם על רגליו וצועק: "אמי, תנה לי מעט מים, כי צמא אני". ונתנו לו מים, והיא [אמו] העלתו [את הילד שקם לתחייה] הגגה למקום חדרה מקודם, ונעשה שם רעש גדול מתחיית הילד המת, וכל הקהל כולם באו לראות הילד החי, וגם הרופאים נאספו שמה, ובדקו את הילד, והודו ואמרו שאין זה בדרך הטבע כלל אלא מעשה ניסי תחיית המת על ידי התנא רבי שמעון, והתירו [הרופאים] תיכף ומיד לפתוח שערי החצר, ואמרו שאין צריך לעשות עוד 'קאראנטין' [הסגר], והיה אז קידוש השם גדול מאד, וכולם שראו את הילד החי ברכו ברכת "[ברוך] מחיה המתים".
בעזרת ה', אני מתכונן להוציא את הסיפור, כולל הביאור שלי, וסיפורים דומים כספרון. המעוניינים לעזור בעזרה כספית (לעילוי נשמת קרובים או לכל מטרה אחרת, כגון: בריאות, פרנסה, זיווג, זרע של קיימא וכדומה) או בהפצה וכדומה מוזמנים לפנות אלי בפרטי, וברכת ה' תחול עליהם.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלמה איש יקר
תודה על הספור המרגש.
בני אנוש זקוקים לניסים.
שבוע מבורך
תודה רבה על סיפור מאלף!
*
יישר כח!
יפה ומרגש סיפורך, ידידי.
תבורך.
ישר כח,
שתזכו לשנים רבות ואנחנו בקפה נזכה לפוסטים מרתקים,כמו שרק אתם יודעים לכתוב!!!!!
כוכב ענק!!!!
תודה על הסיפורים.
הלוואי ונראה כבר את הישועות.
איזה סיפורים יש לך שלמה.
כייף לקרוא.במיוחד שלסיפורים
תודה לאל סוף טוב....
מחכה לעוד...
הרבה בריאות ובשורות טובות.
ב"ה
שלום לחברתנו היקרה הדס
תודה לך
כול טוב, שלמה
שלמה
סוף יפה לסיפורך
ומצמרר ומרגש היה לקרוא את הסיפור על הילד.
סוף טוב הכל טוב.
בהצלחה לך בהוצאה לאור של סיפורך
שבוע נפלא*
מהדס.
ב"ה
תודה לך.
אמנם מי זה "מר שפר"? וגם על העיתון "מרכז העינינים" לא שמעתי.
כול טוב, שלמה
בעיתון "מרכז הענינים " רואיין מר שפר על אירוע זה