השבוע קראתי פוסט על חתונה,שהצחיק אותי עד דמעות ,מה שהזכיר לי את החתונה שלי ושל השף. נברתי בארגזים הישנים ,הוצאתי את וידיאו החתונה המאובק,הכנתי פופקורן וישבתי לצפות בחגיגה השף ואני הקלטנו שיר של דיוויד ברוזה "מתחת לשמיים" ואיתו נכנסנו לחופה לקול תשואות הקהל המשתאה שאנחנו יודעים לעשות עוד משהו חוץ מלנהל ולבשל לאחר החופה,הנשיקות ושבירת הכוס החלה החגיגה האמיתית על רחבת הריקודים השף רקד, הקהל פיזז ורק את עצמי לא מצאתי בין קהל הרוקדים. העברתי אחורה ,העברתי קדימה וכלום ,למעט דקה או שתיים אני פשוט לא מופיעה יותר בסרט בצר לי לקחתי את הסרט איתי למיטה וחיכיתי ערה לשף עד שיגיע בחצות השף נכנס הביתה,עלה לחדר ומצא אותי יושבת,הסרט לידי ודמעות בעיניי "מה קרה?"הוא שאל בדאגה" מישהו מת?" (בשעות אלה בדר"כ אני נראית כמו גוויה ששלושה ילדים התעללו בגופתה,מוטלת על המיטה בלי לדעת שהוא הגיע ) "תגיד " אמרתי "אתה יודע למה אני לא מופיעה בסרט חתונה שלנו?" "יש לך מושג למה הצלם האידיוט לא צילם אותי" השף התיישב בכבדות על המיטה,הסתכל עלי ,לפת את בטנו והתגלגל מצחוק. כשנרגע קצת אמר: "מאמי,את לא היית בחתונה,היית בחופה ואחר כך נעלמת ,לחצת ידיים לראש העיר ,ניהלת שיחות רציניות עם פרנסי העיר ובקיצור לא הפסקת לרגע להיות מנכ"לית אללה,לא נתת לעצמך להשתטות אפילו לא ביום חתונתך" שם המשחק-תמיד להיות בשליטה תאמינו לי ששיכור הוא לא היה בחתונה כי היה לנו סיכום שהוא לא השתכר ויעשה מעצמו צחוק הרי הוא מתחתן עם בעלת הבית וצריך לשמור פאסון,מה שגרם לדבריו להשמע יותר קשים ואמיתיים מה קרה שנזכרתי בזה ,למה זה כל כך הפריע לי? הסרט הזה שיקף את מה הייתי ואיפה הייתי ,היכן אני היום והדרך מאז ועד היום אשר רצופה בנסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות- לשחרר שליטה לא לדעת –היה הדבר הקשה ביותר עבורי לא לדעת מה לעשות,לא לדעת מה להחליט,לא לדעת מה צריך עכשיו,לא לדעת את התשובה-אני שתמיד ידעתי,כל הזמן ידעתי. אני לומדת כל יום לחיות עם התחושה הזאת ולא להיבהל ממנה אלא להתחבר איתה מי אנחנו כשאין לנו איזה תואר,מקצוע,סופרלטיב להוסיף לצד שמנו בכרטיס הביקור ? היום אני מאפשרת לעצמי לא לקחת אחריות,לשבת על הגדר,לא לדעת,להשתטות קצת לפעמים . השף ,למזלי ,קליל ושטותניק מיסודו וכך צעד אחר צעד,הוא מוביל אותי לעולם שבו אפשר להניח את הראש על מישהו אחר ולנוח. "באנו לכאן מתחת לשמיים שניים כמו זוג עיניים" תאמינו לי בסוף אני עוד אחתום קבע בתפקיד "אשתו של" באותו לילה אמרתי לשף "בוא נתחתן עוד פעם,מבטיחה שהפעם אפזז על הרחבה עד אור הבוקר" השף חיבק אותי ואמר" מאמי,אחרי שני ריקודים יתפס לנו הגב,לכי לישון" אז יאללה אם כבר להשתטות אז עד הסוף אני מגישה לכם בידידות את שיר החתונה שלנו |