מה שאנחנו מחפשים אחריו בשבעת השבועות הראשונים הוא ה-"זה", כלומר אותו הדבר שאליו אנחנו רוצים להגיע אחרי השינוי. המפתיע במה שפורטגנג אומרת הוא שה-"זה" הוא לאו דווקא מה שאנחנו טובים בו. רובנו חושבים שהדבר שבו אנחנו טובים הוא הדבר שאותו אנחנו אמורים לעשות. ואולם, לא תמיד זה נכון. אם מה שאנחנו טובים בו לא גורם לנו לשמחה אז זה כנראה לא "זה". ברגע שמשהו הופך להיות משעמם בשבילנו עלינו לקחת על עצמנו אתגר גדול יותר באותו תחום או לשנות את התחום וללמוד משהו חדש. אם כל מאמצינו לעניין את עצמנו בתחום שבו אנחנו נמצאים עולים על שרטון כנראה שהגיע הזמן לעבור תחום. לפני כמה שבועות נתקלתי ברעיון דומה בעיתון. היתה שם כתבה על כמה נשים ששינו את הקריירה מקצה לקצה וראיינו בה פסיכולוג אירגוני שטען שבדרך כלל כשאנחנו בוחרים בקריירה ראשונה באופן טבעי אנחנו בוחרים לעסוק במה שאנחנו טובים בו. קריירה שנייה, לעומת זאת, הרבה פעמים נבחרת לא משום שאנחנו טובים במשהו אלא משום שאנחנו רוצים לעשות אותו. זו אחת הסיבות שהשינוי לרוב אינו קל – אנחנו צריכים ללמוד לעשות משהו שאין לנו כשרון טבעי בשבילו, ויותר מזה, סביר גם להניח, שמכיוון שלא היינו טובים בו, לא עסקנו בו ולכן אין לנו בו נסיון. בעצם, גם העבודה שאני עושה עכשיו אינה ה"קריירה" (המלה הזו לא מתלבשת לי על עצמי ולכן שמתי אותה במרכאות") הראשונה שלי ובחרתי בה לא בגלל שאני טובה בה אלא בגלל שרציתי לעשות אותה. היא הייתה נכונה לי במשך תקופה ארוכה, גם אם לא בדיוק תאמה את הכשרונות שלי, כי התלהבתי ממנה. לעומת זאת, עכשיו, נראה שהעניין אבד. מעניין יהיה לגלות אם מה שאני צריכה זה לקחת אתגר יותר גדול באותו תחום או לשנות תחום לגמרי או שאולי אוכל להסתפק בהוספה של אתגר מתחום אחר ולהמשיך בכל זאת את מה שאני עושה במקביל. |