כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    בעלטה מוחלטת על כביש נידח

    26 תגובות   יום שני, 3/5/10, 14:54

    נסענו לראות את מעבר הפועלים במחסומי הבקעה, חמרה-בקעות ותיאסיר. הפועלים הם בעיקר תושבי צפון הגדה, ממחנה הפליטים פרעון, מטאמון, מטובאס, מתיאסיר. הם עובדים בהתנחלויות הבקעה - בבקעות וברועי, בתומר, במשואה, בקליה. המחסומים נפתחים לתנועה ב 04:00, הפועלים מחכים כאן לפחות שעה קודם לכן (איזה מין חיים אלו, אני חושבת בדרך, כשכל בוקר מחכים באמצע הלילה על כבישים נידחים. איזה מין חיי משפחה הם מקיימים?).         

     

     

     עלטה מוחלטת. אנחנו נוסעות בכבישי הבקעה (ישר בצומת זעטרה-תפוח ואז שמאלה לדרך אלון, ישר עד מחסום מעלה אפריים, שבשעה זו, 3:30, לא מאויש פרט לאור במגדל התצפית שמעיד ודאי על נוכחות שומר, ואז שמאלה לכביש 508 ושוב שמאלה לכביש 57 שבהמשכו נמצא מחסום חמרה-בקעות). במחסום אנחנו נדהמות מגילם של הפועלים. בני 17-20. כמה מהם אפילו צעירים יותר.

     

     

     

     

     

    הם יורדים מהרכבים, שיבדקו בנפרד בעמדת בידוק הרכבים, ועוברים את המחסום ברגל (תמונה ראשונה). כולם מסדרים את חגורות המכנסיים שלהם אחרי שעברו במתקן הבידוק (תמונה שנייה). כמה עוצרים להתפלל בצד. הם עולים בחזרה על ההסעות בצידו השני של המחסום (תמונה שלישית). בין 4:10 ל 5:00 עברו כאן כמאתיים פועלים. 

      

     

     כמה פועלים מבשלים קפה בשולי הדרך. הם מציעים לנו להצטרף, שמחים לחלוק אותו איתנו, אבל אנחנו חוששות להגיע לתיאסיר מאוחר מידי. כשהגענו לתיאסיר, ב 5:30, כבר עלה הבוקר. רוב הפועלים כבר עברו, יכולנו לראות את ההסעות שלהם חולפות על פנינו על כביש 5799 המוביל למחסום. גם כאן, הם יורדים מההסעה, הרכב יבדק בנפרד, ועוברים ברגל (תמונה רביעית). תיקי יד יבדקו גם כן (תמונה חמישית). בתיקים, ארוחת בוקר וארוחת צהריים ליום העבודה. 

     

     

    כשחזרנו שוב לחמרה-בקעות ב 6:00 שוב נידח. לא להאמין שרגע לפני כן עברו כאן המוני בני אדם.

     

     

     

     

     

    קום, קום, קומה קום/ אל עין אויב הבט באון/ גז הליל, האור בוקע /הסאה כבר מלאה/ גזר הדין אני תובע:/ מי לשלטון?. 

     

     

     

     

    בית מתוך שיר פועלים של ארנסט טולר (1893-1939). טולר היה מחזאי גרמני קומוניסט. ותיקי הגבעטרון ביצעו את השיר במרץ 2010 כחלק מ"פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם".  

    מלון אורחים - הבלוג של אריה עמיחי במגזין 'במחשבה שנייה'.

    אריה ויערת באנגלית - ספרו למי שלא קורא עברית.

     

     

    בתיבה מימין מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברים רשומים יכולים להשתתף בשיחה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/11 09:30:

      צטט: יערת דבש 2010-05-07 07:16:49

      אני באמת לא יכולה לדעת את זה. הרי זה העתיד ואת העתיד אנחנו אף פעם לא יודעים. אבל אני יכולה ללמוד תהליכים, צורות התנהלות, ואז לנסות להגיד משהו מושכל. אז הנה התובנה שלי -

       

      אני חושבת שישראל הולכת ליצור מצג שווא של שתי מדינות לשני עמים. זה מה שממשלת ישראל מוכרת לאזרחיה ולעולם. ביבי קרא לזה התכנסות, אולמרט קרא לזה אצבעות. בדומה למצג השווא שישראל יצרה לפיו "נתנו להם את עזה" ורוב מכריע של אזרחי ישראל קנה את זה והשתכנע שהאויב שלנו באמת רוצה את כל היד ולא יסתפק רק באצבע. ההתנתקות שירתה נהדר את ההסברה הישראלית מבחינה זו.

       

      אלו לא יהיו שתי מדינות מפני שגושי ההתנחלויות גדולים מאוד ויניחו רק מעט שטח לאותה מדינה פלסטינית. אסטרטגית בניית ההתנחלויות יצרה רצפים טריטוריאליים יהודיים, שאלא אם יפונו, ושתינו יודעות שלא יפנו את מעלה אדומים, אריאל ותפוח, לא יאפשרו הקמה של מדינה פלסטינית. מה שהכי גרוע הוא שאת הערים הגדולות יחברו מסדרונות צרים מאוד. שתי המדינות הן מדינה ישראלית גדולה ומעין פירורי מדינה פלסטינית שיש לה רצף טריטוראלי קלוש, במקרה הטוב ושהתנועה ממנה ואליה תהיה מפוקחת בידי ישראל. לצערי זה פתרון שהשמאל הלאומי ציוני מקדם בלהט. לדעתי בלי להבין במה מדובר.

       

      פעם חשבתי שהכיבוש יגמר במלחמה נוראה. גוג ומגוג סטייל. חשבתי כך כי הייתי עדה לשני תהליכים. האחד, הגירה החוצה של מעמד ביניים משכיל ומתון והשני, הקצנה של הימין, גם דרך התמוטטות מדינת הרווחה, והשתלבות מאסיבית שלו בצמתי קבלת ההחלטות. חשבתי שזה יכול להבעיר את הכל. אבל לא לקחתי אז בחשבון את הריסוק שריסקה מדינת ישראל את הפלסטיטים. למעשה מה שאנחנו עושים הוא (לכל הפחות) אתנוסייד. אתנוסייד הוא רצח עם על רקע תרבותי. הכוונה להרס מכוון של תרבותה של קבוצה אתנית, לאומית או דתית שאינו כולל בהכרח השמדה פיסית.  

       

      כך שישראל, עד כמה שהפרשנות שלי שווה משהו, הולכת לשם. למצג שווא כלפי פנים וחוץ כאילו הכל נורמלי והכיבוש נגמר. זה יצור מרחב תמרון גדול יותר עבור ישראל במה שנוגע להרחבת התנחלויות. זה יהיה אפרטהייד יותר בוטה ממה שיש לנו עכשיו. זו רק פרשנות לגבי העתיד, היא נשענת על שינויים שהייתי עדה להם במדיניות תפעול המחסומים, אבל היא שווה רק מה ששווה ניחוש. מושכל, אך ניחוש.   

       הפרשנות שלך שווה ביותר..

        10/5/10 07:34:

      הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

      את ממשיכה להראות . יש עוד כמה שמראים, מתעניינים לפעמים גם כותבים ואומרים משהו

      ולאף אחד זה לא מזיז.

      אה לפעמים קוראים לכל אלו שאומרים,  כותבים או חו"ח עושיםו משהו עוכרי ישראל.

        9/5/10 22:33:

      צטט: יערת דבש 2010-05-09 22:07:54


      רבות מהצעות החוק האלו לא יעברו. ראי את מקרה הנכבה. אבל יש בעיני ערך גם לעצם ההצעות, כרעיונות שנזרקים במרחב הציבורי. מובן שיש הבדל בין רעיון שמבשיל לכדי חוק לבין הצעה שנגנזת, אבל הצעות כאלו הן שיקוף של הלכי רוח. בזה חשיבותן.  

      רוב הצעות החוק הפוליטיות, לצערי, הן תוצאה של עיצה שנתן ספין דוקטורס, הן נועדו לתת כותרת לפוליטקאי או להסב ולהסיט את תשומת הלב מעניין אחד לעניין אחר. את צודקת שזה מטריד, כי אם נקודת ההנחה שהצעת החוק תזכה לכותרת ואולי לאהדת הציבור, אז זו לא סיבה למסיבה.

       

        9/5/10 22:07:

      רבות מהצעות החוק האלו לא יעברו. ראי את מקרה הנכבה. אבל יש בעיני ערך גם לעצם ההצעות, כרעיונות שנזרקים במרחב הציבורי. מובן שיש הבדל בין רעיון שמבשיל לכדי חוק לבין הצעה שנגנזת, אבל הצעות כאלו הן שיקוף של הלכי רוח. בזה חשיבותן.  
        9/5/10 21:35:

      צטט: יערת דבש 2010-05-05 14:43:50


      אני בונה עליך שתגן עלי.

       

      אבל זה לא מצחיק. אין ספק שהממסד מפעיל עכשיו את כל האמצעים שיש ברשותו כדי לרסק את ארגוני השמאל. כמובן זה מפני שהצלחנו לסדוק סדק גדול. תראה את הצעת החוק שהניחו כמה ח"כים, ובהם ח"כים מקדימה ולא רק מישראל ביתנו, על שולחן הכנסת ובה הם מבקשים להוציא מחוץ לחוק ארגוני זכויות אדם שיודעים לספר על מה שהם רואים גם באנגלית.

       

      זה צד גם את עיני, אבל אני מניחה שהצעת החוק הזו לא תעבור.

       

       

        8/5/10 06:03:


      קראתי את תגובותייך, יערה.

       

      תודה.

      (גם על ההמלצה שלך בקשר ל "ג'נוסייד".)

        7/5/10 07:22:

      קולקו, מאוד מומלץ לקרוא את חוברות הקורס ג'נוסייד של האוניברסיטה הפתוחה. כל החוברות זמינות לקריאה ברשת דרך גוגל בוקס. מומלצת במיוחד החוברת הראשונה שדנה בהיבטים תיאורטיים של מושגים כמו ג'נוסייד, פוליטיסייד ואתנוסייד, על השותפים לרצח עם ולטיהורים אתניים שהם המבצעים, הקורבנות והעומדים מנגד. כישראלית מובטחת לך קריאה לא נעימה בכלל. במיוחד תטריד אותך המחשבה - איך זה שכלום מכל זה לא למדתי בבית הספר.
        7/5/10 07:16:

      אני באמת לא יכולה לדעת את זה. הרי זה העתיד ואת העתיד אנחנו אף פעם לא יודעים. אבל אני יכולה ללמוד תהליכים, צורות התנהלות, ואז לנסות להגיד משהו מושכל. אז הנה התובנה שלי -

       

      אני חושבת שישראל הולכת ליצור מצג שווא של שתי מדינות לשני עמים. זה מה שממשלת ישראל מוכרת לאזרחיה ולעולם. ביבי קרא לזה התכנסות, אולמרט קרא לזה אצבעות. בדומה למצג השווא שישראל יצרה לפיו "נתנו להם את עזה" ורוב מכריע של אזרחי ישראל קנה את זה והשתכנע שהאויב שלנו באמת רוצה את כל היד ולא יסתפק רק באצבע. ההתנתקות שירתה נהדר את ההסברה הישראלית מבחינה זו.

       

      אלו לא יהיו שתי מדינות מפני שגושי ההתנחלויות גדולים מאוד ויניחו רק מעט שטח לאותה מדינה פלסטינית. אסטרטגית בניית ההתנחלויות יצרה רצפים טריטוריאליים יהודיים, שאלא אם יפונו, ושתינו יודעות שלא יפנו את מעלה אדומים, אריאל ותפוח, לא יאפשרו הקמה של מדינה פלסטינית. מה שהכי גרוע הוא שאת הערים הגדולות יחברו מסדרונות צרים מאוד. שתי המדינות הן מדינה ישראלית גדולה ומעין פירורי מדינה פלסטינית שיש לה רצף טריטוראלי קלוש, במקרה הטוב ושהתנועה ממנה ואליה תהיה מפוקחת בידי ישראל. לצערי זה פתרון שהשמאל הלאומי ציוני מקדם בלהט. לדעתי בלי להבין במה מדובר.

       

      פעם חשבתי שהכיבוש יגמר במלחמה נוראה. גוג ומגוג סטייל. חשבתי כך כי הייתי עדה לשני תהליכים. האחד, הגירה החוצה של מעמד ביניים משכיל ומתון והשני, הקצנה של הימין, גם דרך התמוטטות מדינת הרווחה, והשתלבות מאסיבית שלו בצמתי קבלת ההחלטות. חשבתי שזה יכול להבעיר את הכל. אבל לא לקחתי אז בחשבון את הריסוק שריסקה מדינת ישראל את הפלסטיטים. למעשה מה שאנחנו עושים הוא (לכל הפחות) אתנוסייד. אתנוסייד הוא רצח עם על רקע תרבותי. הכוונה להרס מכוון של תרבותה של קבוצה אתנית, לאומית או דתית שאינו כולל בהכרח השמדה פיסית.  

       

      כך שישראל, עד כמה שהפרשנות שלי שווה משהו, הולכת לשם. למצג שווא כלפי פנים וחוץ כאילו הכל נורמלי והכיבוש נגמר. זה יצור מרחב תמרון גדול יותר עבור ישראל במה שנוגע להרחבת התנחלויות. זה יהיה אפרטהייד יותר בוטה ממה שיש לנו עכשיו. זו רק פרשנות לגבי העתיד, היא נשענת על שינויים שהייתי עדה להם במדיניות תפעול המחסומים, אבל היא שווה רק מה ששווה ניחוש. מושכל, אך ניחוש.   

        7/5/10 05:24:

      צטט: יערת דבש 2010-05-05 14:55:15


      אהוד,

      הבעיה היא עם ההנחה שלך כאילו עוד נהייה בחיים כשזה יגמר.

       לדעתי ממש לא בדור שלנו,

       וגם לא בדורם של נכדינו.

       

      את לא יכולה לדעת את זה.
        5/5/10 14:55:

      אהוד, הבעיה היא עם ההנחה שלך כאילו עוד נהייה בחיים כשזה יגמר. לדעתי ממש לא בדור שלנו, וגם לא בדורם של נכדינו.
        5/5/10 14:43:


      אני בונה עליך שתגן עלי.

       

      אבל זה לא מצחיק. אין ספק שהממסד מפעיל עכשיו את כל האמצעים שיש ברשותו כדי לרסק את ארגוני השמאל. כמובן זה מפני שהצלחנו לסדוק סדק גדול. תראה את הצעת החוק שהניחו כמה ח"כים, ובהם ח"כים מקדימה ולא רק מישראל ביתנו, על שולחן הכנסת ובה הם מבקשים להוציא מחוץ לחוק ארגוני זכויות אדם שיודעים לספר על מה שהם רואים גם באנגלית.

        5/5/10 14:39:

      צטט: יערת דבש 2010-05-03 15:43:15

      צטט: muliofir 2010-05-03 15:37:10

      את עושה עבודת קודש כשמידי שבוע את מעמידה אותנו מול המראה של החצר האחורית שלנו.

      את מציגה לנו את הפרצוף האמיתי שלנו, ללא איפור וגילוח.

       

      כל הכבוד, שאי ברכה, ואזרי כוח להמשיך.

      רק בזכות שכמותך נשיג מקום של כבוד גם בעולם הזה.

      תודה רבה מולי. הרבה תודה.

      אבל תיקון - אין לי עניין בהצלת כבוד האומה.

       

       

      פחחחחח.... כאילו שנשאר משהו להציל. יום אחד, כשכל זה ייגמר, אנשים כמוך יקבלו אות גבורה כלשהו. אבל ייאלצו להסתתר מקנאי היודיאו-איסלאם, או היודו-פאשיזם או איך שלא אומרים את זה.

        5/5/10 09:32:

      הם עברו לארצות הברית. למזלם הם יכלו. לא לכולם זה עשה טוב, אבל כנראה זה עדיף.

        5/5/10 08:31:

       

      ולאן הם עזבו?

        4/5/10 22:47:

      אני לא יודע על מה את מתנצלת. אין סיבה.

      כמה שנים זה לא מעט, יותר מעשר אני חושב.

      הם גרו ברמאללה, בתחילת הרחוב היה מעיין והיו מדרגות מאד (מאד) תלולות שהובילו לבית שלהם שהיה די מנותק.

      זה הכי מדוייק שאני יכול :).
        4/5/10 22:30:

      אני מצטערת, א'ם. אותי זה מעציב כל כך. סליחה.

      איפה הם גרו בגדה?

        4/5/10 22:24:
      כל המשפחה שהיתה לי בגדה עזבה לפני כמה שנים. לפעמים כשאת מעלה פוסטים זה גורם לי להתחיל להרהר בהם (רציתי להשתמש בשורש עצב, אבל זה היה גורם לי לכתוב ולמחוק הרבה יותר מבדרך כלל). נראה לי שאני כותב את התגובה הזו סתם כדי להחזיק את המחשבה לעוד כמה רגעים..
        4/5/10 12:43:

      צטט: תושבת קבע 2010-05-03 21:34:40


      את יודעת  מה תפס אותי הכי הרבה בפוסט? צירוף המילים "חיי משפחה" - ציחקקתי. כאילו בכלל המילה "חיים" די לא מתאימה לתאר את "החיים" שם. אז בכלל, חיי משפחה! בהישרדות מופרך לחשוב על חיי משפחה.

       

      וזה הזכיר לי שורה מאחד משיריו של מחמוד דרוויש, אחת השורות שאני הכי אוהבת:

       

      "אנו אוהבים את החיים, אם רק נמצא את הדרך אליהם" :(

       

       

      זה נכון. אחת מתוצאות הכיבוש היא הפרדה בין משפחות, בין פלסטינים שחיים בעזה לקורביהם בגדה, ובין פלסטינים שחיים בראמללה למשל לקרוביהם בצפון הגדה, כי התנועה בגדה עבור פלסטינים, קשה מאוד. הבקעה מופרדת לגמרי משאר חלקי הגדה.

       

      יצא לי לשמוע גברים בני מעל 30 מספרים שלא התחתנו כי אין להם אפשרות לפרנס משפחה בתנאים כאלו.

       

        4/5/10 09:56:

      נהיה לי דז'ה וו, לזה:

       

      "והארץ היתה תהו ובהו, וחושך על פני תהום".

       

      מי אמר רצים אחורה ולא קיבל?

       

        4/5/10 09:51:


      כל פיסת מידע מצטרפת לתמונההכללית

      המבישה

        3/5/10 21:34:


      את יודעת  מה תפס אותי הכי הרבה בפוסט? צירוף המילים "חיי משפחה" - ציחקקתי. כאילו בכלל המילה "חיים" די לא מתאימה לתאר את "החיים" שם. אז בכלל, חיי משפחה! בהישרדות מופרך לחשוב על חיי משפחה.

       

      וזה הזכיר לי שורה מאחד משיריו של מחמוד דרוויש, אחת השורות שאני הכי אוהבת:

       

      "אנו אוהבים את החיים, אם רק נמצא את הדרך אליהם" :(

       

       

        3/5/10 21:16:


      אני תוהה כמה זמן עוד ייקח עד שגם את מחסומי הבקעה יפסיקו לאייש באופן קבוע.

      אחרי שאת מחסומי שכם הגדולים כבר מזמן "פתחו לתנועה חופשית", והאם יתכן שמישהו חושש מהפלשתינאים בבקעה יותר מאשר מאלו הגרים בשכם??

        3/5/10 20:49:

      פועלים מתפללים במחסום חמרה-בקעות, היום, 4:30 לפנות בוקר.

        3/5/10 15:43:

      צטט: muliofir 2010-05-03 15:37:10

      את עושה עבודת קודש כשמידי שבוע את מעמידה אותנו מול המראה של החצר האחורית שלנו.

      את מציגה לנו את הפרצוף האמיתי שלנו, ללא איפור וגילוח.

       

      כל הכבוד, שאי ברכה, ואזרי כוח להמשיך.

      רק בזכות שכמותך נשיג מקום של כבוד גם בעולם הזה.

      תודה רבה מולי. הרבה תודה.

      אבל תיקון - אין לי עניין בהצלת כבוד האומה.

       

        3/5/10 15:37:

      את עושה עבודת קודש כשמידי שבוע את מעמידה אותנו מול המראה של החצר האחורית שלנו.

      את מציגה לנו את הפרצוף האמיתי שלנו, ללא איפור וגילוח.

       

      כל הכבוד, שאי ברכה, ואזרי כוח להמשיך.

      רק בזכות שכמותך נשיג מקום של כבוד גם בעולם הזה.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין