| ומה אם מחר זה היום האחרון של שארית חיי ומישהו הודיע לי על כך? אני אקום בבוקר אקח את הכדור נוגד החרדות שלי ואמשיך את היום שלי כרגיל? אוריד את הכלב בידיעה שזה אולי הטיול האחרון שלי איתו? מתי אני אמור להיפרד ממנו עוד שעה או אולי רק בחצות אעצום עין ולא אתעורר יותר? המחשבה שאני אורח פה בעולם מתחדדת במיוחד ברגעים קשים של חוסר כסף ומאבק תמידי של לאסוף עוד שקל לשקל כדי להגיע לשכר דירה ולהגיש אותו במעטפה לבעל הדירה. שלום ותודה ויש לי קורת גג לעוד חודש. הכל זמני בעולם. גם אם יהיה לך את כל הכסף של שרי אריסון יום בהיר אחד אתה עלול למצוא את עצמך ללא פרוטה. אנחנו חיים בהרגשה שלנו זה לא יקרה. טוב לי זה כבר קרה ממזמן. אני חי את חיי מיום ליום מאז פיטוריי מעבודתי במשרד פרסום דתי. חילקתי עיתונים בבקרים. ניסיתי לצאת מהמינוס. אבל תאונת הדרכים שפקדה אותי ביום גשם ראשון גרמה לי לקרע ברצועת כף ידי הימנית היד הדומיננטית שלי. וכך עם האופנוע קרטעתי לכיוון איכילוב כשהאגודל תלויה ברפיון חסר אונים מתוך כף היד. הגעתי למיון ושם צולמתי ברנטגן ואבחנו לי קרע ברצועה כמובן שהייתי מועמד לניתוח. אך העדיפו לגבס אותי ולשלוח אותי הבייתה ערב ראש השנה. כנראה שלא היה מי שינתח אותי בחג. חזרתי הביתה לכלב שלי עם יד מגובסת. תקופה ארוכה לא הייתי בקשר עם אחיי ואבי על רקע היותי נשא אייג' איי וי. וכמובן אני מקפיד להדגיש נשא הנגיף של ה-אייג' איי וי. ולא נשא איידס כמו שכולם אוהבים להגיד. אין דבר כזה שנקרא נגיף איידס. יש נגיף אייג'אייוי שנמצא בדם ובזרע והוא עלול לדרדר את כמות תאי הסי-די-פור בגוף שהם ה"חיילים הנאמנים" שעוזרים לגוף להילחם נגד מחלות חיידקים ווירוסים. אם לא מקבלים טיפול מונע הנגיף עלול לדרדר את המערכת החיסונית של הגוף כך שאתה נשאר ללא הגנה מפני זיהומים וכך הגוף עלול לחלות באיידס, שהיא המחלה עצמה האיומה שכל כך מפחדים ממנה ובצדק. כך הגעתי למצב שאין לי אמא שמונה שנים. אני בלי עבודה קבועה. אין לי דירה משלי. אין לי שום רכוש על שמי. הגעתי לפשיטת רגל טוטאלית. אני משלם מאה שקלים כל חודש עד למשפט בעוד חצי שנה ואז יבחנו את מצבי הכלכלי ויחליטו אם לתת לי פטור מהחזר חובות או להמשיך ולחייב אותי בתשלום חובות לבנק. אז בעצם פשיטת רגל זה כמו להיות נשא אייג'אייוי. אתה לא מסוגל לשלם חובות בגלל שאין לך אמצעים כך שהטיפול המונע של הוצאה לפועל ותהליך פשיטת הרגל מגן עליך מפני הנושים שלך שבמקרה שלי זה הבנק. אז הבנק הוא ה"איידס" ותהליך פשיטת הרגל זה הטיפול התרופתי נגד נגיף האייג'אייוי שהוא משול לחובות הכספיים. כל מה שקורה לי בחיים הוא בשני מסלולים מקבילים מאוד דומים. המטרה היא לקלף אותי מכל קליפות הבצל שעטפו את נשמתי עד היום במטרה לכסות על כאב מאוד מאוד גדול שאני מפחד לגעת בו. לאט לאט נחשפות שכבות נסתרות וחושפות עוד טפח מהנשמה שלי. כאן מגיע תור הכתיבה שמוציאה את הכאב החוצה ומותירה אותו חשוף. כל מילה שאני כותב נוגעת בכאב. אני ת'כלס לא מצליח להזיל דמעה ולשחרר את הכאב שבפנים. המילים הן הדמעות שלי והן ה"יהלומים" של הנשמה שלי. יש לי מכרה יהלומים תאמינו לי. לא סתם קוראים לנשא אייג'אייוי "יהלומן" יש לו הרבה יהלומים שאיתם הוא בוכה את הכאב האישי שלו. לא סתם הגעתי להידבק בנגיף האייג'אייוי. הייתי במצב שויתרתי על החיים. החלטתי להגיד שלום יפה ולסגור את האור אחריי. מי שיבין את המצב הזה ידע כמה כאב הרגשתי באותו הזמן. לא סתם לא רציתי לחיות. לא מצאתי טעם לחיים האלה וזה לא קשור לעבודה או כסף או קריירה. מהבחינה הזאת הגעתי מאוד רחוק. אני מאוד מוכשר ברמות קשות אפילו. הכשרון שלי בולט למרחקים עד שהוא מאיים על אנשים אחרים שמפחדים שאאפיל עליהם עם הכשרון שלי. חסרה הייתה לי אהבה. אהבה של משפחה בריאה. אהבה של בן זוג שיאהב אותי בזכות מה שאני. על מה שרציתי בחיי זה שהתפילות שלי ייתגשמו ואני אמצא את האחד שאיתו אקים משפחה. זה לא קרה. אני נשארתי לבד עם הכלב שלי. שהוא מה שמחזיק אותי בחיים. אני חי בשבילו. אני לומד לאהוב את הרגעים הפשוטים והיפים של החיים. אהבה של הכלב אליי היא אמיתית ללא פשרות והאהבה שלי אליו היא אבסולוטית. הוא ממלא את חיי באהבה גדולה. היום חידשתי את הקשר עם המשפחה. אני נפגש איתם באזכרה השנתית של אמא. גיסתי לא מוכנה להתקרב אליי או ללחוץ את ידי. היא נגעלת ממני בגלל שאני נשא אייג'אייוי. האחיין הגדול שלי שהפך אותי לדוד לראשונה בחיי ועליו שמרתי לילות רבים כבייביסיטר ואהב אותי פעם אהבה גדולה סולד ממני היום ואפילו לא מהנהן בראשו לאמר שלום. כלום. שום רגש רק דחייה קשה וכואבת. האחיין השני שכבר קצין בצבא ניגש ואמר שלום ולחץ יד. אבל זהו. אחרי שלוש שנים של נתק לוקח זמן לחזור לנורמליזציה. חידשתי את הקשר עם אבא רק אחרי שעברתי ניתוח ביד והוא ראה אותי חוזר מראיון עבודה במקרה. הוא כנראה ריחם עליי והציע להסיע אותי לאן שהייתי צריך. גם אחרי הניתוח ברגל הייתי בראיון עבודה וצלעתי ופגשתי את אחי ממש במקרה בשכונת נווה צדק. הנהנו אחד לשני והמשכנו בדרכינו כמו שני זרים. פגישות מקריות של בני משפחה שהפכו להיות זרים. כל ישראל אחים אבל עם האחים שלי אין לי תקשורת. אולי האשמה היא גם בי כי אני שונה במהות שלי מהם. אולי הגישה שלי לחיים היא לא בוגרת וילדותית ואני חושב שמגיע לי כמובן מאליו כמו שאמא שלי הרגילה אותי לקבל כל מה שדרשתי. כאן לא מדובר באמא. כשזה מגיע לגברים במשפחה שלי אתה צריך להזיע בשביל לקבל משהו. אין הנחות. אצל אמא היו תמיד מבצעי הנחה גורפים. תמיד קיבלתי כסף לכיסוי האוברדראפט וכשהיא נעלמה לא היה מי שיסגור את החורים שהלכו ונפערו לבור עמוק שבלע אותי ואת כל הרכוש שהיה לי. אז היום אין לי כלום אבל יש לי הרבה. יש לי הערכה לחיים. ליהנות מפרוסת לחם עם גבינה צהובה ולעשות טוסט וליהנות מהטעם שלו. כל מה שיש לי בעצם זה החיים. כל בוקר שאני מתעורר ולא כואב לי כלום אני אומר תודה לאלוהים. יוצא עם הכלב לטיול אומר שלום לאנשים ברחוב. מדבר עם מכירים ונהנה מהשמש המלטפת. לפעמים יש עבודת ניקיון. לפעמים אין עבודה כלל. למדתי להשלים עם הזמניות שלי בעולם הזה. אולי מחר לא אהיה כאן לכתוב את המילים האלה. אבל זה משהו שהמילים האלה נשארות אחריי. ומישהו שיקרא את המילים האלה יוכל להרגיש את הנשמה שלי ואז אני אתעטש שם למעלה בשמיים כמו מישהו נגע בנשמתי. כשאמא נפלה ברחוב מדום לב כשחזרה מעבודתה כמטפלת בילדים חשבה שהיא חוזרת הביתה. אבל מישהו החליט שהיא סיימה את תפקידה בעולם הזה. מישהו גאל אותה מייסוריה. היא קיבלה דום לב התמוטטה על שמשת חלון ראווה ואחזה בזכוכית כמוצא אחרון להצלה אך התמוטטה ונשכבה לצד החלון הראווה. האמבולנס שהגיע לא הצליח להציל אותה. היא מתה ברחוב. אני מחר אצא לטיול עם הכלב ואחשוב שאני חוזר הביתה ואח"כ הולך לנקות בית או משרד או לראיון עבודה שיוציא אותי מהמצב הכלכלי בו אני נמצא. אבל אני ידוע שבכל רגע אני יכול להיות במקום אחר. אני יודע שההימצאות שלי פה היא זמנית. לכן אני מקבל כל נשימה באהבה. אומר תודה על כל רגע של חיים ללא כאב. על עוד רגעים עם הכלב האהוב שלי. על עוד אנשים שמרגישים את האהבה שלי פועמת בתוך הלב שלי. אומר תודה על כל מה שהחיים מציעים לי בחינם. מודה על כל יום שיש לי קורת גג, אוכל לאכול ובגד ללבוש. שום דבר לא מובן מאליו. תודה שיש לי לתת לכלב שלי. אני חרד מהיום שבו לא אוכל לפרנס את עצמי והכלב שלי. אני מתפלל שאוכל לקום בבוקר ולהמשיך לתת. להמשיך לאהוב ולקבל אהבה. לחיות את חיי מיום ליום. תודה אלוהים על כל מה שנתת. הייתי צריך לאבד את כל הרכוש והמשפחה שלי ולדעת שהחיים זה לא רק כסף ורכוש. יש חיים גם אחרי פשיטת רגל. יש חיים גם עם נגיף האייג'.איי.וי. |