| "בוקר טוב" זה אני אני קורא לאינטרקום שיפתח לי את הדלת. "קומה שלישית מול המעלית" עונה לי הקול המתכתי. עולה במעלית מצלצל בפעמון דלת הכניסה. פותחת לי דמות משוגעת שיצאה מתוך המכשפה של עמי ותמי. "איפה הכלוב" אני חושב לי בראש. עכשיו היא תכניס אותי לשם ותפטם אותי בממתקים כדי לבשל אותי אחר- כך. סיפור הקניבליזם לילדים הראשון בחיים. שלום הגעתי לנקות. "שלום. אתה יכול להתחיל מהמטבח". נכנסתי למטבח והיה מזעזע. לא ידעתי שאנשים מסוגלים להיות כל כך מוזנחים ומטונפים. "מה זאת כל הטינופת הזאת?" חשבתי לעצמי. אני צריך לגרד את הלכלוך עם שפכטל. "אוי מיי גוד" למה מגיע לי כל הרע הזה? טוב אני מתחיל לחפש את חומרי הניקוי ורואה שחסרים לי דברים. אני לוקח שטר של 100 שקל ויורד למינימרקט המקומי. במקום חומץ הדרים אני קונה סבון לבדי ריפוד שמייקר את הקנייה פלאים. אני מצטייד באקונומיקה שמגיעה במארז שגם הוא מייקר את הקנייה. בזבזתי את כל המאה שקלים. וקיבלתי צעקות כשחזרתי ואמרתי שאין עודף. האח של המכשיפה נחלץ לעזרתי. מה את צועקת עליו יא פסיכית מטורללת. הרי שנינו יודעים שפינו אותך לאברבאנל באמצע הלילה. תגידי תודה שהוא מוכן לנקות את השתן של אמא. "כן אבל אחר כך היא תשתין שוב. אז מה עשינו בזה?" ענתה המכשיפה. לא האמנתי שאני עד לדו-שיח הזה בין עמי לתמי. כשתמי היא המכשיפה כמובן. והאמא יושבת באמצע על מזרון מצחין משתן ולא מתערבת. התחלתי לקרצף את המוצגים הארכיאולוגיים שקראו להם פעם כלי מטבח. מוריד שכבה אחרי שכבה. עד שמתחילים לראות אור בקצה הזרבובית של הקומקום. אני פותח ארון ומגלה גללים של עכברים. האם זאת דירה של מגורי אדם? שוב אני מפשיל שרוולים ומסלק את הלכלוך כשבראשי הפזמון "באנו חושך לגרש" ובידינו מקל ויעה. סור לכלוך מפני המטאטא סורה מפני הסמרטוט". התחנה הבאה האמבטייה. משקעים מתקופת האבן על הברזים המראות והאמבטייה. חיידקים שהמדע עוד לא גילה בתוך פקעות צמר גפן מטונפות בתוך הארונות. תולעים הולכות בינות לטיפות. מה אפשר לעשות כדי לצאת בשלום מקן הצרעות הזה אני לוחש לאוזני השמאלית מעבר לאף שמריח את הריחות. כמובן שאני מקרצף ומוציא בית שימוש מבריק למשעי. מראות מנצנצות כמו בחדר המראות של ארמון ורסאי. יאללה לשירותים השניים. מסיכת אב"ך לא הייתה מזיקה פה. סירחון של שתן חריף לא ידעו השירותים בתחנה המרכזית. אני מסתער על האסלה כעל מוצא שלל רב כמו מתענג על ריח השתן והחרא שממסטלים אותי כמו איזה סם הזיה שגורם לי לראות פרחי שדה וצוף פרחים שאותו אוספת דבורה חרוצה ומייצרת דבש בצורת נוזל ניקוי לאסלה. תחנה נוספת היא חדר השינה של הזקנה. גולת הכותרת של הבית. מזרונים ספוגי שתן וצחנה. אני מכלה את מיכל בדי הריפוד על המזרונים ושואב אותם בשואב אבק שמנציח את תמצית השתן המרוכזת ביותר עלי אדמות. תרכיז ללוחמה ביולוגית כימית הייתי משתמש בו למבצע עופרת יצוקה. הרבה יותר יעיל מכל הפצצות שזרקו שם. מבריק את השמשות קיבלתי הוראה מגבוה לא לגעת בתריסים שלא ידוע צבעם האמיתי בגלל שכבות הפיח האורבני שדבק בהם. תם עוד יום של נקיון ולכלוך ושטר של מאתיים שקלים נכנס לארנקי ומחמם את ליבי. שלום לכלוך להתראות נקיון. ניפגש בפרק הניקיון הבא. עלילות המנקה בסירחון הגדול. "באנו חושך לגרש..." מזמזם לי בראש... |