כאב

TheMarker CafeGad Candleיום אחרוןכאב

יום אחרון

‎1

תכנים אישיים

1 תגובות יום שני, 3/5/10, 17:36

כאב. הוא קיים שם בפנים. הוא מתנחל שם בתוך הלב. הוא נמצא במוח. הוא קיים ולא מרפה. אני רוצה לדבר עם הכאב. לדעת למה הוא לא מרפה. איך אפשר לחיות איתו בשלום? שלא יפריע בחיי היומיום. אני מנסה להתכוון אליו. להסתכל אליו. אני יודע שהוא שם. הוא תמיד מתעורר ברגעים שהכפתור נלחץ בנקודה המתאימה. ואז הוא מוציא ממני זעם ותחושת קיפוח ואני נלחם על חיי כאילו שיש סכנה ממשית לחיים.

אני מרגיש שהכפתור נלחץ כשמתעלמים מקיומי. אני אומר לעצמי האם יכול להיות שלא רואים אותי? לא, אין מצב כזה. אני פשוט לא רואה את עצמי. למה? למה אני מבטל את הקיום שלי עצמי?

אולי התשובה טמונה אי שם בילדות. הייתי ילד שמן עם אף נישרי וזכיתי לכינויי גנאי מכל עבר. לא ידעתי להגן על עצמי. הסתגרתי יותר ויותר בתוך עצמי. בניתי לי עולם פנימי עשיר של דימויים עצמיים. השקעתי את הזמן בקישוט המחברות שלי. הייתי בתוך עצמי. כמו השיר של שלום חנוך "אדם בתוך עצמו הוא גר".

עוד בתקופת בגן לא רציתי ללכת לגן. יצאתי מהבית והתחבאתי מאחורי בלוני הגז בחצר הבניין. עברה כמחצית השעה, ואימי ירדה לבדוק איפה אני כי קיבלה טלפון מהגננת. לא זוכר מה הייתה התגובה שלי או שלה. אבל היה ברור לי שאני לגן לא רוצה ללכת. כמובן שלא הייתה לי ברירה. המשכתי ללכת אבל הייתי בתוך העולם הפנימי שלי. משחק בחדר הבובות עם הבנות. מתרחק ממשחקי בנים כי לא עניינו אותי. אוהב את ארגז החול ומפסל דמויות בחול.

ככה הגעתי לכיתה א' עם תחושת קיפוח ברורה ורגישות לפגיעות מילוליות. לא ידעתי איפה אני יכול להתקבל כשווה בחברה. תמיד התעוררה תחושת הקיפוח כשהמורה העדיפה בן של מורה כדי לשבח את הציורים שלו.

היום ההרגשה של הקיפוח קורית גם במקומות עבודה. קשה לי לקבל מרות. אני חייב שיסמכו עליי. אני חייב שיתנו לי יד חופשית בתפקיד שאני עושה. אח"כ אין לי בעיה לקבל ביקורת מכל סוג שהוא ואני רואה בזה מקום והזדמנות להשתפר.

היום אני יותר מחובר לכאב הראשוני שלי בתור ילד דחוי ויודע שאני במקום אחר בחיים. לפעמי אני מנסה לשחזר את הכאב הזה ולאבד שליטה על החיים שלי. זה לא כ"כ עוזר לתפקוד היומיומי שלי. זה מחבל בכל חלקה טובה בחיים שלי. זו הסיבה להרס העצמי שלי בחיים. ואני עושה את זה שוב ושוב. בלי יכולת להשתחרר מהמלחמות האינסופיות בטחנות רוח.

אני נמצא עכשיו בשלב של שיקום החיים שלי. אחרי פיטורים, אחרי תאונת דרכים וניתוח ביד ימין. בעיצומו של תהליך של תביעות משפטיות הקשורות לביטוח תאונות דרכים. שתי תאונות דרכים. אובדן של החתול שלי אחרי מחלת סרטן. חובות שלא נגמרים. בעיצומו של תהליך פשיטת רגל. מת כבר להתחיל דף חדש. החיים שלי גם נעצרו לגמרי ונסוגו לאחור. אני עובד בעבודות ניקיון. מנקה משרדים ובתים. מקבל הוראות מכל מיני אנשים, ומנקה את הלכלוך שלהם.

באותה הזדמנות אני גם מנקה את הלכלוך מתוך החיים שלי. זה אומר לנקות את החיים מקשרים שלא בדיוק מועילים. לבנות את החיים מחדש כמו אדם עצמאי. להשלים עם זה שהמשפחה הישנה שלי כבר לא תהיה המשפחה שלי. להבין שאני חייב לבנות את המשפחה האישית שלי.

לצמוח מתוך השבר הגדול הזה שנקרא חיים עם נגיף האיידס. אותו נגיף שעשה לי סדר בראש ושינה את כל סדרי העדיפויות בחיים שלי.עכשיו לא אכפת לי כבר שאין לי כסף. אני צריך מעט מאוד כדי לחיות. שכר דירה, חשבונות ולשלם להוצאה לפועל את החוב שנפסק לי באיחוד תיקים. וכל זה כדי שלא יפרצו לי הביתה ויעכלו לי כל מה שאפשר. בעצם אין הרבה, אבל לא בא לי שזרים יפרצו לי הביתה.

כשאני יעבור את הירידה הזו אני אתחיל לעלות שוב כמו מטאור ואני חייב לא לחזור על טעויות העבר כמו להתמסר לאנשים כמו שאין לי חיים משלי. אני חייב לחשוב קודם כל על עצמי.

קראתי שמי שנולד בחודש חשוון הוא מזל עקרב. ותוך המילה עקרב מתחבאת המילה "קרב". ואני למוד קרבות אינספור בחיים שלי. ונמאס לי כבר להילחם על ההישרדות שלי. אני רוצה כבר לנוח ולהכיר את הזוגיות החדשה שלי. שתצמח מבין כל ההריסות.

אני בניתי חיים בשתי ידיים והרסתי אותם גם בשתי ידיים. נשארתי בלי שום רכוש ובלי משפחה של ממש. אני מקווה להחזיר את החיים שלי למסלול נורמאלי ובשביל זה אני חייב להתחבר לכאב.

מתוך כל הכאב והפגיעה יש גם נקודות אור כמו האהבה שלי לכלב שלי. כלב שהוא תוצאה של זוגיות של שלושה חודשים עם בחור אמריקאי שברח והשאיר לי חובות בבנק. אז גם ממשברים יוצאים דברים טובים.

אני כותב את כל הדברים האלה בבית קפה על מחשב נייד. רק אני והכלב שלי. וכל פעם שאני כותב את הדברים האלה יורד גשם שוטף והמלצר אומר לי שאי אפשר להכניס את הכלב פנימה למסעדה. אז החלפתי בית קפה והגעתי למקום שאוהבים כלבים בתוך בית הקפה.

כמה אהבות יש לי שאני יכול להצביע עליהם? האהבה שלי לכלב שלי. אהבה שלי לעצמי שהיא מוטלת בספק ונזקקת לשיקום. ואהבה של יחסים בעייתיים עם אבא שלי. יחסים של עליות וירידות. כשאני מנסה לברר איפה אפשר לגשר על הפערים? אנחנו לומדים אחד על השני מחדש לאור תהפוכות העבר.

משהו נוסף שאני מנסה להתגבר עליו הוא מות אימי היקרה. שהיום אני מבין כמה הייתי תלוי בה בקיום הפיזי והנפשי שלי. להשתחרר ממנה זה לא היה קל והציב קשיים רבים בחיי. אחרי משברים אינסופיים אני קיבלתי החלטה שאין אף אחד בעולם שיכול לעזור לי לקום על הרגליים חוץ ממני עצמי. אף אחד לא אוהב אנשים שמרחמים על עצמם או שבוכים כמה קשה להם.

תחייך תמיד ואנשים יאהבו אותך. הם לא ממש רוצים להתקרב לצרות של אחרים. גם אם אלה אחים, דודים, דודות בני דודים או אחיינים. כרגע אני מרגיש שהחיים מחכים שם מעבר לפינה. אני פשוט צריך לגשת ולקחת אותם.

דרך הכרחית לעשות זאת להתחבר תמיד לכאב ולנהל איתו דו-שיח. רק אז אני אוכל לחיות בשלום עם עצמי ועם עוד אנשים. בלי רגישות יתר שמסכלת כל ניסיונות תקשורת חברתיים. אני חייב להיות יותר רגיש לצרכים שלי עצמי ולדעת לדרוש אותם מהחיים.

מנגנים עכשיו שיר שאומר "אילו לא הייתי בוחר לחיות לבד". אני בחרתי לחיות לבד עם הכלב שלי והשיר ממשיך לומר " אני נשאר לבד עכשיו". מה זה אומר עלי? מה זה אומר על העתיד שלי? כל החיים אני אחפש פיתרון לבדידות? כנראה שכן והפיתרון נמצא שם בתוך עצמי.

המפתח לזוגיות נמצא בתוך הים של הרגשות שלי. זרקתי את המפתח לים הזה וצריך למצוא אותו מחדש. מי יושיט לי יד ויחלץ את המפתח הזה מתוך הגלים של הרגש שלי קיבינימט? תפסיק לכבס את הכביסה המלוכלכת של אנשים אחרים ותתחיל לכבס את הכביסה האישית שלך. די כבר לאונן. תתחיל לזיין כמו גבר. תתחבר לכאב ותתמודד איתו כמו גבר. תבכה אם צריך תוציא את כל השדים מתוך המגירה. תתחרע על העולם תוציא את כל הג'יפה מהנשמה שלך. תתנקה תיטהר. תצא לעולם הרחב. תזעק את הזעקה שלך בפה מלא. תיקח את כל מה שיש לקחת מהעולם. תשחרר את היצירתיות הנחבאת שלך. תן לה לפרוץ החוצה במלא הכוח דרך כתיבה, ציור, צילום, מוזיקה. תביע את עצמך, תבטא את הרגשות שלך. תכין תיק עבודות, תציג תערוכות, תכתוב ספר, תעשה משהו עם היצירתיות הבלתי נדלית הזו, שחרר את כל המחסומים והמעצורים.

אני אגיע לנקודה הזאת ואשתדל לעשות הכול בשביל להישאר בנתיב ההצלחה הזאת. קודם שנעבור את המכשולים שבדרך...

דרג את התוכן: