| לימים הכיר סרגיי בחורה אשר פרטה על נבל בלימודי המוסיקה. נגינתה כמו פתחה צוהר לחלל הפעור בבית חזהו. אשר הזכיר לו במעט את אהבתו לספרינג. הוא חיזר אחריה מתוך רגש לשחזר את אהבתו לספרינג. פרי אהבתם הבשיל. הם נישאו ונולדה להם בת אשר שמה היה ספרינג. סרגיי בא ממוסקבה. בנערותו תופף בלהקה אשר ניגנה קטעים מלד זפלין פינק פלויד. חברי הלהקה נפגשו כמעט כל ערב במרתף בית דירות טחוב וישן שם היו כל כלי התזמורת.סרגיי היה בן להורים גרושים, אשר הוריו התגרשו כשסרגיי היה בן שנה. לכן לא נשא תסביכים כלשהם עקב הגירושים. הוא פשוט נולד לתוך זה. אמו התייחסה אליו כאל בן זוג שווה ולא כאל בן. היא אף הקפידה לא להביא אף גבר הביתה.סרגיי גדל להיות ילד חדור בטחון עצמי ואמונה רבה בכישרונותיו ויכולותיו. אמו יצאה בבוקר השכם לעמל יומה והותירה אותו להתעורר לבדו ולהיות אחראי למעשיו, כאדם בוגר לכל דבר. סרגיי קיבל את האחריות כמובן מאליו. הוא הקפיד בלימודיו והצטיין במתמטיקה. היה מקפיד להכין את שיעוריו ואמו לא קיבלה שום תלונות ממורתו בבית הספר. באסיפת ההורים קיבלה רק תשבחות. היא דאגה לחזק את אישיותו במסרים חיוביים לאין ערוך. חיזקה תמיד את התדמית העצמית שלו וכמובן, תמיד הקפידה להחמיא ללחנים שניגן. התחביב של סרגיי בהגיעו לפרקו בגיל שש עשרה היה אופנועים כבדים. הוא הוציא רישיון די בקלות ורכש אופנוע כבד כשהיה רק בן שבע עשרה. הוא הצטרף לחבורה של אופנוענים אשר נהגה לחרוש את רוסיה לאורכה ולרוחבה על גבי אופנועים, שם גם התאהב בבחור מהחבורה. היה זה בחור שחרחר שיער, גבוה וצנום למדי אשר ניחן בחזות מופנמת, נחבא אל הכלים. לא הרבה במילים כמו אומר חסוך במילים. מבטיו היו עמוקים אם היית צולל לדבש של עיניו. עיניים חומות ולב של זהב. סרגיי היה למוד יחסים עם נשים, ידע לפרוט על המיתרים הנכונים של הרגש כדי לכבוש את ליבן. משהו לא ברור אף לסרגיי עצמו משך אותו לבחור הצנום למראה בלי לדעת ממש מדוע. אולי משהו בחיתוך השפתיים, אולי משהו שהקרין מבפנים, מאישיותו, מליבו, חדר אל תוך נשמתו. לבחור היה שם מאוד מיוחד. שם מאוד לא נפוץ. שמו היה ספרינג. שפירושו אביב או קפיץ באנגלית. הוא ניחן באופי שקט ובעל תנועה של קפיץ כאשר עלה על אופנועו. מיד התרחק במפתיע כמו נורה ע"י קפיץ ונעלם אל תוך האופק בלי הודעה מוקדמת. אכן היה כמו קפיץ ושיערו השחור התבדר ברוח כמו מבשר על בוא האביב. לימים נפגשו יחדיו ובילו רבות בפאב השכונתי. סרגיי הזמין את ספרינג לסשנים של נגינה בתופים. ספרינג הפיק עונג רב מהאזנה לנגינתו של סרגיי. באחד הערבים כשסיימו את החזרות הזמין סרגיי את ספרינג לעלות לביתו. אמו כבר ישנה עייפה מעמל יומה. סרגיי הדליק נרות בחדר אשר להבותיהם ניגנו כאילו חרישית סשנים של מוזיקה לא נשמעת משל עצמם. המוזיקה של הרגש. ספרינג חש כאילו סרגיי פורט על מיתרי ליבו ומוציא מהם צליל אשר טרם נשמע כמותו בעבר. ניחוח הנרות עלה באפי שניהם כמו נחשים אשר חדרו לתוך נחיריהם ורקדו לשמע חליל צד דמיוני. ספרינג כמו מתמסר לחיזור שלהבות הנרות חיבק את סרגיי חיבוק אמיץ כמו נאחז בחיים. חיבוק מלא רגש. סרגיי צלל לתוך התהום אשר נפערה בחזהו. תהום אשר ניחנה בחלל כה גדול אליו שיחקו הרגשות של שניהם בריקוד חושני כמו נחשים העולים באיטיות לשמע נגינת החליל. נסחפים עם הרגשות מצאו עצמם מגולגלים שניהם מחובקים בין הסדין לשמיכה. מבשרים רשמית את נץ אהבתם בתעצומות רגש הדדיים. בבוקר השכם יצא ספרינג את ביתו של סרגיי. שם פעמיו לעבודה, זחוח מאווירת אותו הלילה שחוו שניהם. היה זה יום בהיר, אך הכבישים היו לחים מהמטר אשר שטף אותם בלילה. בנסיעתו איבד שליטה לפתע על אופנוע, החליק אל תוך תהום בלי יכולת לחלץ עצמו. סרגיי קיבל את הבשורה בבכי מר. לא ידע עצמו מרוב צער. הלוויה נערכה יום למחרת. השמיים כמו גם הם אבלים על האובדן המטירו את דמעותיהם על משתתפי ההלוויה. דמעות של מלאכים התמזגו עם דמעותיו של סרגיי אשר איבד בן לילה את אהבתו לגבר היחיד שאי פעם אהב. בעיני רוחו הוא רואה את פניו של ספרינג ניבטים אליו בין העננים. יופי אלמותי אשר ילווה אותו לנצח. אהבה כל כך קצרה אשר נקטפה באיבה |