סה"כ רציתי לחיות את חיי בשקט. לא רוצה עניינים. ילד שמן רוצה לחיות בפינה הפרטית שלו בתוך העולם הפנימי שלו. בלי הרבה סערות בלי הרבה רעידות אדמה. מה שאני מנסה לומר שהיה לי עולם פנימי עשיר שחדרו אליו חייזרים בצורת ילדים אכזרים שטרחו לומר לי את מה שהם חושבים על הצורה החיצונית שלי וטרחו ביוזמתם להביע את רגשותיהם נגדי ביריקה ישירה על הפרצוף. אם אפשר היה לדרוך עליי היו עושים גם את זה. הסיפור שלי מתחיל מהבית. לא בית שאוהב מפנק ותומך. בית שהיה מורכב מחמישה גברים כולל אני ואבא ושלושה אחים ואמא אחת עם זנב מקופל בין הרגליים, שהמשפחה שלה שלחה אותה בחזרה לזרועות בעלה. דרך של אין מוצא שברבות הימים למדתי לשחזר אותה פרט לפרט בדרכי שלי והתוויתי את אותו גורל על עצמי כמו סיפור שידוע מראש. הזיכרון הראשון אותו אני זוכר אני עולה על אוטובוס ורוצה לנסוע בלי לדעת לאן. שכנה שזיהתה אותי עצרה אותי והורידה אותי מהאוטובוס והחחזירה אותי היישר לזרועות אימי המופתעת. "הבן שלך רצה לנסוע באוטובוס לבד" אמרה השכנה בלי כחל ושרק. אימי בהבעה מופתעת הודתה לשכנה על החזרת האבידה. כמו כאילו קיבלה רכוש בחזרה ממחלקת אבידות ומציאות. "כבר אז היתה לי הרגשה שאימי לא בדיוק סופרת אותי. לא הייתי בטוח מה היחס האמיתי שלה אליי האם היא אוהבת אותי. האם היא באמת דואגת לי. והחלטתי להעמיד מערכת יחסים זו למבחן. העמדתי אותה במצבים נוראיים של חוסר ודאות לגביי. פשוט לבדוק עד כמה היא יוצאת מגידרה בדאגה לי. באחת הפעמים לא הלכתי לגן בכוונה ישבתי מתחבא מאחורי עמדת בלוני הגז וחיכיתי לראות מתי מישהו יבחין שאני חסר. אני לפתע שמעתי את צעדיה של אימי. שחיפשה אותי בחצר ולפתע הופיעה לפניי כמו כלב גישוש שעקב אחרי הריח שלי. "מה אתה עושה פה, למה אתה לא בגן?" לא ידעתי מה לענות על השאלה הזאת. היא ליוותה אותי במבט זועם ומוכיח. כמו אמרה מה אתה חושב לעצמך? היא אחזה בידי וליוותה אותי אחר כבוד לגן הילדים. כשהייתי חוזר מבית הספר ואמא עדיין ישנה, קמה ממיטתה בשיער סתור ומתוך שינה פותחת את הדלת ומתחילה את טקס ההתעוררות ב"אין ברירה" שנכפה עליה. כמו אומרת לי בשפת הגוף שלה "למה הערת אותי לחיים? טוב לי ככה בתוך השינה למה אתה מעיר אותי? היא התעוררה באין חשק משווע. ואט אט החלה לשטוף פנים ולצחצח שיניים בצהרי היום וכמובן באה להתקין לי את האוכל. האוכל היה שאריות משישבת שאני כמובן סירבתי לאכול והכרחתי אותה להכין לי צ'יפס וסלא ושניצל טעים כמו שרציתי. כל יום רציתי משהו אחר לאכול. לא כל יום אותו הדבר. זו הייתה העדפה שלי שעמדתי עליה. לגוון ולחדש ם האוכל. למעשה הרגש ביני לבין אמא שלי עבר רק עם האוכל. אני דרשתי והיא סיפקה את הדרישות. וכך בעצם נוצקה התבנית הקבועה למערכת היסים בינינו. אני דורש ואני מקבל. אמא הייתה בן אדם שנולד למשפחה בת חמש אחיות והיא הייתה הבת הבכורה שבעצם גידלה את האחיות הקטנות שלה. בעצם הייתה אישה קשת יום שעלתה לארץ מעירק בגיל תשע. אבא שלה היה מנהל בנק מכובד בבגדד. האמא שלה הייתה גבירה שניהלה בית עם משרתות. חיו ביחד שישים שנה עד שהמוות הפריד ביניהם. אמא התאבה באבא שהיה בן דוד שלה מקירבה ראשונה. האבא שלי בעצם היה מאוהב באחותה הצעירה יותר שבעצם דחתה את חיזוריו. כנקמה החליט לקחת את אמא שלי לאישה וזאת בתנאי שאחותה הצעירה תתחתן עם אחיו הצעיר ממנו. וכך היה. בעצם אבא שלי לא ממש התחתן מאהבה. הוא התחתן כנקמה לאחות הקטנה. ואימי התאהבה בדמות החיצונית של אבי שהיה גבר יפה תואר. רזה וחטוב עם בלורית מקורזלת ועיניים ירוקות. גבר מסוקס גברי ובעל סקס אפיל רב. היא נפלה שבי במראה החיצוני שלו. כמובן שלאחר לידת הבן הבכור התבדתה אהבהתה אליו נוכח גילוי מציאות הנישואים הקשה אותה חוותה מצידו של אבי אשר התגלה כסקס מניאק. הוא רצה רק סק וכמה שיותר. הוא פשוט אנס אותה כל לילה. היא גילתה אחר כך שבעצם הוא הטריד מינית את אחותה בת הזקונים. אמא לקחה את הבן התינוק הבן הבכור שלה שמה אותו בערסל ארזה מזוודה עם מעט בגדים ויצאה את הבית. עלתה על האוטובוס שהוביל אותה להוריה. היא הייתה בסערת רגשות. החליטה לעשות מעשה. לא יכלה לסבול את העובדה שהגבר שעימו התחתנה מאהבה התגלה כסקס מניאק שדרש סקס כל לילה וכמה שיותר. בלי להתחשב במה היא רוצה ואיך היא מרגישה. היא פשוט הגיעה למצב נואש שלא התיר לה שום ברירה. זה היה כמו לישון עם האויב. האיש עימו התחתנה מאהבה ליפי התואר שלו התגלה כמפלצת שלא יודעת שובע. כל לילה היה פשוט נוטל ממנה מה שהיה כביכול רכוש שלו. כאילו היא בובת מין. כל המילים המפצירות שלה שיפסיק וכי אין לה חשק ושהיא לא חשה בטוב לא סייעו בידה הוא פשוט ביצע את זממו לילה אחר לילה. הוא לא התיר לה שום ברירה. היא נסעה לבית הוריה לאחר שהפכה לאמא טרייה והיא בסה"כ עוד לא בת תשע עשרה. כיצא לעבודתו בבוקר היא פשוט בכתה עם עצמה בתוך הכרית ואין איש שימחה את דמעתה. הכרית ספגה את כל הדמעות של חוסר האונים המשווע בו הייתה נתונה. היא קיוותה כי לכשתגיע לבית הוריה תמצא שם כתף לבכות עליה. היא הגיעה לדלת הבית וצילצלה בפעמון. אמה פתחה לה את השער הגדול של החצר והיא פסעה לתוך הבית כאילו באה לביקור שגרתי בלבד. היא לפתע פרצה בבכי תמרורים אותו לא יכלה להפסיק. ואימה שזה לה נכדה הראשון ייחסה את זה לכך שהיא אמא טרייה. ואז כשניסתה לדוב את ביתה למה את בוכה? יצא כל הסיפור החוצה וכל מסכת ההתעללויות של הבעל הצעיר אל אשתו הצעירה בלי כל התחשבות בלי מגע יד מלטף בלי כתף לבכות עליה בלי גב תומך של בן זוג שאמור להיות העוגן שלך בחיים. היא הייתה חסרת אונים כמו ניצלה מספינה טובעת והנה היא באה למצוא ניחומים על אוניית ביתם של הוריה שזו להם ביתם הבכורה הראשונה שנישאה. היא הייתה בטוחה שהגיעה לחוף מבטחים אבל מה רבה הייתה האכזבה כשגילתה שבעצם אמה ואביב שהיו אמורים לסוכך עליה מפני העולם האכזר בעצם גילו את אדישותם למר גורלה. הם לא ראו בעין יפה את ביתם שחזרה הבייתה עם תינוק. זו לא הייתה אופצייה מבחינתם להתגרש. הימים היו שנות החמישים המאוחרות. וגירושין היו שקולים לחיי זנות של היום. לא הותירו לה ברירה והפנו לה את גבם. את חייבת לחזור לבעלך. היא הייתה ילדה ללא השכלה ללא מקצוע וחסרת אמצעים כלכליים ובטח בלי גב כלכלי מההורים היא לא תשרוד בעולם המבוגרים לבדה עם תינוק. היא זכתה רק ללחצים מצד הוריה ומצד הוריה בעלה שהיו למעשה הדודה שלה אחותו של אביה לחזור הבייתה ולעשות שלום בית. לא הייתה ברירה אלא לחזור לגיהנום שבו הייתה חיה. שוב החיים לא היו וורודים כמו שנראו בליל הכלולות שלה. היא כבר לא תהייה הבחורה המאושרת שחשבה שמצאה את בחיר ליבה. היא פשוט פגשה באטימות ליבם של החיים ואכזריות שאינה יודעת רחמים. היא פשוט חזרה לבית בעלה עם הזנב בין הרגליים ועם גב שפוף יותר משהיה. משתדלת לישון כמה שיותר כשהיא בבוקר לבדה בבית. עושה את מה שהיא חייבת כדי לטפל בילד ובבית. ממלאת את תפקידה כאמא ועקרת בית ומוצאת נחמה באהבה לילד שהיה בחיקה. |