| בשבילי בית חולים זה סיפור חיים. מיום שנולדתי עד היום עברתי כ-30 ניתוחים. החל מגיל שנתיים והאחרון שבהם היה ניתוח תיקון לכף רגל מעוותת שעוותה ע"י רופאי תל השומר. הסיבה הרישמית שנזקקתי לכל כך הרבה ניתוחים הייתה שהורי היו בני דודים ואני ירשתי את כל הדפקטים הגופניים והרווחתי את כל היתרונות של רגישות יתר. בגיל שנתיים עברתי ניתוח חך שסוע עד לאותו ניתוח אימי לא יכלה להיניק אותי. במקרה והייתה מיניקה אותי הייתי עלול להיחנק ולמות במקום. החשש של אמא צעירה שצריכה להאכיל תינוק בן יומו כפית כפית בדחילו וברחימו מלחיצה כל יצור חי למחשבה שטיפה מיותרת שתחדור לחך תחנוק את התינוק והוא ימות במקום. שנתיים ינקתי את החרדות של אמא שלי. חבל שלא יכולתי לדבר. הגוף שלי בטח זוכר את החרדה שלה לחיי. חבל שבחיים אח"כ הייתי צריך לקבל אישור ממנה שהיא באמת דואגת לי ואכפת לה ממני. כל מעשה שלי היה כדי לסחוט ממנה גילוי של רגש דאגה אימהי. בנוסף לחך השסוע נולדתי עם פתח בגרון שהיה מפריש מוגלה והייתי צריך ללכת עם גזות מודבקות על הגרוגרת כדי לספוג את ההפרשות. רק בגיל עשר ניתחו אותי כדי לסגור את הפתח בגרון. אח"כ התחילה מסכת של ניתוחי רגליים אחרי שנולדתי עם פלטפוס של מאה אחוזים. ואני זוכר את שני הורי מגיל שלוש מלווים אותי משני צידי כשהתאימו לי מדרסים חדשים עם נעלי גולדה כדי לגרום לכפות רגליי להתקשת. כמובן שהיה זה סבל מיותר שליווה את ילדותי והכריח אותי לנעול נעליים סגורות גבוהות ומכוערות עם גרביים גם בחודשי הקיץ כשכל חבריי היו נועלים סנדלים אופנתיות. מיותר לציין שילדים הם חברה שאומרת בפנים מה שהיא חושבת. בכיתה ה"א בגיל אחת עשרה נשלחתי ע"י אחי הגדול לחוג ג'ודו. על מנת ללמוד הגנה עצמית כדי להגן על עצמי מילדים שהרביצו לי וגרמו לי לחזור בוכה הבייתה. בשיעור הראשון של תלמיד חדש בג'ודו הוא שבר לי את קרסול רגל ימין. דידיתי לכיוון האוטובוס אחרי שהמדריך אמר לי שזה רק נקע. בערב הבהילו אותי למיון והרופא קבע שאני צריך לעבור ניתוחים בשתי כפות הרגליים שאחרת אני עלול להיות משותק בגיל חמש עשרה. ההורים שלי נחרדו לשמע הבשורה וכך החלתי בניתוח רגל ימין. שנה לאחר מכן רגל ימין תוקנה ונותחה רגל שמאל. ושוב חוזר חלילה מגיל אחת עשרה עד גיל שבע עשרה שמונה ניתוחים בשתי כפות הרגליים. עד לכך שלפני כל ניתוח הייתי נכנס למשבר נפשי לא הולך ללימודים ואוסר על אימי לגלות שאני הולך לניתוח. התביישתי לדעת שאני נזקק לכל כך הרבה ניתוחים ולא רציתי שיידעו על כך בגלל ה"בושה". למרות שזו לא הייתה אשמתי. הייתי מוצא את עצמי מזניח את הלימודים ולא מסוגל להתרכז בשום דבר לפני ניתוחים. הייתי משוטט ברחובות בלילה וחוזר לפנות בוקר. כמו בלילה שבו הפך עליי אחי הגדול את שולחן העבודה שלי בו הכנתי שיעורים עד שעה מאוחרת בלילה. למרות כל הניתוחים האלה התגייסתי לצבא בגיל שמונה עשרה כשאני מוותר על שנת הלימודים של כיתה י"ב. בעצם נשארתי שנה בגן בגלל שלא דיברתי עד גיל שלוש בגלל החך השסוע. כל מה שקרה היה שהייתי אמור להתגייס בגיל תשע עשרה. בגלל שהזנחתי את הלימודים עקב משבר נפשי של הניתוחים אותם נאלצתי לעבור הועפתי בכיתה י"א עם שמונה שליליים בתעודה וזאת למרות שכל השנים שקדמו לכך הייתי תלמיד מצטיין. עשיתי צבא בפרופיל נמוך שלוש שנים מליאות עם פטור מעמידה ופטור משירות בלבנון. אחרי השחרור עברתי ניתוח באף כי הוא היה נישרי והרופא שניתח אותי שבר לי את העצם וחורר לי את המחיצה של האף בחור בקוטר של חור של אסימון. שכחתי גם לציין שנחסך ממני ניתוח באוזן שבה היה חור בעור התוף שפיתח דלקות רבות. וסגרו אותו באמצעות טיפול בתל השומר וחסכו ממני ניתוח אחד. יש שם צלקות על צלקות מכל הפעמים שהחור היה מודלק נפתח ונסגר לסירוגין. אחרי הניתוח באף נזקקתי לתיקון ועברתי אותו באיכילוב בשילוב ניתוח סנטר ותיקון עיוות שהיה לי בפנים. א-סימטריה מולדת שגרמה להערות רבות מצד אנשים שהיו רואים את פניי. הניתוח הצליח לדעתי והביטחון העצמי שלי עלה. הניתוח הבא היה גניקומסטיה שעקב חלל בחזה נוצרו גושי שומן עקב תקופות השמנה והרזייה. שום דיאטה לא גרמה לי להיפטר מגושי השומן האלה שנראו כמו שדיים קטנות. עברתי ניתוח לשאיבת השומן בחזה וכך בניסיון לשקם את גבריותי. ניסיתי גם לשכנע את הרופאים לשאוב לי שומן מהמותניים אך ללא הועיל. הם סירבו בטענה שאני צעיר וזה יותיר צלקת מכוערת לרוחב המותניים. אחרי גיל 22 הייתה לי הפסקה בניתוחים עד לתקופה שבה עליתי על אופנוע. באחת מתאונות הדרכים שלי קרעתי את הגיד שבין האגודל לאצבע המורה. פציעה שאופיינית לשוערים. הרופא שאיבחן את הפציעה והחליט לנתח היה הבן של הרופא שאיבחן את הבעייה בכפות הרגליים. עברתי מאבא לבן. בעצם ניתוח אחר קדם לניתוח זה והוא בכף רגל ימין בו רציתי לשקם את כף רגלי המעוותת. הייתה אצבע על אצבע שגרמה לי סבל רב בהליכה ובנעילת הנעליים. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית ושם קובעה הבוהן עם תותבת מטיטניום. הניתוח גרם לי לאובדן תחושה בבוהן. וזיהום בכף הרגל לאחר כשלושה ימים אחרי הניתוח. נאלצתי להתאשפז כעשרה ימים והפסדתי מקום עבודה עקב כך. כשהייתי צעיר ולמוד מחלות מין רבות כמו קלמידיה, גורוניאה, זיבה החלטתי לבדוק את איכות הזרע שלי. גיליתי שהספירה מאוד נמוכה. כנראה בגלל הוריקוצל שממנו סבלתי. האורולוג המליץ לעבור ניתוח באשכים. הסיבה הרשמית הייתה שכיוון זרימת הזרע הפוך אצלי והוא מתחמם ולכן האיכות שלו ירודה. עברתי עוד ניתוח דרך הקיבה. שמו לי צבטנים לתפיסת החתך הניתוחי. כמובן שהאורולוג שכח להגיד לי לבוא אחרי שבוע להוריד את הצבטנים. כך שנהייה זיהום עם כאב איום ונורא ששלח אותי היישר למיון להורדת הצבטנים. איכות הזרע השתפרה רק במעט אבל עוד צלקת נוספה לאוסף. ניתוח אחר שהיה לי הוא ניתוח פיסורה שהיה אחרי שהרגשתי כאילו יש לי זכוכית בתוך הרקטום. לא יכולתי לשבת. באותו יום כשהייתי אצל הרופא הוא שלח אותי לניתוח דחוף באותו לילה בהרדמה מליאה. למחרת כבר הייתי בבית עם תחושת הקלה והוראות טיפול של טבילה בגיגית עם מי סבון לעשרה ימים. חודש לאחר ניתוח זה התגליתי כנשא איידס וגם עברתי לבית חדש. |