חיטטתי בין שיניי בקיסם וקפצו שיירי אותיות והתפזרו על השולחן במבוכה .

כמעט גירשתי אותם לפח בעוון אנגמטיות וסיבוך מיותר אלא שלפתע עלתה  בדמיוני מכונית פתוחה שעליה מיטלטל שלט "זה עתה נישאו".

איוושת הצמיגים בגשם וחיוך רטוב הזכירו לי חלום מתוק שנטעם ונעלם בלילה אחד שבסופו צלצל שעון .

עיניי היו באישה ליד הנהג,פיה פתוח ראשה שמוט אחורה.פיהקה או צעקה.

ריסיה סללו שבילים בשמשה ,זנב של קופסאות התפתל בראי,צהלתן הפחית  נאטמה:כפרפרים באלבום נכנעו.פרחים צנחו , בכותרתם טיפות דלק, עליהן רעדו באור אחרון,שיער שחור התפזר על ירך,  חיוור,סרט גומי נאנק . אצבעות נפרשו      כנוצות ברוח.כן לא משנה.סע כבר בן זונה.

באותו לילה שיבשו העיניים נבל גם המחר.הוא היה  בן יומו עד יום מותו.

זכר החלום העלה בו חיוך למרות שהתחיל כסיוט .הוא צנח מרום השמים . הוא נזכר כי הנפילה הואטה . כמדרגות בחלל הסתדרו להן כריות עננים דשנות ורכות.הוא קיפץ עליהם פעם ועוד פעם,נוחת על גבו ומועף הלאה מחייך. 

בסוף הנפילה מצא עצמו בערוץ נחל שטוח ולבן.הוא צעד ובהביטו אחורה ראה את הפסגות הטרשיות וידע כי חייו נתנו לו בחזרה.לפניו צעדה אישה מרירה ועליה תרמיל גדול ולרגליה נעלי ספורט.

הוא מילמל-"אני ממצה את המנוחה עד תום.אין יקיצה מליאה.תיכף קפה.קשב חלקי.חכי."

הוא לא נעל את הבית מעולם כי לא היה לא כלום וגם על חייו לא חס.בבוקר תהה לאן נעלמו הג'ינס.הוא מצא את הארנק הריק על הגדר וריחם על הפורץ.שנתו הייתה חטופה והוא התפלא על זה שידע להלך כאילו היה רוח אך לא השכיל להבדיל בין עני לעשיר.

הוא רצה לומר לה-את מציירת את חייך ולפעמים הצבע חורג ועובר את הגבול.את יכולה באצבע ורוק להחזיר את הסורר.עזבי את הראוי ושוטי על מה שטרם נקרש אל עולם שטרם ראית.את הרי לא מחפשת אושר.את מחפשת את עצמך.הוא גישש במיטה לגוע בה

אך מצא רק פרורי לחם יבשים וסדין מתעלם.