כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המגירה

    אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו...\"

    אתם מוזמנים לפתוח את המגירה, לקרוא ולהתרשם.
    נא לשמור על הסדר.

    שעתנו היפה

    7 תגובות   יום שבת, 29/9/07, 13:36

      

    מדוע אנו מתגלים בשיא אהבתנו וחמלתנו - דווקא בבואנו להספיד את אלה שהלכו?

    הלוא טוב היה אם היינו מראים את אהבתנו לאלה שנאספו מאיתנו, עוד בחייהם.

    וטוב שעה אחת קודם.

     

     

    אנחנו אוהבים את הקרובים אלינו, מכבדים ומוקירים אותם בכל שעה. הם יכולים להיות הורינו היקרים, חברים שהולכים איתנו שנים.

     

    האם זה שאון היומיום שמעמעמם את אהבתינו? אולי, הריצות האינסופיות על גלגל החיים? מדוע אין אנו חושבים על הורינו בכל אחת משעות היממה? אך, תמיד שמם יעלה שאין ידינו משגת בייביסיטר.

     

    הרי זה ברור לנו שהם יהיו שם לכשנצטרך.  אך, מדוע רק בעיתות צורך?

     

    טובתנו - תמיד לנגד עיניהם, כך אנו אומרים בנינו לבין עצמנו,  אך, דוחקים אנו את עצותיהם, "שכן, מה הם מבינים.." הם מבוגרים, מהדור הישן. מה שהיה נהוג בזמנם, לא נייישם היום.

     

    לרוב,  אנו זוכרים טוב יותר את רגע לכתם, אך, מתקשים אנו לזכור את הלך חייהם.

    אנחנו מתקשים לזכור  את דאגתם, את ידם המושטת, את אותה כתף חמה שעליה בכינו את דמעותינו הראשונות. אך,  זוכרים בקלות את אותה שעה בה החלטנו למרוד.

     

    וכשהופכים הם לנטל, אנחנו שמים אותם בבית אבות "כי שם יהיה להם טוב יותר". ואז, אנו שוכחים.

    לעיתים נזכרים, ובאים לבקר. כי אנו מרגישים חובה. וכשעשינו את המוטל עלינו אנו ממהרים לעזוב. בלי להביט אחור.

     

    בל נמתין, עד יעצר השעון. וישאיר לנו רק תאריך. ובאותו טקס הספד, נאמר מילים יפות חמות ומלטפות. מילים שלעולם לא נזכה לשמוע תגובה להם.

    נאמר אותם היום. כעת.  

    עדיף, נהפוך כל יום חולין טרם נעצר השעון, ליום של חסד.

     

    זו, תהא שעתנו היפה.

     

    "אולי באוזנך הולמים גם שעוניי ..?

    אולי אתה מקשיב...

    אולי אתה משיב,

    האם אתה עונה לי.."?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/07 07:43:

      מעבר להתרפקות על העבר,  

      החוכמה הגדולה היא להעריך את האנשים שנמצאים בחיינו כעת;

      להודות בשקט, בינינו לבין עצמנו, מדי יום, על כל הטוב שהם מעניקים לנו בעצם קיומם;

      להקדיש להם זמן, לומר להם תכופות ולהראות במעשינו עד כמה הם יקרים לנו...

       

      מי יתן ונדע ליישם

      ולעולם לא נמצא את עצמנו מתחרטים על דברים שלא עשינו --

      כי התחושה הזו קשה מנשוא.

       

      ...

       

       

        30/9/07 20:32:

      נ ו ע ם,

       

      הצדק עימך. לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

      מי ייתן ונהיה קצת יותר רגישים.

       

       

        29/9/07 21:18:

      עופר- נגעת בנושא מאוד רגיש ואינטימי.

      אני מסכים איתך ב-100 אחוז לגבי הצורך לשמירת קשר

      חם עם ההורים והמשפחה בכלל, כי זה אחד הדברים

       העיקרים -משמעותיים שבאמת יש לנו בחיים- אותו גרעין

      שתמיד, אבל תמיד יהיה נאמן לך באש ובמים אותו גרעין

      שרק עליו באמת ניתן לסמוך ובו ניתן לבטוח שאתה באמת

      יקר לו, מהלב. גם כשההורים הולכים ומזדקנים-אסור לתת להם

      להרגיש שהם לא נחוצים ואין להם חלק חשוב בחיינו והדאגה והאחריות

      שבהולדה שלנו היא לכל החיים ולא רק עד גיל 18. ושגם בייביסיטר

      זה אמנם נוח לנו- אך בשבילם זה תענוג. אך זה לא אומר שרק לשם כך

      יש לנו אותם. עלינו לטפח ולהשקות, להתרועע ולהיפגש.ככל הניתן.

      לפעמים אני חושב שבמצבים מסוימים קשה לנו להגיד במילים עד כמה אנו

      מעריכים ומודים ואנו מודים במבטים שבשתיקה או במחוות ולכן המילים

      מגיעות בשלב מאוחר יותר. אבל בפנים שני הצדדים (אם אכן הייתה הערכה)

      יודעים זאת לכל אורך הדרך.

        29/9/07 14:23:

      שדונית,

       

      כשאדם יקר לך הולך ממך - נשאר לך חור עמוק בלב.

      מידתו לא חשובה - כמו שארז אמר יפה, אנו פתאום זוכרים כמה לא הספקנו.

      ומתפללים, אילו רק היה לנו עוד רגע, עוד דקה אחת איתם.

      יש לנו שעות וימים, האם אנחנו מנצלים אותם?

        29/9/07 14:20:

      פוסט מעניין..(:

      התשובה מאוד פשוטה

      כשאדם עוזב הוא משאיר ריקנות גדולה או שלא,זה תלוי בנסיבות

      וכגודל החור השחור,כך המידה שמתגעגעים אליו בסוף

        29/9/07 14:20:

      ארז,

       

      ברשותך לא הוסיף מילה.

      תודה לך.

        29/9/07 13:49:

      עופר

      גם אם אנחנו כועסים על ההורים שלנו

      וגם אם הכל בסדר

      וגם אם אנחנו לא מדברים עם ההורים שלנו

       

      בסוף כשהם ילכו

      אנחנו נצטער על כל הדברים שלא עשינו איתם

      על כל הדברים שלא אמרנו להם

      על כל הדקות שיכולנו להיות שם בשבילם אבל העדפנו לעשות דברים אחרים..

       

      יום אחד גם אנחנו נהיה שם

      גם לנו יש ילדים

      אני כל הזמן חושב על זה איך הם יתנהגו

      מה יעשו

      תודה עופר

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עופר מימון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין