Life
A person starts to live when he can live outside himself
פוסטים אחרונים
- בית קפה בסכסנהאוסן 20/6/13
- אדמה רטובה 14/6/13
- שני חברים 7/6/13
- סופרים קוראים 19/5/13
- טוב למות בעד ארצנו 17/4/13
- אתר חדש לספר "האיש עם האף השמן" 26/1/13
ארכיון
לא כל כך אבודים בטוקיו
בקור של האביב שאיחר להגיע, עצי הדובדבן האדישים למזג האוויר פורחים. איפשהו בסוף העולם או אולי בתחילתו, תלוי את מי שואלים או מאיזה צד מסתכלים על כדור הארץ, מתהלך תחת מטריה של פרחים.
יום ראשון והרחובות כמעט ריקים בהשוואה לימי חול כאשר מיליוני יפנים מסתערים לעבודה ויוצאים מבטן האדמה כמו נמלים שרק הריחו גרגיר של סוכר.
מסודרים בשורות לפי כיוון ההליכה, צפונה משמאל דרומה מימין כדי לא להתנגש אחד בשני, לבושים בשמלות וחליפות כהות שעושות אותם דומים להפליא. כל יום באותה שעה אפשר לפגוש את אותם האנשים לבושים באותם הבגדים כמו בסיפור של אורוול "1984". ההבדל הוא שכאן מדובר במדינה חופשית ודמוקרטית ולא באיזשהו משטר טוטליטרי שמפקח על כולם עם סוכנים חשאים מחופשים לנהגי מוניות או משמרות המהפכה שמסתובבות ברחובות על מנת להשליט סדר ואימה על התושבים.
זה סוג של דיכוי עצמי, דיכוי מרצון, דיכוי שהופך את האי הצפוף הזה לאחד המקומות הכי מכובדים לבני האדם לחיות בו. דיכוי שחייב להתפרץ מפעם לפעם דרך בקבוקי הסאקי הריקים לאחר יום עבודה מפרך ולפני שהרכבת האחרונה תעזוב לדרכה לתחנה הסופית. שם היא תנוח כמה שעות עד למחרת בבקר מוקדם כאשר הזרם של האנשים יתחיל למלא אותה שוב עד אפס מקום.
בכוונה אני אומר "מקום מכובד" ולא משתמש מילים כגון איכות חיים או עושר משום שיש לחברה היפנית הרבה מעבר לכושר רכישה של חומר כפי שאנחנו רגילים למדוד בטעות איכות חיים.
יש ביפן כבוד לכל, למדרכה הנקייה מכל בדיל של סיגריה למרות שאין פחי אשפה בשום מקום וכאשר יש פח אשפה יש גם מי שיבוא לרוקנו כל יום באותה שעה בדיוק. כבוד לתיירים שלא צריכים להשאיר טיפ כדי שייקחו להם את המזוודה לחדר. כבוד למבוגרים שלא צריכים לבקש נדבות או לאכול בבית תמחוי או לחכות לחבילת מצרכים בחג מאיזה עמותה אשר איש אינו יודע איך היא מנהלת את כספי התורמים שלה. כבוד למבוגרים ששרדו את מלחמת עולם השנייה ואלה שנולדו אחריה. כבוד לעובדים שאינם חלק מתהפוכות ההיצע והביקוש של השוק החופשי והם אינם נזרקים לרחוב כל פעם שוול סטריט יורדת. כבוד לצמחים ולעצים ברחוב המטופחים כלאחד ואחד כאילו היה עץ בונסאי מיניאטורי.
אני הולך ברחוב ביום ראשון שטוף שמש ללא כיוון מוגדר, ללא מפה או ג'י. פ. ס., מנסה ללכת לאיבוד ולא מצליח כי כל כמה מאות מטרים יש תחנת מטרו שתיקח אותי בחזרה למלון ואני מתמלא קינאה, חושב על הדברים הטובים בישראל, על היצירתיות הישראלית שלא הייתה יכולה לצמוח בארץ של דיכוי עצמי ובכל זאת מקנא.
מקנא משום שהאי הזה צפוף כמו עזה רק לא נראה כמו עזה, הוא המקום היחיד בעולם שעבר הפצצה גרעינית פעמיים ואין ספור הפצצות קונבנציונאליות ורעידות אדמה מחרידות ולא נשאר כמעט זכר להרס הנוראי והעם הזה שהיה לכובש אכזר שבין האכזרים, ממשיך לכבוש את העולם בדרך שקטה יותר עם הטכנולוגיה והאיכות של המוצרים שהוא מייצר.
מצחיק לראות עגבנייה עטופה בנייר צלופן במחיר של דיסק-און-קי אבל זה בכלל לא מצחיק שאני חושב על הארץ זבת חלב שלי שלא מסוגלת להתגבר על משבר המים ונזכרת שיש משבר יום אחרי שהתאדתה טיפת המים האחרונה כי בארץ זבת חלב שלי לא חושבים מעבר למחר בבקר.
עצוב להגיד אבל בארץ זבת חלב שלי חושבים רק מתי תהיה המלחמה הבאה. אם הינו מתאמצים ומנסים לחשוב 5 שנים קדימה, או 10, או חס וחלילה על 20 או 30 שנה קדימה, הינו נתקפים חרדה, חרדה על העולם שאנחנו משאירים לילדים שלנו, חרדה על המצב הדמוגרפי, חרדה על הגרעין האירני ועל מה לא. אצלנו יש רק היום ועכשיו, אפילו חופש מתכננים בדקה ה-90 כי אין לנו מחר ומחרתיים.
כדי שיהיה מחר צריך להשלים עם השכנים ואז לא תהיה יותר בעיה דמוגרפית כי למי איכפת לחיות בארץ זבת חלב שיש מקום לכולם? כפי שפרס אמר, צריך לחשוב מזרח תיכון חדש ואני כבר שומע את הלועגים לתמימות שלי ושל אלה כמוני שמאמינים שזה אפשרי כי בלי מזרח תיכון חדש אין מחר ובטוח אין מחרתיים.
הכרתי פעם אדם חכם ששאל אותי, אתה יודע למה האמריקאים הגיעו לירח?, לא, עניתי, משום שהם כיוונו לכוכב צדק. ואני אומר שכדי להגיע למדינה שכולם ירצו לחיות בה, לא רק היהודים שברחו ממדינה במצוקה אלא היהודים שטוב להם באמריקה או באנגליה או בארגנטינה, כדי שתהיה מדינה כזאת צריך להתעקש ולכוון לכוכב צדק, והמשמעות של כוכב צדק בחצר שלנו היא מנהיגים שומרי חוק, שלום, גבולות מוכרים ומדינה לכל אזרחיה ולא להסתפק בפחות.
חושב על אלפי המכוניות היפניות שמסתובבות בכבישי הארץ ולא רואה אפילו אחת כזאת ביפן כי רוב היפנים נוסעים ברכבת, לפעמים שעות בכל כיוון, מחליפים רכבת פעם או פעמיים, בעמידה כל הדרך ולא מקטרים ואם מתעייפים נרדמים לרגע בכל מקום אפשרי, על שולחן בבית קפה או בעבודה על המקלדת וממשיכים.
חושב מה היה קורה לו אלף ישראלים היינו צריכים לרדת מהרכבת כאשר עוד אלף מחכים לעלות, פשוט אף אחד לא היה מצליח לרדת כפי שאף אחד לא היה מצליח לעלות והרכבת הייתה סוגרת את דלתותיה וממשיכה לתחנה הבאה ולתחנה הבאה בנסיעה אין סופית.
חושב על מיליוני הטלפונים הניידים שלא מצלצלים כי רוב הזמן הם על שקט ושחס וחלילה הם יפריעו למישהו ועל הסופרמרקט ללא מקום חניה כי היפנים לא נוסעים עם ה-4x4 לקניות לכן הם קונים פחות וממילא לא יכולים למלא את המקרר באוכל לחודש ימים ואפילו לא לשבוע כי המקרר קטן כדי שיוכל להיכנס למטבח עוד יותר קטן. כן, היפנים צורכים פחות, אוכלים פחות וחיים יותר מכל עם אחר על פני כדור הארץ.
החדרנית לוקחת את המזוודות שלי ומובילה אותי לחדר בקומה ה-34, פותחת את הדלת ומסבירה לי על כל דבר, אני אומר תודה ומנסה לחקות את ההשתחוות היפנית ואז היא שואלת בנימוס מאיפה אני, אני עונה מישראל, שוב שואלת, שוב אני עונה ישראל, אה,אה, ישלאל?, אני אומר כן והיא עוזבת את החדר לא לפני שמשתחווה כמה פעמים. לא בטוח שהיא ידעה איפה זה ישראל או אולי האנגלית שלה לא אפשרה לה להוסיף עוד מילה או לשאול עוד שאלה אבל תחושת הקלה השתלטה עליי, כאילו דבר יוצא דופן קרה כאשר היא לא ידעה איפה זה ישראל. היא בטח לא הייתה נוצרייה, וכנראה לא שמעה עלינו בחדשות ולא למדה גיאוגרפיה או שכחה ופשוט הייתי לרגע תושב של מדינה נורמאלית, שלא כולם מכירים אותה ולא לכולם יש דעה עליה, פשוט מדינה אנונימית, קטנה, רחוקה מהזרקורים של ה- CNN ומהתודעה של כולם.
יום ראשון בערב מאוחר והגשם מתחיל לרדת ופרחי הדובדבן נכנעים לרוח ולמזג האוויר הסוער וצובעים את המדרכה בוורוד.
|
תגובות (76)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט נהדר
אגב פגשתי לא פעם יפנים קולניים ולא כל כך מנומסים
אולי זה רק ביפן ?
בודאי לא לועגת לתמימות שלך.
ראייה נקיה ומלאה באמת. הלוואי על כולנו.
כתבת יפה ומעניין.תודה ששיתפת.שושנה
עולם טוב לתפיסתך הוא לא בהכרח העולם הטוב האולטימטיבי. מה שטוב לך יכול להיות רע לאחר ועדיין יש ביניכם דבר אחד משותף: שניכם רוצים עולם טוב יותר. ככה זה.
>>>לא מדויק, אני טוען שיש "טוב אוביקטיבי" שאיננו תלוי בתפיסת העולם שלי או של מישהו אחר. אם בשבילי זה טוב לנסוע על 4x4 ולהרוס את הטבע, לבזבז עשרות לטרים של דלק ולזהם את כדור הארץ, לא יכולים לקרוא לזה טוב.
>>> עד היום הפילוסופים מתחבטים בנושא האוביקטיביות (יש או אין), ובניהול כבר יודעים שאין דבר כזה אובייקטיבי. אולי זו רק סמנטיקה. בכל זה אני מנסה להבין למה אתה מתכוון. בטוב אובייקטיבי אתה מתכוון לטובת הכלל?
אותו דבר ביחס לשלום - כולם רוצים שלום וכל אחד מוכן להגיע אליו - בדרך ובמחיר שלו.
>>> שוב לא מדויק משום שאין הרבה דרכים להגיע לשלום, מי שחושב שאפשר להחזיק בשטחים הכבושים ואומר שהוא גם רוצה שלום, הוא פשוט משקר.
שים לב שלא נכנסתי לפוליטיקה. תסכים אתי ששלום הוא מרכיב בעולם טוב יותר? ובכן, דיון על שלום יכול להיות בכמה רבדים. הרובד שלי הוא הפן האנושי לדורותיו ברמה גלובלית. אם אתה רוצה דיון פוליטי על ישראל, זה משהו אחר. מזה שנים רבות וארוכות אני לא משתתפת בדיונים פוליטיים פרטיים, לא אשנה את דרכי כאן, מצטערת. אני נכנסת לזה רק היכן שאפשר גם להשיג שינוי.
לשלום מגיעים כשיש הסכמה משותפת לגבי המחיר והדרך. כל עוד אין הסכמה כזו, כולם נשארים ברצון כמו שאומרים הילדים. זו נוסחה מתימטית.
החלק המוזר ביותר בתגובה שלך הוא שדווקא מתוככי יפן, ערש התרבות של אדם כקליפת שום, אתה מעלה את ערך האדם... ועוד קורא לזה אוניבסלי?! נו באמת. עד היום יש יפנים שמאמינים שהקיסר הוא צאצא האלים, עד היום אסור למנות בת-קיסר כיורשת עצר, עד היום זו חברה מעמדית, התא המשפחתי היפני עובר טלטלות קשות בעקבות השפעות העולם, עד היום ערך האדם נחשב כחלק מהשלם (ולא כאינדיבידואל חלילה), ואתה מוקסם... נדמה לי שפריחת הדובדבן קצת שיכרה אותך.
>>>ביפן יש 2% הבטלה וזה נחשב להרבה (למרות שבמדינות המערב 5% נחשב לתעסוקה מלאה). עובדים לא נזרקו לרחוב בזמן המשבר האחרון. לא רואים אנשים מבקשים נדבות ברמזורים וגם לא רעבים ללא קורת גג. חינוך ובריאות חינם ודיור יש לכולם. זה מה שנקרה הבסיס לקיום האנושי והערבות הדדית שכל חברה צריכה לבנות לעצמה. תראי כמה קשה היה לאובמה להעביר את החוק הכי בסיסי לקיום האנושי שהוא גישה לשרותי בריאות. איך מסתדר כל זה עם הבקורת שלך על יפן?
>>>אבטלה. כן. שמע, אתה מפספס את הנקודה שלי. יש שם דברים טובים, אני לא אומרת שלא. ומוסיפה שרשמי ביקור לא מספיקים כדי לערוך השוואה אופרטיבית.
ביפן יש הרבה מחוסרי בית והם חיים בעליבות נוראה. המיתון זרק רבים לרחובות. באשר לקבצנות - אולי היא איננה חוקית? אני באמת לא יודעת. אולי קבצנות איננה עולה בקנה אחד עם האגו היפני?! הרי תוכל לברר את זה במהלך הביקור שלך שם.
אגב, פעם אמר לי דוקטור למשפט שמדינה ללא קבצנים איננה דמוקרטיה - זו תפיסה מעניינת.
לא יודעת את מי אתה כולל במלה אנחנו. קוראים פה אנשים שהם כנראה לא חלק מה-אנחנו שלך - הם לא איבדו את ערך האדם שאיבדת/ם וכמו היפנים גם הם שומרים על ערכים למרות הגלובליזציה. אולי קשה לך לזהות אותם בגלל שאין להם עיניים מלוכסנות.
>>>זה נשמע קצת גזעני לטעמי ועכשיו אולי אני מתחיל להבין מאיפה את באה. ממש חבל.
לחלוטין לא גזעני. עיניים מלוכסנות הן מאפיין רשמי בהרבה ארגונים רציניים החל מהאו"ם ועד ארגוני מודיעין.
אין סיכוי שתבין מכל מה שכתבתי מאיפה אני באה וממש חבל שאתה מנסה בכלל לנחש. לא חשבתי שזה דיון על בסיס אישי עד המילים האחרונות שלך. דע לך שהרבה שיחות שלום התפוצצו בגלל ירידה לפסים אישיים. בפירוק קונפליקטים שאני עושה במסגרת העבודה שלי אני נתקלת בזה הרבה.
מאחלת לך רק טוב. תשתה קצת סאקי גם בשבילי.ועוד משו ששכחתי להזכיר...
הצילום יפהיפה.
פוסט נפלא !
עושה חשק לעבור ולטעום קצת מזה לפחות לתקופה מסוימת. יודעת שזה היה עושה קצת סדר ונקיון בראש ואז לחזור לכאן לנסות לחיות יותר טוב, להמשיך ולקוות לטוב.
האמירה כולם רוצים עולם יותר טוב היא לא שיקרית. זו תכונת אנוש בסיסית, ובזכותה התקדמה האנושות מגילוי האש במערות אל הבלוג באינטרנט.
עולם טוב לתפיסתך הוא לא בהכרח העולם הטוב האולטימטיבי. מה שטוב לך יכול להיות רע לאחר ועדיין יש ביניכם דבר אחד משותף: שניכם רוצים עולם טוב יותר. ככה זה.
אותו דבר ביחס לשלום - כולם רוצים שלום וכל אחד מוכן להגיע אליו - בדרך ובמחיר שלו. לשלום מגיעים כשיש הסכמה משותפת לגבי המחיר והדרך. כל עוד אין הסכמה כזו, כולם נשארים ברצון כמו שאומרים הילדים. זו נוסחה מתימטית.
החלק המוזר ביותר בתגובה שלך הוא שדווקא מתוככי יפן, ערש התרבות של אדם כקליפת שום, אתה מעלה את ערך האדם... ועוד קורא לזה אוניבסלי?! נו באמת. עד היום יש יפנים שמאמינים שהקיסר הוא צאצא האלים, עד היום אסור למנות בת-קיסר כיורשת עצר, עד היום זו חברה מעמדית, התא המשפחתי היפני עובר טלטלות קשות בעקבות השפעות העולם, עד היום ערך האדם נחשב כחלק מהשלם (ולא כאינדיבידואל חלילה), ואתה מוקסם... נדמה לי שפריחת הדובדבן קצת שיכרה אותך.
לא יודעת את מי אתה כולל במלה אנחנו. קוראים פה אנשים שהם כנראה לא חלק מה-אנחנו שלך - הם לא איבדו את ערך האדם שאיבדת/ם וכמו היפנים גם הם שומרים על ערכים למרות הגלובליזציה. אולי קשה לך לזהות אותם בגלל שאין להם עיניים מלוכסנות.
לך תשתה סאקי, תחשף לרבדים הנסתרים של יפן, ותעשה חיים.כתבת יפה
אני לא חושב ש"כולם רוצים עולם יותר טוב" כפי שאני לא מאמין כאשר אומרים לי ש"כולנו רוצים שלום" כי יש פער גדול בין "לרצות" לבין "לעשות" ומה שחשוב זה "לעשות".
יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם, כאשר אני אומר שביפן האדם איננו חלק ממשחקי השוק החופשי, והוא איננו עוד חפץ על המדף של חנות צעצועים, יש לזה משמעות מעבר ליפן וליפנים או לתרבות היפנית.
המשמעות היא שלא כדאי לטשטש או להתחמק מהשאלה האוניברסלית על ערך האדם ואשר הוא.
הם הצליחו למרות הניאו-ליברליזם והגלובליסציה לשמור על הערכים שאנחנו שכחנו כבר מזמן וזה ראוי לערכה ולחיקוי.
קשה להשוות בין יפן אלינו. התרבות שם היא עם קודים התנהגותיים אחרים לגמרי משל העולם המערבי בכלל. יש המון מה ללמוד מהם אך יש גם דברים ששמחה שלא לקחנו מהם. מאז שנפתחו למערב אומנם חל שיפור עצום אבל עדיין, חיים בעולם אחר לגמרי. אהבתי מאוד את הפוסט ולרגע הרחתי את פריחת הדובדבן... מקווה גם יום אחד להיות שם.
אותי לא מעניין מי היה בן בריתו של מי לפני 3 דורות. ולמה? כי אם אלוהים היה רוצה שנביט אחורה - הוא היה מדביק לנו עיניים בעורף. העינים בחזית הראש כדי שנביט קדימה.
כן, יש לנו הרבה צרות. גם להם יש, הם לומדים קצת מאיתנו (יש יפנים שמעריצים את ישראל) ואנחנו לומדים מהם. זה עוזר כמו כוסות רוח למת. אנחנו מספיק חכמים כדי להבין שלא כל מה שמצליח ביפן יצליח אצלנו. [דוגמה: את ה-OPEN SPACE העתקנו מהם וזה נכשל עד שהגביהו לישראלים את המחיצות]. אבל יש דברים שאפשר לנסות פה.
כולם רוצים עולם טוב יותר, והעולם הזה לא ביפן, במקום להשוות - הייתי מעדיפה לראות תמונות יפות וסיפורי מסע שלך עם חומר למחשבה. ותביא רעיונות מיפן לשיפור המצב בארץ. זה אפשרי גם בלי השוואות.
והעיקר הוא שתהנה מכל רגע ביפן.
חברים יקרים, נכון שהיפנים היו בעלי ברית של הגרמנים ונכון שהם היו בעצמם כובשים אכזריים ונכון שיש הרבה סיבות לא טובות לסדר והניקיון ועדיף ה"ישראליות" החמה והדביקה בקופה של השופר או בהמתנה בקופת חולים כאשר כולם רבים על התור, הכל נכון ואני נהנה מכל רגע שאני חיי כאן במדינה שלי אבל אני שואל את אלה שקופצים להגנתה של ה"ישאליות" הזאת, לא הייתם רוצים לפעמים לשפר שום דבר?, הכל טוב?, לא רוצים תלמידים מצטיינים והטובים לטייס וספורטאים מעולים ופרסי נובל וסופרים מפורסמים וחברות הי-טק שכובשות את העולם?, לא רוצים?
אני רוצה יותר טוב ולא מפחד ללמוד מעמים אחרים.
שוב השכנים האשמים, שוב ההכללות,...."תשאל אותם"...., כאילו לכל השכנים יש אותה דעה,...."כל היהודים, כל הגרוזינים, כל הפרסים, כל המרוקאים, כל הרוסים,.....כל האנושות!
מספיק עם ההכללות.
ודבר נוסף
הכמעט השמדה טוטאלית של עמנו
בוצע אף הוא ע"י עם מצוחצח, מכובד
ממושמע ומתורבת ..
יפן היתה בת בריתם..
לא מקנאה בשום צורה באנשים
ממושמעים עד אימה
רק יום ראשון וכבר אתה עושה השוואות? שכחת לספר שלחצי מלון יש תג מחיר של טלויזיה.
אולי כדאי שקודם תלמד לזהות את הג'יפה שלהם, ורק אחר כך תשווה את יפן לישראל. אי אפשר להשוות מדינה שלמה שצמחת בה לעיר זרה אחת שסיירת בה שעות ספורות.
במחשכה שניה, למה בכלל להשוות? תתנתק קצת מישראל ותהנה.
ותודה על השיתוף.
תיאור יפה ומעניין
ובכל זאת
אתה בעצמך אומר..
"עצוב להגיד אבל בארץ זבת חלב שלי חושבים רק מתי תהיה המלחמה הבאה. אם הינו מתאמצים ומנסים לחשוב 5 שנים קדימה, או 10, או חס וחלילה על 20 או 30 שנה קדימה, הינו נתקפים חרדה, חרדה על העולם שאנחנו משאירים לילדים שלנו, חרדה על המצב הדמוגרפי, חרדה על הגרעין האירני ועל מה לא.
אצלנו יש רק היום ועכשיו, אפילו חופש מתכננים בדקה ה-90 כי אין לנו מחר ומחרתיים."
למה לנו להיתקף חרדה
עדיף לא לחשוב 5 או 10 שנים קדימה
ובכלל..אם נמות מהגרעין האירני אז מה
איכפת לנו מהמצב הדמוגרפי?
ועכשיו ברצינות
אני מעדיפה את ארצנו המבולגנת
על פני ארץ מצוחצחת ומכובדת
שערכים אלו מושגים באמצעות דיכוי מרצון.
ולמרות הבלגן ותרבות ה"סמוך" הידועה לשימצה שלנו
בכל זאת הצלחנו לבנות פה בתקופה של 60 שנה
משהו לגמרי לא רע עד כי קשה להאמין
כי רק לפני קצת יותר מ60 שנה היינו על סף השמדה טוטלית
תמיד יש מה לשפר ויש לנו הרבה..
אבל יש יותר מחצי כוס מלאה..
פוסט כתוב יפה אך לא חף מאידיאליזצייה.
חייתי חצי שנה ביפן וראיתי גם את הצד המכוער של החברה הרובוטית שלהם .
ההתנהגות הקרה והמנוכרת לא יכולה להתקיים באקלים המזרח ים תיכוני שלנו .
הנקיון , "הכבוד" השיגרה הברורה והמאוד קבועה ,לא יכולה להתקיים אצלנו בכלל .
בגלל שאנחנו נמצאים במדינה עם כל כך הרבה בעיות וגם בגלל שאנחנו עם יצירתי
ומאוד יצריי!!
כוכב לעצי דובדבן המקסימים
וישלאל כפי שכתבה היפנית הנחמדה
היא ארצנו הקטנטונת, "האנונימית"
עם האנשים הכי חמים שיש
בטח יותר מאשר ביפן
יולי
אני מקנאה באנשים המגשימים את החלום שלי,
אני מקנאה בך שראית את פריחת הדובדבן שם.
אולי פעם עוד נגשים פה את החלום של כולנו -
ויהיו כאלה שיקנאו בנו.
מאד נהניתי מכתיבתך, אבל גם מאד צרם לי הביקורת על ארצנו...
נכון - ביפן יש הרבה דברים שאפשר להתפעל.... אבל מתחת לפני השטח החברה היפנית היא חברה מאד לא סובלנית, חברה סגורה עם הרבה לחץ...
עדיין מעדיפה לחיות כאן... עם החום הישראלי...
סיגל
שלום יואל אני לא יודעת איך אתה בתגובות אבל לפעמים אני מתפתה להשאיר אפילו שלרוב אני רק כותבת משהוא נחמד וזהו
השארתי לך כוכב כי כתבת יפה והכתיבה שלך נעימה לי אני סיפרותית אין לי ברירה זה עושה לי את זה
אבל עם התוכן?
חבל שלא או שאולי כן קראת את הפוסט של בונבוניטה יש שם תגובה שלי שאומרת את כל הדברים שאתה מדבר עליהם
על הצורך בחינוך בכבוד לחי לסביבה על זה שגם אני נגד עמותות הגזור ושנור ובעד מיסוד של דברים
אבל מתחת לכל זה כעסתי עליך
אני מאוד אוהבת את שמעון פרס אתה יודע למה
כי הוא נלחם בעד הארץ ונלחם בתוך בדברים בממשלה בכנסת
אבל
כשהוא מדבר על הארץ
הוא תמיד לטובתה
גם הוא כועס על מה שלא טוב הוא מנסה לשנות
אבל תמיד הוא ימנה קודם את כל מה שטוב
אתה תמיד נגד וזה לא פוסט ראשון שאני קוראת
זו לא חוכמה להיות אנטי
צריך לצאת נגד עוולות ושגיאות ומחדלים
אבל ממקום שבו אתה בעד
זאת מדינה של 62 שנה
מהמחקר הארכאולוגי עולה כי המתיישבים הראשונים ביפן הגיעו מקוריאה וסיביר לפני לפחות 30,000 שנה
ככה כתוב בויקיפדיה
לא היה לנו ליצר רובוטים אנושיים כמו שיש שם
אם תבדוק ההסטוריה שלהם רצופה כמה כתמים שחורים שלא היית רוצה אצלינו
כל הכבוד ליפנים
אבל אני
מעדיפה לתקן את ישראל שלי
ולראות מה טוב בה
שלך שרית
תודה שנתת לי טעימה קטנה מיפן.
ועד שיהיה לננו מזרח תיכון חדש, נייחל לקצת שלווה וסובלנות.
כתוב נהדר והתאורים והתמונה מקסימים.
יש דברים שם מעוררי קנאה, אבל לכל דבר בחיים יש מחיר. אני בטוחה שאפשר לאמץ כמה דברים, אבל אי אפשר לשנות הכל וגם לנו יש דברים יפים. נראה לי שקשה לשנות אופי של עם- צריך לקבל את מה שיש עם נסיון לשדרוגים.
מקסים היה לטייל אתך
תובנות מעניינות וחשובות.
מדהים בעיני!
יפהפה..
כל כך מביא לי חשק להיות שם גם...:)
חיבוק ענק וכוכב
מתובלת
התענגתי על כל מילה, משפט, פסקה
התענגתי על הפוסט הזה
בכולו
עד כי הדמעות מזדחלות להן מהבטן מעלה בשקט, באיפוק
בהערכה...בכבוד.
מאמצת את רוחו אל תוכי
ונשארת עם תמונת פרחי הדובדבן הנכנעים...
ונושרים...
ומקשטים...
ללכת על מדרכות פורחות, זו כבר חוויה של קדושה :-))
יואל, תודה.
אנחנו לא כל כך גרועים
פשוט שונים במחשבותינו
ובחלומותינו.
ו
כי כך בחר בנו ה' מכל העמים
החיים לימדו אותנו לחשוב בעיקר על ההווה בפרט.
.אצלנו יש רק היום ועכשיו,
אפילו חופש מתכננים בדקה ה-90
כי אין לנו מחר ומחרתיים.
תודה יואל.
לו הישראלים היהודים היו שומרים
על דרך ארץ, והולכים אחריי
ההדרכה הנכונה , המתכון
הנכון לחיים טובים, לזכות
בכל אלו שציינת....כבוד ,נקיון,
אסטטיקה, והתנהגות בכלל,
העולם היה מחקה
אותנו ולא ההפך.
הבעייה היא שאצלנו
מחקים ומפנימים
התנהגויות,שליליות
ממדינות שנחשבות
"נאורות".
המתכון לחיים טובים
נכונים בריאים ויפים
ניתן לנו לעם ישראל
במעמד הר סיניי,עם
נבחר. ואנחנו, לא מתייחסים
להוראות ה"יצרן", ולכן
הכל מתקלקל. לו נשמענו
לו, ישראל בכל המובנים
יכלה להיות המובילה בכל
התחומים.
סיפרת יפה
ומראית העין קסומה
אך גם גרמניה נקייה ומתקתקת באופן מדהים.
היפני במהותו בעיני דוחה אמוציונאלית הוא לא מפותח
משמעת העצמית שלו טובה כמו של חייל פרוסי
ולכן הישגיהם נפלאים אך מתחת לסדר לשקט לציות
יש הרבה אגרסיה,כעסים אינפנטיליות אמוציונאלית,
העיצובים שלהם מדהימים,נקיים באדריכלות אופנה גרפיקה
אך לראות את תרבות התאטרון
כנ"ל בקולנוע גקורסאווה היטיב להראות את הקונפליקטים
בין מערב למזרח יחסי משפחה מול המסורת.
בעומק הזה אפשר לשקף את חייהם ואפשר לראות על מה אני מדברת.
לך בערב למועדונים,מעט נשים ובעיקר גברים ומערביים
אז להסתכל עליהם אך לתוך השכבות העמוקות.
היחס לנשים ומקומן הנמוך בחברה.אילוצן של אינטלקטואליות לפרוש
כשהן יולדות וכ"ו..
ומי יודע אם לא היו אוסרים עליהם לפתח נשק אחרי מלחהע"השניה
אם הם היו באותו מקום שהם כרגע?
אז כן יש איכויות שלא תחשוב.לראות איך הם חיים בצפיפיות בלי לגעת זה בזה
זה מדהים,אך בטח ראית איך ברכבת לפני שהקרון נסגר
הקונדקטור דוחף את האנשים עד קצה היכולת של הקרון להכיל ונועל עליהם את הדלת...מעלה נשכחות
ופריחת הדובדבן מהמדהימות שיש.
יואל היקר,
כמי שלא הייתה ביפן, שתמיד תוהה על מקורות ההבדל בין אנשים ועמים, שסקרנות אנתרופולוגית יושבת אצלה חזק בד.נ.א., כמי שמחפשת את החטא הקדמון, זה שהפך אותנו למי שאנחנו, הטקסט שלך היה מרגש. פיוטי. כמעט מציף רגשות. לפעמים קצת דחוס (הייתי צריכה לעצור ולחשוב כמעט על כל משפט (אולי בגלל שעת הבוקר המוקדמת). אבל מקסים.
אני חושבת שההבדל במקורות. במורשת. בטקסטים שעליהם התחנכו דורות על דורות. ואת זה אפשר לשנות רק קדימה. לעתיד.
תהנה. תמונה יפה.
יואל היקר, תענוג לקרוא אותך. תודה
המזרח התיכון מול המזרח הרחוק
"קח אותי לשם...."
קודם כל תודה רבה על כל המגיבים ועל תוכן התגובות, אתם מדהימים!
כפי שכבר אמרתם, יש הרבה ניגודים החברה היפנית והרבה מצבים קיצוניים (אשמח לספר בהמשך) אבל החלטתי להתרכז בטוב, בדברים שהייתי רוצה שנלמד מהם ואולי אי אפשר ללמוד מהם כי על מנת לקיים חברה כל כך מתחשבת צריך לפגוע באישיות של האדם מגיל צעיר מאד. לא פשוט.
אני נחתתי בארץ ושמח מאד להיות בחזרה, רק לא ללוותר על האפשרות לשפר את מה שיש לנו.
היי לך איש יקר בארץ רחוקה:)
אני יכולה להבין את הרגשות המעורבים הללו,
נהנתי מכל מילה שכתבת ...
זה מאד נעים לעין לראות את הכבוד הזה לכל
דבר שהם רוחשים לסביבה ולזולת...
אני לא ממש מתעניינת בפוליטיקה, אבל אני חושבת
שצריך שני צדדים למשוואת הכבוד הזו ...
ואכן אתה צודק גם בנוגע לבעיית המים, שאלתי את עצמי את אותה שאלה...
מה לא ידעו שהמשאבים נגמרים או עומדים להיגמר ? אכן תמוה ...
תהנה לך שם ...
בע"ה
תודה שהבאת
ברוך תהיה
אחד הפוסטים היפים
ביותר, שיצא לי לקרא כאן בקפה.
עצוב ונכון.
תודה והמשך שהייה נעימה,
נהנתי לקרוא,
להתענג על הנוף,
קצת לקנא בנקיון הרחוב וה"כבוד",
ולארצנו יש את המיוחדות שלה אותה אני אוהבת.
כה הטבת בתאוריך!!!
****
נהניתי נורא לקרוא,העברת חוויה בשלמות, הזדהיתי 100 אחוז עם תפיסת המציאות שלך. אני מתוסכלת נורא מהמדינה שלנו, וממה שאנו משאירים לדור הבא...
אמנם יש פה ושם פרויקטים מעוררי גאווה...שפדן בראשון לציון למשל, אבל זה טפה בבצורת.
תאורך נפלא מעורר געגועים למקום רב הניגודים הזה
שיש בו המון אהבה והומור
והייתי בכיף גדול חוזרת לחבק אותה - את טוקיו
מה שרואים משם...
לפעמים דווקא כשנמצאים רחוק
רואים דברים שלא רואים כשנמצאים בבית.
תודה
עירית
במקום לקנא, בוא נלמד מהם, כי יש המון מה ללמוד...
וכל שינוי מתחיל בקטן, בין אדם לעצמו, ואח"כ בין אדם לחברו ,ולסביבתו,
וכן הלאה הלאה מהפנים אל החוץ.... הלאוי !!
(תודה על הפוסט מעורר המחשבות)
סוזן
טוקיו לא מחכה לי
גם שם אהייה לבד
פוסט נהדר.
כן כבוד. יש ביפן , ויש גם במזרח תיכון ישן ויהיה גם במזרח תיכון חדש.
:) שם מבינים אחרת "כבוד" ממזרח תיכוניים כמונו.
סוגדת ל:
Muji
Uniqlo
Yoko System
Sushi
וגם..ריקשות, וגם אורז, וגם לספר "גיישה"
וגם וגם..
לא מסתדר לי עם הטבח שהם טובחים בדולפינים בכרישים ובלוויתנים
ומתרצים זאת : "שהם מטרד" , כי הם אוכלים להם את הדגים ...
עם מוזר שהביא לשואה אקולוגית ועוד נשמע על כך -
תאוריך יפים תמשיך להנות
אל תאכל דולפינים כרישים ולוויתנים בבקשה
יואל יקירי,
הרבה זמן לא קראתי פוסט מודע כל כך
רגיש כל כך כלפי הסביבה
מהנופים שראית וחווית והתגנבות פריחת הדובדבן
והמשך בהשוואתיות המדהימה ששלך אל מול ארץ הבטון וחוסר הכבוד שכאן
תרבות החפיפניקיות והיאללה יאללה
ועד לפלצנות הגי'פים
אולי תשקול להוציא ספר עם סיפורים קצרים,
"יואל של סביב לעולם"
מאד מעריכה את מחשבותיך ודעותיך
חדות העין שלך היא מדהימה
ריגשת
כל מילה....
פוסט נפלא,
רק מה עם הספונטניות? עם הגמישות?
נדמה שהיפנים מתוכנתים.
מתגעגעת ליפן ...עם כל מילה שלך.
,אם אתה עדיין שם וזקוק לטיפים אשמח בפרטי...
פוסט נהדר!
וכל מילה בסלע!
בקשר לחדרנית, נראה לי שאתה לא הבנת.. היא הבינה שאתה מישראל, אבל ההתנהגות המכבדת שלך לא התאימה למה שכנראה מוכר לה לגבי ישראלים...מאיפה הביא לי את הכבוד הישראלי הזה?...חשבה לעצמה.
תהנה!
איריס
נהנתי לקרוא
תהנה גם וספר עוד
פוסט מקסים ומיוחד
עושה חשק ליסוע
שחר
ומה מרקו היה אומר על זה?
יופי של תמונה
ודיאלוג פנימי מעורר מחשבה
סלי
יופי של תמונה ושל דיאלוג פנימי מעורר מחשבה
יפה, מעורר מחשבה...
.
ומתוכו בחרתי את משפט המפתח, לתפיסתי:
.
חושב על הדברים הטובים בישראל, על היצירתיות הישראלית שלא הייתה יכולה לצמוח בארץ של דיכוי עצמי...
.
ועכשיו, כל שנותר הוא לבחור ביניהם?
צעדתי איתך בטוקיו ביום ראשון
נהנתי מתאוריך.
" צריך לחשוב מזרח תיכון חדש "
זה בכלל לא נאיבי
רק זה מה שיציל אותנו
והמילה כבוד שהזכרת אותה כל כך הרבה
בעיקר כבוד לעצמנו.
תודה .
היה מעניין לטייל עמך:)
תודה!
אני משתתפת עכשיו בקורס להכרת יפן ותרבותה וכך בדיוק המדריכה מתארת את יפן.
ואני מתלבטת האם יש מקום לקנא ביפנים או לשמוח במקום שלנו?
מאד נהנתי לקרוא
הכי חשוב, למרות הכל
לשמור על החיוך
תהנה
אופיר
ועכשיו נתפלל ביחד
שכל זה -
וכאשר יש פח אשפה יש גם מי שיבוא לרוקנו כל יום באותה שעה בדיוק.
כבוד לתיירים שלא צריכים להשאיר טיפ כדי שייקחו להם את המזוודה לחדר.
כבוד למבוגרים שלא צריכים לבקש נדבות או לאכול בבית תמחוי או לחכות לחבילת מצרכים בחג מאיזה עמותה אשר איש אינו יודע איך היא מנהלת את כספי התורמים שלה.
כבוד למבוגרים ששרדו את מלחמת עולם השנייה ואלה שנולדו אחריה.
כבוד לעובדים שאינם חלק מתהפוכות ההיצע והביקוש של השוק החופשי והם אינם נזרקים לרחוב כל פעם שוול סטריט יורדת.
כבוד לצמחים ולעצים ברחוב המטופחים כלאחד ואחד כאילו היה עץ בונסאי מיניאטורי.
יהיה גם פה !!
יגאל,
פוסט משובח כתבת,
היתכן שרק כבוד , זמ מה שחסר?
נראה שבדרך לעשיית הכבוד צריך
לעבור אי אילו שלבים.
הלוואי אצלינו.
אשוב.....חוק 24....
אכן,
מה שמעניין
בסיפור על יפן
הוא הקשר בין
כבוד
איכות.
הייתכן?
אולי זה מה שאצלנו חסר?
יואל,
אהבתי...
ואני עדיין מעדיפה את המדינה שלנו על כל מגרעותיה... אנחנו לא כאלה גרועים, לא כאלה מושחתים ואני מקווה שאף פצצה גרעינית לא תהפוך אותנו ליפנים.
כבוד!
כבוד זו מילת המפתח.
יש פוליטיקה של כבוד.
וגם:
בשביל כבוד צריך לעבוד.
ושוני תרבותי:
יש את הכבוד הים-תיכוני
(והרצח על רקע כבוד המשפחה)
ואת הכבוד המאצ'יסטה שמתגלה באמריקות למיניהן
ויש את הכבוד של המזרח הרחוק.
לכל הסוגים יש מקום של כבוד,
אבל גם מוכרים סיפורים של רציחות וטראגדיות נוראיות על הרקעים האלה, של הסוגים השונים של כבוד...
כך שלא הכל ורוד בעולם של המכובדות הרבה הזו..