נשים וכל מה שבניהם.
פוסטים פופולאריים
-
"דודה" אירן .
23/11/09 | 2351 צפיות
-
מת , מת ,כלב מת .
2/9/10 | 1264 צפיות
-
על העיוורון
28/12/11 | 1846 צפיות
-
האם יש הבדל בין "נטורי קרתא" לבין השמאל הקיצוני בישראל???
6/10/09 | 1995 צפיות
-
למה אין עונש מוות בישראל ?!
25/9/09 | 2648 צפיות
-
קצת על נשיות , אימהות ומה שבניהם
6/9/09 | 882 צפיות
פוסטים אחרונים
- בתוך תוכי 13/6/12
- מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים 17/4/12
- למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי .. 27/2/12
- לפעמים 18/1/12
- רסיסי ילדות 31/12/11
- על העיוורון 28/12/11
מונולוג נשי
מדוע אני לא מסוגלת להתרומם מהמקום שבו אני נמצאת וללכת . ללכת לאן שיהיה לי טוב , לאן לא יודעת , אבל ללכת , להיות בתנועה, שנים שאני קפואה באותה תנוחה, כל היום בבית , מנקה ,מכבסת , מבשלת מטפלת, מחנכת אותו אותם , נמאס לי מהתפקיד שלקחתי על עצמי. רוצה לפשוט את חליפת השעמום ,רוצה לאורר את חדרי הלב , לומר לכולם שנמאס לי להיות נחמדה אליו ,אליהם , רוצה לקום וללכת .ללכת רחוק , ללכת לכיוון הים . איך לא ראיתי את שעתיד לבוא , למה לא התייחסתי למה שקורה לי , למה שקורה בי , מדוע השארתי את הלב בצד , קבור מתחת לרצונות שלו , שלהם . מה איתי , מה אם הרצונות שלי , החלפתי אותם בשל אחרים .מדוע אין לי את האומץ לקום ולומר , לקום ולצעוק לו ולהם לכו לקיבינימאט.
מפחיד מה ?? שאלתי את תאומת נפשי והיא בתגובה הרימה אליי מבט תוהה ומיוסר ושאלה אותי , מה זה ? באיזה קונטקסט זה נכתב ? זה חלק מסיפור ? זה את ? זו מישהי שאני מכירה ומרוב שאלות היא שכחה להגיד לי מה היא חושבת על מה שנכתב?? הקשתי עלייה , האם זה משנה מי כתב ? האם זה משנה למה ? אני רוצה לדעת עם הטקסט עומד בפני עצמו .יכולתי כמובן להתפתל , להמשיך לשאול , לחקור , אבל בעצם מה אני רוצה ?? מה זה משנה מה היא חושבת, משנה מה אני מרגישה , מה אני עושה עם מה שכתבתי .
יערה מה קורה איתך ?? את נשמעת מפורקת , תוהה , זו קריאת מצוקה ?.
"לא .. זה לא בקשת עזרה או צעקת הצילו , זה מה שאני באמת מרגישה .בא לי להרגיש ולהרגיש חזק – אבל להרגיש ממקום נקי .לפעמים בא לי לפשוט את בגדיי , לפשוט את עורי , להיכנס עמוק לתוך הגוף , לראות מה קורה בפנים , קצת לנקות למתוח להזיז , ליישר לסובב ,ללטף להסיר ולקלף , שעורים מהחיים ששקעו בוורידים ועטפו את הלב. בא לי להיכנס לעורקים , לפתוח סתימות , להוציא חלקים מיותר , לתת לדם לזרום חופשי , לאוויר הצח להיכנס ולאוורר את הטעון אוורר , לתת לאור השמש להאיר ולחמם פינות אשר היו סגורות 40 שנים מתחת לעור , לבשר ולעצמות .אני רוצה ניקיון יסודי!! אחרי שאנקה ואסדר אני רוצה לטפל בלב , לבדוק מדוע הוא הפסיק לפעום , להתרגש , לקוות , לייחל לאהוב.אני רוצה להוציא את כל הכעסים , הישנים והחדשים ולהשליך אותם לפח.רוצה לבדוק מה המניע שלי לחיות חיים משעממים ללא טיפה של תשוקה . רוצה לבדוק את הדם אשר זורם בעורקים , מדוע הוא כהה כל כך זורם לאט .
בסוף אני רוצה להכניס דברים חדשים לתוכי , אווירה חדשה, חשק לחיות , לרצות , תשוקה , מעט פרפרים , דפיקות לב , ריגושים .ואז לסגור את הכול להחזיר את האור לעור ולהרגיש שנולדתי מחדש". שיר, את מבינה מה אני אומרת , אני בטוחה שאת מבינה , כי גם את שם , לא מהיום , רק שההבדל בינינו שאת מטפלת ואני לא , את פועלת ואני לא . אני ... אני לא עושה כלום עם מה שאני מרגישה.
נשמתי אהובתי , איך אני יכולה לעזור ?? מה יוציא אותך משם ?? את שוקעת לתוך עצמך כמו חור שחור.
אני לא יודעת ממש , כלומר אני חושבת שאני יודעת אבל אני לא מעיזה .כל המרידות הקטנות שלי בהורים , בחברה בבן הזוג , בעצמי , היו ניסיונות קטנים שלי להישאר נאמנה לעצמי , אבל אין ממש עצמי , העצמי שלי שייך לקולקטיב חיצוני , אני לא לי ולי לא לעצמי . אני לא מרגישה שייכת , אני רק משויכת , למשפחה שלי , למשפחה של ההורים שלי , למשפחה שלו , אליו , אל הילדים, אני בעצם דיי לבד . כשאני חושבת על כך , אני לבד מאז ומתמיד , קיימות נקודות התחברות עם הסובב אותי ,אבל אני יערה , חייה לבד בתוך העצמי שלי , חייה בתוך עולם רדום , שייצרתי לי .שהרי הנשמה שלי לא ירדה סתם לעולם , מין הסתם יש לי ייעוד ומטרה. אני מחפשת אותה , אבל לא ממש , אני אף פעם לא יורדת מספיק עמוק , לבדוק מה קרה שם במחשכי הווייתי , אף פעם לא הייתי על הקצה , כי בדקתי , כי בררתי , על הקצה היחידי שאני מכירה , זה כשאני בעצבים .כשאני חוטפת "קריזה" , שם אני על הקצה , משחררת מילים מבלי לברור , העיקר לפגוע .שם אני מרשה לעצמי להתיר את הרסן , לעבור על החוקים הלא כתובים .
את יודעת אף פעם לא אהבתי להתבונן בנשים אחרות ,הן תמיד עצבנו אותי .היה לי מין כעס בסיסי על כל הנשים שבעולם .מין רגש שלא ברור היה לי מאיפה הוא בא , הוא היה תמיד שם ואף פעם לא עצרתי לבדוק מה המקור שלו.בכל אופן , היום אני כבר לא כועסת על המין הנשי , אני מבינה את החולשות שלהן (אבל לא מסכימה איתם ) אני רואה את הקשיים שלהן והכי חשוב ,א ני רואה את הכוחות המיוחדים שיש לנו הנשים . אבל למה בעצם העליתי את הנושא של הנשים ? אוף שכחתי , חוט המחשבה נקטע לי , לעזעזאל.אה נזכרתי , בעצם תמיד שנאתי נשים כי אולי לא אהבתי אותי , אני עדיין לא אוהבת אך בהחלט מודעת לכוחות שיש בי , גם כאדם , גם כאישה , גם כבת , כאם כבת זוג , כחברה .
אני לא ממש מבינה מדוע חישקתי את עצמי ואסרתי על עצמי מלהתפתח .מדוע כלאתי את רגשותיי, מאוויי והרצונות שלי .שהרי אין טובה ממני בלהגיש עזרה וייעוץ במקום הנכון , בזמן הנכון עם המילים הכי נכונות ומדויקות , אבל לא בשביל עצמי , אלה בשביל אחרים .
אני מסתכלת עכשיו מהחלון החוצה , לגינה , הכול פורח , בצבעים עזים ואביבים – הכול מואר ואצלי החושך שולט .לא אחת אני שואלת את עצמי , אם אנחנו הסך הכול של החוויות שנצרבו בנו מקטנות או שמא החוויות הן קדומות יותר ועוברות איתנו ב DNA הנשמתי .
תראי איך אנחנו שונות , את אוהבת לחטט בעצמך , כמה שיותר עמוק יותר טוב.ואני , אני לא עושה איתי כלום , המסוגלות שלי היא שטחית , אני יכולה ללכת אחורה , עד לרגש האחרון ואולי לדמיין מה הרגש שקדם לו .בעוד שאני סוגרת בתוכי רגשי שייכות , מילים ותמונות , את פותחת את הקרביים שלך וחושפת אותם לאור .את נוגעת בעצביים הרגישים , חווה הכול בעוצמות מרשה לעצמך לרדת עד למקום שאין לאן לרדת יותר ומשם את עולה.
אני לא מרשה לעצמי , תקראי לי פחדנית , תקראי לי טיפשה הכול נכון .כזו אני , אסורה על עצמי וכלואה בתוכי כשמפתח מולי ואני לא מזיזה אצבע להשתחרר לחופשי. בעצם התחלתי לדבר עליי ביחס אליו ולשאר ויצא לי לדבר גם עלינו , על ההבדלים בינינו , אני משערת שאת נקודת מוצא שלי , נקודת התייחסות אשר ממנה אני מקישה לחיים בכלל . את שם תמיד והכי הרבה נוכחת לאחרונה .ואולי הקשר שלנו יותר מאשר משפחתי , הקשר שלנו נשמתי ואולי אני חושבת שאני יכולה דרכך לצאת לחופשי . |
תגובות אחרונות
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על בתוך תוכי
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי ..
-
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
-
orlym101
בתגובה על על העיוורון
-
ענף
בתגובה על "דודה" אירן .
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אורלי נשמה
זהו מונולוג נשי וגברי
מונולוג שכל איש ואישה שמחפשים אחרי האושר והשלווה שלהם
שאינם מוכנים להיכנע לטרדות היום הבנאליות
לכל אותם אלו שמאמינים במחר חדש טוב יותר ומושלם יותר
אני מקווה שכל אחד ואחת שיוצאים למסע
יידעו שגם המסע עצמו הוא חלק מהאושר וחלק מהשלווה שתגיע בתום המסע
עמוס
אני לא ממש מבינה מדוע חישקתי את עצמי ואסרתי על עצמי מלהתפתח .מדוע כלאתי את רגשותיי, מאוויי והרצונות שלי .שהרי אין טובה ממני בלהגיש עזרה וייעוץ במקום הנכון , בזמן הנכון עם המילים הכי נכונות ומדויקות , אבל לא בשביל עצמי , אלה בשביל אחרים
כתיבה יפה ומרגשת...
בעיית החישוקים אכן קשה אך ניתן להתיר אותה
כשמבינים את המשפט: הפוסל במומו פוסל
שמכאן מה שמעצבן אותנו אצל אחרים או אחרות
יכול ללמד אותנו הכי הרבה על עצמנו
בהצלחה בהמשך הדרך...
לימי - ריגשת אותי בתגובתך , נדבר בפרטי .
לא סתם ביקשתי ממך תגובה.!!
תודה נשמה!
אופירה יקרה,
צודקת מאוד , אנחנו דור הביניים , לא כאן ולא שם , מאוד מבולבלים ,
התרחקנו מהאלוהים האמיתייים , מהנכון והטבעי והלכנו לחפש לנו אלוהים אחרים - כסף ומעמד , אשר הולידו ניכור וצביעות .
בשנים האחרונות אני ערה לכך , שיותר ויותר אנשים , מחפשים קשר לאדמה , לחיים הפשוטים למשפחה.
ואולי אנחנו לא מספיק מחפשים , לא מספיק מעיזים לזרוק מעלינו את כל החיצוניות הזוהרת לטובת פשטות אמיתית וטבעית .
תודה על תגובתך .
תודה מתוקה!!
קראתי פעם שלישית, וקראתי את כל התגובות... אז את לא צריכה ל"ספר לי" וכיוצא בזה.
אימי ניסתה לעודד אותי (יש במה שהיא אמרה סוג של עידוד, אבל זה די "צרת רבים נחמת טיפשים"... ואמא שלי אישה חכמה ביותר, באמת, עם נפש של בת 16 בתוך אישה בת 82)-
היא סיפרה לי, שאתמול בדר' פיל, הייתה אישה נורא שמנה, שהדוקטור הביא "כנגדה" אישה שנורא רזתה... וגם לא מאושרת בחלקה...
כלומר... יצאתי מבולבלת...
הקראתי כעת לאימי את הפוסט הזה, וכל הזמן עצרתי ... כי בכיתי כל הזמן.
אני כלואה ומדברת, כלואה ולא עושה כלום בעצם. לא יודעת מה עשות. יודעת ופוחדת לעשות...
כל הזמן צריך לרצות אחרים, כל הזמן צריך להתחשב ולהיות בסדר...
אורלי יקרה יקרה יקרה יקרה !!!!!!
כתבתי לך "וואחאד" תגובה, ולחצתי בטעות על מקש לא נכון - והכל נמחק!!!!
אנסה לשחזר (בטח רק בערך) את מה שכתבתי לך - כל כך מליבת נשמתי...
אסור לי מלוח. זה מבצק אותי, אוגר בתוכי נוזלים מיותרים... כאילו שאין בי מספיק אגירה של חרא אחר...
אסור לי מלוח, ואני גם לא גברת פשקוביצי מ"תוכידידס", שנאמר עליה : "פשקוביצי, פשקוביצי, די הפסיקי אל תשוויצי. כל היום על המרפסת, תחתונים את מכבסת, ובלילה מה קורה לך - את שותה קפה במלח..." (התיאור היה דרוש בכדי להמתיק את הגלולה המרה...).
אסור לי מלוח, והבוקר שתיתי קפה ממולח. יותר נכון "קפה בדמעות"... שלא ייאמר "ים של דמעות"... אבל זה כבר נשמע בומבסטי וקיטשי...
כשאני באה לקרוא תוכן, שמסתמן בו שעליי להבין מסרים החבויים בין השורות (את הרי כבר יודעת שאינני מחפפת תגובות), ויותר מכך - תוכן שאני יודעת שישרוף לי את אם נשמתי - אני מקריאה אותו לעצמי בקול רם, אפילו מספר פעמים, אם נדרש...
הפעם, במילה השנייה או השלישית, מצאה "אני" - שראוי להקריא לעצמי את הפוסט שלך בקול רם. ולמרות שקולי רעד, ומשכתי באף עד שידי הושטה לקופסת ממחטות הנייר, הספיקה לי קריאה של פעם אחת...
באמצע, עשיתי Duplicate Tab , לראות אם זה הבלוג שלי או של מישהי אחרת....
לא זכורה לי נגיעה כל כך מגרה בציפור הנפש שלי בשנה ויותר האחרונה. לא על "ספת" הפסיכולוג, ולא בחדרים של OA.
הדבר היחידי שאני יכולה לא להזדהות איתו, אם הבנתי נכון (כי קראתי רק פעם אחת...), ויחד עם זאת המתסכל ביותר עבורי (מקריאת הטקסט וההזדהות המוחלטת עימו)- הוא, שאני כן מנסה בכל כך הרבה מישורים לטפל בעצמי , והכל מביא אותי רק לכלום כל הזמן (פחות או יותר...),וכמובן שאני יכולה להאשים רק את עצמי, ולכן גם הכעס הגדול והשנאה הגדולה כלפי עצמי...
אקרא שוב, וגם לא קראתי אף תגובה עדיין, כי רציתי "לבוא נטו"....
יש לי עוד הרבה מה לומר בנדון!
זה דורש המון המון אנרגיות, כשמדובר בציפור הנפש הכי אמיתית שרק אפשר !
לפי "הסטטיסטיקה שלי", למרות שטרם קראתי פה את התגובות, מעטים מבינים במה באמת מדובר. רוב ה"עייצעס גיבערס", יצטטו "פתגמי coaching", שהם נכונים בסך הכל, אבל לטעמי - לעיתים רבות נטולי רגש ונשמה...
מקווה לאגור כוחות להמשיך פה את ה"דיון".
זה כל כך נוגע ללב מה שכתבת פה! וגם מציאותי כל כך... לפחות לגביי דידי...
הרי לא המצאת את התוכן... וכתבת שזה לא המונולוג שלך... את יכולה אולי לומר היכן שמעת אותו? כלומר, האם זאת חברה טובה שלך (מן הסתם) או משהו כזה?...
אם לא פה, אז אשמח אם תעני לי בפרטי- איך הגעת לתוכן כל כך רגיש ועמוק?...
קראתי עד היום נורא מעט מה שכתבת, וחבל... אבל זה עדיין לא מאוחר... בכל אופן מה שאני מנסה לומר במשפט זה הוא, שאת נוגעת ומתארת דברים בצורה שמאוד נוגעת בי ולי... :)
תודה!
Those of the outer world will be like drowned men as regards my discourse; but men of the inner world will understand its secrets.אלה, מהעולם החיצון (הרציונאלי), יהיו כמו אנשים טבועים – בנוגע לניהול השיח שלי (לא יבינו את דבריי, יהיו אטומים להם), אבל אנשים מהעולם הפנימי (הרוחניים, הרגשיים), יבינו את סודותיו (של השיח שלי, של דבריי)
Like my predecessors I have revealed the bird of my soul to those who are asleep.כמו קודמיי, אבותיי, חשפתי את ציפור הנפש שלי לאלה הרדומים, הישנים... Perhaps the sleep which fills your life has deprived you of this discourse;אולי התרדמת, אשר ממלאת את חייך, שללה ממך או מנעה ממך את (ניהול) השיח הזה, but, having met it, your soul will be awakened by the secret which it reveals. אבל ברגע שהחלת בו (בשיח הזה), נשמתך תתעורר ע"י הסוד אשר יתגלה בעטיו...
http://www.google.co.il/imgres?imgurl=http://1.bp.blogspot.com/_pkUV_Zu-GaM/SfIyRrKWv2I/AAAAAAAAAu8/iFaZvg9sxzU/s400/language-of-the-birds.jpg&imgrefurl=http://destiny-destinysoracle.blogspot.com/&usg=__i-G-_VR79dJr1mqA7F6p9yNRqAM=&h=400&w=298&sz=42&hl=iw&start=9&itbs=1&tbnid=JP6nRUE3rzBsvM:&tbnh=124&tbnw=92&prev=/images%3Fq%3Dbird%2Bof%2Bthe%2Bsoul%26hl%3Diw%26sa%3DG%26gbv%3D2%26tbs%3Disch:1
התרגם שלי ממש לא מקצועי... מצאתי את הנ"ל כשחיפשתי תמונה של "ציפור נפש"...
במילים אחרות - זה כל כך נכון לדבר את הכאב החוצה... ורצוי במקום של אנשים עם נשמה...
לספר על עצמי - שמרוב שאני נוהגת לחשוף את עצמי- מצאתי בינגו של פיתרונות? ממש לא, וכבר אמרתי את זה...
פשוט המלל הזה היה מחובר לתמונה, וחשבתי שהוא "קצת" מתאים לרוח הדברים...
מדוע אני לא מסוגלת להתרומם מהמקום שבו אני נמצאת וללכת לאן שיהיה לי טוב , לאן לא יודעת , אבל ללכת , להיות בתנועה,
כמה עוצמה יש במשפט הזה, המון אנשים נמצאים במקום שלא טוב להם (גם אני הייתי עד לא מזמן) אך נשארים שם מהחשש להיות לבד, מתחושת הבטחון שתאבד ומכל סיבה אחרת. צריך לדעת שאם לא טוב לנו במקום כל שהוא ולא חשוב אם זה בזוגיות או בעבודה או בחברת אנשים שסביבך, צריך ללכת משם ומהר. פשוט להאמין בעצמנו שמגיע לנו הכי טוב שבעולם.
תודה שהבאת יקירתי
נשיקות:))*
כל הכבוד לך על האומץ והחשיפה. ממקום כזה
יכול רק "לצאת מתוק מעז".... אחרי כאלנ מילים
התנועה כבר החלה, השינוי כבר כאן. בהצלחה!!!!
יפה בטאת רחשי ליבך
הי אורלי,
מילים מוכרות מאוד, משיחות עם חברות, משיחות ביני לבין עצמי.
כתבת מאוד יפה!
מפליא, אבל שמעתי גם גברים מדברים באופן דומה.
אנחנו דור כזה שמתחיל להמאס לו מכל החיצוניות הכל כך בולטת
ומחפש משמעות.
הגיע הזמן!
הקשר שלנו נשמתי ואולי אני חושבת שאני יכולה דרכך לצאת לחופשי .
הפוסט שלך מהלך עלי קסם.
אוהבת, אנה
אוסי יקרה ,
תודה על הפתיחות , הפוסט נועד לפתוח אצל אנשים מקומות ניסתרים ויש לי הרושם שזה עשה זאת למס מגיבים .
אני רואה שאותך זה הביא אף לחשיפה , אז תבורכי על היכולת שלך לחשוף אמיתות מחייך .
קחי עמך את כלל העצות שהושאו כאן ולכי איתם , הכי נכון לדעתי זה לשבת ולכתוב , כי הכתיבה היא אחד מהטיפולים הטובים
שקיימים יש בה מין התראפייה .
אשמח לראותך מעלה פוסט מתוך הפנים העשיר שיש לך - אני הראשונה לקרוא .
שוב תודה על השיתוף.
מתוקי ,
אני רוצה חרנבוט !!!!
מה את רוצה ?? אולי הגיע הזמן שתספרי לי ?!!!
מקווה שלא את אלפא כי צריך לחכות בתור ארוך ארוך !!
של מי שלי או של הדמות ??
אורלי היקרה. אם אגיד לך שאצלי בלב אני מרגישה מין אבן שחוסמת לי את מה שאני רוצה להגיד באמת . אבל מתאפקת מתאפקת.
הרגשתי בחשיפתך כאילו גם אני שם. אני חושבת שאין איש שלא מרגיש לפעמים את מה שחשפת פה. לפעמים את רוצה לפרוץ החוצה ולצעוק למישהו שיבוא לעזור לך שישמע , אבל את יודעת שלא את כולם מעניין מה שתגידי ואז את נכנסת כמו ראשו של צב פנימה ושומרת הכל בלב, שהתמלא מרוב כאב .
אוסי
אורלי היקרה לי.
שאפו לך על הפתיחות והכנסתי
לעולמך.
מצדיעה לך חברתי המיוחדת
אומר לך שהשארת אותי אלומת
מילים.....
התחברתי הזדהתי ואין בפי מילים
לתאר את התחושה.
קוראת ומוקסמת מהיכולת שלך
לגעת בנימים חשופים ורגישים.
יש לי כ"כ הרבה מה לומר לך אך
איני מסוגלת להעלותם על הכתב.
ולכן אסיים במשפט שאנו שומעים
מכולם עשי למען עצמך הגיע תורך
יקירה לליבי.
תודה על רשומה שלקחתי איתי למחשבה.
חיבוק ליום נעים, ושופע אנרגיות ותקווה.
עוצמתי ביותר...
בכל אחת מאיתנו יש חלק ממנה...
סיגל
ואוו..
איזה מונולוג אישי וחושפני..
קבלי חיבוק על התעוזה..
*
אורלי יקרה
תודה כתבת יפה
תבורכי בבריאה.
יש לי כזה מפתח מיוחד....קוראים
לזה מפתח מאסטר.....פותח כלובים
נשמות כלואות.......אזיקי מחשבות
וכל מיני סוגרים ....
קיבלתי אותו לפני כ 3 שנים.....והשתחררתי
לחיים אחרים...טובים וקשה להאמין
אני אפילו ....מאושר בדרך כלל ומחייך.
מתי שתחליטי אתן לך אותו.
מגיע לך.
ללא תנאים מוקדמים..ללא התחייבות...
התעוררתי וקראתי עוד לפני הקפה. מדהים כתבת. חשיפה שכזאת (גם אם לא פרטית, גדולתך ככותבת).
נתת בו במה מאוד אוניברסלית לרגשות שכל אדם מטפל, בין אם או גבר או אישה מרגיש.
לדעתי התרופה הכי טובה לשחרר את הרצונות ולצאת לחופשי זה אומנות ורוחניות.
אני עם אלפא...
גם אני רוצה!!!
איזה מקסים שאתה!!
איך כך מתוך הטקסט ראית דברים , שאני יכולתי רק לחשוב ולא ממש לתרגם למילים , כי לא רציתי להאכיל את הקורא
במחשבות ומסקנות שלי -
תודה על התגובה והניתוח המדהים !!
יערה יקרה,
את לא יודעת מה באמת שיר מרגישה. ממש בדיוק כפי שאת מקנאה בשיר שיודעת לרדת למעמקים של עצמה ולעלות משם כביכול מזוככת, ממש כך יתכן מאוד ששיר מקנאה בך שאצלך הכל מסודר וכביכול ללא בעיות.
הנה כאן את מראה שבדיוק כמו שיר את יכולה להשיר קליפות עד לגרעין. נשאר לך לעלות משם. אבל עכשיו יש לך מהיכן לעלות. עכשיו ברור לך ואמרת שאת לא מרוצה מהכביכול בסדר הזה.
אז את בתחילתה של דרך חדשה. מן הסתם תחליטי לפעול בכיוון מסוים. אולי להקדיש לעצמך יום בשבוע שהוא רק שלך. יום שתוכלי לתכנן אליו ולצפות לו ולא משנה איך יעלה היות ובשבוע הבא עוד יום כזה. עוד הזדמנות.
אולי תמצאי פתרון אחר. איזה חוג יוצר או מניע או מלמד.
רק עשי לעצמך טובה אחת - אל תלכי ל"טיפול". ממילא המטפל יאמר לך שעליך למצוא את התשובה בעצמך ובתוכך. אז למה לזרוק סתם כסף.
אבל באמת עשי משהו עם עצמך - אם לא היום אז מחר אבל לא יותר מאוחר.
אורלי - כתוב נהדר. את מוכשרת.
יקרה שלי ,
איך שאני אוהבת שאת "קוראת" אותי !!!
תודה + חיבוק !!!!
את רואה מצויין וקולטת עוד יותר טוב , הוספתי לא שלי ,
בכדי שחבריי בקפה יבינו כי זה טקסט שלי אבל לא מחיי האישיים (ולא יתחילו במסע ניחומים ...((-:)
בכל אופן תודה על התגובה
נשיקות .
בהצלחה
עזר!!!
ומה אתה שומע עכשיו ??? ((-:
שמעון יקר ,
אני חושבת שחלקים מהטקסט נוגעים בכולנו , גם בי אגב .
תודה על תגובתך .
אורלי !
את המונולוג הזה הייתי שומע מכל אשה, כמעט.
אורלי היקרה, כמו תמיד הכל נוגע ופוגע. אני מקווה שכל מי שהטקסט הזה כן נוגע אליו, או בחלקים הנוגעים אליו, ימצא את הדרך לאושר עם עצמו. גם אני זיהיתי כאן דברים שנוגעים אלי. תודה.
שמעון.
דרור יקירה ,
איזה כיף להיות אינסטלטורית לעצמך ???
משמח אותי לשמוע כי עשית עבודה כי את מבינה כי זו עבודה שלא נגמרת ...
התחזוקה העצמית שלנו , עוזרת לנו לחיות טוב יותר עם עצמנו ועם הסביבה הקרובה והרחוקה.
*
אורלי
מונולוג נשי
עמוק, כן וחושפני, כפי שנשים יודעות לעשות (כשהן עושות)
טיפול יסודי, טיפול שורש, טיפול נשמתי.
*
אין לי ספק, אני יודעת מעומק נשמתי
שהעובדה שעזבתי עסק מצליח לטובת הסיפורים
זה מהמקום שאני רוצה להשמיע את קולי.
יש לי קול
יש לי מה להגיד (מחוויות אישיות, מניסיוני)
והכי מרגשים אותי המפגשים מול נשים.
*
אני, נכנסתי פנימה, חיטטתי, ניקיתי ארובות...
פתחתי סתימות.
ומודה...
ועדיין, כל יום, זו עבודה.
ולך, אורלי
בהצלחה והרבה תודה.
הבהרה :
המונולוג הנשי הוא אישי ,אבל לא אישי שלי , אני הדמות המספרת (אחות הלב)
הייתי רוצה לשמוע מה זה עושה לכם , אפשר מהפן האישי אפשר מסיפורים של אחרים , אפשר להתדיין על הנושא מכל מיני זוויו והבטים .
אז אל תקחו אותי ללב כל כך , אני בסדר , זו יערה שלא נמצאת במקום טוב ...
בהמשך היא תקבל את הטיפול הנכון והכול יסתדר.
לא זיהיתי את מירי , כי תמונה אחרת צרובה בזכרוני וזו תמונה לא טובה , ראיתי אותה במדרחוב בת"א
מבוגרת , מרירה ומובסת - ליבי נחמץ גם כשאני חושבת עליה.
גילה יקירתי ,
ראשית המונולוג אכן חושפני , הבאתי מעצמי גם , אבל זה חלק מסיפור רחב יותר , סיפורים של נשים שאני כותבת ומקווה בעתיד להוציא כחלק מקובץ סיפורים שהחוט המקשר בינהם , זה הדיבור על הכאבים והרצונות המוחמצים .
אכן זה טקסט נשי מובהק ,שלא כל אחת יכולה לכתוב אותו , אני בחיי מבורכת (תודה לאל כל יום !!) .
מעבר לכך את חברה מדהימה ומקסימה תודה על הביקור .
אורלי, פתחון לבך מפתיע...מקווה שתמצאי את הדרך לאושר ...ראשית בתוך עצמך ומכאן יהיה וודאי קל יותר...
אגב, זו שלידי בקליפ היא מירי אלוני...לא זיהית..?
זה מה שכולם רוצים מותק !
:)
אורלי יקירתי
אני מצדיעה לך !!!
איזה מונולוג חושפני, אישי ופתוח.
נדרש אומץ רב על מנת לשתף אותנו בכל מה שכתבת כאן - ממש לתת לנו לחדור אל עומק ליבך ועומק נפשך ולהציץ הכי פנימה שאפשר.
בכל מקרה, אני לא זו שהמציאה את הקונספט הזה אולם אני אחזור עליו כפי שכולם וודאי יאמרו לך: על מנת לגרום לאחרים סביבך להיות מאושרים - - עליך להיות את מאושרת. אינך יכולה לתפקד כאם, כרעיה, כבת וכ...כל מה שנדרש ממך - אם את מלאת ספקות, חרטות וחוסר שקט.
קודם כל את !!! עכשיו תורך !!!
שנים השקעת והקדשת למען אחרים. הגיע הזמן שתשימי את צרכיייך ורצונותייך בראש הרשימה ובראש העדיפויות.
ולא, זה לא אנוכי - זה הכרחי. הכרחי לאושר שלך שבעצם משפיע גם על אחרים סביבך.
אם אינך מאושרת - לא תוכלי להעניק אושר.
את לא יכולה לתת את מה שאין לך. ואם אין לך אנרגיות, אם אין לך כוחות, אם אין לך מוטיבציה - לא תוכלי להעניק לאחרים.
ריגשת אותי מאד בכל מה שכתבת.
מחבקת