זו אני מהסופרמרקט אחי, הכי מטורף בעיר.

אתם מכירים אותי !!

אני הקופאית שיושבת ליד קופה 009

אני רואה את הצבעים שלכם (אתם לא רואים אותי)
אני רואה רחוק עד קצה הטור (אתם כמו נינג'ות נלחמים בינכם על התור)
פתאום אני פוחדת, בא לי לרדת, לברוח, סופרת עד שלוש
מגיעה לעשרים. (וצועקת בתוך תוכי שקטטטט, הראש מתפוצץ לי)
אתם חושבים שאני שקופה (אני לא, אני אפילו לא רזה)

למה אתם מסתכלים עליי בבוז ? (זו אני השכנה הנחמדה מהבית ממול)
למה אתם צועקים ומשפילים? (תיגעו בי, כלום לא משוריין, הכל נושם)

מה רע במילים - שלום, בבקשה, תודה

יש לי אותכם ויש לי את האחראית בקו הקופות, את הקופאית הראשית ומנהלי הסופרמרקט.

(אפילו חבילה פרטית יש לי)

האחראית תמיד לחוצה, לפעמים נדמה שהיא עושה הכל כדי להתיש אותי ולרמוס את כבודי הבסיסי כבת אדם.
אני יודעת גם האחראית מותשת מבעלי הסופרמרקט שנלחמים להוסיף עוד כמה מרשרשים לכיסם המתפקע.

כשאני מבקשת לצאת לשרותים  במקרה הטוב המחליפה תבוא אלי כעבור שעה או שעתיים

(קודם יוצאות החברות של החברות של המקורבות למקורבים"לְשַמְנָהּ וסוֹלתהּ")
ורק אחרי שכל הלקוחות בתור לקופה שלי שומעים את תחנוניי לפיפי, אז תגיע האחראית ותצווח לעברי בקולי קולות,

מכירים מכירים את הפיפי הזה (מאיפה הכלבתה מכירה את השלפוחית שלי?) את תמיד עם אותם תרוצים .(ותחמוק בזריזות)
אבל כשיש בעיה במחשב או במקלדת תוך שניות (המנובלים) באים לתקן את הרובוט (זה שמשתין עליהם כסף)

אני מניעה את גופי על הכיסא ימין ושמאל, נעמדת ומשלבת רגליים אולי יעבור לי (כוסאמק עוד שניה יוצא לי)
מתוך יאוש אני מסיימת חשבון עם הלקוח האחרון ומניחה שלט "סגור"
לפתע מגיח משום מקום עוד לקוח (נודניק) חכי חכי אני בתור יש לי רק שני דברים (קנית לי טיטולים?)

(תחזור מאיפה שיצאת, אמא שלך מזמן לא היתה בהריון)

אתה רואה מה כתוב על השלט?
"סגורררררררררר"  - הקופאית בהפסקת PP