אטד החוף פורסם במעריב NRG 15.3.10 

אין שחרורים: הצמח לטיפול בחרדת נטישה תמצית אטד החוף מיועדת בעצם ליידישע מאמא'ס מהסוג הפתולוגי: טיפוסים שלא מאפשרים לעזוב אותם, לאחר שחוו בעברם טראומה של נטישה או של דחייה. 

במשל יותם מתואר האטד כשיח ללא צל ופירות, המצווה על העצים לחסות תחת צלו שאיננו קיים, ומאיים שאם לא יעשו כדבריו יפגע בהם. בדומה לאטד התנ"כי, גם הטיפוס האנושי שלו מיועדת תמצית האטד חותר לאלץ את אהוביו להישאר תחת צלו – גם כשאינם רוצים בכך עוד.

 מנגנון דאגת היתר 

אירוע של דחייה ונטישה לפני גיל ההתבגרות יוצר אצל האדם תבנית מחשבה לפיה הוא לא יכול להתמודד עם העולם לבדו. אדם כזה חש שאם יהיה לבד הוא לא ישרוד. כדי להבטיח את הישרדותו הוא יהפוך לטיפוס מֵרצה' שיעשה הכול למען בן או בת הזוג ויפתח תלות בה או בו. כל סימן של אי-שביעות רצון מצדם יפחיד אותו. בעבודה יעשה מעל ומעבר למצופה ממנו. הוא יעשה עבודה של שלושה אנשי צוות מבלי למחות, ובמקרים קיצוניים יישאר לגור עם אחד מההורים ולא יעזוב את בית הוריו עד יומם האחרון.

דחייה ונטישה בגיל מבוגר יותר יוצרת תופעה של הימנעות. אם, לדוגמא, החוויה הראשונה של זוגיות הייתה של פרידה שלא מרצונו, האדם יציב "שומר סף". זהו זיכרון שאליו הוצמדה פרשנות אישית, ומטרתה למנוע מהאדם לחוות שוב את אותה החוויה הכואבת. הזיכרון יגן עליו באופן אוטומטי מפני הכאב האפשרי העלול להגיע מכניסה חוזרת למערכת יחסים אינטימית. אנשים אלו יצהירו שהם רוצים זוגיות ושהם מחפשים אותה, אבל בעזרת שומר הסף הם ימצאו תמיד מה לא בסדר באדם שיצא איתם לדייט וישמרו את המצב הקיים. במקרים אחרים מציגים שומרי הסף דמות אידיאלית לזוגיות שלא קיימת במציאות, שאף תמנע מהאדם להיכנס שוב למערכת יחסים.

 פחד מפני דחייה ונטישה יוצר כלי נוסף לשמירת הקרובים לנו לצדנו, דרך מנגנון דאגת היתר לזולת. במקרה הזה, האדם מתאר את עצמו כאב, כאם או כבן זוג אידיאלי. בתפקיד הזה הוא לוקח על עצמו את האחריות על חיי הקרובים לו . ודואג לכל מחסורם, בהנחה שהם לא יכולים בלעדיו. אך בדרך כלל, כמובן, המצב הפוך, משום שהוא זה שלא יכול בלעדיהם. דאגת היתר באה לידי ביטוי, למשל, בעשרות שיחות טלפון אליהם ממנו במשך היום. תוצאה נפוצה של התנהלות זו היא שכשבן החסות הופך להיות עצמאי, חש עצמו נותן החסות פגוע ונעלב ("את כל החיים נתתי לו.")

אצל מטפלים, למשל, הפחד מדחייה ונטישה יכול לגרום להם להימנע מטיפול באנשים, בטענה שהם לא מספיק מומחים בתחומם. סוג זה של אנשים הם הלומדים המתמידים, העוברים מקורס לקורס כדי לדעת עוד ועוד - מבלי ליישם. מטפלים רבים עם תסמונת דחייה נטישה נוטים להיפגע בכל פעם שמטופל מבטל או פשוט לא מגיע לפגישה. התנהלות זו גורמת להם לצמצם במודע, או שלא במודע, את כמות האנשים המגיעים לטיפול. מנגנון נוסף שהם מפתחים הוא מתן שירותי חינם, על מנת להבטיח שהמטופל לא יעזוב. 

נקודת המפנה

תמצית האטד מיועדת לאפשר לאדם לקבל את העובדה כי המקור לתחושות הדחייה והנטישה הן המחשבות שלו ולא האירוע עצמו. האירוע חלף עבר, והוא רק חרוט בזיכרונו ומציף את הסבל שהיה כרוך בו כל אימת שאל האירוע השמור בזיכרון מצטרפת המחשבה: "אנשים לא צריכים לדחות אותי, לנטוש אותי ולעזוב אותי. אסור לנטוש את מי שאוהבים".

התמצית עוזרת לאדם להבחין בכך שאין הבדל בין הרצון שלו בכך שהאדם יישאר, לבין רצונו של האחר ללכת: שניהם נובעים מאותה כוונה שרצונם יעשה, שניהם אומרים "אני צודק בדרכי", ושניהם רוצים את הטוב ביותר עבור עצמם. אבל בניגוד לצד העוזב, הצד הננטש אינו מבין מדוע עזבו אותו. הוא מאמין ש"מי שאני אוהב חייב להישאר לידי" והוא אינו מבין שמקור הפגיעה לא נעוץ בעזיבה עצמה אלא בכך  שהוא לא מקבל את עצם האפשרות שייעזב. הפגיעה מהנטישה הטראומטית שחווה מפעמת בו כאילו ארעה היום, למרות שהתרחשה שנים קודם.

הסבל המתמשך נובע מכך שהוא מתייחס לאירוע באופן אישי ולפרשנות שלו לאירוע כאל כאמת. נקודת המפנה תתרחש רק כאשר יבין שאי אפשר לשנות את העבר, אלא רק את הדרך בה הוא חושב על העבר. הוא ישתחרר מסבלו רק כאשר יקבל את העובדה שהאמונה או המחשבה המלווה אותו, הגורסת ש"אנשים שאני אוהב צריכים להיות לידי לעד" היא סיפור. כאשר יוכל להבחין בכך שהדרישה להיות איתו בכל מחיר, גם כאשר לא אוהבים אותו יותר, היא הבעיה - ולא העזיבה עצמה.

תמצית האטד מיועדת לאפשר לאדם להבחין בכך שהרצון האמיתי שלו אינו לכפות את נוכחותו על מי שאינו רוצה בה, ושאדם אוהב נישאר כי הוא רוצה להישאר. כי אדם אוהב לא כופה את רצונו, ואדם המבקש ללכת הולך ואדם הרוצה בכך שב מרצונו.

אתר הבית