| לפני 20 שנה קבלתי במתנה את האלבום " When East meets West" אוסף יצירותיו של המעצב איסי מיאקי. חברתי אמרה: "אני לא מכירה אותו, אבל יש לי הרגשה שידבר אליך..." אכן זו היתה תחילתה של אהבה גדולה (אם כי חד-סטרית). הדחף לעצב בגדים נבע אצלי ממצוקה. בנעורי למדתי ריקוד והתפתחה בי מודעות לתנועת הגוף. הבגדים בשנות ה-70 בארץ היו בלתי-נסבלים. הן מבחינת הנוחות הפיסית והן מטעמים אסטטיים. בער בי הצורך לתת מענה לכסותי. רכשתי בדים ועיצבתי בגדים (למען הדיוק: תלבושות) ללא כל הכשרה. מקורות ההשראה שלי באו מהריקוד, מהבמה וממוטיבים עיצוביים ארצישראליים.עולם-האופנה נראה בעיני אז שטחי וריקני. לא החמיא לי להשתייך אליו. התכחשתי לו. המתנה שקיבלתי מלילי היוותה מפנה בהתייחסות לעיסוק שלי ולעולם האופנה בכלל. לראשונה בחיי נחשפתי למעצב שהביא תרבות עיצוב ראויה, לטעמי. איסי מיאקי נולד בהירושימה בשנת 1938. (הוא ניצל מהפצצה ההיא). למד עיצוב גרפי באוניברסיטת טאמה לאומנויות בטוקיו. עבד 6 שנים בפריס ובניו-יורק, וחזר לטוקיו. שם הקים סטודיו לעיצוב שנשא את שמו. בשנת 1975 חזר שוב לניו-יורק, והפעם עם תצוגת-האופנה הראשונה שלו. (למעוניינים הנה 35 דקות של הנאה צרופה http://www.youtube.com/watch?v=8AjTv4hQBeI ) צילומי הסטילס מהתצוגה ההיא היוו את עיקרו של האלבום. זו היתה לי הפעם הראשונה בה נפגשתי בעיצוב בגדים שמכבד את האדם המתלבש, ומחמיא לו. עיצוב הניזון מעומקי הבנה של היחסים בין גוף לבגד. אהבתי את הדרמטיות בגזרות הנפוחות, את השכבות המסתירות את מתאר הגוף, אך בקלילותן מבליטות את תנועתו. אהבתי את שילוב הצבעים שייחד אותו ואת הדיוק בפרופורציות. התמוגגתי מהנאה כשבחר להציג את יצירותיו על רקדנים ועל בני-אדם נורמאליים בני כל הצבעים והמינים. כנערה באולפנה שקעתי בפענוח הסודות הגלומים ביצירה שהייתה מושלמת בעיני. מיאקי הגדיל לעצב תלבושות לרקדנים. (ביוטיוב תוכלו למצוא את הבלט של פרנקפורט מחולל בתלבושות בעיצובו). תצוגות-האופנה שהפיק לא פסחו על מסרים חברתיים והשפעות המסורת כור מחצבתו. איסי מיאקי פרס כנפיו לתחומי עיצוב נוספים: עיצוב-פנים, בשמים ורהיטים. בשנות ה-90 העביר את תחום אופנת-הגברים לידי נאוקי טקיזווה ומאוחר יותר גם את אופנת-הנשים. הוא עצמו התפנה למחקר. כמו אצל מעצבים אחרים, גם אצל מיאקי יש פער בין הדגמים המעוצבים עבור תצוגות לבין אלה המוצעים למכירה בחנויות. כ רומנטיקנית חסרת-תקנה המיומנת בהתכחשות לגחמות, נאמנותי והערצתי לאביר-המעצבים שלי, ולמקור ההשראה הנפלא בחיי המקצועיים לא תיפגע, כנראה, לעולם. בקליפ למעלה תצוגת סתיו חורף 2010 שכ"כ מאפיינת אותו |