| נכנסתי לבית הקפה ישבתי ליד השולחן כשאני מסתובב סביב לסרוק את כל מיני הפרצופים שעסקו כל אחד בענייניו שלו. הכול כדי לדלות מכל שלל הפרצופים את אותו האיש שאני מחפש.עוד סוג של בליינד דייט. כמו כל הפגישות הקודמות אין כבר ציפייה ברורה ממה שעומד לקרות. המלצרית ניגשת שואלת אם ארצה להזמין ואני מזמין הפוך עם תמצית אגוזים כדי להמתיק את המרירות מהציפייה ללא הנודע האינסופי שחוזר על עצמו בפגישות הלא ברורות האלה.מתבונן על הקירות המקולפים כמו אני נמצא בבית קפה בפרבר עוני בקובה. מקילופי הצבע בקיר אני יכול לדמיין עוד פרצופים שמסתכלים עליי ואומרים לי הנה עוד פרצופים פוטנציאליים להיכרות ראשונית. רק שעם קירות לא כדאי להתעסק לא להיתקל בהם ולא להיכנס בהם גם לא כפרצוף מקולף בטיח נושר. המלצרית חוזרת עם הקפה ומגישה אותו בזהירות לשולחן. למרות הזהירות נשפך קצת קפה לצלחת. לא נורא אני אומר זה בסדר כמו סולח לה על ההתנהלות המסורבלת שלה. בטח חדשה בתפקיד אני חושב לעצמי. אני והביקורתיות שלי. החלטתי להיות סלחן ולנסות להתרכז בפגישה שממשמשת ובאה. אני כמובן הקדמתי כדי לסרוק טוב יותר את איזור ההתרחשות כאילו אני מתכנן איזה לוקיישן לסרט. חושב על השחקנים הראשיים ומביים אותם כאילו שבחיים אנחנו שולטים על הפרטים האלה. אני לוגם מהקפה ומכוון מבט לעבר הכניסה לבית הקפה. אני מבחין בבחורות אנורקסיות חיוורות עם צבע שיער צעקני כג'ינג'י בבלונד בערבוביה ואני נתקף צרבת קלה. לא ברור לי הצבע על הראש שלהן אבל שוב מנסה להתרכז בפגישה. אני יושב בשיכול רגליים ומתבונן כמו לומד את הנפשות הפועלות בבית הקפה.המלצרית החליטה להיות טרחנית ושואלת אם הכול בסדר ואם בא לי משהו נוסף אני מחייך חיוך מאולץ ואומר לא כרגע אני מחכה לפגישה. ובפנים מרגיש כמו קומקום רותח שעומד לגלוש על גדותיו. חשבתי שוב ושוב מה אני הולך להגיד בפגישה וחוזר שוב על המנטרות הקבועות של עבודה לימודים ואיך אני רואה את האהבה בחיים שלי. כמו משא ומתן עם הערבים אני מרגיש כל פעם מה אתה נותן מה אתה מקבל. אי אפשר להיות פחות עסקי. בסך הכול שני אנשים מחפשים מאהבה וכל כל מסבכים את החיים אחד לשני. למה אי אפשר לזרום ולתת אהבה לעשות אהבה לדבר על רגשות. לפתח חלומות משותפים להתחיל ממשהו אמיתי זרע התמימות איפה אתה? אני צועק לחלל בית החזה שלי כמו מחכה לתשובה מהכליות שיושבות מאחור.סוף סוף דמות גברית גבוהה נכנסה בדלת המסעדה תרה אחרי משהו לא ברור סורק את מבטיו לכל הכיוונים כמו רדאר משטרתי המנסה לתפוס בחכתו נהגים סוררים. נדמה היה לי שהוא האיש לו אני מחכה. לפי התיאור הראשוני אותו החלפנו בשיחת הטלפון. אני רוצה להיות בטוח שזה באמת האיש אותו אני רוצה לפגוש. האיש לבש סוודר כתום אשר הבליט את שיערו הבלונדי. הוא הביט לכל עבר ובחן את הדמויות היושבות בבית הקפה עד שמבטינו התעכבו אחד על השני כמו מנסים להבין אם הגיעו למטרה.מבטינו הצטלבו וחיוך קל עלה על שפתי שנינו במין מבט של קריצה שמרמז על ההרגשה הראשונית. משהו במבוכה הראשונית שחוזר על עצמו בכל כך הרבה פגישות אינסופיות שכאלה. הרגשתי שוב תחושת מחנק צורבת בגרון אבל הכרחתי את עצמי לחייך. האיש נראה מרשים. די מה שראיתי בעיני רוחי. הוא הושיט את ידו ללחיצת יד מנומסת ואני כמובן הגשתי את ידי הימנית ללחיצה אמיצה וחזקה כמו שתמיד אני נוהג ללחוץ. כמו רוצה להחזיק ביד המושטת שלא תברח או אולי להביע את ההרגשה הראשונית הפנימית שלי. אני רוצה להכיר את האדם שמאחורי הדמות החיצונית. התיישבנו כמו בהינף יד אחת כמו מתואמים אחרי חזרות מרובות של התיאטרון של החיים עם אינספור ניסיונות מפגש עיוורים וחסרי וודאות כמו כאילו יודעים שעוד מפגש כזה לא בטוח שיהיה לו המשך. יש תיקווה כזו בלב נו הלוואי שזה כבר יצליח הלוואי שזה יהיה האדם הנכון. אני חושב לעצמי ומנסה להקשיב לכל המילים הראשוניות שמבטא האיש שיושב מולי. כמה שיחות טלפוניות בהן הייתה איזו הצהרת כוונות וציפייה לבאות הולידו את הפגישה הזו. גם לא דבר של מה בכך להגיע לפגישה פנים מול פנים במבוך אתרי ההיכרויות של האינטרנט. כמובן שהמלצרית עטה על הבחור כמוצאת שלל רב ושאלה אותו מה תרצה? הוא מיד החליט על קפוצ'ינו קטן כמו שלי כמו מחשב את הסיכונים האפשריים כאילו מקבל החלטה הרת גורל העלולה להשפיע על כל עתידו. כמובן שאני ביקשתי עוד כוס קפה כדי להעסיק את ידיי במהלך הפגישה העיוורת. תמיד אותו חלום שקוראים לו מערכת יחסים, אהבה, מתחיל בפגישה עיוורת. כוס קפה או סחלב חם אם זה חורף. הרבה אתה יכול ללמוד גם על מה שהאדם ממולך מזמין. אם הוא מקורי, נהנתן, קמצן, לארג' עם עצמו. אני תמיד מסתכל על הפרטים הקטנים כי כמו שכבר החיים לימדו אותי אלוהים מתחבא שם בין הפרטים הקטנים. אנחנו מציגים את שמותינו כאילו זה ראיון עבודה, ומנסים להיות נינוחים למדי. המתח ניכר היטב על פני שנינו. אני מנסה לשבור את הקרח עם בדיחה שחוקה אבל זה ניסיון לא כל כך מוצלח. הקפה מגיע ואנחנו עוסקים בטקס הקבוע של סוכר בחישה חצי בחישה עוד מבטים ספורים. אני בודק כמה סוכר או סוכרזית נכנסים לתוך הקפה כמו מנסה ללמוד עוד פרטים על האדם שמולי. הוא שם 2 סוכרזית בקפה וכך למדתי שהוא שומר על הגזרה אבל לא מוותר על המתוק. מה זה אומר על האדם שמולי? אני חושב שחשוב לו להיראות טוב ועדיין ליהנות מהחיים וזה בסדר מבחינתי. אני שואל אותו במה הוא עוסק והוא מספר לי מהנדס מחשבים בענף ההיי-טק. אני כבר חושב כמה הוא עסוק ואולי לא יהיה לו זמן בשבילי להקשיב לי, לגעת בנשמה שלי להיות איתי כשאני בעצם כ"כ זקוק לנפש תאומה ותומכת. אולי אני הולך רחוק מידי במחשבות. 'תן לבן אדם צ'אנס' בת קול קוראת לי בראש. כמו מתנהל משפט בעד ונגד. אני ממשיך "לראיין" את האיש שלפניי מתבונן בעיניו כמו מנסה לצלול לנבכי הנשמה לקרוא בין המילים לדלות מידע חשוב על מה הוא באמת חושב עליי בתוך ליבו. הוא ממשיך ומספר לי על מערכות היחסים שהיו לו בעבר על הפרידות על החיים במשותף אני גומע כל מילה בשקיקה מנסה להזדהות עם המילים ולהתחבר איכשהו דרך הניסיון שלי במערכות יחסים. אני מקשיב ומהנהן לאות הזדהות הוא מספר על חבר שנהרג בתאונת אופנוע רק אחרי שהכירו פרק זמן קצר. הוא מספר כמה אהבו בזמן הקצר הזה. |