רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
מתחת לפני השטח
בדירה הראשונה שגרתי בה בפריס היתה לי שותפה ישראלית.
כבר מהרגע הראשון שראיתי אותה, עוד כשהיא פתחה לי את הדלת וניצבנו זו מול זו - זיהיתי דימיון חזותי מפתיע בינה לבין השחקנית מישה ברטון.
ייתכן שמיותר לציין , אבל אני אציין בכל זאת - גם אני הייתי רוצה להיראות כמו מישה ברטון האצילית והאריסטוקרטית.
תמונה של מישה ברטון, ה"אחות התאומה" של השותפה הישראלית שהיתה לי בפריס
היא היתה יפיפית על, צעירה ממני בכמה שנים , ילדה טובה ומפונקת מבית טוב ועשיר, ניחנה בעיניים כחולות ענקיות בעלות מבט פגיע ומהפנט, (זהה לשל מישה,) עדינה, נשית וחתולית בשפת הגוף שלה, מתעניינת באופנה ,ביגוד ולקים, ואת רוב שעות היום מקדישה לטיפוח ופולחן הגוף. למרות שאני בעלת חוש אסתטי מפותח, מעולם לא גיליתי עניין ב"שיחות הבנות" המשעממות האלה על בגדים ואיפור.
היא לא היתה טיפשה, אבל גם לא מתוחכמת או מעניינת במיוחד, בחורה חסרת ייחוד או אופי ,נטולת אישיות כריזמטית , בעלת התנהגות "מלוקקת" / צבועה / מזוייפת ו"צפונית", שהכוח העיקרי שלה היה הויזואליות. היא היתה מודעת לעוצמה הזו שמהווה מוקד משיכה רב, כזה שהותיר רושם עז על הסביבה, ולכן הקפידה להדגיש ולהתעסק באופן אובססיבי בתחזוק המראה החיצוני שלה - עסוקה בסידור גבות-שיער-ציפורניים.
על מנת לשמור על פרטיותה, לא אחשוף את שמה הפרטי האמיתי, ולכן מעתה והלאה אכנה אותה בפוסט, בשמה של השחקנית שהיא דומה לה - מישה.
ידיעותיה של מישה בשפה הצרפתית היו מינימליות ומועטות מאד (- מלים בודדות בלבד.) בעיני זו גסות רוח , פינוק וחוצפה לא לעשות מאמץ ללמוד את השפה של המקום שאתה מתגורר בו. לא פעם חזרתי ואמרתי לה - " מישה, את נמצאת בארץ זרה ויש לך בן זוג צרפתי שאת עומדת להתחתן איתו - תתאמצי ותלמדי את השפה המקומית. המינימום את יכולה לשעות זה לגלות ענין אקטיבי בתרבות שאת חיה בה, או לפחות למענו ולמען התקשורת המעשית בפועל בינך לבין אהובך ".
מישה הגיעה לפריס כתיירת, התאהבה באופן לא מתוכנן בגבר צרפתי, עימו היא נסחפה לרומן שהוביל אותה להאריך את שהותה בעיר, ובסופו של דבר, הפכה עם הזמן עיר האורות למגורים בעבורה, כשכל הזמן הזה שהיא שהתה בפריס לא עלתה בדעתה (!) החשיבות שבלימוד השפה צרפתית, והיא המשיכה להתנהל באנגלית עם תושבי העיר. בן זוגה הצרפתי היה משכיל ודיבר אנגלית שוטפת (זה חריג לצרפתים, בד"כ האנגלית שלהם רעועה), והם תיקשרו ביניהם באנגלית בלבד. כשנכנסתי לדירה - הם היו כבר מאורסים.
בשבוע הראשון לאחר שהיא הכניסה אותי לדירה במקום השותפה הקודמת שלה (אותה הכרתי עוד מישראל, גם היא ישראלית, ולמעשה הגעתי לדירה באמצעות התיווך שלה), מישה והארוס שלה היו בעיצומן של ההכנות לקראת חתונתם המפוארת, והיא מיעטה לישון בדירתנו.
לי זה התאים ביותר, כי היתה לי פרטיות לבלות עם בן זוגי הישראלי שאיתו הגעתי לפריס מכפר קטן ופסטורלי בצרפת, שם הכרנו ולמדנו יחד. זמן קצר לאחר מכן, נפרדו דרכנו עקב עזיבתו (המתוכננת מראש) לבוסטון לצורך לימודי הדוקטורט שלו בבלשנות, וכך יצא שנותרתי בעיר לבדי.
יותר מאוחר זה השתנה כמובן, אבל בהתחלה, מיד עם עזיבתו את פריס, למעשה היתה מישה הבחורה היחידה שהיה לי איתה קשר יומיומי רציף, ולכן ביקשתי להתקרב אליה, ויזמתי ניסיונות חוזרים ונשנים להתחבר איתה, למרות שכמעט לא היו לנו תחומי עניין משותפים.
מישה היתה קטנונית ומתחשבנת איתי על כל יורו עלוב. לא היתה בה נדיבות לזולתה מלבד הארוס שלה, בו היתה מאוהבת עד כלות, והיתה מרוכזת כל כולה בצרכיו. היחסים בינהם היו התחום היחיד שראיתי שיש בה תשוקה לגביו - בלעדיו פניה קמלו ונבלו. איך שהוא היה מגיע מהעבודה ונכנס בדלת דירתינו כדי לבוא לאסוף אותה, היא התעוררה לחיים, ואור זוהר נדלק בעיניה הבהירות.
היא נהגה לרכוש חלב קטן אישי (ולא משפחתי) רק לשימושה הפרטי , וסימנה את המוצרים שלה במקרר במדבקות צבעוניות שהיא קנתה במיוחד למטרה הזו. אני מצידי הצעתי לה שוב ושוב לחלוק איתי ולהשתמש בחופשיות במוצרי המזון שקניתי, אבל היא מעולם לא העזה לגעת בהם.
בבקרים, כשהוא היה בעבודה, היא היתה חוזרת לדירה שלנו ומבלה את הזמן בתיחזוק גופה, פניה ושיערותיה.
לפעמים הייתי מציעה לה להצטרף אלי לארוחת בוקר, ומכינה לשתינו חביתה עם פטריות, גבינות ובגטים, ואז היא היתה שואלת מיד בתום הארוחה - "טוב, אז כמה אני חייבת לך על הפטריות,הגבינות,על הביצים ועל הלחם ?" (!!) , (או " כמה עלתה האפונה ? " - כשהיה מדובר בארוחת צהריים,)
מחשבת בריכוז את הסכום שהיא חייבת לי, ודואגת להחזיר לי אותו במדיוק, על הסנט (!).
כשהתקלחתי היתה מעירה לי שהמקלחות שלי ארוכות ביחס לשלה, אז שמן הראוי שאשלם יותר ממנה בעבור המים.
את הימים שבהם נעדרה מהדירה - הפחיתה מחישוב התשלום שלה על החשמל, וטענה שהיה לי את הבית לבד, ואין סיבה שהיא תשתתף עימי בהוצאות.
(את שכר הדירה היא שילמה במדוייק.)
ככל שחלף הזמן במגורים במחיצתה ולמדתי להכיר אותה - ההתנהגות הדוחה שלה הרגיזה אותי יותר ויותר, ופיתחתי כלפיה רגשות איבה וטינה של ממש, שנבנו בתוכי בהדרגה ותפחו למימדים עצומים. ההתנהגות שלה פגעה בי והוציאה אותי משלוותי, אבל כהרגלי שתקתי, ולא הערתי לה בנוגע לכך.
מה שכן, הרגשתי שמישה מצליחה להוציא ממני את הצדדים האפלים שלי, והיא עוררה בי דחף עז וצורך פנימי לנקום בה על שהיא שוב ושוב דוחה את ניסיונות ההתקרבות שלי וממאנת להיעתר לשיתוף שהצעתי לה ביחסים בינינו.
ידעתי שעקב האכילס שלה היה אהובה הצרפתי. זו היתה נקודת התורפה המרכזית שלה, כי הוא הרי היה מרכז חייה, ובלעדיו היא היתה אבודה ובודדה. הארוס הצרפתי שלה היה איש עסקים יהודי עשיר, והם היו כל דקה פנוייה שלהם יחד - היא היתה תלויה בו לחלוטין. לא היה לה כלום בפריס מלבדו. היא לא עבדה, כי בלי השפה (על אחת כמה וכמה כשמדובר בצרפתים) מי יקבל אותה לעבודה ? , ולא עניין אותה לטייל בעיר בלעדיו או להכיר ולפגוש אנשים אחרים.
מאחר שאני דיברתי איתו בצרפתית והיא לא הבינה כלום, היא כל הזמן היתה בתחושה (כוזבת) שאני מתחילה ומפלרטטת איתו.
הוא בכלל לא היה הטעם שלי משום בחינה - הוא היה מאצ'ו כזה, מנותק רגשית, תמיד מסריח מסיגריות (לא הרשתי לו בשום אופן לעשן בדירה שלנו).
לא הצלחתי להבין איך היא נמצאת עם גבר שעומד להתחתן איתה, מבלי לעשות מאמץ קלוש על מנת ללמוד את השפה שלו ואת שפת המקום שבו היא חיה. זה שיגע אותי והייתי מנהלת איתו שיחות על הנושא, שואלת אותו איך זה לא מפריע לו , ולמה הוא לא מעודד אותה ללמוד צרפתית.
מאחר שהייתי עדיין חדשה בפריס ,והוא הרי פריזאי מקומי שנולד בעיר, התייעצתי איתו ונעזרתי בו כדי לקבל המלצות היכן כדאי לי לבלות.
שוב ושוב היא היתה חוזרת ומבקשת ממני לדבר איתו באנגלית, כדי שהיא תבין ותוכל להשתתף בשיחה, ומובן שיכולתי להתחשב בה ולכבד את בקשתה, אבל אני בכוונה רציתי להכאיב לה ולהדיר אותה מהשיחות שלנו, לפיכך התחמקתי וטענתי בפניה (כתירוץ) שאני מעוניינת לתרגל את הדיבור שלי בשפה הצרפתית, ושזו הזדמנות מצויינת עבורי, ולכן חשוב לי לא לעבור לאנגלית.
כשהיא ביקשה ממני לתרגם על מה דיברנו, עניתי לה בקשיחות תשובות בסגנון - " תלמדי צרפתית ואז תביני ".
בתגובה היא היתה משתתקת בחוסר אונים , מביטה לעברי בעיניים הפגיעות האלה שלה, וממש כמו בשיר של ריהאנה (המצורף בוידאו, והמוקדש למישה) , בדימיוני ראיתי בבירור את הלב המפרפר שלה מולי, הולם בפראות, כשאני בכל פעם לוחצת על ההדק ויורה ישירות לעברו, מרסקת אותו לרסיסים בחיצים של רעל.
אני יודעת שהיא היתה מאויימת וחסרת ביטחון מולי כשהוא היה אצלנו, ובצדק, כי בן הזוג שלה מאד העריך וכיבד אותי, החמיא לי ללא הרף על ידיעותי בצרפתית, וביחסו העניק לי תחושה שהקסם האישי הנשי שלי פועל עליו, ושאני מסקרנת אותו כבחורה.
כאמור, הוא ממש לא עניין אותי כגבר, ולא היו לי כלל כוונות רומנטיות כלפיו. האמת שהוא היה בחור "רגיל", סתמי ודי טיפוסי , לא מיוחד בכלום ולא מבין בכלום, ואיש שיחה משעמם, שלא חידש לי דבר.
הסיבה העיקרית שבכלל התייחסתי אליו והארכתי עימו בשיחה היתה כדי "להחזיר" למישה, לערער אותה, לפגוע בה ולעצבן אותה, כי היה בי תיסכול מהיחסים הטעונים בין שתינו ו"בטן מלאה" על יחסה הפוגע ועל הריחוק שהפגינה כלפיי.
מלבד השפה שהיתה חסרה לה, החיסרון העיקרי שפגם בשלמות החיצונית המרהיבה של מישה, שותפתי לדירה, התבטא כאשר היתה פותחת את הפה. היה לה קול מעצבן, בניגוד גמור לחזות המושלמת שלה.
למזלי - הנכסים העיקריים שלי הם צליל הקול הנעים שלי, הטון הרך והאופן שבו אני מדברת, (וגם התכנים כמובן) , כך שבתחום הזה הרגשתי פחות נחותה ומאויימת ממנה, במיוחד כי הרגשתי שהפריע לה, שלעומת צליל קולה הצורם - היתרון שלי עליה בתחום זה בלט אפילו יותר.
בסופשבוע אחד היא הודיעה לי במפתיע שיש לי יומיים להסתלק מהדירה, כי נמאס לה מההתעללות שלי בה והיא לא מעוניינת יותר לסבול את התנהגותי הביצ'ית כלפיה.
רציתי לומר לה שגם אני עייפה ונטולת אנרגיה מההתחשבנויות הקטנות שלה, ושהנקמות שלי בה היו בגללן.
שאני בכלל טובת לב, והיא לא יודעת את זה, כי האינטראקציה בינינו הוציאה ממני את כל המירמור והרוע הזה, שהעיב וערער את שיקול דעתי, את השקט הנפשי ושלי ואת מצב רוחי.
שאני מצטערת על הכל ושנפתח דף חדש,
שאיך אמצא ביומיים דירה בעיר, ושאני זקוקה לזמן נוסף, כי הרי בפריס יותר קשה למצא דירה מאשר בתל אביב, (קל וחומר כשאני ישראלית זרה).
אבל בתוכי ידעתי שאין ברירה ושאין טעם,
כי חסר בינינו אמון הדדי,
אשר מהווה את הבסיס היסודי בקשרים בריאים בין בני אדם.
חייבים להפסיק את הקשר ההרסני הזה.
לנתק ולהתנתק,
ואי אפשר לתקן,
כי הכל כבר כה שבור, הרוס ומעוות בינינו.
היא הודיעה לי בטון מרוחק וקר שהיא תהיה בדירה של הארוס שלה כל הסופשבוע. כשהיא חוזרת ,היא לא רוצה לראות אותי ואת החפצים שלי, ושאת המפתחות אני יכולה להשאיר בתיבת הדואר.
מאחר שהייתי דיירת משנה שלה, והיא היתה החתומה על החוזה מול בעלי הבית, לא היתה לי ברירה אלא להנהן בהסכמה ובעצב.
רציתי להתקרב אליה ולחבק אותה , להתנצל בפניה ולומר לה "סליחה מישה", אבל במקום זה המשכתי לשבת ליד החלון ולהתבונן אל השדרה בחוץ, חונקת בקושי רב את דמעותיי המלוחות בגרון, ומבלי להיישיר מבט לעיניה, כשאני מתאמצת לשלוט ביציבות קולי, איחלתי לה מזל טוב על החתונה, ושאני מקווה שיהיו להם חיים מאושרים ביחד.
היא הודתה לי בנימוס לקוני, אח"כ ניגשה לארון כדי לקחת בגדים לסופשבוע, ויצאה מהדירה מבלי שהחלפנו בינינו מלות פרידה לשלום.
לפני שעזבתי את הדירה, השארתי לה על השולחן בסלון מילון צרפתי (מעולה) שקניתי לה.
כתבתי לה בתוכו הקדשה וברכות חמות לרגל החתונה, והוספתי שאני מקווה בכל ליבי שהמתנה שלי תעורר את החשק שלה להתחיל ללמוד צרפתית.
עד היום אני לא יודעת אם היא אכן בחרה לעשות שימוש במילון, או שהיא השליכה אותו לפח בשאת נפש, מתנערת מכל מזכרת שתעיד על הקשר החולני והמכאיב בין שתינו. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (94)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הרגשתי שבמקרה זה חמלה כלפי השותפה
הייתה יותר נכונה. נהנתי מאד מיופיה של השחקנית המדהימה, אם כזו הייתה השותפה א זבאמת wow.
אני מאמינה שאנשים הם מראות אחד לשני, אחת לשנייה,
מגעיל ההתחשבנויות שלה, אבל הנקמה הקטנה הזו דרך בן הזוג כואבת והרסנית לא פחות. מצד שני כל הכבוד לה ששמה גבולות. מצד שלישי אולי זה סתם סיפור, כתוב משכנע ומדהים.
טעיתי, בזה אני מודה.
ושגיתי ביותר ממובן אחד.
אני גם מודה שהיתה בהתנהגות שלי שתלטנות.
אני שתלטנית באופי שלי, זה עניין של טיפוסי אישיות.
בעבר הייתי יותר.
כיום אני משתדלת למנן ולשלוט בעצמי ובתגובות האלה,
כי אני מודעת לכך שזה לא מכבד את הצד השני,
ואני רוצה להשתפר ולהיות בן אדם טוב יותר.
אבל זה לא תמיד קל ולפעמים זה " בורח לי ".
:-(
תודה, גיא, על הכנות והישירות שלך.
אני מאד מעריכה את הסגנון שלך ואת האופן הנוקב שבו אתה מתבטא.
(לא רק כלפיי, גם כלפי חברים אחרים בקפה)
זה בכלל לא משנה אם אני מאמין לך או לא, אין כאן למה להאמין זה הרי תרגיל מחשבתי, מצב שלא קרה ואף אחד מאתנו לא יודע איך הוא היה מתפתח. בכל אופן מה שרציתי להראות לך (אך אני מבין שאני לא מצליח) זה שככל הנראה הרצון שלך לעזור לה להשתפר ולהיות מוצלחת יותר (לפי הסטנדרטים שלך ) נתפס על ידיה כהתנשאות וכהתערבות בחייה, נסיונות ההתקרבות ככל הנראה נראו לה כחלק מאותה מזימה וכשהתחלת לדבר צרפתית עם החבר שלה... אני לא מכיר הרבה בחורות שהיית מחזיקה אצלן כשותפות במצב הזה.
אני מאמין לך לגמרי שהיא היתה שטחית ריקנית ובלתי נסבלת, אבל אני משוכנע שאם המטרה שלך היתה לשמור על יחסחי שותפות תקינים הרי טעית לאורך כל הדרך.
גיא,
הבנתי לאן אתה חותר, ואני אענה לך על כך אבל ראשית אני חייבת לתקן את הרושם המוטעה שלך.
זה שלא מעניין אותי לדבר כל היום על בגדים ואיפור - לא אומר שאני לא מבינה בתחום.
אני מתאפרת ומתמצאת באיפור לפחות כמותה (אם לא יותר), אני מטופחת ומבינה בסטייל ובאופנה בכלל הרבה יותר ממנה, יש לי כישרון טבעי לסטיילינג - זה דברים שאו שיש לך או שאין לך חוש לגביהם, והכל מתחיל ונגמר ברגישות לאסטתיקה.
כך שהיא לא יכלה ללמד אותי דבר בנושא, גם אילו רצתה.
אז למען הדיוק פשוט שיעמם אותי להתעסק ולדבר על זה.
כאמור, מה שאתה כתבת פה היה רק לשם "תרגיל מחשבתי", אם להשתמש במלותיך,
אז אני אזרום איתך ואענה לך בכנות.
בשיא הכנות - אני אוהבת ללמוד מאחרים, ותמיד מוכנה להקשיב להם אם יש להם מה לחדש לי, ואז גם להפנים ולשנות - אם יש צורך.
ככה אני.
אני יודעת שלא כולם פתוחים כמוני, אבל אני מבטיחה לך שאילו מישהו היה מסביר לי על חשיבות של נושא מסויים ודואג להדריך אותי לגביו , ונותן לי נימוקים הגיוניים ומשכנעים למה כדאי לי לפעול ולשנות למעני ולמען רווחתי - אני הייתי מקשיבה לו ושומעת בעצתו, ועוד מודה לו מקרב לב בהערכה רבה על שהאיר את עיני.
בין אם תאמין לי או לא, זו האמת לאמיתה, גיא.
תתארי לעצמך שהיא היתה מנסה "לעזור" לך כמו שאת ניסית לעזור לה.
מה היית מרגישה אם היא היתה מנצלת כל הזדמנות כדי להסביר לך שאת צריכה להשקיע יותר בטיפוח ההופעה החיצונית שלך כי זה מה (שלדעתה) חשוב בחיים. רק מתוך רצון לעזור היא היתה שולחת לך רמזים על החשיבות של גילוח הרגליים ומריטת שערות הגבות (או השד יודע מה עוד אתן עושות לעצמכן) ואיך היית מגיבה אם מתוך כוונות טובות היא היתה מסבירה לך שבלי לדאוג לטיפוח הגוף לא תוכלי למצא בן זוג ואת נידונה לכשלון.
סתם, תרגיל מחשבתי.
ואחרי שנשבר לך וזרקת אותה מהדירה תחשבי גם מה היית מרגישה אם כמתנת "פיוס" היא היתה משאירה לך סט כלי איפור...
בוודאות אני לא יכולה לדעת כלום.
השארת אותי עם לא מעט חומר למחשבה, אינדיד.
תודה על המשוב הזה, איתן.
}{}{}{
תודה, טל
}{
שמחה במיוחד שהתשובה הזו נובעת דווקא מכיוון של גבר.
מנקודת מבט גברית - יש לה הרבה יותר משקל בעיני,
כאמינה.
"...אבל אני לוקחת אחריות מלאה על החלק שלי ביחסים שלי עם מישה,..."
זה לא "אבל", זה "גם".
אם את לוקחת אחריות מלאה על מערכת היחסים עם מישה, ואת לא מוכנה להוקיר את עצמך על הגדולה שלך, את בעצם לא מוכנה לקחת אחריות על מערכת היחסים שלך איתך, חן עם חן...
כדאי אולי גם להתבונן על למה את קוראת אחריות.
אפשר להתבונן על זה דרך השאלה-
נניח שהיית פועלת עם מישה בצורה הכי נכונה, בענווה, ישירות, כנות, פתיחות, חברות, ..., ..., ...
האם את יכולה לדעת בוודעות שזה היה מסתיים אחרת?
אותן תכונות, שיטות שונות. גברים בדרך כלל הרבה יותר כוחניים.
תודה.
חן,
אני אתחיל דווקא בדברים הפחות חשובים בעיניי.
כשאני קורא את דברייך, אני שומע בהם מסר סמוי - "אני יודעת יותר טוב ממישה מה נכון עבור מישה" (ללמוד צרפתית). או במילים פשוטות, התנשאות.
אני רוצה להדגיש, אני לא מדבר על הכוונות שלך, אלא על איך הדברים יכולים להתפס ומאיזה מקום את באה.
נקודה נוספת, את מדברת על "לרמוז", "לאותת".
גם בדיבור ישיר, יש מספיק אי-הבנות, לא כל שכן כשרומזים ומאותתים...
מתי אנחנו רומזים ולא אומרים ישירות?
כאשר אנחנו חוששים להפגע?
אבל האין זה בדיוק מה שמביא את הפגיעה בסופו של דבר, כאשר הצד השני מגיב למה שהוא שמע מתוך הרמז ולא למה שאני התכוונתי?
אבל כמו שהבטחתי, זה החלק הפחות חשוב בעיניי. :-)
החלק היותר חשוב בעיניי הוא -
את, באותה נקודת זמן, זה עתה 'ניזרקת' מביתך, בעיר זרה, אולי פגועה, אולי כואבת, אולי כועסת, אולי מפוחדת, ועדיין, באה אל ה"פוגע" ממקום של נתינה, לתת מתנה (ויהיו סיבותייך אשר יהיו, זה לא חשוב).
כל כך לא מובן מאליו בעיניי, ואל מול זה אני עומד ניפעם!
תודה ושבת נפלאה,
איתן
היו לכך כמה סיבות.
נתחיל בזה שהפגיעה שלי בה היתה קשורה באופן ישיר לחוסר הידע שלה בשפה.
מאחר שהיא לא הבינה צרפתית, היא לא יכלה להשתתף בשיחה, וכך הצלחתי להחליש אותה.
עצם העובדה שאני מעניקה לה מילון מרמזת על החרטה.
זו היתה מתנת פיוס, להבהיר לה שפניי לשלום, למרות הכל.
התקווה שלי היתה שהיא תפנים את המסר שלי,
שיש לה הזדמנות לשנות ולהפוך לחזקה יותר אם היא תלמד את השפה,
ולעולם לא תהיה יותר בעמדת חולשה דומה בעתיד.
תאר לך שבמהלך חייהם המשותפים היא מוזמנת לארוחות עסקיות שלו עם עמיתים לעבודה, או סתם עם חברים צרפתים שלו, עם משפחתו (הוריו), והיא יושבת שם בדממה, כשהם מדברים ביניהם צרפתית, מבלי להבין מלה מהנאמר.
איזה חוסר אונים זה, כמה נוראי זה לא להבין את המתרחש מסביבה, איזו בדידות.
:-(
בעתיד אני מניחה שגם יהיו להם ילדים, והם יהיו דוברי צרפתית מן הסתם,
כי הם גרים במדינה שזו השפה הרשמית בה.
איך היא תתקשר איתם בדיוק ?
באנגלית ?
איך היא תבין מה הם רוצים ממנה ?
היא חייבת במוקדם או במאוחר ללמוד צרפתית ויפה שעה אחת קודם.
אין מנוס ואין לאן לברוח מהאתגר הזה.
המילון היה הדרך שלי לאותת לה שאני מצטערת,
ושאני מקווה שהיא תסלח לי,
ושאולי גם אני אסלח לעצמי.
מעבר לדיון התיאורטי/שיפוטי/פרשני של היא ("מישה") כזאת וכזאת או אני כזאת וכזאת,
ואת הרי לא באמת יודעת מתוך מה היא פעלה כפי שפעלה,
ממש כמו שאת לא באמת יודעת למה שני אנשים מחקו אותך מרשימת החברים,
בעיניי, מה שהרבה יותר חשוב זה לאן את לוקחת את הדברים עם עצמך, היום.
מזמין אותך לקרוא את "בגנות הסליחה". :)
ושאלה שעלתה לי, למה בעצם נתת לה את המילון?
איתן
וגברים ?
האם לשיטתך הם חסרים את התכונות שמנית לעיל ?
חשבונאות, פנקסנות, נקמנות, שנאה, תחמנות, קטנוניות, קנטרנות, הקנטה.
נשים, נו.
לא חייבים להסכים
יתכן ונסיון החיים שלנו שונה. בכל אופן נוכחתי שהאימרה "אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני" נכונה כמעט תמיד...
:-))))))))))))))))
(אבל זו היתה מתנה לחתונה..)
;-)
תודה, ינון
}{
חתיכת סיפור.
אם היא לא שילמה לך על המילון, היא בטח לא השתמשה בו.
לא תמיד זה עדיף, טל.
לפעמים אפשר להרוויח, לצמוח ולתקן דווקא מהסיטואציות הקשות והמכאיבות האלה.
ההימנעות היא סוג של בריחה.
דווקא ההתמודדות עשוייה להועיל בדיעבד,
כי היא סוג של דרך שחייבים לעבור בה ואותה.
גם אני לפעמים כמוך - פועלת וחותכת באופן חד משמעי,
ויש בי את ה- clear cut
בסיטואציות/תחומים מסויימים,
כך שאני מבינה על מה אתה מדבר,
ואפילו יכולה להזדהות.
מנקודת מבטי,
אנשים שעוזבים ונוטשים קשרים כי קשה להם ולא הכל הולך חלק וזורם וטוב מההתחלה
(גם אני עשיתי כך בעבר בקשרים מסויימים),
- הם במובן מסויים
מוותרים מהר מדי לעצמם ולטעמי זו טעות.
כי לא תמיד "המצב מתדרדר" כמו שכתבת.
לפעמים חל שינוי ,
חלה תפנית משמעותית ,
והמצב משתפר באורח מעורר השתאות.
ראיתי את זה קורה.
הייתי שם.
(והייתי גם במצבים אחרים.)
אני מניחה שזה תלוי במאמץ שמוכנים להשקיע שני הצדדים.
הכי קל זה לקום וללכת.
יותר קשה להישאר ולתקן.
אני לא רוצה להיות מהאנשים שמוותרים לעצמם.
אני רוצה להתחזק ולהתעצם מחויות כאלה.
גל, גיא, משה, שנינה, ואיילת -
תודה רבה על הפידבק.
קראתי ואין לי מה להוסיף.
:-)
ואני מעריכה את המשוב
}{}{}{
אוי באמת חן
מי שישמע מה עשית, דם..
קורה. דברים כאלו קורים. shit happens
לא הסתדרתן, היא היתה מגעילה אלייך, עוררה בך שדים ומגוון רגשות
לא שלטת בזה, הופעלת,
היית מגעילה אליה קצת. מה לעשות.
את בת אדם. מי שמוחק אותך מחברות בגלל דבר כזה
הוא פלצן מתחסד וגם די מנותק רגשית
את לא צריכה חברים כאלו
פרופורציות
על פי האופן בו תיארת אותה, יתכן ואני טועה.
בכל אופן, אין טעם לתת למצב להידרדר. עדיף לחתוך לפני כן.
שליטה בטקסט, זה העניין. בדיוק הצלחת לעשות את הדבר הזה, התיאור שהוא לכאורה חף משיפוט, אבל מפעיל את השיפוט אצל הקורא, שבעצם יודע שהשיפוט גם קיים אצל הכותבת. וחוץ מזה - אשרייך גם על הפשטות של הכנות הרגשית המודעת.
יפה
מניח שהכתובת היתה על הקיר מהיום הראשון.
לא רואה טעם בנקמות קטנות. שני הצדדים מפסידים מכך.
עדיף לעזוב ללא לחץ.
תודה, עופר
}{
תודה, איילת.
חיממת את ליבי
}{}{}{}{
ואת כל המחמאות שלך אליי את יכולה גם לומר על עצמך.
ההתנהגות הנקמנית שלי כלפיה נבעה מתוכי כתגובה לקמצנות ולקטנוניות ולחוסר השיתופיות שלה,
זו היתה סיטואציה של דחייה שחוויתי, ולכן הגבתי בחריפות כזו, שאינה מאפיינת אותי.
היא דחתה את נסיונות ההתקרבות שלי >>> זה פגע בי >>> ורק אז פעלתי.
אני בן אדם נדיב מטבעי שיודע לפרגן.
למה הסקת שהייתי שתלטנית וביקורתית כלפיה ?
האם זה רק משום שייעצתי לה ללמוד צרפתית ודחקתי בה לא להיכנע לנוחות הזו,
ולא להתעצל, רק משום שבן זוגה במקרה דובר אנגלית כראוי ?
אם היא לא מדברת צרפתית, היא נדונה לבידוד תיקשורתי עם הסביבה פרט לקשר שלה עם ארוסה.
לימוד השפה היה מעניק לה כוח ועצמאות מול העולם שסובב אותה מלבדו.
הסברתי לה את זה כדי לעורר בה מודעות, שהפינוק שלה יפגע בה.
אם היא לא ידעה להעריך את המתנה הזו שלי ולהבין שגיליתי פה מעורבות ואיכפתיות - אז בעיני חסרה לה בינה בסיסית.
מה? גילוי הלב שלך הוא הכוח הכי חזק שלך, מי שזורק אותך על גילוי לב הוא סתם מסכן ומשעמם. כנראה הסתנוור מהאור הבוהק של דברי אמת מציאותיים.
(ותוסיפי לגילוי הלב גם אינטליגנציה, כנות עצמית, רוח קלילה ויכולת אדירה לספר סיפור)
שיסבלו יחד. שמח ששוחררת מלסבול אותה.
ואליו ...... מצאה בנק. אז למה לה להתעסק איתו ב MicroPayments כמו איתך ? :-)
אם יש מישהי שידעתי (בוודאות) שתזדהה עם הצד האפל שלי ולא תשפוט אותי בחומרה - זו את, שחורה שלי.
(לא סתם הכינוי שלך מכיל את המלה בלאק.)
אם הגענו למצב ביחסים שלנו שאני מנחשת אותך, אז זה סימן שהתקרבנו
}{}{}{
למה חבל שנגמר ?
לא מספיק תיאורי זוועה איומים היו כאן ?
כמה דם עוד רצית, אפלה שלי ?
;-)
גיליתי ששני חברים שלי מחקו אותי מרשימת חבריהם "ממש במקרה" דווקא היום, יממה לאחר שהעלתי את הפוסט הזה.
כנראה שהם נרתעו מדי מגילוי הלב שלי פה.
קשה לי שלא אוהבים אותי, אבל אני אצטרך להתמודד עם זה.
פשוט כי אין לי ברירה.
:-(
אני קוראת תגובות, ורואה שאנשים ציפו שתרצחי אותה.
אני דווקא חשבתי שתקריבי את עצמך ותשתכשכי קצת עם החבר שלה.
(אבל תדעי לך שהיא לא התקרבה אלייך כי היית שתלטנית וביקורתית כלפיה מההתחלה, לא פלא שלא פיתחה בך אמון)
מיא,
אני מאמינה שגם אילו הייתי עובדת כמוך בבית, והיה מתחשק לי חברת אנשים/נשים,
אני תמיד יכולה להזמין חבר/ה לכוס קפה אצלי על הספה בסלון, לדבר מלב אל לב או סתם לראות ביחד סרט טוב.
ולפעמים גם לישון יחד בסופשבוע, ובבוקר להתעורר וללכת לשתות קפה בחוץ או לאכול ארוחת בוקר מפנקת ליד הים,
(אני מתה על ארוחות בוקר בבתי קפה :-))
או למשל לנסוע לטיול יומי כייפי בארץ, נניח בקיסריה, מכמורת וכו'.
המקומות האלה ממש קרובים יחסית,
ונעים ללכת ברגל בנופים של השטח הפתוח לטבע, באוירה ובריח המלוח של המים.
:-)
אני ההיפך. היום אני גרה עם ילדיי כמובן, אבל בעתיד אני חושבת שארצה לגור עם חברה בדירה גדולה שיהיו בה חללים פרטיים וחלל משותף. יצא לי לגור עם חברתי אלומית ואנחנו מסתדרות מצוין, גם עם החברה ההיא, מיכל, גרתי עוד הרבה - היא עברה לגור אצלי כשהיתה לי דירה משלי וזה היה כיף. אני מאוד אוהבת לגור יחד עם נשים. קל לגור איתי, אני שותפה טובה. אני עובדת בבית ואני חברותית וקשה לי להיות לבד כל היום.
האהבה שאתה מרעיף עלי חודרת ללב, ומרגשת אותי מאד
}{}{}{
תודה רבה לך על הנדיבות והפירגון המופלאים שבך.
אני מוחמאת עד כלות מהמשפט האחרון הזה שחיברת למעני.
לא לא לא לא.
בבקשה אל תגיד את זה.
זה היה קשר מאד ספציפי ויחידני לגופו של עניין,
אז אל תסיק שככה זה בין נשים.
יש קרבה מיוחדת בין נשים, זה פשוט תלוי מי האישה שנמצאת ממול.
אני מאד מאמינה באהבה אמיתית כזו בין חברות שמעריכות, נדיבות, מעניקות ותומכות זו בזו.
שפר עליך מזלך עם השותפה המקסימה שאיזנה את החוייה הקודמת שלך.
זה רק מוכיח שאין חוקים ושזה פשוט תלוי בכימייה בין אנשים/נשים.
עובדה שיש שותפות וקשרים טובים וקרובים ואמיתיים בין נשים - אני מאד מאמינה בחברות אמיצה כזו.,
כי כשזה מתאים - אז זה כוח אדיר ונחמה של ממש שמקלה על החיים.
אחרי הטראומות שעברו עלי עם השותפות לדירה שהיו לי ( לא הסכמתי בשום אופן לגור עם גבר שותף, כי אני מאמינה שהנוכחות הגברית היתה מסיחה את דעתי, ולא הייתי מצליחה להיות טבעית לגמרי, בגלל המשיכה הטבעית שמתקיימת בין המינים ).
- הסקתי מחוסר המזל הזה שאני מוכרחה לגור לבד, ושאין מחיר לחופש שמתאפשר בעצמאות הזו.
אני או היא ?
סתם, הבנתי למי התכוונת,
אבל מנקודת מבטה אני הייתי השותפה מהגיהנום
:-(
תודה, אנוצ'קה
}{
יפה, יפהפיה. הפוסט והבחורה בתמונות.
רוב הסיכויים שאני הייתי לוקח ת'זמן עד שהייתי נפטר משותפה כזאת :)
הכי מדהים (ומגניב גם יחד) היא היכולת שלך לכתוב על כל, אבל כל דבר.
ואני שמחתי על הזרקור שמטיל אור על פינות חשוכות ביחסים בין נשים
(אמנות הביצ'יות?)פוסט מרתק. בכלל הסבלנות שלך לזוועות שלה לאורך תקופה... באמת תהיתי לכל אורכו איך תיגמר הקטסטרופה הזאת.
אני גרתי - בארץ - בכמה וכמה דירות שכורות, ובין השאר פעמיים לא עם חברות אלא עם שותפות זרות. אחת מהן היתה מכשפה ואני אפילו לא רוצה להיזכר בזה. ברחתי משם כל עוד נפשי בי. השנייה היתה מקסימה וברבות הימים הכירה לי את בעלי והיא חברתי הטובה ואחד האנשים הקרובים לי עד היום.
גם אני לא אוהבת אלימות ורוע.
אמיתיים!
בגלל זה אני לא רואה ושומעת חדשות, זה הרבה יותר אלים בעיני!
המציאות הרבה יותר אלימה.
הסרט הזה גאוני וציני. ומוקצן, והאלימות בו היא משהו מאוד פסיכודלי והזוי ( קרב 88- נו באמת..)
אבל מי שלא אוהב את הראש של טרנטינו לא יאהב, נקודה.
הבאתי את הקטע דוקא בגלל נאום הפתיחה..
ג'יזס, איזו שותפה מהגיהנום.
1. טוב שהזכרת לי - גם את נייר הטואלט היא קנתה בנפרד, לעצמה.
2. היה לה חוזה חתום מול בעלי הדירה (זוג ישראלים).
אני שילמתי לה את חלקי ישירות ובמזומן ,
כולל את ההוצאות על תשלומי המים/חשמל.
לא היה בינינו שום חוזה כתוב ורישמי.
הכל היה "שחור".
2. לפי סיפורך היא דרשה ממך לפנות את חפצייך מהדירה תוך סופשבוע אחד ולא כל התרעה מוקדמת. ועולה בי התהייה, היות והיית שוכרת משנה אצלה, האם לא חתמתן בינכן על חוזה כלשהו, בו בין היתר מפורטים התשלומים שעלייך לשלם וכן תקופת שכירות המשנה שלך אצלה?
תודה לך על המשוב הזה, משה היקר.
}{
היה שיפוט עצמי כל הזמן ,
ויש עדיין,
פשוט הבאתי את הדברים כמו שהם היו,
העדתי עליהם במדוייק,
מבלי לייפות או להסתיר את האמת.
התייסרתי מאד מהדינמיקה הזו.
זה לא נעים להיות רעה, וזה החליש אותי.
אני יותר אוהבת את עצמי כשאני טובה וחומלת.
וגם תודה שבאת, סמדר
:-)
מה לא הבנת ?
מה היה לא ברור לך ?
דווקא האמנתי שאני מתנסחת בבהירות יתרה.
אומה ת'ורמן אישה מאד סקסית לטעמי,
שמשדרת עוצמה והיא כריזמטית ביותר.
אבל מישה ברטון יש רק אחת.
בעיני היא אחת הנשים היפות בעולם.
לא הכחשתילרגע שקינאתי בה, אבל זה היה מעבר לקינאה.
היה שם עומק ברבדים נוספים, שליבו את הדינמיקה ההרסנית הזו בין שתינו.
בד"כ אני לא קנאית, זה באמת לא מאפיין אותי.
אני מפרגנת מכל הלב לזולתי.
המקרה הזה היה חריג, והוציא ממני חוסר ביטחון
ששיבש את שיקול הדעת שלי.
תמיד היו לי חברות שדומות לשחקניות קולנוע,
ושיכלו בקלות להיות דוגמניות מרוב שהן יפיפיות,
(אחת מהן היתה דומה מאד פיזית לדוגמנית עדי נויימן)
וידעתי להיות חברה טובה, קרובה, נדיבה ואמיתית.
חוץ מזה שקינאה היא רגש אנושי טבעי שקיים בנו.
גם גברים מקנאים, לא רק נשים.
אתה לא מקנא אף פעם ?
אתה מעל החולשה האנושית הזו ?
1. סליחה..
:-(
2. אני חייבת לך הרבה יותר מכוכבים.
}{}{}{}{
תודה רונן, חברי היקר.
אלון,
אתה תצטרך לכתוב לי את התגובה המלאה שתיכננת,
כי עכשיו אני במתח מה היה לך להביע אחרי הציטוט,
והבנתי (ממך, במסר פרטי) שהיה באג בקפה, שמנע מהמשך התגובה להופיע
:-)
אני מבקשת שלא תתעצל, ותשחזר את מה שרצית לכתוב לי כאן.
טוב ?
:-)
יקירתי, תודה על העידוד שלך ועל החמלה שלך כלפיי.
}{
אני אכן התחרטתי, וניסיתי לכפר במעט על מעשיי,
כדי שאוכל לסלוח לעצמי, ובתקווה שגם מישה תוכל.
היה לי מזל גדול (הרבה פעמים המזל מציל אותי בחיים) -
ובדרך נס - מצאתי דירה.
כתבתי על כך בהרחבה בתגובה שלי ל - "טל של שמיים".
(בתחילת התגובות, למעלה).
אתה מוזמנת לקרא מה השבתי לה, כי אני לא רוצה לחזור על עצמי.
:-)
לא צפיתי ב"קיל ביל".
אני נמנעת במכוון מלצפות בסרטים אלימים,
קשה לי מאד לצפות בסצינות אלימות ורוע,
ואני לא נהנית מהזאנ'ר האכזרי הזה.
את טרנטינו עצמו אני בכלל לא סובלת -
הוא מגעיל ודוחה אותי באישיות ובהתנהגות שלו -
והוא גם טיפש גמור בעיני.
תודה שהבאת את הלינק.
נכנסתי לצפות בקטע וכשראיתי על הסצינה הראשונה
את הפנים שלה מרוסקות מדם -
מיד סגרתי את הוידאו.
כך שאין לי מושג מה היה בהמשך..
תודה, שוב, כמו קונקשן שגילה לי את הכתיבה שלך, פוסט כתוב היטב, שקוראים עד הסוף.
אהבתי במיוחד את המודעות למרשעות שלך, ואת העדר השיפוט העצמי שנלוה אליה, התירו חרצובות רשע, נאמר איפשהו.
רגע,לא הבנתי...את יכולה לחזור שוב?
אחחח קיל ביל,
ואני הייתי רוצה להראות כמו אומה תורמן.
למזלי לא הייתה לי שותפה שנראית כמוה ;-))
תמיד אמרתי שנשים זה עם קנאי.
הפוסט הארוך שלך הוא בעצם מעין כתב הגנה
על זה שקינאת לה.
ככה זה נשים.
עם קנאי.
גם אם הן חיות על באגט וקממבר.
1. וואוו, את מפחידה.
2. אני הולך לבדוק מה מאזן הכוכבים בינינו. אולי את חייבת לי משהו.
בסופו של דבר היא היתה רעה לעצמה ולא אלייך. אני מניחה שלכן יצא לך העוקץ, ואפילו במובן מסוים את סוג של התחרטת, על אף שהיא העזיבה אותך מהדירה. את די התעלית על עצמך בסוף. הצלחת למצוא דירה בזמן קצר?
http://www.youtube.com/watch?v=vhvSCFPcitc
i rored
and i rampaged
סרט הנקמה הגאוני ביותר שנעשה!
אם אתה לועג לי ככה על חולשותיי,
אז זה אומר שגם אתה מרושע,
ולא רק אני.
תודה על ההערכה שלך, איתן
}{
הערצתי את היופי שלה , אני מתבלבלת מיופי מסנוור כזה.
אבל לא הערכתי אותה כבן אדם, את הפנימיות שלה תיעבתי.
קינאתי בה על המושלמות החזותית.
שנאתי אותה על שהיא דחתה את ניסיונות ההתקרבות שלי.
נפגעתי ממנה ומהיחס שלה.
היו לי הרבה רגשות אליה.
- משיכה פיסית לא היתה כלולה ברפרטואר התחושות..
תראו מי מדבר על שפיות !!
חה !
:-))))))))))))))))))))))))))))))
:-)))))))))))))))))))))))))))))))))))))
המטורף הראשי בקפה בא לדבר על שפיות,
אוי זה טוב !!
ובלי קשר,
גם אני גאה להיות חברה שלך, שוקי
}{}{}{}{}{
על ששיתפת.
והשיתוף היה כל כך פשוט, אנושי, נוגע...
קול קוראת יקרה !
את אי של שפיות במקום במקום המטורף הזה !
אני גאה להיות חברה שלך ! (ושל שאר קהילת המטופלים)
מרשעת שלי ,
הצחקת אותי עם הרוע הזה ..
:-))))
תודה רבה על המחווה שלך,
שנינה
}{
ששיתפת בחולשתך ובנקמנותך,
ואני יודעת שעשית זאת במטרה לעודד את רוחי.
}{}{}{
יש עוד סיפורי נקמנות של חברים אחרים ,
שרוצים להוסיף משלהם ,
כדי שארגיש קצת יותר טוב עם עצמי ?
:-)
כן, זה אנושי לנקום , ברור.
אבל אני בעד לרסן ולמנן את היצר הרע שמקנן בתוכנו,
כי אחרת יהיה פה רע ומר לכולנו.
כשאנחנו אכזריים - זה גם פוגע בנו,
ולא רק בצד השני.
זה מפתיע (!) אותי שאתה לא שופט אותי אלא דווקא אותה ,
כי לטעמי אני הייתי איומה ואשמה יותר ביחסים שלנו.
דווקא אליו היא התייחסה בנדיבות ולא הפגינה קמצנות רגשית.
(לשלם היא לא שילמה על כלום,
כי היא פרינססה שמעולם לא עבדה יום בחייה,
ורגילה שגברים מבזבזים עליה הון ונופלים לרגליה הארוכות).
תודה יריב
}{
שמחה שהצלחתי להצחיק אותך..
בכולנו יש מקומות כאלו
פוגעים בנו- אנחנו רוצים לפגוע חזרה
זה אך אנושי..
פעם, בצבא, היה לי ריב עם איזו אחת, שמרית
עד היום אני מעווה את פניי בגועל כשאני נזכרת בייצורה הזו
באמת בחורה רעה ודוחה מכל הבחינות
אז פעם, כשהיא הלכה להתקלח במקלחות המוצב ( זה היה חדר
קטן מאוד עם שירותים ומקלחת, דלת נוספת למקלחת כמובן
וספסל קטן, שעליו הניחה את הבגדים הנקיים ללבוש אחרי המקלחת
נכנסתי
שמרית צעקה מי זה?
לא עניתי כמובן..העפתי לה את הבגדים היבשים והמגבת על הרצפה
שהיתה רטובה ודי מג'וייפת, שפשפתי אותם ככה עם הרגל שיספגו את המים
אני אפילו זוכרת עד היום את התחתונים שלה , תחרה אדומה פחחחחח
יצאתי שמחה וטובת לב מחכה לשמוע אותה צועקת בקולי קולות
שיט, מה זה, הכל רטוב, קר לי, המגבת, הצילו ..מישהו...
:)
אפשר לדעת בעד מה אתה מודה לי ?
?
אין בעד מה,
תודה לך ,איתן,
על שאתה מתעניין
ובא לקרא את מה שיש לי לבטא
}{
הצלחת להצחיק אותי מאד עם התגובה המקורית הזו שלך,
ואפילו לעודד את רוחי במעט.
}{}{}{}{
אני ביומיים האחרונים מאד מדוכדכת,
אולי בגלל זה יצא לי פוסט אפל מהרגיל,
שחושף חולשות וכאב מהעבר.
כתבתי אותו מזמן אמנם, לעצמי,
ולא כדי להעלות אותו לבלוג,
ואיכשהו לא חזרתי אליו עד אתמול,
כי לא היה לי חשק להיזכר.
תודה
אילנה,
תודה רבה לך על הפידבק החם.
בקשר לרצח - אני מתעקשת שהיה פה רצח ודם,
רק שהכל היה מבפנים, מתחת לפני השטח.
לפעמים זה יותר גרוע מרצח גופני.
(ראי תשובתי בהרחבה לאלינוריגבי)
נשמעת הזויה לגמרי המישה הזו
איך סבלת את זה ככ הרבה זמן בכלל?
וההתחשבנויות האלו..פוי!
באמת היית צריכה לחסל אותה...:)
או לפחות לבלבל אותה עם החשבונות.,:)
אבל כן רצחתי אותה.
מה שעשיתילה היה הרבה יותר גרוע מכאב פיסי שמתרחש בסצינות של היצ'קוק.
אני מצאתי מה מחליש אותה והשתמשתי בידע הזה כדי לענות, לדרוך, לשחוט בסכינים חדות ולרמוס אותה במקום הפגיע הזה שלה.
ועשיתי זאת למרות שריחמתי עליה, ולמרות שהסבל שלה היה שקוף וברור לי.
תקשיב לטקסט במלים של השיר של ריהאנה, שצירפתי בוידאו,
ותבין כמה נוראית היתה החוויה הזו בעבורה.
:-(((
בפריס שכר הדירה גבוה במיוחד, הרבה יותר מבישראל,
(אבל גם מרווחים יותר),
כך שבהתחלה לא היתה לי ברירה אלאלשכור דירה עם שותפות, כדי לחלוק בנטל הכספי.
כן, היה מפחיד מאד, חוסר הידיעה הזו מה יהיה הכניסה אותי לחרדה.
עבר עלי סופשבוע מהגיהנום, אבל הסוף היה טוב - כמעט נס.
היה לי הרבה מזל שמצאתי - --
כתבתי על זה פוסט אבל הוא לא גמור, אני צריכה עוד לערוך וללטש, להשמיט ולהוסיף.
אין לי מושג מתי אני אעלה אותו ואם בכלל.
למרות שזה לא קשור לפוסט הנוכחי, אני יכולה לשתף בקצרה שעברתי לגור עם שותפה סינית, בחורה מבריקה שהפליאה לדבר אנגלית וצרפתית בצורה מושלמת כולל מבטא אותנטי (היא חיה לפני כן כמה שנים בלונדון), והיא היתה בעלת אופי חזק ואישיות ממגנטת, ולכן מאד פופולרית בקרב חבריה הרבים, כך שכל הסינים שגרים בפריס - היו אצלי בבית...
:-((((
(הרחבה והמשך בנידון יבואו ככל הנראה מתישהו, כאמור.)
יפה כתבת!
הצלחת להשאיר אותי מתוחה עד הסוף.
גם אני, כמו אלינור ריגבי מעליי (לא בדיוק, אבל את מבינה), חשבתי שבטח הרגת אותה...
אכזבה.... לפי הפתיחה חשבתי שבסוף רצחת אותה.... זה התחיל טוב.... כבר ראיתי אותך מתגנבת מאחורי הווילון של המקלחת שלה, בעודה מסבנת את גופה העירום... ואז... באבחת סכין קצרה... שוחטת אותה ומחייכת חיוך מסתורי !
http://www.youtube.com/watch?v=NG3-GlvKPcg
קול קוראת ! אני מאד מאוכזבת ממך ! חשבתי שאת מסוגלת ליותר !
בברכה - אלינוריגבי היצ'קוק.
מעולם לא היו לי שותפות לדירה,איכשהו תמיד הצלחתי לשכור לבד
או עם חברי שכעת הוא בעלי...בכלל לא פשוט לחיות עם אדם זר
ועוד במדינה זרה..לאן הלכת משם? איך הסתדרת? נשמע לי ממש מפחיד..