| ציירתי את אמא שלי והראיתי לה את הציור. היא פשוט גזרה את הציור לקרעים. שאלתי "למה אמא? מזועזע מהמעשה שלה, היא ענתה "זה לא אני בציור עשית אותי יותר זקנה". זיכרון אחר מאמא כואב לא פחות היה שגיליתי שהיא זרקה את כל המחברות המקושטות שלי מהבוידעם מכיתה אל"ף וכיתה בי"ת. בהזדמנות אחרת גילתה אמא את היומן האישי שלי וקראה אותו. מהזעזוע פשוט השמדתי אותו ואת כל השירים שכתבתי. למרות שאמרה שהיא אהבה את מה שהיא קראה ואמרה שאני צריך להמשיך לכתוב. יש מחסום כתיבה, ציור והבעה כללי מאז אותם אירועים. הכעס נמצא בתוכי ועוצר אותי מלכתוב. אני לא יכול להוציא את הכעס בזמן וויכוח. אני פשוט שותק ומנתק קשר עם הבנאדם. הבישול במטבח תמיד היה בשבילי תרפיה. וטראומות האפייה מצד אמא שלי אשר אסרה עליי להיכנס למטבח, כי תמיד עשיתי בלגן במטבח. היום אני מאוד מסודר במטבח, אבל בשביל אמא שלי תמיד אשאר מפוזר. |