כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    להציל את הילדים

    0 תגובות   יום שלישי, 4/5/10, 19:12

    ספרי יד ושם

     

    שואה 2010

     

    ספרים על השואה תמיד אקטואליים, מאז היותי ילדה אני נוהגת לקרוא על הנושא, ובכל פעם מחדש, אני מתרגשת מחדש, תמיד יש בי את הצמא לדעת עוד. זכור לי הספר הראשון שקראתי "מאה ילדים שלי" שכתבה לנה קיכלר, אני זוכרת את הרושם הראשוני העז ואת השאלות הרבות שניקרו בראשי כילדה צעירה, ומאז השתדלתי לקרוא כל ספר שנכתב  ותיעד זיכרונות אודות ועל השואה, על התקופה באירופה שלפני ואחרי השואה, ומקומם של היהודים בחברה הלא יהודית. 

     קיבלתי כמה ספרים לסקירה, הרגשתי כמו נפל לידי שלל רב ערך, ואכן אלו מסמכים רבי ערך לנו כעם ניצול שואה, לנו כעם שהשואה עדיין מרחפת מעליו כעננה. לספרים אלו ערך היסטורי רב, תזכורת על מה ולמה אנו חייבים להישאר חזקים ומלוכדים, כשהזיכרון עוד חי בקירבנו. ספרים חשובים לדור השני והשלישי של השואה, הרי לא כולם זכו לשמוע סיפורים וזיכרונות ממקור ראשון, זה כאב יותר מידי. השתיקות הם אחד ממאפייני ניצולי שואה, חלקם נפטרו ולא סיפרו.  ספרים אלו משמשים קול  להרבה שתיקות. 

     

     להציל את הילדים – בוכנוולד-סיפור של אובדן והצלה

    מאת: ג'ק ורבר עם ויליאם ב' הלמרייך

    מספר עמודים: 117

    מחיר: 68 ₪ 

    לבו של ספר זה הוא סיפור יחיד במינו בתולדות השואה – סיפור הצלתם של כ-700 ילדים במחנה הריכוז בוכנוולד. סיפור מופלא על "השינדלרים היהודים". בקיץ 1944 הגיעו לבוכנוולד כ-700 ילדים בני 6 –16 כתחנת מעבר לפני שליחתם אל מחנות ההשמדה.

    ג'ק ורבר וקומץ חבריו היהודים במחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד, הצליחו במעשה גבורה עילאי ותוך סיכון רב, להעלים את הילדים בין הצריפים השונים, לתת להם זהות אחרת ואת המבוגרים שבהם לשבץ בעבודות שונות. הם הצליחו לשמור עליהם עד יום השחרור וכך הצילו את חייהם. בין הניצולים היו הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו. אולם מזון ומחסה לא הספיקו. הילדים האלה, שראו את המוות לנגד עיניהם מדי יום ביומו, היו זקוקים גם למזון רוחני כדי לשרוד כבני אנוש, וכך מתחת לאפם של הנאצים נוסד בית ספר. בצריפים הוקמו כיתות בהן לימדו האסירים היסטוריה יהודית, מוזיקה ועברית. הועלו מחזות והופעות מקהלה והתקיימו ערבי קריאת שירה. האסירים היו קהל הצופים.

    להציל את הילדים הוא גם סיפורו יוצא הדופן של ג'ק ורבר, סיפור מופלא של הישרדות, התנגדות ואומץ לב. ורבר אסיר מס' 7197 שהה בבוכנוולד במשך חמש וחצי שנים. למעלה מ-56,000 אסירים הומתו במחנה ומקרב 3200 האסירים הפולנים שהגיעו עם ורבר, נותרו בחיים בתום המלחמה 11 בלבד. ג'ק ורבר היה היהודי היחיד ביניהם. כשמלאו לו שמונים החליט ורבר להעלות על הכתב את סיפורו הייחודי. כך אנו למדים  על החיים בקהילה היהודית  ברדום לפני המלחמה, ועל הקיום היומיומי בתופת שנקראה בוכנוולד – מחנה שנועד מלכתחילה לאסירים פוליטיים לא יהודים. ורבר אינו חוסך בפרטים המחרידים – ההתעללויות, העינויים, ההוצאות להורג, הרעב והתנהגותם של האסירים ובעלי התפקידים השונים – אך מספר גם על רגעי החסד המעטים, החברות, האחווה וההקרבה. תשוקתו לצדק ולא לנקמה היא שנתנה לו כוח להילחם, והובילה למעורבותו במחתרת בבוכנוולד. הוא האמין שהמחתרת תאפשר לאסירים הפוליטיים להוציא את השליטה במחנה מידי האסירים הפושעים, ותבטיח חלוקה הוגנת וצודקת של המזון הדל שקיבלו מידי הגרמנים.

    ג'ק ורבר איבד בשואה את אשתו רחל ואת ילדתו אמה, את הוריו ושבעה מבין אחיו ואחיותיו.  כשבני משפחתו הלכו אל מותם, הם האמינו שגם הוא נרצח, בגלל מהתלה אכזרית שהיתלו בהם הנאצים, כשמכרו להם את "אפרו", עוד בימיה הראשונים של המלחמה. בתום המלחמה, נישא ג'ק ורבר שנית והגיע לאמריקה. יחד עם אשתו מילי, ניצולת שואה אף היא, הקים משפחה חדשה, נכנס לעולם העסקים, שיגשג כלכלית וזכה לראות סביבו בנים, נכדים ונינים. הוא נפטר ב-2006 בגיל 92. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל