'מאנה' של ורטיגו
לפעמים, מקבץ של הרבה כישרונות מתחת לקורת גג אחת גורם לי להזיע, לעתים לצחוק או לבכות, לא תמיד. פעמים מעטות אנשים מוכשרים גורמים לי צמרמורת בגו. על כאלו, ואתם כבר מכירים אותי, אני אוהב לכתוב. אולי אתם לא מכירים אותם, אולי רק שמעתם עליהם? חשבתם לראות את המופע שלהם אך לא הספקתם, אפשר וזה ברשימת הקניות שלכם ואיבדתם את הפתק... מחול? לא כולם אוהבים, יש אפילו סולדים מכך, שלא לדבר על פה דה דו גברי בתחילת מופע, יש מנאצים. יש כאלה שחוויה ראשונית כזו סוחפת אל מופע בריתמוס מתגבר המביא אותם לידי קתרזיס. 'מַאנָה' של ורטיגו מתחיל בריגוש שכזה, חוצה גבולות בין אדם לרעהו, מביא אותך אל מחוזות במזרח הרחוק, מוציא אותך לטיפוף טאי צ'י, מפגיש אותך עם עצמך. הלב פועם לקצב המוסיקה ונשימות הרקדנים. וירטואוזיות של גוף, כוריאוגרפיה ומוסיקה מהרגע הראשון. צילום: גדי דגון
'מאנה' של ורטיגו, המלצה חמה לימות אביב קרירים. לא נותרו עוד הרבה הופעות, אני תקווה שיוסיפו עוד כי היצירה הזו, אסור שתרד מבמות ארצנו. מדוע? בואו לא ננתח מחול או אומנות, בואו נשאל עצמנו לשם מה עלינו ללכת לראות אותה. אנחנו ספונים בארבע דלתות בייתנו, מדליקים את מסך הטלוויזיה ושוכחים מהעולם החיצון, נכון, קיימת תחושה שהעולם בחוץ נמצא אצלנו בבית אך זו אשליה שהורגלנו בה. קמים בבוקר לעבודה, שולחים את הילדים לגן, מתווכחים עם המטפלת על השעות הנוספות ולא מבינים שזו בועה, מסביבנו כולם חיים באותה צורה, כולם רואים את אותו הדבר. כל אחד והבועה שלו, המשפחה שלו, החברים. אותה חנות טבע, אותו קניון, אותה מכונית, באותו צבע. איך יוצאים מהבועה? מי אמר שנרצה לעשות זאת? התרגלנו. אנו חוזרים על אותן פעולות בקצב זהה ולא מרגישים איך החיים חומקים לנו בין אצבעות, נוטפות אגלי זמן, מטשטשות מחוגי שעה. רק בסוף השבוע לאיזו שעה או שתיים אנחנו מבינים שהוא עבר. מאנה של ורטיגו, נגמרת מהר מדי. הזמן לא עוצר מלאכת, הפעילות על הבמה ממשיכה בקצב מטורף, החיים עוברים מולנו, אלוהים גזר לנו זמן קצוב.
'מאנה' של ורטיגו מפגישה אותך עם החיים. אמנות אמורה לחבר אותך אל החיים. אין הרבה יצירות שעושות זאת, אמנים רבים מנסים להוציא מהבטן את מה שמאנה מצליחה לעשות. את מאנה יצרה נֹעה ורטהיים שזו לה היצירה השלישית בטרילוגיה, הראשונה "לידת הפניקס" אחריה "רעש לבן" ועכשיו "מאנה". לא ראיתי את הקודמות, חבל. בשל כך אני מאיץ בכם לראות את יצירתה האחרונה, במיוחד אם לא ראיתם את אחיותיה. רוצו לראות, לחוות. תקומו, תתעוררו, תחיו קיבינימט! החיים קצרים וגם היצירה הוירטואוזית של ורטיגו, 'מאנה'. "מאנה, עבודתה החדשה של הכוריאוגרפית נעה ורטהיים, מביאה עימה לבמה עוצמה שקטה ועצורה. קווי מתאר של בית מסמנים על הבמה קו גבול שתוחם בין החוץ לפנים, מבקשים להגדיר מחדש את מקומו של האינדיבידואל בתוך מסגרת חייו." (מתוכניית המופע)
| להקת המחול ורטיגו | נעה ורטהיים | גדי דגון- גלריה ברוורמן | דנה סטמפלר- דנס לייף | |
