ההבנות שבאות לו לאדם, כמו גם לחווה, ככל שהוא חולף בתוך הזמן שעובר, הן היסוד החשוב של מי שאנו הופכים להיות, בכל רגע חדש שנולד. ההארות שלנו על עצמנו, שכמו אבני בניין נוחתות בזו אחר זו, כאשר כל הבנה שמגיעה על פירקה, מבגרת אותנו בעוד טיפה של מלט, שיחזק. אירוני ועצוב להבין, שבעצם אנחנו הכי שלמים, חכמים ומנוסים, ברגע האחרון שלנו, שהרי עד אז ידענו הכי הרבה, הלכנו הכי רחוק שנלך, אכלנו הכי טעים שיכולנו, ואהבנו, ככל שכבר נאהב. למעשה אין בכך נחמה, וזו בעצם עוד סוג של הבנה, באשר לכוחנו הדל, ועוד קצת צבע לבן, על הקירות הפנימיים שלנו, שחיוורים. כסיד.
אולי היה אפשר להקפיא את הזמן האחרון, כדי שכל אדם ימצה את תובנותיו הגבוהות ביותר, בעודו הוא בחיים. סוג של אתגר אלוהי. הלוא-הוא, מבין בזה יותר מאיתנו. אמן.
להיות איתך היה לגעת בנשגב. מעטים זוכים להיות במקום שהוא פינת היצירה הפרטית. של אלוהים. היית לי כמו תרופת פלא משיבה חיים, היית לי המבט קדימה שאין לו זמן, כמו היית הזמן עצמו. לרגע קצר, אחד, שוחררתי מעול החיים, רק כדי לגלות אחרי המפלה הזו, שגם הזמן הקצר שבינינו, לא מבטיח ריפוי מהיר.
היותך תרופה, מלמדת על נוכחותה של מחלה. וזו חשוכת מרפא, למעט מקרים נדירים של ניסים, אלוהיים, שמזמנים עוד נשגב.
גם לבריאות שבתרופות, יש תופעות לוואי ואלו, אלו, שידעו לקחת אותך מתוך הרצון, ואותי מאנקת הגבהים אליה לקחת אותי.
ללקק את הפצעים, אינו אלמנט מועיל במקרה הזה. סביבי מוטלים חוסמי עורקים, וכמות מבהילה של מזרקים מרוקנים מחומרי אנטי כאב שהכילו. כל זה אין בו כדי להשתיק, ולהשקיט, ואין תועלת גם בטיפול מסור של הזמן, שכבר נכלא בקפסולה מהסוג שאליו נכנסים הזמנים שמתים, של אלו - שחיים.
אולי, אם אספר לי, שהיית רק אריזה מושלמת, שרגע אחרי פתיחתה, קמלה עם המגע האוהב הראשון. שינוי מיידי שמזכיר את צבעו התכול והמלכותי של הדם האנושי, שבמגע עם חמצן, הופך לאדום לעין אנושית.
כמה תקוות כבר שקעו, מרגע שנולדו בזריחה, רעננים, חצופים ובעיקר אופטימיים בנקיון הלידתי שלהם. כמו חלומות שנהגים, וברגע בריאתם נראה שאין דבר שיעמוד בין הזמן הזה, להגשמה. אולי רק החיים עצמם.
שקיעה היא הדרך של הטבע, לסיים את כל זה, באור עדין ונעים, לפני החושך שבא. אני מקווה למצוא פעם מחר, שאינו מלא באתמולים, מאובקי חלומות.
כמה חבל שחלומות שבורים, לא צבועים כתום.
בקליפ שלמעלה, שכדאי לצפות בו במסך מלא, שקיעות כתומות, צהובות, אדומות - שצילמתי בתל-אביב. והשיר "לילה" של ארז הלוי. |