| היום נדבר על דברים שמחים. נחייך מאוזן לאוזן. נצחק. נשים מאחורינו את כל הכעס והכאב.אתה תספר לי על העבודה החדשה שלך. זאת שאתה חולם עליה. צוות שלם של עובדים מקשיבים למוצא פיך. אתה עובד על פרוייקט חדש. מכיר אנשים חדשים. מסביר. מעלה רעיונות, הצעות, נוסע לפגישות, מכיר מערכות חדשות. בירחון הכי יוקרתי בתחומך בדיוק פירסמו כתבה המתארת את המערכת החדשה שפיתחת. הטלפון שלך פולט הודעות SMS של יזמים עיסקיים המחפשים איתך קשרים. הרכב שלך שמור ומטופל במוסך יוקרתי. בחשבון הבנק שלך יש יתרה עם כמה אפסים. בדיוק חזרת מנופש בחו"ל. היית בפאריז, אולי ברומא. אכלת אוכל טוב, ביקרת ביקבים קטנים. צילמת גפנים. אהבת. היית נאהב. בשדה התעופה חיכו לך 2 הבנים שלך. הבכור כבר בן 7. הוא הניף שלט שכתב בכתב ידו "אבא – התגעגעתי אלייך". הקטן החזיק בידו של הבכור. שניהם רצו אלייך. "אבא, אבא, אבא שלי". אתה תחבק אותם חזק חזק, תצמיד אותם אל ליבך. תריח את ריח השמפו בשערם ותגיד בקול רם: "בואו אהובים שלי, היום אתם ישנים אצל אבא". והם ירוצו להביא את התיק הקטן שהכינו עוד קודם, ויבקשו ממך בקול מתחנחן "אבא, תרכיב אותנו על הכתפיים". ואתה תיקח אותם לביתך, תפרוש מפה על השולחן, תטגן להם חביתה. אחר כך תשחקו משחקי קופסה. תדברו, תצחקו, תדגדגו, תספרו בדיחות. ואז אתה תציע להם את המיטות שרכשת בעבורם תשכב בין שניהם ותירדמו כך יחד. מאושרים.אני אספר לך על החיילים שלי. יש לי המון חיילים אתה יודע. הם מגיעים אלי לביה"ס, לבושים במדים מצוחצחים חלקם במדי זית חלקם במדי חאקי. הם דופקים על דלת חדרי ושואלים: "אפשר להיכנס?". ואני מרימה את הראש מהררי הניירות ומרגישה כיצד הלב שלי מתפוצץ משמחה. הם חזרו. התלמידים שלי חזרו. אלה שאף אחד לא האמין שיצליחו, אלה שאף אחד לא נתן להם הזדמנות. הם חזרו והם אומרים תודה.ואני יושבת, מאזינה לסיפורים שלהם, צוחקת איתם מהבדיחות וההתחכמויות רואה את החברות שלהם תולות בהם עיניים מעריצות ויודעת שעשיתי. ויודעת ששיניתי.בבית שלי מחכים לי הילדים שלי. הגדולה כבר על סף גיוס. עוד רגע והיא עוזבת את הבית. אני כך כך כל כך גאה בה ובהישגים שלה. היא פעילה, אני בקושי רואה אותה אבל לא משנה מתי אנחנו נפגשות, היא מחבקת אותי, נותנת לי נשיקה ואומרת בנונשלנטיות "אמא, את חופרת"על יד המחשב יושבת "מישלי". זוכר אותה? האנגלית שלה השתפרה פלאים. אולי זה בזכות משחקי המחשב שהיא משחקת מול שחקנים מחו"ל. אולי זה בזכות האיש שעזר לתקן לה את המחשב ולימד אותה את הצליל של CH. והיא, מיד כשהיא שומעת את צליל קולך בטלפון, מוסרת לך ד"ש חם וחיבוק, כי "מישלי" היא ילדה שכולה אהבה.ועל הספה, מחכה לי הנסיך. מראה לי עבודה שהכין במדעים. מאתגר אותי בכמה שאלות וקושיות שאין לי עליהן תשובה, קורא בעיון כתבה מן העיתון, מחבק אותי חזק חזק ומבקש בקול "אמא, עכשיו תשכיבי אותי לישון".ורק עוד סיפור קטן אחד לפני שננתק את השיחה. בדיוק חזרתי מחו"ל. הייתי בפאריז, אולי ברומא. אכלתי אוכל טוב, ביקרתי ביקבים קטנים. צילמתי גפנים. אהבתי. הייתי נאהבת. אתה מבין? היום נדבר על דברים שמחים. היום, אנחנו חולמים. |