"אז תגידי מתוקה, אמרת שאת בחורה מלאה, נכון?".

"כן, רזה אני לא".

"אוקי, תגדירי מה זה מלאה."

"לא בא לי להגדיר. אני זו אני. רזה אני לא. והכל זה עניין של טעם" .

קרציה, נמאס כבר מהשאלות המטומטמות האלה. מוסכמות חברתיות מטופשות.

לא. לא כולן חייבות להיראות כמו צילום במגזין אופנה. לא כולן חייבות להיות 90,60,90.

העולם אינו מושתת רק על חיצוני. יש נשמה, יש רגש, יש סקסיות גם באישה מלאה.

כן, אני מלאה וסקסית. או יה!

" אוהה, אני חולה על מלאות וסקסיות".  באנה, הוא שומע את המחשבות שלי...

"תהיה בריא מתוק, אז למה צריך הגדרות?".

" רגע. תני לי להבין. את כמו נינט לפני הדיאטה?".

" תירגע, אוקי? נינט לפני הדיאטה- זו אני אחרי הדיאטה שאעשה...".

" תראי, אני אוהב בחורות שיש מה לתפוס בהן".

"מתוק, אתה מכין את עצמך לעיתות מצוקה? לתפיסות במקרה של נפילה או ירידה לצורך עלייה?".

" נו את יודעת, לתפוס...".

"בטח יודעת. שמע, לא יודעת מה אוהב או מה לא. אבל לתפוס אותי זה לא רק בגוף. צריך גם בלב".

" אני מרגיש שאני אמשך גם ללב שלך".

"ואללה. איש לבבי אתה."

" כן, אני מזל עקרב".

"ואללה? גם אני".

"את יודעת מה אומרים על מזל עקרב?".

"בטח יודעת. חרמנים בטירוף".

"נכון!".

"אז אתה רואה? אתה חרמן ורוצה לתפוס. אז מה אני יכולה להסיק מזה?".

"גם את חרמנית, אם ככה".

"נכון, צודק. אבל אני לא מחפשת לתפוס כלום. חוץ מלב אוהב. שלי ושל הגבר שלי".

"אז רגע. את מלאה או יותר מזה?".

" מה זה יותר מזה? שמנה? אתה מפחד להגיד את המילה הזו?".

"אמממ. קצת. אז מה את?".

" אני לא רזה. אני גם לא 200 קילו. אני מלאה, נשית, סקסית. כל אחד רואה בעיניו אחרת".

"אוקי, אז מה את אומרת, ניפגש?"..

" רגע, איך אתה נראה?".

" אני רזה".

"אה, אז עזוב. אני שונאת רזים".