בעבודה , הילד בגן , כל הדרך שמעתי את גבריאל בלחסן מקיא את נשמתו המיוסרת אל תוך המכונית החבוטה בתוך ההמון הנוהר לעוד יום עבודה לקראת סוף השבוע , חשבתי שזה די מתאים , לא הייתי מתחלף איתו בחיים !
היסורים האלו גרמו לי להבין משהו , החלל החסר הזה , האיזון המושלם הזה שבו נמצאים חיי ( ואני לא אומר את זה בציניות ) אני אדם מאוזן להפליא , מאוזן עד כדי ניוון שרירי המרד , היצירה , החשיפה. לא מזמן ראיתי ראיון עם נרי ליבנה שדיברה על הסופר שכותב מתוך הפצע , אני חושב שזה מאוד נכון , אין לי את זה , החלק המתייסר , המוכיח , המורד , הבועט , מבפנים , אפילו לא קצת.
אני חושב שבגלל זה התחלתי לכתוב. |