פוסטים פופולאריים
-
לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָם
8/5/11 | 1057 צפיות
-
נוֹנָה
6/4/11 | 1305 צפיות
-
שִׁיר לְעִיר שְׁטוּפַת כִּסְלֵו
21/11/11 | 878 צפיות
-
בְּמִּדְבָּרִיוֹת צֵל-גֶּשֶׁם*
8/3/11 | 905 צפיות
-
כשזה חוזר
30/3/11 | 946 צפיות
-
וִתּוּר
20/3/10 | 870 צפיות
פוסטים אחרונים
- יָנוּאָר 6/1/12
- גילוי "נאות" - מכתב לכל חבריי בקפה 25/11/11
- שִׁיר לְעִיר שְׁטוּפַת כִּסְלֵו 21/11/11
- עוֹד רֶגַע יִתְגַּלֶּה 12/11/11
- שְׁלֹשָׁה הִרְהוּרִים קְטוּעִים חֲתוּכִים גַּס 10/11/11
- שָׁלֹשׁ בְּלַיְלָה, וְדַקָּה. 29/9/11
שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת –
שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת –
נכתב בסמוך למותה של המשוררת דליה רביקוביץ'.
(סִלְחוּ לִי עַל שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת. כָּךְ שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת מְאֹד.
עָלַי לַעֲזֹב הַכֹּל., עָלַי לְהַטְבִּיעַ עַצְמִי בִּרְצוּעַת הַחוֹף הַמְּזֹהֶמֶת שֶׁל יְמֵי הַתֹּהוּ הַסַּדוּר שֶׁל יַלְדוּתִי., עָלַי לָתוּר אַחַר פְּרָטִים קְטַנִּים שֶׁאִיְּרוּ בִּי מְהוּמוֹת גְּדוֹלוֹת., כָּךְ שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת, שָׁנִים שֶׁאֲנִי מֻפְשֶׁלֶת לְאָחוֹר וְכֹל שִׁירַי דּוֹלְקִים אַחֲרַי וְהֵם מְמַהֲרִים וְהֵם מֵתִים מְאֹד. )
לוני ר. אוגוסט 2005   כל הזכויות שמורות לצלמת יעל רוזן . ניתן לצפות בגלריית צילומי מפורסמים שלה משנות ה -70 בקישור הבא: |
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני סבור שדווקא נוכח ריצת הזמן והחיים על פנינו אסור למהר.
צריך להמתין אפילו לעצור. לא לעזוב דבר, לא להטביע את עצמך בעברך - אבל כן לרחף מעליו.
ואם לָתוּר אַחַר מְהוּמוֹת גְּדוֹלוֹת - דוקא לאייר מהם פְּרָטִים קְטַנִּים. ואת הפרטים הקטנים ניתן למצוא רק בזוית העין, לא במבט הישיר, שאינו מרפה ואינו מרפא. בעוד שהמבט הצדדי/זויתי שם את הדברים בפרופורציה הנכונה ומסייע להשלים...
בהתאם לרוח זו - גם השירים לא רודפים, הם לא דולקים ולא בוערים. ואם אני יכול להציע מלקחי - אין צורך לארוב להם. הם יגיעו. ואם לא...אמשיך בלעדיהם.
וכפי שכתב ה"משורר" ל"השראתו" (וברגע האחרון הוציא עורכו מן הספר מחוסר מקום):
"מִמָחָר לֹא אֵצֵא לְאֱרֹב לְךָ
בְסִבְכֵי הֶהָמוֹן,
לְפָתוֹתֵךְ בְּכַף יָדִי כְּמוֹ יוֹנָה בְּגַרְגֵרִים
אֶל מִפְתָּן תָּאִי,
לִלְכֹּד אֶת תְּמוּנַתֵךְ הַיְּחִידָה.
אַל תִּזְכְּרִי לִי אֶת מִקְבָּץ הַחְטָאוֹתַי
רַק הִתְעַכְּבִי
כְּמוֹצֵאת אֶצְלִי מִרְפֶּסֶת
הַנְפְתַחַת-דַק
אֶל אוֹר הַמֶּרְחָק".
הדרך הזו שאצה רצה לה- הצורך להספיק עוד ועוד
כאילו - רגע אחרי ספירת מלאי וגילינו מה עוד החסרנו
תחושה כבדה של שעון חול שאוזל..
ואכן היא העבירה את התחושה הזו בצורה מאוד מאד חזקה
תודה על השתוף
ושבת שלום
גם אני דני, מזמן (:
וכמה טוב ברצועת החוף הלבנה, הנקיה.
תודה יקר אחד.
אבל חייבת להודות שזה החמיא לי.
(:
(סִלְחוּ לִי עַל שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת. כָּךְ שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת מְאֹד.
עָלַי לַעֲזֹב הַכֹּל., עָלַי לְהַטְבִּיעַ עַצְמִי בִּרְצוּעַת הַחוֹף הַמְּזֹהֶמֶת שֶׁל
יְמֵי הַתֹּהוּ הַסַּדוּר שֶׁל יַלְדוּתִי., עָלַי לָתוּר אַחַר פְּרָטִים קְטַנִּים שֶׁאִיְּרוּ בִּי
מְהוּמוֹת גְּדוֹלוֹת., כָּךְ שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת, שָׁנִים שֶׁאֲנִי מֻפְשֶׁלֶת לְאָחוֹר
חזק ביותר***
אני כבר ויתרתי על ההטבעה ברצועת החוף המזוהמת הזו...
לוני,
חוזרת לשיר.
עכשיו, כשאני מבינה שאת כתבת אותו,
הוא בעיניי יפה עוד יותר.
התחושה של ההליכה על הקצה,
של הנסיון להספיק, המרוץ אחר המילה
וההיפך.
תודה! מירה
מירה,
גם אני מאזינה לשירים מתוך הסרט.
סרט אהוב בכל מובן.
טוב זה לא קשור לפוסט הזה כמובן, אבל שמחה
שיש מי שראתה והאזינה.
"על רביקוביץ'" - כן ? ((:
ת ו ד ה !תודה.נכון.
אני בעד להבין תוך כדי שהדברים מתרחשים (:
תודה לולה יקרה.
תודה תמרה,
יפה איך כל מגיב לפוסט תופס קצה אחר.
ואת אחזת בכל הקצוות חזק - עפ"י תגובתך
אני חשה שחשת את הדופק המואץ
ונכון מאד תיארת בדיוק
אלה מילים שמפזרות בהילות, חרדה ודכאון
תודה רבה!
כמה קצר, ככה נכון.
תודה על זה.
לירי יקרה,
ראית נכון. עיניים לך, גדולות (:
תודה.
תודה מאד מיקיתה, בעיקר על האבחנה
שיש פה רדיפה מעגלית.
תודה. כן היא היתה יפה, גם בגילאים מאוחרים יותר.
יופי שצרובה בו שירה.
תודה עודד יקר.סיימת לנשום יקירי הנושם?
תודה (:
תודה גליתה, כמה שאני אוהבת שאת
נותנת גז בעלייה. משמע, אני צריכה אותך כאן. עושה לי
סדר בתוהו ומותירה שובל מעושן של הבהרות חדות.
תודה רבה. אכן פשוט.
(:
הלנה תודה רבה שמצאת זמן בתוך העיסוקים
של התערוכה שלך.
האמת שעבורי רחל ולאה גולדברג הטילו צל גדול יותר
של אפלה בלכתן .... (:
אבל כמובן, שכל אושיית תרבות נחסרת מהיש כשהיא
עוזבת את העולם, בעיקר כשזה טרם הזמן.
לדליה יש לי יחס מיוחד, לא משום כתיבתה דווקא, אלא
מעין הבנה לנפשה.
תודה !
לוני,
איך החמצתי!
השיר של רביקוביץ נהדר.
וגם תודה על הקליפ מ"פרידה" - סרט שאהוב עלי במיוחד,
והקטע שבחרת - הכי...
יש לי את התקליטור,
והיו תקופות שהוא התנגן ללא הפסק.
מירה
את הטרגיות שבפרטים הקטנים ובמהומות הגדולות מבינים רק בדיעבד.
לוני דיר,
סִלְחוּ לִי עַל שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת - סלחו לי שלא ארחיב בנושא...
כָּךְ שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת, שָׁנִים שֶׁאֲנִי מֻפְשֶׁלֶת לְאָחוֹר
מוכרת וידועה הילדות הטראומטית של דליה, געגועים אינסופיים לאבא שנתייתמה ממנו ותהפוכות בחייה.
לגבי הסוגריים קבלתי תחושה שהסיפור כמו לא גמור ויש עוד הרבה מה לומר עליה.
כמה יפה היא הייתה.
תודה,
לולה
"סילחו לי" היא אומרת ולא מצפה לתשובה, ולא סולחת לעצמה... אני ממש יכולה לשמוע את הדמות מדברת. נשמע כמו קטע הזוי ממחזה. נימה של חרדה, של דיכאון ומעל לכל תחושת הבהילות הזו וחוסר היכולת להישאר, להיות.
מצוין.
תודה.
תמר
והמילים, המילים מתות עוד בחיי אימן הורתן. זאת היא תמצית הרמונית-הסדר- השבור של הדברים.
מצוין לוני, מצוין.
שיר הנקרא בנשימה אחת,
אץ לו רץ ורוצה להגיע, להספיק
רודף אחרי עצמו.
אוהבת מאוד. תודה.
לוני יקרה,
הפרטים הדוקרים שחודרים מתחת לעור, ואוי לנדקרת, לאן היא ממהרת זו כבר אופרה אחרת..
מופשלת לאחור, כמו להסיט את הקיים לשם הנבירה בתוך הקורות הדביקים, ועדיין המעגל הסגור
מי ממהר בעיקבותיו של מי . ודווקא המוות האסור במעבה השירים, בא לשים את הנקודות הסופיות ולהטמיען.
שיר נוגה ויפהפה! *
אהבתי את התגובה שמעלי. גליתוש האירה את עיני לשים לב לניואנסים שעיניי שלא מורגלות בשירה, לא שמו לב קודם.
הצילומים יפים ודליה רביקוביץ היתה יפהיפיה.
לונניקה אלופת האוקסימורונים וההפכים, השיר מכילם לתפארה.ימי תוהו - סדורים - גם באלגן צריך להיות מאורגן. זה כמו האמירה, כשהיאוש יותר נוח.מופשלת- לאחור, (הפשלה זו תנועת מעלה) היכן המומצאה המעלית הנוסעת ברוורס? פרטים קטנים-מהומות גדולות.הרבה תנועתיות בשיר, אהבתי את זה, קדימה אחורה. נהדרת חמקמקות הדוברת משיריה שלה הדולקים. כשרוחות רפאים דולקים אחריך אמר מישהו, זה סמל החִיּוּת הכי התרחשותי. משאיר הרבה חומר למחשבה. נוחי ציפורה נחמדת, וחיזרי אל חלוני}{
עָלַי לָתוּר אַחַר פְּרָטִים קְטַנִּים שֶׁאִיְּרוּ בִּי
כל כך פשוט יפה וחודר ללב
קצר ומובן הרבה יותר מארוך
מורכב עם תהיות ואשליות
הבנה....
וְכֹל שִׁירַי דּוֹלְקִים אַחֲרַי, וְהֵם מְמַהֲרִים, וְהֵם מֵתִים מְאֹד. )
לוני יקרה, שיר עצוב מאוד, מכמיר לב והבאת בו שתי נשים שאני מכירה. את דליה פחות את יעל רוזן יותר. (היא צילמה גם אותי לצרכים שונים וגם יצא לנו לעבוד יחד. שתי נשים מוכשרות מאוד אבל דליה רביקוביץ מטילה את הצל הכי גדול שרק ניתן (אחרי מותה של יונה וולך) תודה לך לונה על השיר המקסים, חופשה נעימה ו* לאה