נשמה שקטה

‎9

42 תגובות יום חמישי, 6/5/10, 13:15

שמתי לב שאין לי כאן עדיין פוסט על 'מוסיקה שחורה' (נניח שג'אז ובלוז אינם בקטגוריה) והתקנאתי במובן זה באחיי ואחיותיי פה.
הסיסטה עודדה , יהא שם הסיסטה מבורך .
(ועכשיו מגיעות המגננות): עם זאת, יש לי התחושה שלא זה מה שהיא ציפתה לו, אלא אולי למשהו עם קצת יותר guts/רעש .

החלטתי להוציא קצת מאבק הזמן ולהציג את מה שקראתי לו "נשמה שקטה".
כיוונתי לסוג המוסיקה שפעל בעיקר בגוש הגדול של הסבנטיז (לא קשה לנחש,
על פי תסרוקות האפרו ברוב המקרים ששם, כשחלק מעטיפות התקליטים עושה לי אסוציאציה לכרזות הסרטים 'שאפט', או 'סופרפליי'...), עם זליגה קלה ל-80. תערובת של אר אנ בי/סול/פאנק שאפיינו את התקופה, שנע לו בין הטיפות של הדיסקו ולפני השתלטות ההיפ הופ.

"שקטה" בשני מובנים.
האחד, לא הרכבי הסופר סטרס הגדולים, אלא כאלו שהיו אולי קצת יותר נחבאים אל הכלים (אם כי חלק לא מבוטל מהם התפרסם יפה והביא גם להיטים לצ'ארטס, אחרים קצת פחות . למשל, אני בטוח שאלו שבקליפים של הפוסט ,מוכרים ביותר).
המובן השני, חלק גדול מהם התפרסמו והצליחו בזכות להיט שקט ורומנטי (אם כי היו להם גם לא מעט שירים קצביים יותר וחלק מהם פזלו קצת גם לתכנים חברתיים ומחאה) עם גוון mellow כזה.
בהכללה, ניתן גם לקרוא לזה , הצד הרך של הפאנק.

מרבית ההרכבים האלו מאופיינים על ידי שילוב קולות הרמוניים (נהדרים כתמיד), בדרך כלל בין 3-5 זמרים שחורים (לפעמים יותר ומדי פעם גם זמרות), עם נטייה בחלק מהמקרים לכיוונים מלודיים/פופולאריים.

שמות כמו:
המנהטנס, רוס רויס, צ'יי לייטס, סטייליסטיקס, הדלפוניקס, האינטרודרס, אימג'ניישון , הספינרס, צ'יק, שוקולייט מילק, וויספרס, בי טי אקספרס, קראון הייטס אפייר, קון פאנק שאן, מאס פרודקשון, בר קייס, אוהיו פליירס, סלייב, או ג'ייס , פלוטרס, אל. טי. די, הטאבארס, הסילברס, גאפ בנד, ברודרס ג'ונסון , דטרויט אמרלדס, פילי גרוב אורקסטרה, פייב סטייר סטפס, פירסט צ'ויס, קמאו, סטפן מילס וטדי פנגרגראס, לותר ואנדרוס, אדי הולמן, one way .ready for the world debarge

מאיפה גירדתי את כל השמות הללו?
לא נעים לי להגיד, אבל כולם נמצאים אצלי בדיסקים/תקליטים ,חלק באוספים .

בנוסף לאלו שהעליתי כוידיאו בפוסט ,הבאתי דוגמאות של רבים אחרים בקישורים (מיועד רק למתעניינים/סקרנים ) .

היה לי קצת קשה לבחור את אלו 'שיזכו' להיות בפוסט, כי גם בקישורים חבויים כמה 'שווים' ביותר מה'ז'אנר' .

לא הכנסתי לכאן הרכבים "גדולים" יותר, כמו הקומודורס, אדמה רוח ואש, קי סי אנד דה סאנשיין, סליי והפמילי, הטמפטיישונס, קול אנד דה גנג, וכמובן גם לא את פרלמנט/פאנקדליק,מרווין גיי, ג'מס בראון , סקוט הרון, קרטיס מייפילד, בילי פרסטון, אדווין סטאר עם וור, בארי וייט וכדו', וגם לא את אלו שפעלו בעיקר בשנות ה-60, לכל אלו מקום משלהם.
ואם מישהו סובר שלא דייקתי בהגדרות ו/או בהבחנה בין שתי הקבוצות , אגיד לו שהוא צודק, הקו דק.

אפרופו הדלפוניקס היה איזה סרט פשע, כמדומני עם סמואל ג'קסון, שבו הוא היה דלוק על הדלפוניקס ושמע כל הזמן קלטות שלהם באוטו.

השיר של המנהטנס, בקליפ הראשון כאן (מישהו מוכן ללמד אותי את צעדי ה"ריקוד" שם, ובקליפ 4?),זכור לי מאחת מתקופות המילואים שלי בחיפה (חיל הים, צריך ים, לא?) כשבאחד הערבים יצאתי עם חבר לפאב קרוב לנמל.
הפאב , מלא עד אפס מקום, תערובת של ישראלים וחיילים אמריקאיים מספינה צבאית שעגנה שם, ואולי גם כמה משוכנות רח' העצמאות ,כולם מתודלקים, עם השיר הזה מנוגן בלופ ו"הקהל" שר יחד איתו, עם פיצול מסוים לאלו ששרים I’m goanna miss you לבין
המסיימים ב- let’s just kiss and say goodbye .
אחרי כמה בירות גם אנחנו הצטרפנו למקהלה.
אגב, הסולן עם הקול הגבוה לא מזכיר קצת את פורסט ויטאקר? (משחק הדמעות, אידי אמין ועוד הרבה).

הקליפ השלישי , רוס רויס, אציין רק שבהקלטה המקורית הקול שלה נשמע עוד יותר טוב (עריכה: לאחר האזנה נוספת, לא בטוח).