0

8 תגובות   יום חמישי, 6/5/10, 17:17



כחצי מליון יהודים התגייסו לשורות הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה, בתוכם עשרות אלפי נשים יהודיות. בצבא האדום נפלו יותר יהודים מאשר בכל צבא אחר: 200,000 חללים ותרומתם לניצחון על הנאצים הייתה משמעותית ביותר.

יותר מ-50 אלף נשים יהודיות התגייסו לצבא האדום בתפקידים קרביים ועורפיים שונים. היו ביניהן טייסות, מפציצות, מפקדות נ.מ, מפקדות טנקים, רופאות, אחיות, מכונאיות וקצינות מודיעין. רבות מהן נלחמו בקו הראשון והיו חשופות לסכנה מתמדת. אך בכולן בערה פטריוטיות סובייטית, יחד עם תחושת עלבון וחוסר אונים מול הנאצים. עם התחלת "מבצע ברברוסה" ומראות ההשמדה ההמונית של היהודים, נעורה בהן הזהות היהודית שלהטה לא פחות מנאמנותן האידיאולוגית.

הן היו חדורות המוטיבציה להחזיר לנאצים כגמולם בשם המיליונים שדמם זעק מכל עיירה, מכל יער באדמה החרוכה שהשאירו אחריהם הנאצים. במקום לבכות הן לחמו ושרו על הפחד למות, על הנעורים האבודים, על הרצון לנצח ועל הנחישות לנקום.

במאית ומפיקה: דורית סטריק
מנהלת המחקר ההיסטורי ויועצת : ד"ר תמר לובושינסקי - קטקו

 

מפלשתינה  התגייסו  יהודים לבריגדה

הבריטית  אחת מהן  אמיצה  חביבה רייק

רייק נולדה בשנת 1914 בסלובקיה שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובגיל 15 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, שם הדריכה והתכוננה לעלייה ארצה. עלתה לארץ בשנת 1939 והצטרפה לקיבוץ מענית. בשנת 1942 התגייסה לפלמ"ח.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהגו הבריטים להצניח שליחים מהיישוב היהודי בארצות מוצאם. שליחים אלה נועדו לסייע למאמץ המלחמתי הבריטי. חביבה רייק הייתה בקבוצת 37 הצנחנים אשר בה היו חברים גם חנה סנש ואנצו סרני. ב-19 בספטמבר 1944 היא הוצנחה על ידי הבריטים במסגרת "מבצע אמסטרדם", יחד עם שלושה צנחנים נוספים, ליד כפר הולדתה בסלובקיה, תחת השם הבדוי "עדה רובינסון". על חביבה רייק הוטלה המשימה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה", אולם כשהגיעה למקום התברר לה כי היא איחרה את המועד היות שקבוצת העבודה כבר גורשה אל מחוץ לאזור. רייק וחבריה הלוחמים הפרטיזנים הצליחו לפנות 60 חיילים וקצינים מצבא ארצות הברית ובריטניה שהופלו ותעו ביערות.

רייק נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג ב-20 בנובמבר 1944. גופתה נקברה תחילה בקבר המונים, ואולם אחר כך זוהתה והועברה לבית קברות צבאי בריטי בפראג. בשנת 1952 הועלו עצמותיה והיא נקברה בהר הרצל.

על שמה נקראו רחובות בערי ישראל, ספינת המעפילים "חביבה רייק", קיבוץ להבות חביבה וכן המוסד החינוכי גבעת חביבה.

 

רייק נולדה בשנת 1914 בסלובקיה שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובגיל 15 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, שם הדריכה והתכוננה לעלייה ארצה. עלתה לארץ בשנת 1939 והצטרפה לקיבוץ מענית. בשנת 1942 התגייסה לפלמ"ח.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהגו הבריטים להצניח שליחים מהיישוב היהודי בארצות מוצאם. שליחים אלה נועדו לסייע למאמץ המלחמתי הבריטי. חביבה רייק הייתה בקבוצת 37 הצנחנים אשר בה היו חברים גם חנה סנש ואנצו סרני. ב-19 בספטמבר 1944 היא הוצנחה על ידי הבריטים במסגרת "מבצע אמסטרדם", יחד עם שלושה צנחנים נוספים, ליד כפר הולדתה בסלובקיה, תחת השם הבדוי "עדה רובינסון". על חביבה רייק הוטלה המשימה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה", אולם כשהגיעה למקום התברר לה כי היא איחרה את המועד היות שקבוצת העבודה כבר גורשה אל מחוץ לאזור. רייק וחבריה הלוחמים הפרטיזנים הצליחו לפנות 60 חיילים וקצינים מצבא ארצות הברית ובריטניה שהופלו ותעו ביערות.

רייק נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג ב-20 בנובמבר 1944. גופתה נקברה תחילה בקבר המונים, ואולם אחר כך זוהתה והועברה לבית קברות צבאי בריטי בפראג. בשנת 1952 הועלו עצמותיה והיא נקברה בהר הרצל.

על שמה נקראו רחובות בערי ישראל, ספינת המעפילים "חביבה רייק", קיבוץ להבות חביבה וכן המוסד החינוכי גבעת חביבה

 

שיר ההודיה
מילים ולחן: מרדכי זעירא
קיימים 6 ביצועים לשיר זה ביצוע: בחר ביצועאריק סיניגיתית שובליהורם גאוןרונית אופירהקול זורםמיכל טל



ליוית אותי, ארצי, בלובן שקדיה
בזהר חמתך ומרחבי שדותייך,
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
להשמיעו הרחק הרחק מגבולותייך.

והוא שמור בלב, זה שיר הרגבים,
וברחבי נכר מולדת יעטפנו
ורבבות אחי בנייך הטובים
יקשיבו לו דומם וירגעו ממנו.

ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים
צמאים לחמתך, לשפע טובותייך,
יוחזר לך אז השיר מלב בנים גאים
וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותייך

במאי 1945 נכנעה סופית המפלצת הנאצית.

שיר ההודיה הושר בפי חיילים

יהודים מפלשתינה בעת שירותם

בשורות הצבא הבריטי בעזרתם

למאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית.

סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל

אדריכל הניצחון 

בשעה קשה זו, החיו הנאומים שנשא צ'רצ'יל את התקווה בלב העם, והיוו מופת לאומנות הנאום בשפה האנגלית. לאחר הפינוי מדנקירק (שבא לפני כניעתה הרשמית של צרפת, אולם היווה נטישה למעשה של המערכה באירופה) עודד את רוחם של החיילים בנאום, שנישא בפרלמנט ביום 4 ביוני 1940 בו הצהיר כי:

"נגן על האי שלנו, בכל מחיר. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע.".

לאחר נפילת צרפת קרא לעם הבריטי בנאום בפרלמנט ביום 18 ביוני 1940:

"לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית, וחבר העמים שלה, יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'.".

על הטייסים הצעירים אשר הקריבו קורבן דמים נורא על מנת לנצח בקרב על בריטניה אמר בנאום בפרלמנט ב-20 באוגוסט 1940:

"מעולם, בשדה מאבקי אנוש, לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך".
 הישגו הגדול ביותר של צ'רצ'יל הוא כי בימים עגומים אלו, גילם באישיותו את עוז הרוח והנחישות שנדרשו על מנת להחזיק מעמד, סירב לכל אפשרות של משא ומתן או כניעה, וזאת אל מול תנאים קשים ביותר.

 

תודה לכל הקוראים

והמעודדים

תמונות וציטוטים מהנט

סוף שבוע רוגע רגוע שימשי

כי  עם ישראל חי!

עמית שפירא.

 

 


 

 

 

דרג את התוכן: