חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
חייזר במדבר ■ מיא עשת אוכלת אבק וחוזרת עם תובנות
לפני שבועיים תפסתי את אלוהים בביצים ונשלחתי לסקר את הדיל המפואר החדש של ישראייר שכולל טיול (למעשה מירוץ...) טרקטורונים בנגב, לינה במלון הרודס באילת וטיסה חזרה לת"א. זה יצא לי ממש טוב - יום אחרי היומולדת שלי. הודעתי בשמחה לחברתי הטובה מיכל מאילת שאני בדרך אליה, ואפילו לא התבאסתי מזה שהייתי צריכה להתייצב בחמש בבוקר במגרש החניה של הסינמה–סיטי לאיסוף במיניבוס. העיתונאים. כמה כבר עולה לחייך? צילום: יעלה עומר
פרט לעיתונאים השתתפו בטיול גם מקורבי החברות המשתתפות, וביניהם קרן ואורלי, שישר חברתי אליהן, משום שהיו עליזות וצחקניות, ושאורלי דפקה הופעה במיני ובמגפי פראדה, וקרן הופיעה עם מזוודת-ענק עם לבבות ורודים! אחר כך הן היו בין הנהגות הכי טובות והנשים היחידות שנהגו כל הדרך, למרות הלוק הקלולסי. כל שאר הבחורות ישבו במושב הנוסע ליד הגברים.
צילום: יעלה עומר
מבין העיתונאים היו כמה נחמדים וכמה מעצבנים - איך אפשר לא לחייך כעיקרון, אני שואלת אתכם? אבל הסחבקייה עם קרן ואורלי היתה רבה, וכשהגענו להרודס, תשושים אך מרוצים ומלאי סיפוק שניצחנו בקרב הזה - היה באמת קשה - הן שכנעו אותי להאריך את שהותי בעוד יום, ואכן דחיתי את הטיסה שלי וישנתי בהרודס יום אחד ואצל מיכל חברתי יום אחד, כשאני מבלה עם הבנות ועם נני אמה המגניבה של קרן, שהצטרפה אלינו לשופינג היסטרי ולפטפוטי–אינסוף על גברים וכמה הם לגמרי ממאדים.
מימין: קרן, אורלי, אני ונני (אמא של קרן). צילום: אביה אלמוזנינו - שבגילה הצעיר, 33, היא מנכ"לית מלון הרודס. כן, מה ששמעתם
חשבתי על זה - בעידן הניו-אייג'י-בלה-בלה שלנו הרי מאוד אופנתי לדבר על נתינה. נתינה פה, נתינה שם. אבל לא כל אחד יכול לתת. יש אנשים שפשוט אין להם מה לתת. שהם בארדים. שהם אוקסים. שהם פלאטים. שהם עצים. טוק טוק, אניבאדי הום? ואין אפחד בבית. לא מעניינים, לא מצחיקים, אין להם שמחת חיים, אין להם עולם פנימי עשיר, הם לא עושים דברים מעניינים, לא יוצאים לא מבלים, לא קוראים, לא פתוחים לעולם. לפעמים, תסלחו לי, בנאדם הוא פשוט קקה קטן ומתחשבן שלא יודע מהחיים שלו. ואת זה אני לא כותבת אפרופו הטיול לאילת, את זה אני כותבת אחרי היתקלויות שלי לאחרונה בכמה טיפוסים מהסוג הזכרי. נדיבות ורוחב לב זה עניין שקשור לאופי שלך, זה לא רק עניין של החלטה: היום אני מחליט להיות נדיב, אביא זר פרחים או אזמין למסעדה יקרה. אם אתה תשב שם כמו עציץ ולא יהיה לך שום דבר מצחיק וכיפי להגיד, לא עשית כלום. |
תגובות (151)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יופי של פוסט, עשוי מעשת, נפלא שהיה כיף בדרך ובכלל-תפסת את אלוהים ב...אבל הוא לא נתן לך את כל ה....הוספת תגובה
אהבתי את זה שתפסת את אלוהים בביצים.
כל מילה זהב מיא:-))
מזל טוב....
לא זו היתה הכוונה. לא הבנתי מדוע נני (אמא של קרן) נחתכה מהתמונה. האם זו טעות או שמא יד מכוונת ? ובקשר לעירום... אינני נוהג לצפות בפורנו. אני לא מוצא את התחום כמגרה, ואני מעדיף (ותמיד העדפתי) שיחה טוב, בקבוק יין ונשים צנועות.
ארז, לא נעים לי להסגיר את הקשר בינינו, אבל אם זכרוני אינו מטעני, אביך הוא הוא בדרך כלל הסרטן השלוק.
מה שלא מנע ממנה לעלות המון... (וממני לקנות בשלושת הימים האחרונים שלושה זוגות כפכפים. מה יהיה?)
חוויה נחמדה. שלא כהרגלי סיירתי בעיר עם מדריכה חוויתית אחת כזו שמעבירה לך סיור מעניין ולא מוכתב ולא רשמי ולא מעיק, ככה שהכרתי כל מיני פינות נחבאות יותר ופחות:) הגברים שם לא משהו:)
טוב לחזור לחום של תל אביב בכל אופן.
אני מצטט את עצמי, איזה יופי !! (זה נעים-נעי-נעים)
בכולופן - בעניין שקרים הקשורים לאקלים - נזכרתי שכשהייתי קטן, האמנתי לאבא שלי שאמר שבים המלח לא נשרפים כי הקרניים של השמש מסוננות או בלה-בלה בסגנון.
אז כמובן שחזרתי מים המלח כמו סרטן שלוק. העור שלי התכווץ עלי בשתי מידות. בעיקר ב"אחורנית של הברכיים" (שבטח יש לזה שם) עד כדי כך שכשעצרנו באיפהשהו לפיפי-קקה, ואני כרעתי על מנת להחריא, לא יכולתי עוד להזדקף.
בואי נדייק -
זו לא שמלת-ים, זו מגבת עם כיסים.
היום מתכונת במתמטיקה.
טופי המסכן נאלץ להתעורר.
התחילו שיפוצים בשתי הדירות שמעלינו ברעש נוראי של הריסת קירות, ואין לו מנוח. הוא מאוד נרעש ומסתובב בביתכארי בסוגר.
איך היה בברלין?
ואני חזרתי מברלין:))
הרגת אותי מצחוק עם טופי, ועוד שמת אותו ראשון בתמונה:)
איך את מרימה את המנשא שלו (ואותו) לוטרינר? זה כמו משקולות:)
אחרי הפוסט הזה גם אני צריכה לנוח כמה ימים...
יש לך כתיבה חוויתית, ממש הרגשתי כל רגע...
פלא שטופי ישן כ"כ הרבה?
מיא
לא רגילה לראותך בשעה כזאת
איך היתה בחינת הבגרות?
אני מסתכלת על טופי שלך, שנראה יותר כמו דולצ'ה ויטה..
לפני שבוע, הבת שלי הכניסה "דייר" חדש ,גור חתולים בן שבוע/שבועיים,שאימו נטשה/נדרסה..שחור כפחם (קראנו לו ...שונרא )
אח חורג לסימבה, שהוא גולדן דשן בן 9, וממש לא יודע שהוא כלב...
בקיצור, מאז הגעתו, אני נזכרת בימי הראשונים כאם ,יללות בלילה..מטרנה מבקבוק ...שמח אצלינו.
ולפי המימדים של טופי, אני רואה שיש לו לאן לצמוח :))
תובנות חתוליות:))
תודה, למרות שהימים האחרונים בחיי דומים להחשיד לחייו של טופי: רביצה על הספה, עבודה, מתישהו מיה נכנסת, מעבירה לי אימון, יוצאת, אני מתקלחת, חוזרת לרבוץ על הספה, הולכת לישון וחוזר חלילה.
תיקון: מלאת טינה טרנר
נו, שיתנו
כן, עד להודעה חדשה...
כיף לשמוע חגית. אנחנו בסך הכל אמהות טובות, סתם מייסרות את עצמנו כל הזמן. אני מרוב שוונג של אמהות טובה אפילו אפיתי היום פשטידת תירס וגבינות - כן, אני יודעת שזה נשמע מדע בדיוני! ובן אחד שלי עזר לאחיו במתמטיקה. באמת חשבתי שמתתי ועליתי לגן עדן. נשמתי פרחה מגופי והסתכלה על הנעשה בביתי כלא מאמינה. ימות המשיח. וגר חתול עם ג'וק. כנראה בגלל החמסין. דעתנו כאן השתבשה עלינו.
לקרוא את הפוסט הזה..
כמו לקרוא אותך. כאילו להצטרף ליום בחייך.
לעבור במהירות מנושא לנושא,
איזה קצב..כיף איתך.
את כותבת מקסים ומשעשע
רק אינני מבינה מדוע את כל כך מלאת טינה כלפי גברים.
קחי מהם את הטוב.
עכשיו עוד יותר ריגשת אותי...
ממש אין לי סבלנות למשחקים, לא לילדים ולא למבוגרים. אבל סופסוף ירד לי האסימון שזה חשוב להקדיש את הזמן הזה.
אז שיחקתי. והוא ניצח אותי ומאוד שמח. וגם אני הרגשתי נפלא.
אני לא מאמינה. את יותר גרועה ממני בביצוע. גם אני אוהבת לממש מהר את הרצונות, אבל את יותר מהירה!!
תתחדשו! מעניין כמה זמן תחזיק האידיליה הזו של שני לפטופים בסלון :)
וככה, לא סיפרת על הסרט בהוט?? את עושה לי כאב לב...
כל הכבוד! את רואה? לי אין סבלנות. הילדים שלי מתים ללמד אותי פוקר, כי זה השיגעון הנוכחי, ואני לא מסכימה. מעניין לי ת'תחת.
אבל היום קנינו ת'לפטופ החדש - כן, אני הוגה ומבצעת מהר מאוד - והבאנו אותו הביתה, וממחר הילד יישב איתי בסלון נטול הטלוויזיה ולא מול הטלוויזיה בחדרו, ושנינו נהיה עם הלפטופים ונקשקש בינתיים. מחר יש לו בגרות מעשית בקולנוע - שזה אומר להקרין את הסרט שהוא עשה - שבמילא מוקרן ב-hot - כך שלזה לפחות לא הייתי צריכה ללמוד איתו.
זה כיף כשהילדים גדלים והופכים לאנשים ואפשר לדבר איתם על הכל והם פתאום מאוד מצחיקים וחכמים.
אה, נזכרתי בצילום שלך.
תראי לאילו פוזיציות כבר הגעת בצילומים ל"את" :)
ואת כל הזמן מפתיעה.
הפנטזיות שלי הן כל כך לא מתפרעות...
ולא. אין בהן צחוק. אלא רק חום ורגש.
מה שכתבת על הבן שלך והטלויזיה קצת ריגש אותי, זה שהזמנת אותו לשבת לידך והוא הסכים.
אין. אין. הפרס לאם השנה ניתן בזאת לך.
היום שיחקתי עם הבן שלי שש בש. אז אולי לי מגיעה הסגָנוּת...
נו, נו, ספרי, מהן הפנטזיות שלך?
טור על פנטזיות כבר כתבת? :)
בכל זאת, זה קשה לי רעיונית. בפנטזיה שלי לוקחים אותי לכל מיני מקומות ועושים לי דברים...
הוא בודהה של החתולים. הוא שוקל לפתוח בלוג משלו עם עצות לציבור. אולי משהו ספורטיבי. מה יש? אם אני יכולה לתת עצות על יחסים....
לאילת? ועוד לקום בשביל זה ב-4 לפנות בוקר כדי להגיע לנקודת האיסוף ב-5?
ודני קושמרו?
טופי באמת בולפאס.בכל זאת, קחי אותי איתך. מת על חופשות מפרכות
א. איזה יופי של בילוי.
ב. אני כל כך מקנא בחתול הזה שלך שישן 23 שעות מתוך 24. תגידי למתוק הזה שינוח ושיקח את החיים באיזי.
אוי, אני אוהבת את הקישור הזה!
ואני אוהבת לישון. שנים לא הצלחתי, אבל הכישרון הזה חזר אליי, לשמחתי. באמת חתולים הם 'טורפים משוכללים', מה שנקרא. הם מוצאים את האוכל שלהם ממש במהירות, גם בטבע, ובשאר הזמן יכולים להרשות לעצמם לישון. חתול הבית הוא הברייה הכי מפונקת שיש. טופי, חייו עוברים עליו בליטופים ובנשיקות.
יותר מזה: היום הבטחתי לבכור שלי לקנות לו לפטופ, כדי שיבוא לשבת איתי בסלון, כדי ששנינו נשב על הלפטופים וגם הוא יתנתק מהטלוויזיה. אני אעבוד, והוא יראה מקסימום סרטים במחשב. והוא הסכים.
"אני אוהב לישון, לישון זה הכי כיף. אני חושב שזה סימן שאתה מזדקן כשהדבר האהוב עליך ביותר הוא לא להיות ער. כנראה שזה סימן שהחלומות שלך לא התגשמו..." ניק גריפין
אם התובנה הזאת היתה נכונה לחתולים אז מן הסתם זה היה סימן שהם נולדים מיואשים מההתחלה, או, שהם נולדו מאוד מאוד זקנים. כך או כך, אין דבר שיותר עצבן אותי כשעוד חייתי עם האקסית מלראות את החתול שלה הולך למטבח לאכול ואז חוזר לסלון ומשתרע כאילו עשה טרקינג בהימלאיה. לפי דעתי זאת דוגמא טובה לדפוס התנהגות שאתה לא רוצה שהילדים שלך יראו, מצד שני, אולי זאת הקנאה שמדברת מפי, אחרי הכל, אין דבר שאהוב יותר על גברים מאשר לא לעשות כלום...
אני חייבת להאיר את עינייך
שלמיא אין טלביזיה
כלומר אם היא רוצה לראות
מה שאף פעם לא קרה בסביבתי
אז היא צריכה להכנס לחדר של הבנים שלה
וכדאי שתשאלי אותה מתי היא ראתה לאחרונה
ואם היא זוכרת מה היא ראתה? אני אופתע אם היא תזכור., נכון מיא?
דווקא באזרחות, וגם עכשיו בעברית, זה חשוב לי. חשוב לי לשים את הדגש על הדברים המשמעותיים בעיניי ולא על השטויות הלא חשובות. הפועל למשל פחות חשוב מהתחביר. החלוקה לפעיל וסביל יותר חשובה, יש דגשים שצריך לדעת בשפה. מה זה צריך? היום כבר לא צריך כלום, הכל בלגן, אבל אם למישהו עוד חשוב להיות רחב אופקים, אז כדאי.
את מבינה? עוד אישיות שאני צריכה להכיר - דני קושמרו! עם כל הכבוד... שם של שר אחד בממשלה הזאת אני לא מכירה, מה לעשות... אבל כשנתן זך עובר בדיזנגוף אני יודעת מי זה.
תודה לולה.
כל הכבוד לך שאת יושבת עם הילדים על הלימודים.
לי אין סבלנות בגרוש.
מספיקים לי הסטודנטים שלי - בבית מצידי לממן להם מורים פרטיים - אם יעלה הצורך.
בינתיים בבית ספר יסודי אין בעיות מיוחדות..
חחחחחחחח
מה זאת אומרת את לא מכירה את דני קושמרו? עמדי בפינה תיכף ומיד.
אחלה חוויות ואחלה יום הולדת ולשמוע את כל זה מסופר על ידך - תענוג!
התמונה שאת קופצת באוויר מדליקה. רק המצנח חסר לך שמה :)
אני - יורדת למכולת - חוזרת עם תובנה.
לבריאות!
חולה על טרקטורנים
וגם על השמלת כיסים המעלפתתתתתת הזאת .
תודה רבה נטע, הוא גם נשמה טובה.
זו היתה חופשה מפרכת! לא רואים?
את יודעת כמה כיף להתכרבל איתו כשהוא מגרגר/נוחר? חבל"ז
אני מקווה שאני לא הפיל באלגוריה המקסימה הזאת!
(נכון הפייסבוק מצ'עמם?)
תודה לך, מחמם לראות שכך....
עבודה חלום. הלוואי עלי לנסוע לחופשה כזאת ועוד שישלמו לי :-)
פעם הבאה קחי אותי איתך
סוף-סוף הבאת צילום של הגבר בחייך, צילום קלוז אפ כשר הוא שוכב לו ורואים כל שערה בפרווה שלו.
כל הדיבורים האלו על האבק מזכירים לי את הסיפור על הפיל שרץ במדבר עם זבוב על כתפו,
והזבוב מסתכל לאחור ואומר:
"יוּוווווו.... תראה כמה אבק אנחנו עושים".
אלה היו עוד עשר שניות מיותרות מחייכם, שהוקדשו לבדיחה מלפני 40 שנה בקיבוץ.
ולמיא, נשיקות.
עוד נקודה למחשבה - העיקר והטפל - זה גם דבר שאני תמיד אומרת לילדים שלי, נסו לזהות מהו העיקר ומה הטפל ולא לבזבז זמן על הטפל, ואני קיבלתי החלטה לפני כמה שנים לא להתעסק בדברים שאני לא יכולה לשנות, כך שבשבילי העיקר הם דווקא הבילויים הארציים, הנאות החיים, הכאן ועכשיו. תודה, בן גן.
אני שמחה בשבילך שאתה מודע ושאתה עובד על זה. אין ספק שגם מכתיבתך עולה מלנכוליה קלה... עד קשה!
לא חשבתי על העניין הגנטי... אבי היה ליצן-חצר קבוע. כנראה שזה ממנו. גם לילדים שלי יש חוש לאבסורד והם תמיד היו אירוניים, ממש מילדות מוקדמת. אבל שמחה ממש גדולה זה היה אבא שלי - ואני.יפה לי לראות שעם כל המהומה סביב את כל הזמן ממוקדת ומתמקדת ולא זזה כמעט מהמהות, מהדברים והחומרים שמהן באמת תמצית הבילוי הקצר שלנו כאן.
יש לי חיבוק בשבילך....
קודם כל, מזל טוב :)
שמחת חיים מובנית גם לי אין, את יודעת, יש כאלה הטוענים לגנטיקה ולאינטראקציות ילדות.
עובד על זה כל יום :)
"לפני שבועיים תפסתי את אלוהים בביצים ונשלחתי לסקר את הדיל המפואר החדש של ישראייר שכולל טיול ....."
תארי לך מה היה קורה לו אלוהים היה תופס לך בביציות,
או בשחלות,
בטח היה נעשה לך קול בס.
תפסה לאלוהים בביצים...גדול.
תגידי יש לו ביצים גדולות?
לאלוהים?
דיאבוליק.
אל תכעסי דבורית, אני די הדחקתי את השמות. הם היו די סוציומתים. אגיד לך בפרטי את שמות הכי בעייתיים כי הם נחרטו בזכרוני.
ולגבי משטר האימונים של טופי - זה באמת מה שחשבתי שיקרה - שאמה תגרום לו לזוז טיפה, אבל לדאבוני זה הוא שהפך אותה מחתולה נמרצת יחסית לפדלאה שישנה די הרבה שעות ביום. היא רק נותנת בו מבט - ונרדמת.
החתול הזה צריך משטר אימונים ודיאטה נוקשה. שילמד חיטוב מהו מאֵמה צמודתו.
כן, השתפר! צליעתו נעלמה כמעט כליל.
תודה על הברכה. אני באמת שזופה באורח מאוד לא בריאותי!
באיחור ממש לא חינני (אופסססס)
מזל טוב אחותי !!! (איך שכחתי, יוצמכית...)
עכשיו אני מבינה מאיפה השיזוף היפהפה שלך
אפשר לסמוך עלייך שתמצאי את עצמך בנסיעת כיף כזו ותהני ממנה כפליים
מה שלום טופי? השתפר אחרי המנוחה? חחחחאני צילמתי אותו במיטתי. אני אוהבת את הכתום שלו על כיסוי המיטה הירוק. מצוירים על הכיסוי הזה פתיונות דיג, וקניתי אותו לפני שנים בגלל אהבתי למוזרויות, כמובן.
ונכון. אנשים רואים את הדברים אחרת לגמרי, מה שגורם לי הרבה פעמים להשתבלל ולהסתגר יותר ויותר רק עם שתי חברות שחושבות כמוני.
תודה איריס.
זה עוד דבר מפליא שקרה לי, שהתבגרתי אחרי גיל 40, ולמדתי המון בשנים האחרונות ועשיתי דרך ארוכה ואני מודה על כך. אף פעם לא מאוחר ללמוד.
כן, מכירה את זה...קשה ללכת בעלייה ועוד יותר בירידה... אני מסוגלת ללכת המון במישור, וגם מהר. בסך הכל לטייל צריך בכיף ולא לסבול. היכרתי גם גברים מעניינים בטיול (כמוך, לא במובן המיני), אבל לנשים אני תמיד מתחברת יותר. כרגע הלכו מכאן כמה חברות שאירחתי. אני פשוט מאוד מאוד מתחברת לנשים. כל עולם החוויות שלנו מאוד דומה, עד שאנחנו משלימות זו את משפטיה של זו וזה נורא כיף להזדהות ככה, שמישהו מבין אותך ככה. זו הרגשה טובה ומחבקת.
תודה שבאת.
תודה!
מה שמוכיח שחתולים גם חושבים שזה נכון אבל לא מסביר למה הם בודקים את זה בקפיצות התאבדות...
חלומותייך מתגשמים אחד אחד ,טפו טפו טפו
התמונות נהדרות -גם שלך וגם של חתולך הג'ינג'י.
מי צילם את החתול? איכות מדהימה .
ןלגבי התובנות של לתת וכו' -כל אחד רואה את הדברים מהזווית שלו. לכי תדעי מה השני חושב..
כן.. זה הבגרות שלנו שמביאה אותנו (אחרי הרבה מפח נפש..)
למקום אחר.. מקום שאנחנו מרגישים ראויים.
ואז כבר חשים מהר, מה נכון ועל מה לא להוציא אנרגיה
ד"ש לג'ינג'י אצלך בבית..
אחל'ה חוויה עברת ועוד סמוך ליום ההולדת איזה יופי!!!
אני זוכרת כשזוג חברים מרמת גן באו אלי בראש השנה
ולקחו אותי לטפס על הר (כתבתי פוסט על זה) על הר???????
תני לי ללכת קילומטרים על מישור אני בעננים אבל אני על הר?
שעה אחרי זה עוד שאלתי את חברתי שוב ושוב מה שם ההר?
עד כדי כך נמרח לי המוח - הר עצמון!!!!!!! זה ההר היחיד שעשיתי
בימי חיי ולא יותר נשבעת!!
זה כיף להכיר אנשים חדשים בכל מצב, אני מתחברת לגברים
יותר מאשר לנשים ולאו דווקא במובן המיני, יותר מהכיוון החברי,
יותר נחמד לי.
מחכה לפוסט שאחורי פלמה... :)))
התמונה שאת באוויר, מדהימה !
נשמע ונקרא שמאוד נהנית.
ועכשיו שאני חושבת על זה, גם נראה :-)
וטופי,
טופי נראה שממש נהנה.
למה לו לזוז באמת?
(חתולים ג'ינ'ים זה הכי)
מה? איפה?? וכבר נהייתי לצנינים בעיניך?
אוחחח זה עושה לי עונג המשפט הזה את היחידה שמכירה שזה מתלבש לה פונקט בפוני:)
בואי אצלי- מזכיר לי את ברטה מהשיר
מתכון טוב לדיאטה... רק אם סקס הוא חלק מהתפריט:))
בדיוק הזכרתי אותך אפרופו הצנינים....בואי אצלי אתן לך מתכון טוב לדיאטה!
וואלה - את מה-זה צודקת. העלית נקודה חשובה! לפעמים המדרובים האלה עוד מעזים לשפוט אותך ולחלק לך ציונים! שאת עליזה מדי! מוחצנת מדי! פטפטנית מדי! אקצנטרית מדי! וכו' וכו' וכו'. כן, כן, אני מכירה את זה היטב.
כן, ואם נפתח את זה, אז זה דבר שרואים בבית ואנחנו יכולים להנחיל לילדינו וללמד אותם. גם נדיבות כלפי אחרים וגם הנאה מכל הדברים הקטנים של החיים ואופטימיות. יש ילדים נרגנים ופסימיים - אני לא סובלת את זה.
בבית הקודם גרתי בגובה חמש קומות ושני חתולים צנחו משם ו....כאילו כלום. הילכו בחצר עם נקע בלבד.
טוב, כבר סיפרתי לך שלימדתי אותם את כל בצפר.
והעברית היא אהובתי. אני מלמדת אותם לדאבונם גם כשהם לא רוצים. אני חולה על תחביר. אפשר ללמוד ממנו המון. מה זאת בעצם שפה? זה כרטיס הביקור שלך. דרכה אתה מביע את עצמה. יש לה מעמד אחר מאשר לכל המקצועות. הרי כל מקצועות הלימוד מובעים דרך השפה. אנשים אומרים לי: אני לא יודע לכתוב... אני אומרת: ולדבר אתה יודע? מי שיודע לדבר, יודע לכתוב. אני כותבת כמו שאני מדברת. שפה זו הבעה. באמת שהייתי רוצה נורא ללמד, אבל כמו בפוסט הקודם שלי, לא רק המשכורת מרתיעה אותי, גם האקלים בבתי הספר. אני זוכרת עוד ביסודי, כשהייתי מביאה את ילדיי לבית הספר ולוקחת אותם - הייתי נחרדת מחוסר הנימוס של הילדים וזה באנדרסטייטמנט. והרי השפה מבנה את המחשבה. אם אוצר המילים שלך מצומצם, למשל, זה גם מגביל את קשת הרגשות שאתה יכול להביע, וכתוצאה מכך - גם להרגיש. זה מאוד מאוד עמוק, העניין של השפה.אנשים מזלזלים בזה, כאילו זה לא חשוב ורק נוקדנים כמוני מתעסקים בזה. התעסקות בשפה זו גם הנאה עצומה. הנה, השבוע אמרתי לאורית חברתי שמשהו היה בעיניי לצנינים - באופן טבעי, שילבתי במשפט, והיא התפקעה מצחוק, ועצם היכולת שלי להצחיק אנשים זו כבר ברכה!
מיא- אני רק שאלה
לאכול אבק זה לא משמין?
:)))
הטופי הזה כזה מתוק!!!
החלמה מהירה לרגלו , ודעי לך שגם שעה אחת ביממה לתפקד עם רגל אולי שבורה זה קשה.
:)
אני יודעת שהיה נפלא:) והתמונות, בעיקר זו עם החברות באילת ..פשוט יפות ומלאות חיים.
שגם על אנשים עם חיים מענינים דיברת. יש לי תחושה שגם אלו הפלגמטים יש להם חיים כאלו בסדר. הבעיה היחידה והרצינית שאני רואה במפגש עם אנשים אלו זה שהם נוטים לשפוט. זאת אומרת , לא רק קמצנות רגשית או שממון, גם בקורת.
:)
איזה פוסט נפלא!! מכל הבחינות,
גם כי נהנת והאנרגיות השמחות שלך הגיעו עד לכאן,
וגם בגלל התובנות.
להיות סביב אנשים עם נשמה יתרה ונתינה אין סופית, זו ברכה מדבקת.
נדיבות ורוחב לב זה עניין שקשור לאופי שלך, זה לא רק עניין של החלטה
כל כך נכון המשפט הזה, והוא מתגלה תמיד בפרטים הכי קטנים (ואינטימיים).
רק בשורות טובות.
שם לא קראתי.
בכל מקרה ולמען הסר כל ספק: פשוט פירגנתי. מכל הלב.
באמת צריך לפעמים להגיע לצד השני של הסקאלה בשביל לחזור לאמצע.
וחתולים תמיד נוחתים על הרגליים (אפילו בדקתי את זה פעם שהייתי יותר צעיר... :)
שוב הצחקת אותי עם תגובתך...
את משו. כפי שאמרתי - אם השנה!
רק לי אין סבלנות לשבת עם הילדים על שיעורים? זה משעמם פחד. אמרתי להם שבכל שאלה הם יכולים לפנות אליי. והם פונים... פעם בחודשיים.
תודה על ההמלצה למדבר רשמתי....להפקות שלי.
איזה מסלול חיים מגורמה קוקיינג....לשניצל תירס. מוכר....
צרכים לשלוח אותך לסקר אירועים בכל העולם.
בגלל האריינטציה שלך לבעלי החיים ושכל כך רצית את הצבי/אייל וואט אבר, אז הצעתי לך יצור חיי אמיתי שאוהב מאוד
להתפנק על ידך וזו יכלה להיות תמונה "עגולה" רכה ומאוד "פילגשית כזאת. נו ואז מסתבר שגידלת פרזיט
מדופלם ,ממש לא עושה כלום,אני תוהה אם עכבר יסתובב בסביבתו ,אם עדיין אינסטינקט הטורף יפעל אצלו ואולי רק על אמה את יכולה לסמוך כי היא עדיין חתולה חייתית. טופי הוא כבר מיקס של חתול-בובה וגראף פוטוצקי.
סליחה? אין מצב. יחצ"נות זה לא אני. גם הכתבה ב'את' היא לא יחצ"נות.
באילת מזיעים יופי, אבל מצד שני יש ים ובריכה ומלונות יפים ואווירה של חופש ובריחה מהכל ושופינג...
לגבי הילד המגעיל - זו אני תמיד אומרת שיש ילדים מגעילים ואופי נקבע מילדות, ואנשים מתווכחים איתי. יש ילדים שאני ממש מתעבת, מה לעשות, כמה שזה לא פוליטיקלי קורקט.
ותודה שלא הפכת את זה למסע יחצ"ני מלוקק, כמו אנשים רבים באתר שמוזמנים לאירועים, ולקחת את זה למקום של ההתחברות לאנשים שפגשת. נהנתי לקרוא.
אז הנה כמה תובנות שלי (למרות שלא הייתי במדבר, נו, טוב, אולי במדבר רוחני, שלוש שעות עם הבת שלי בקניון רמת אביב - זה נחשב?)
-
תמיד עדיף לעשות את האבק בעצמך ושמישהו אחר יאכל אותו (צריך בשביל זה לרוץ מהר-לרוץ מהר-לפני שייגמר)
יופי לפני נוחות. (כי יופי, בקונטקסט הנכון, יכול להוביל אותך לחיים שלמים של נוחות)
קקה-של-אנשים, באים בכל הצורות, בכל הגדלים ומכל המגדרים. (ולאחרונה נתקלתי בקקה של אנשים בני 9, ללמדך שאף פעם לא מוקדם מידי להתחיל את תהליך ההתחרבנות, להיפך - תהייה קקה צעיר, תגדל, תהייה סופר-קקה. מסתבר שזו תכונה נרכשת. למרות שמתוך הכרותי המצומצמת של אמא של הקקה הנ"ל, זה גם עניין גנטי)
ועניין אחרון -
הסיפור הזה על אילת, שהחום בה נעים כי יבש ו"לא מזיעים", הוא שקר יחצ"ני מתועב. זוכרים את "מעולם לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו"? אז אילת - זה שקר עוד הרבה יותר גדול.
אכן, גם אני מאוד מאוד מחזיקה מחברות, כמו שאת יודעת. לפעמים התאכזבתי ואני מתאכזבת, ואני בכלל בנאדם שמתאכזב הרבה כי הציפיות שלי בשמיים, אבל אני כל כך מעריכה כל מה שאני מקבלת! כל תובנה וכל משפט חכם וכל עזרה וכל דבר אני תמיד זוכרת ממי קיבלתי וממי למדתי. ואיפה הייתי היום בלי החברות שלי? אני מסוגלת לדמיין את חיי בלי 90% מהגברים בערך, אבל לא לוותר על אף חברה. כל אחת הביאה אותי למקום שבו אני נמצאת היום.
איזה משפט מקסים!
את יודעת כמה עצב ודיכאון אכלתי עד שהבנתי שיש אנשים שבאמת לא יכולים לתת דבר? תשושי נפש כאלה...המצב הטוב היה שהם היו מבודדים את עצמם מהציבור, אבל לרוע המזל הם מתהלכים בינינו ואין להם אות קין על מצחם. היום אני כבר מאבחנת כאלה בקלות יחסית. אם הם מפסידים או לא - באמת שזה לא מעניין אותי.
חברות בין נשים היא דבר נפלא. לפני שנתיים גיליתי מחדש את החברה הכי טובה שלי מימי בית הספר
היא התחתנה מיד אחרי צבא ועברה לגור במושב, רחוק מגבעתיים, בצפון הארץ, הביאה ארבעה ילדים שהם כבר גדולים לעולם[
ודרכינו קצת נתקו, כשנפגשנו שוב חששתי ממש. שלא יהיה לנו על מה לדבר.
אבל אחרי חמש דקות גילינו שאנחנו שוב בגיל 14 החברות הכי טובות בבית של א. אז זה היה כשאני מציירת לה ציורים
(אהבתי הגדולה שאף פעם לא ממש מימשתי- ציור), והיא קולעת לי צמות קטנות בכל הראש, משחקות כדורסל ביחד
אני הגבוהה של הכיתה בריבאונד עם יתרון הגובה אבל בלי הרבה כישרון למשחק, והיא הקטנטונת שסגרה על מטר וחצי
רכזת זריזה ומוכשרת.
עכשיו אנחנו יושבות בתל אביב בבתי קפה, היא אוספת אותי בארבע על ארבע שלה (תמיד אהבה לנהוג) או שבאה לבקר אותי
כשאני בסיור עיתונאים בנצרת, אני מספרת לה על החוויות שלי, היא מספרת לי את הסודות הכי נסתרים שהיא לא חולקת עם אף אחת אחרת. ומגלות שלמרות החיים השונים של כל אחת מאיתנו אנחנו הכי מבינות וחולקות את הכמיהות.
זו אולי המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחברות. לגלות מחדש את החברה הכי טובה ולגלות שלא סתם הפכנו לכאלה.
*ולגבי טופי, אני מאוד מקווה שהוא מנצל גם את שעת השינה הנוספת שנותרה לו לנוח ולהתאושש :)
אני בטוחה שעשית להם שמייח שם !!
כמה טוב עושים קצת אבק, טבע ופה ושם איזה קפיצת נינג'ה באוויר
לגבי נתינה יש כאלה שבאמת אין להם מה לתת, מין נכות ריגשית כזו
והם בעצם "מפסידים" כי "היד שמגישה את הורד נדבק בה ריח הורד"
(חושבת שאושו אמר את זה.. אך לא בטוחה)
כוכב אח"כ
ושבת שלום
טוב אין לי כח לחכות לכוכב המזורגג הזה
אבל הוא יגיע
ברור לי מאליו שהתמונה של טופי
נועדה לי בלבד
תאמיני לי מי צריך גברים שיש את היצור המדהים הזה
את בהחלט יכולה ללכת לתחרות של מלכת המדבר
מתאים לך גם בגדים רגילים להיפך ככה את נראית הכי אמיתית שבעולם
ומה רע בלעשות חיים ולהיות במקומות אחרים
תל אביב זה לא מרכז העולם
העיקר שנהנת
אחזור :)
כן,הם באמת הטעינו אותי לתקופה!
הכי כיף שבסוף החודש אני נוסעת שוב... ואז שוב... אדווח!
אני ההיפך, רציתי לזחול, לא לדהור!
וטופי הוא גבר שבגברים (מסורס)...
הוא נרדם ברגעים אלה ממש. טוב, נו, אי אפשר להאשים אותו. הוא קם בשמונה וחצי, וחצי שעת ערות זה טו מאץ'!
אילת היא באמת עולם אחר. יש לי כמה חברים שאומרים שהם מוכנים לגור בארץ בשני מקומות - תל אביב או אילת.
מי שלא קוצב לו חופשות מדי פעם ורק עובד מגיע בסוף למצב שהוא כבר לא יכול יותר וצריך באמת איזה פסק זמן רציני וארוך. עדיף מדי פעם לעשות הפסקה קטנה.
קפצתי מהפגוש של הג'יפ.
תודה אילנה!
תודה, אמסור לו.
והאופטימיות שלך - נו, פעם גם אני חשבתי ככה.
אהמממממ.... אני לא ממש בטוחה שאני מקבלת את זה... זכות קיום, אבל הרחק ממני. אני רוצה לשמוח, אני רוצה לצחוק (בזמן שעוד נותר לי)!
אכן זה סיפור מאוד דומה. הנה עכשיו הוא 'נח' לצדי כשראשו בין כפותיו והוא מהרהר במשמעות החיים.
אני ממש ממש ממש אוהבת חגיגות ובגלל שאני עובדת בבית אני מסוגלת לעשות חגיגה אפילו מהליכה לחנות הטבע שמזומנת לי עכשיו. אני לפעמים קוראת לעצמי 'האסיר במסיכת הברזל' בגלל שאני יושבת ימים בבית ועובדת, וכשאני יוצאת זו חגיגה. מקפידה כמובן לצאת כל יום - לים, לבית קפה עם חברה, להליכה, אבל כל פעם זה משמח אותי מחדש.
חחחחחח - הורס האיתמר שלך!
ידעתי שאת תביני אותי בעניין הקפיצות. מהג'יפים דווקא פחות התלהבתי, אבל את מאוד אקסטרימית, זה ידוע. אני פשוט מאוד שמחתי ששרדתי את זה וגם הנוף היה מרהיב וכנראה שלא היתה לי כל דרך אחרת להגיע אליו.
תקשיבי, את לא יודעת איזה יופי היה שם -קשת הצבעים של המדבר פשוט הממה אותי. לא ידעתי שיש כל כך הרבה אפורים, חומים, קרם ובז'. הנוף היה מרהיב, ראינו צבאים יפהפיים בטבע, עיטים, ציפורים אחרות... זה היה מחזה מרהיב - אבל לא למי שמתרכז בנהיגה מטורפת על בורות. לי. וכמובן אין מצב שאחרי כל האבק שהייתי מכוסה בו שאשן באוהל תחת הכוכבים. יש גבול.
אני דווקא מאוד מאוד מאוד אוהבת טבע, אבל קודם כל ברגל או באופניים או בקיאק, לא במכונית,אני צריכה להרגיש שהגוף שלי עושה משהו ולא שהתחת שלי מתאבן. אני מוכנה למאמץ פיזי אדיר אפילו, וזה כיף כי תחושת ההישג נפלאה בסוף, זה מאבק נגד היכולות שלך עצמך וכזה אני מאוד אוהבת, אבל בסוף צריכה לחכות לי מקלחת נורמלית ומיטה נורמלית.
הדיוות האלה, כמו שאת רואה אותן סקסיות ודקיקות, הן ממש ממש מנוסות בטיולי אקסטרים, צונחות, דואות, אופנועי ים, ג'יפים - מאוד קרביות. בגלל זה הן באו. הן טרקטורוניות מושבעות, לא כמוני.
חחחחח. הוא קם איתי ועובר איתי מהמיטה לספה בסלון, ונרדם שם או במרפסת.
איזה כייף!
נשמע כמו יומיים של בריאות...
ירבו השמחות! גם את אחת שיודעת להעריך אותן ולנצור אותן.
צריך לצחוק כל יום לפחות מדבר אחד. אני מקפידה על כך והאמת שזה קורה לי הרבה יותר. הנה, אתמול למדתי עם בני היקר למבחן בהבעה, והוא באמת שולט ייאמר לזכותו בפועל - מי שולט היום במבנה הפועל? - ובהבנת הנקרא, אבל בתחביר הוא לא משהו, אז היו כל מיני משפטים מורכבים ומחוברים, ממש קשים, עם המון טפלים - שהיום אגב קוראים להם פסוקית - יענו לא מספיק טפל לוואי ותמורה מפעם, אלא פסוקית משו, ניחא, שהוא לא מצא את הנשוא נניח, כי זה היה משפט חסר והנשוא היה תואר למשל, אז קיצר, בכל מקרה כזה אמרתי לו: תרגם לאנגלית את המשפט ותמצא - וכל פעם זה הצליח. וזה לבדו הצחיק אותי קשות, כי הגענו למצב שהילדים בדור הטלוויזיה והאינטרנט צריכים לתרגם לאנגלית - עם המילה that באמצע שמבדילה איפה החלק הטפל במשפט, כדי להבין את התחביר העברי. סתם, זו היתה הבדיחה של אתמול. בדיחה קצת ארוכה, האמת. ודינו גם לא כל כך השתעשע ממנה...
צודקת, מיא, גם אני לא אהבתי את הזחילה הטרקטורונית הזאת.
רציתי כלי שמרביץ בשטח, לא משהו מקרטע שמעיף עלי את כל האבק ...
אחלה חברות יש לך,
אחלה צילומים וחוויות,
ותדאגי שטופי תנוח !
גם אני הייתי באילת בשבוע שעבר.
בדרך כלל אני טסה הפעם נסעתי באוטובוס
ומאוד נהנתי מהנופים מהדרך ומהחברה.
המלון שנקנה ע"י פתאל "ליאונרדו פלאזה"
היה מצויין בהיותו במרכז קרוב לים.
מזג האויר היה אידאלי לטיולים.
כיף להתנתק קצת מהשגרה ולמלא
מצברים.
כן, הוא נמר צעצוע.
ועוד צפויים לי טיולים. החלטתי שזה התחום הבא בחיים שלי שלא מכוסה.
אני אוהבת לקפוץ!
אין ספק שבני אדם (ברור..לא כולם), מלהיבים אותך הרבה יותר מסלעים-צבע-בז',
שאת מצטלמת מצויין (ממה קפצת? כמעט רציתי להזהיר אותך בדיעבד מתחלואות קרסול כמו של טופי)
שאת נראית מצויין במכנסיים (מנסיוני - אביזר לבוש מצויין ופרקטי)
ושהוטרינרית של טופי נשמעת רופאת חתולים מצויינת.
פוסט מרענן וכיפי
א-פרופו טופי שקיבל הוראה "לנוח כמה ימים", הזכרת לי את הדופין בת השלושים שהיתה לי והגיעה מקסימום לחמישים קמ"ש ביום טוב, בכל פעם שיצאתי מהבית אמא שלי צעקה אחרי: "שלא תסעי מהר מדי".
ואיך, איך את מצליחה אפילו מנסיעה לאילת לעשות חגיגה?
אני מתה על טיולי ג'יפים.
כמו ילדה קטנה אני מתלהבת מכל קפיצה. מתרגשת מכל עליה.
פעם יצאתי עם איתמר לטיול ג'יפים. כשהוא היה ממש קטן. בן שלוש אולי...
כמה שזה הצחיק אותו.
--- העליתי לך את זה לקפה.... תראי (-: ---
טוב, אני אשמח לברר אחת ולתמיד מה לכל השדים והרוחות גורם לאנשים אורבניים שמחים בחלקם ו/או קודרים כמתבקש מעירוניותם - לחפש בדבר הנוראייייייי הזה שנקרא "חיק הטבע". אבק, חול, נסיעה תלולה וקופצנית אל עבר מצפה חרולים או גיהנום מרוחק אחר, המון חרקים ושלל בעלי חיים שמישהו ברא אבל לא ברור למה, ניד איי סיי מור??
במקרה שלך - לגמור בהרודס, שופינג וטיסה הולמת - עוד נשמע לי סוג של פיצוי על כל הבלגאן. אבל ככה, מרצון חופשי? נגיד, לישון באוהלים ולהתעורר מיתושים? כל פעם שאני שומעת על חווייה כזו אני משתתפת בצערו של המספר.
קיצר, זה לא מפתיע אותי שכל היתר לא חייכו מי-יודע-מה. הם בטח כבר עשו תסיבוב הזה פעם.
ולעומת זאת תראי איזה יופי כולכן נראות בתמונה האחרונה עם הכפכפים, כראוי לדיוות עירוניות בנווה-מדבר מלכותי. I rest my case
בדיוק. וישא"ק!
כמה צחקתי בסוף הטור! תודה. נדמה לי שבכל היום שעבר לא צחקתי... (הייתי במצברוח מעצבן)
התמונות מקסימום. אחת אחת. ונהניתי לקרוא על רשמייך מהטיול.
כן יירבו הטיולים, החוויות והשמחות.
איזה חתול מפואר הטופי הזה כמו נמר קטן.
עשית טיול לגוף ולנשמה. טוב לצאת מדי פעם מהפיח והזיהום אל המרחבים ואילת זה בכלל אקס אקס טריטוריה.
קפיצות מלב אל לב את עושה. משו משו את!
ב-ד-י-ו-ק! את צריכה לראות באיזו מהירות הוא צולע לצלחת!
הוא גם אוהב מאוד לבוא להתחכך בי קצת כשאני מתאמנת, כי בכפיפות הבטן אני נשכבת על הרצפה, בגובה שלו. זה הכי קרוב שהוא מגיע לפעילות גופנית.
חחחח. נכון מוזר? טופי מתוק ודביק. בגלל זה קראתי לו ככה. היום סיפרתי על הפוסט בטלפון ואגב כך קראתי בשמו, אז הוא מיד התעורר והתייצב אצלי בסלון. הוא כזה נשמה. יש הרי חתולים סוציומטיים שלא באים אלייך אבל טופי הוא מלווה צמוד ונאמן.
טופי הוא גבר גבר
כמו אלו שלא עושים כלום ואז כשהם כבר עושים הם מתעייפים למשך חמש השנים הבאות
כן אני זוכרת שטופי הוא חתול
ואיך שלא נסובב את זה
אנחנו נסלח לו על האין קץ מנוחה
כי אנחנו שבוזות על חתולים
מסכן, מתח גיד בדרך לצלחת
נכון. החוכמה היא גם לצחוק על הדברים המעצבנים/העצובים.
קרן נשואה?
דיאבוליק.
החיים שלך דבש
והחיים של טופי.? טוב נו, זה כבר ממש דביק!
חוצמזה מזל"ט שוב לממולדת
ו-כן! ממש מוזר לראותותך במכנסיים :))
את לא יודעת איזה כיף לישון איתו. הוא בכלל לא כועס... זה הפרצוף הרגיל שלו. הוא דוחף לי את הראש הגדול מתחת ליד כדי שאלטף אותו וכולו מגורגר ושוכב על ידי מרוצה. שמת לב שאין לו צוואר בכלל? זה המודל, כמו שאבא שלי היה אומר. הוא אהבת חיי, שיהיה בריא.
וואלה, נכון. תהליך משעמם פחד.
הכי מענג להיות עם אנשים מצחיקים...
הלו
הפתעה פוסט שהיה צריך להגיע מחר כשאשב ברכבת ישראל אופסי
מזל שנכנסתי סתם כך לבקר אצלך
ועל ההתחלה אתייחס לטופי מה הוא כועייס? שוכב נרגן על המיטה
וואללה חתול מפואר מיאו
וגם אתן בתמונה חתיכות אחלה בנות
אזזזזזזזזזזזזז
אחר כך אשוב
טופי וואללה נורא חם לישון איתך בקיץ נא להדליק את המזגן כי מתחיל להיות נורא חם
גררררררררררררררררררררר מיאו
}{שטוטי
"אם אתה תשב שם כמו עציץ ולא יהיה לך שום דבר מצחיק וכיפי להגיד, לא עשית כלום."
צמחים לפחות עושים פוטוסינתיזה ובכך מועילים לכדור הארץ :-)
אמסור לו את הברכות. השבוע סירקתי אותו לכבוד הקיץ במברשת ברזל (הוא דווקא אוהב את זה) והוצאתי ממנו שערות שמספיקות לשני חתולים. עכשיו פרוותו רכה ומשיית מתמיד.
אנחנו בדרך לבריכה ואלה שמלות ים, לא שמלות יומיום אפילו, אז אני מקווה שארז ינהג ברחמנות...
באמת הרגשנו שגבר היה רק מקלקל. מכולנו רק קרן נשואה.
לא התכוונתי רק לקמצנות, התכוונתי אפילו לאנשים משעממים שלא מודעים לזה. לא עם כולם בא לך לבלות ערב, אפילו גם הם יציפו אותך במחוות נדיבות.
וטופי מתאושש וכבר מתלוצץ עם רופאיו. מצבו לא מונע מאמה להציק לו כרגיל. עכשיו הוא גם ישן כרגיל. כרגע בדקתי. הוא ישן על גבו.
אני בטוחה שאת לא...
תשמעי, יש אנשים עם שמחת חיים מדבקת, ואלה באמת הכי שווים, ושלוש הנשים האלה הן כאלה - ובגלל זה הן גם עובדות באירוח ובארגון אירועים ובמלונאות - זה לא סתם שהן פנו לעבודות האלה. הן אוהבות אנשים והן סוחפות אנשים. למשל, גם אמא של האחיות שלי כזאת. זה סוג מסוים של טיפוסים. לא כולנו כאלה, מה לעשות.
אבל יש גם סתם אנשים חכמים, נבונים, מעניינים, קשובים לזולת, יש להם מה להגיד, שכיף לבלות איתם ולשמוע אותם, שאת מרגישה שאת לומדת מהם ושאת רוצה להיות בקשר איתם,והם בכלל לא מהנה מהו מקצועם ומהי השכלתם, כי הם תמיד יקראו ויתעניינו בדברים. ויש אנשים שהם חסרי כל עניין - דיקט. ואני יודעת מהכתיבה שלך שאת לא כזאת.
אני תמיד הצחקתי את כולם, ואני זוכרת שכשהייתי בדיכאון היה די מרמור מהסביבה - איך זה שפתאום חדלתי להצחיק... זה כאילו היה החוזה שלי עם העולם וזה חוזה קצת מעייף. אבל עכשיו אני חוזרת למלא אותו.
רואים את ההנאה מרוחה all over you בתמונות:)
אני מודאגת ולא עלייך ,
אלא מטופי השרמנטי שאני כבר הרבה זמן מאוהבת בו וירטואלית,
מקווה שיחזור לעצמו.
בתמונה, החתול באחד מרגעי הערות הבודדים.
זאת החברה ואנחנו ממשיכות להיות חברות וניפגש השבוע.
יש אנשים - בעיקר נשים - שאת יודעת שזה זה.
כן, זה היה יום ההולדת המושלם. אין לי טענות.
אפרופו כוכבים אז כיכבתי את הצילום
אני יודעת שאת לא מזריקה את הכוכבים לוריד
אבל מחר יגיע הישר לוריד שלך אחד ירוק.
הפוסט מצחיק ובמיטבך.
טוב, על הבגדים שלכם בטח ארז כבר יהיה לו מה להעיר[בצילום]
אבל נשמע לי שנהנית בין אטרפים ,קפיצות
לשאנטי וצחוקים עם הבנות-ממש טיול בנות
איפה היה מקום לגבר בתוך כל זה?!
לגבי קמצנות/נדיבות
זה מתחיל עם צייקנות הלב ועובר לקמצנות הכיס.
זה ממש לא עניין של מצב רוח.אתה כזה או שלא.
ואני מודאגת לגבי טופי,כי חתול אמור לקפוץ מגובה אדיר על רגליו
הבעיה של טופי שהיא שוקלת כמו 2 חתולים,
בקיצור שיחקת אותה עם יוםהולדת מדליק
ונפלת אפילו למזג אוויר מסביר פנים.
מה אניגיד לך, הצלחת להדביק את המילים בשמחת החיים שלך.
מרחת לי חיוך על הפנים. ולא שזה קל. אני מהאוקסים. עצים...
גיי שלופן טופיניו! :-)
חולה על החתול הזה.....
ולענייננו. נראה לי שעשית מה-זה חיים. וכפי שכתבת, זה לא רק הsetting (פוחדת שבעברית, בלי ניקוד תחשבי שאני מדברת על הזמר ההוא...)אלא החברה. בעיקר החברה.
...ואני עם החוויות שלי מניו יורק... את נ ה נ י ת!!!