Message in a Bottle
פוסטים אחרונים
- שיחה 23/1/12
- הַשְׁכָּמוֹת 16/1/12
- * / תמר רז 23/10/11
- פִּטְפּוּטִים 1/10/11
- כְּשֶׁאֲנִי בַּת אַרְבָּעִים: דִּוּוּחַ עַצְמִי מְפֻכָּח עִם הִסְתַּיְּגוּת 23/8/11
- בוקר פשוט 12/8/11
ארכיון
לְתוֹךְ מִנְהָרוֹת אִישׁוֹנַיִךְ
אֲנִי נוֹפֶלֶת אִתָּךְ לא יַחֲזֹר אֵלַיִךְ |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שראית אותו, מאיר.
תמר
נכון, לולה, עצוב עם סוג של אופטימיות או לפחות השלמה עם המציאות. למרות שיש חלקים שלא חוזרים, יש חלקים שתמיד יחכו...
תודה על הקריאה, מרגשת.
תמר
*
"חֵלֶק מִמֵּךְ
לא יַחֲזֹר אֵלַיִךְ
לְאֹרֶךְ אוֹתוֹ מִסְדְּרוֹן
אֶל הַחֶדֶר
חֵלֶק מִמֶּנִי
יְחַכֶּה"
יפה מאוד כתבת,
ואת העצב לאורך המסדרון
שיר עצוב לי תמרוש, אבל יחד עם זאת יש משהו אופטימי בסוף, לפחות בחלקו.
מצא חן בעיני המטאפורה של האישונים. כל התיאור הדרמטי מתואר דרכם וזה יוצר אפקט כפול ומכופל.
חלק ממך הולך וחלק ממני ממתין. אמירה מרשימה.
תודה,
לולה
גם אני (:
תודה עודד
תמר
אני עם מירה. יופי של שיר! *
לא, לא, לא, תודה לך על הקריאה הזו (:
משהו נשאר ומשהו אובד ומשהו בכל זאת שלם - הנה - יש שיר.
}{
תמרה יקירתי,
שיר מצוין בעיניי גם מבחינת הפואטיקה שלו וגם מבחינת הרגש העובר בו.
אוהבת את ההתבוננות המשתקפת באישונים, המשתקפת מהם.
אני מוצאת כאן כמה אפשרויות שיח והשתקפות, של אם-בת, בת-אם,
וככל שחולף זמן המרחק בינהן גדל והולך, יחד עם זאת משהו נשאר שם -
זו בנפשה של זו. אפשרות אחרת היא התפצלות חלקים בתוך הדוברת,
כאשר בפיצול הזה היא מגיעה לתובנות כחלק מתהליך של חיבור החלקים שבה לשלם.
תודה על חוויית הקריאה הזו.
לפעמים אנחנו נדרשים לרגישות הזו, במיוחד כדי להצליח להיות במקומות שקשה להיות בהם...
תודה מיסיס H
תמר
תודה תמר על הרגישות הזו, הנוגעת.
אחלה אסוציאציה!
תודה
תמר
מעורר מחשבה...
ואסוציאציה חופשית למדי:
http://www.youtube.com/watch?v=zG2dnbJmujs
לא הכל אפשר לחזור ולאסוף. אבל אנחנו אנשים יצירתיים, לא? היצירה יכולה למלא חלקים ריקים.
אני שמחה שאת חוזרת לכאן לקרוא
ותודה על הקריאה הזו, אופירה
תמר
תמיד אני אוהבת לקרוא אותך.
הפעם במיוחד.
יש משהו שאמאני בשיר שלך, חלקי נשמה שאובדים בדרך.
צריך לחזור ולאסוף אותם.
אולי בשיר אחר?
"הוליכו בי עצב" - הולכת אליי חזרה את העצב מהשיר שלי בקריאה הזו... (:
תודה
תמר
שמחתי על מה שמצאת בשיר
תודה (:
תמר
תודה!
(:
תמר
תודה זיווה (:
מוזמנת לשוב בשמחה
תמר
לוקחות לוקחות ולא מחזירות הכל בחזרה...
שמחה שאהבת
תודה מירה
תמר
אורות ניאון במסדרון מנוכר, הוליכו בי עצב. כתבת יפה תמרה.
תמר
נהדר ... ומופלא
תאורך הוא תאור כאילו שנילקח ממישהו שחדר לתוך העין פנימה
(כך אני חש...)
מאוד מרתק בעינייי
תודה לך
אהבתי את תיאור השתקפות העין כביטוי לקשר.
חֵלֶק מִמֶּנִי
יְחַכֶּה
מקסים!
מאוד יפה תמרה השיטוט הפנימי הזה (שהזכיר לי
בתמונת הנפילה, את 'עליסה בארץ הפלאות'),
הדיאלוג איתו
והתובנות החכמות בסיום
כתוב מאוד מאוד יפה.
אשוב.
מאוד יפה תמר.
הנמענת יכולה להיות אשה אחרת
(אמא? בת?)
אך היא יכולה גם להיות הצד האחר של הדוברת,
כמו דיבור עם הקול הפנימי או עם
ההשתקפות במראה.
אהבתי את ההשקפות הזו
ואת מנהרות עיניך.
לאן שהן לוקחות אותנו...
שבת שלום, מירה