אני מתרגשת. בעצם אני לא. התרגלתי להרגל שאת לא תמיד פה. לפעמים אני שואלת את עצמי על אחרי הרבה זמן בלי הנוכחות, הקידוחים והבכי שלך, אם ממש אשמח לראות אותך, או אם ממש אתעצב מכך. רק מהעובדה שכשאני חושבת על כל הסבל הכאב והצער שגרמתי לך בשנה הזאת, אני מתייסרת.
ונכון שהייתי מאוהבת בך קשות (שנים עברו). אבל אני חושבת שיותר מאוהבת בדפיקות לב החזקות שלך, שהיו גורמות לידיי להזיע מלחץ, כשאת מונחת עליי בכל הזדמנות והן היו מחליקות אותך.
ווואאווו. נראה כאילו האהבה שלי אלייך ממש עתיקה, אבל אין מה לעשות, היית ותישארי אהבת חיי.
בגללך גופי מופקר גם לגוף הנשי - כי אמשלך זונה ולא חינכה אותך שיש נשיקות- בלחיים ולא על שפתיים רטובות, בטח לא על מישהי עם שריטה לרוק.
מתישהו תקראי את זה ונתעלף מצחוק, מרוב שזה עצוב, וישן.
יאללה תחזרי כבר,
אהבלה, את לא יודעת מה מחכה לך-לשתינו.
וואחד חפירה של הלייף... |