הסוד של השכל ה-על- אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את -כל- המציאות? 3 חלקים
הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 1 כאן במאמר נסביר איך למצוא את התשובה לשאלה הגדולה ביותר בעולם. ונסביר גם את עניין השכל האנושי ואת שורש השכל שלו שהוא השכל העל אנושי. ואיך יכול כל אחד להשיג שכל על אנושי ויכולת תפישה על אנושית. ונסביר גם את עניין סיבת כל הסיבות ועוד. וכפי שהתבאר, לכל השאלות שיש בעולם, יש להם שורש. כי יש שאלה אחת שהיא השורש של כל השאלות. והשאלה הזאת היא לא שאלה רגילה שיש עליה תשובה, אלא היא התשובה עצמה. אך מחמת שהשכל של התשובה הזאת הוא מאוד גדול, לכן האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את המידע הזה, ואז נראה לו שהתשובה היא שאלה. אך באמת השאלה היא לא שאלה, אלא היא רק תשובה. והעניין הוא, כי מי שרוצה למצוא את התשובה לשאלת כל השאלות, עליו להעמיק את מחשבתו בשאלת כל השאלות. כי כל מהותה של שאלת כל השאלות, היא חוסר היכולת של האדם להבין את המידע שאותו הוא גילה. כי כאשר האדם חוקר בשכלו ומנסה להבין את כל מה שהוא יכול בכל תחום ותחום, בסופו של דבר האדם מגיע לרמת עומק מאוד גדולה של הבנת המציאות. ושם האדם מגלה את הסוד האמיתי של המציאות. כי שם האדם מגלה את המהות האמיתית של המציאות, שהיא לא מה שהאדם רגיל לחשוב שהיא. כי השכל של המהות של המציאות הוא מאוד גדול. והשכל הזה הוא כ"כ גדול, עד שהוא לא מאפשר לעולם להתקיים כלל. דהיינו, כי כל הפעולות שיש בעולם הזה, וכל המחשבות וכל הרצונות והרגשות, כל אפשרות הקיום שלהם, היא רק על ידי הצמצום של השכל הזה. כי כאשר השכל הזה גלוי, אין שום קיום לשום דבר בעולם. כי השכל הזה הוא גדול מאוד. והאדם שחי בעולם הזה, הוא חי בסוג של צמצום של השכל הגדול של המציאות. כי כל חייו של האדם, תלויים ביכולת התפישה האנושית שלו. כי לכל אדם יש יכולת תפישה שכלית / רגשית. וכל מה שהאדם חושב / מרגיש / רוצה / עושה וכיו"ב, הכל תלוי ביכולת התפישה של האדם. וכפי שהתבאר, יכולת התפישה של האדם מוגבלת. כגון לדוגמא שהאדם לא יכול להכיל בתוך מחשבה אחת שלו, את כל מרחב המקום כולו, או את כל ציר הזמן, או את כל שרשרת הסיבה והתוצאה של כל האירועים שיש בעולם. דהיינו יכולת התפישה של האדם מוגבלת להכיל בתוכה מידע סופי בלבד. אך האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על מידע אין סופי. והנה, גם לשכל של האדם יש שורש. כי גם השכל של האדם הוא חלק ממשהו אחר. כי יש יכולת תפישה אין סופית, שבה ורק בה ניתן לתפוס את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולראות את התמונה המלאה וכולי. והשכל של האדם ויכולת התפישה של האדם וכל חוקי הלוגיקה של האדם, הם כולם חלק וצמצום קטן מהשכל הגדול יותר שקיים במציאות. כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול יותר. וכל דבר סופי, שיש לו סוף כלשהו, הוא תמיד חלק ממשהו אחר גדול יותר. וכל הדברים כולם, הם חלקים מהדבר האין סופי. וגם השכל של האדם שאיתו האדם משתמש בחיי היום יום, הוא לא השכל האמיתי, אלא הוא רק חלק קטן וצמצום קטן של השכל הגדול יותר והאין סופי. וכל הקיום של האדם ושל העולם, הכל תלוי בצמצום השכל של האדם. כי בשכל האין סופי שהוא שורש השכל של האדם, גם שם יש קיום לעולם, אך שם הקיום של העולם הוא שונה ממה שהאדם מכיר בחיי היום יום. וגם בשכל הגדול יותר, גם שם כל הדברים קיימים. אך שם מהות קיומם היא שונה ממהות קיומם של הדברים בזה העולם. והמציאות מכילה בתוכה גם את השכל האין סופי, וגם את השכל הסופי. והשלמות היא החיבור של שני השכלים האלו. כי השלמות היא שיהיו סוגי קיום שונים של העולם. ויש צורך בהכרח שיהיה קיים גם השכל של האדם, שהוא רק צמצום וחלק של השכל הגדול יותר. והנה, האדם רגיל לחיות את חייו מתוך השכל המצומצם שלו. ומאחר שהאדם רגיל לחיות את חייו מתוך שכל מצומצם, הדבר הזה גורם לכך שכאשר האדם מתקרב לעומק החוכמה ולעומק הכרת ה"אני" שלו, ולעומק הבנת המציאות, הרי שמה שקורה בעצם, זה שהאדם מתקרב ומגיע לשורש השכל שלו, שהוא התפישה האין סופית. כי השכל של האדם הוא צמצום וחלק של שכל אחר ויכולת תפישה אחרת אין סופית. וכל מה שיש בעולם, גם הוא רק צמצום וחלק של משהו אחר גדול יותר, שהוא הפנימיות והמהות של כל הדברים כולם. וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו על מהות עצמו ועל מהות העולם והמציאות וכולי, אז האדם מתקרב בעצם לשורש של כל הדברים כולם. שהוא אחד עם שורש השכל של האדם. כי כדי שהאדם יוכל לתפוש במחשבתו את המהות של המציאות, ואת האין סוף, ואת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ואת התכלית האחרונה של כל האירועים, וכדי שהאדם יוכל לראות את התמונה המלאה, לשם כך על האדם להתחבר לשורש השכל שלו, שהוא השכל האין סופי. שהוא ורק הוא יכול להכיל בתוכו את התשובה לשאלת כל השאלות. דהיינו להבין את המציאות בשלמות. וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו ושואל את עצמו "מי אני" ו"מה אני" ו"מהי התכלית" ו"מהי הסיבה של כל האירועים" וכיו"ב, על ידי זה האדם מקרב את מחשבתו אל הבנת פנימיות ומהות המציאות שאותה אפשר לתפוש רק בשכל אין סופי. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השכל הזה, כך לאט לאט התפישה של האדם את המציאות משתנה. כי בשכל האין סופי, שהוא שורש השכל של האדם, שם תפישת המציאות היא שונה. וכאשר האדם מגיע ומגלה את הסוד של המציאות, דהיינו מבין את מהות כל האירועים וכל הדברים שיש במציאות, אז בעצם התודעה של האדם עוברת סוג של שדרוג שינוי המרה וטרנספורמציה. כי ככל שהאדם מעמיק יותר את מחשבתו ומנסה להבין טוב יותר את העולם וכולי, כך האדם מתקרב לשורש השכל שלו. שהוא בעצם תת המודע של האדם. כי יש אצל האדם רמות מודעות שונות. והתודעה של רוב בני האדם בעולם רוב הזמן, היא לא יודעת בכלל שיש שכל גדול יותר, שכל אין סופי כנ"ל, וכל שכן שרוב בני האדם גם לא יודעים ולא מבינים כיצד המציאות נתפשת באותו שכל גדול יותר שהוא שורש השכל של האדם. והחכם האמיתי הוא מחובר לשורש השכל שלו, בדיוק כפי שהוא מחובר לשכל האנושי שלו. כי החכם האמיתי הוא זה שהוא מכיל בתוכו בבת אחת את שני השכלים האלו. דהיינו שהוא גם מבין ומחובר בשלמות לשורש השכל של עצמו, וגם הוא חי עם השכל האנושי של בני האדם. והשכל של החכם האמיתי, הוא החיבור של שורש השכל ושל השכל האנושי, שזאת שלמות השכל. כי השורש של השכל הוא גדול כ"כ, עד שהוא שכל הפוך ומנוגד לשכל האנושי של האדם. ומצד אחד אין שום הבדל בין השכל האנושי הרגיל, לבין שורש השכל האין סופי. ולכן באמת החכם האמיתי מחבר את שני השכלים האלו כשכל אחד. אבל כאשר האדם מעמיק את מחשבתו ורואה בעיני שכלו את המהות של המציאות, אז מאחר שהאדם כל חייו רגיל להשתמש אך ורק בשכל האנושי הרגיל שלו, אז כאשר האדם רואה את המהות הפנימית של המציאות, וכאשר האדם רואה את הסיבה הראשונה, וכאשר האדם רואה את התכלית הסופית, אז האדם מנסה להבין את הדברים האלו, באמצעות יכולת התפישה הרגילה שלו, שאיתה הוא רגיל לחיות את חיי היום יום. אך מאחר שהאדם מנסה להבין את השורש של כל הדברים שיש בעולם, כי הסיבה הראשונה, היא השורש של כל הדברים שיש בעולם. כי גם בהבנת הסיבה הראשונה, גם בה יש עומק גדול. כי מי שרוצה לגלות ולהבין את הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי המהות של סיבה? ומהי סיבה? ומהו זמן? כי הסיבה התוצאה קשורים למהותו של הזמן. וכדי להבין את הסיבה של כל הסיבות, לשם כך יש להבין את מהותו של הזמן, שבו מתרחשים כל האירועים שיש בעולם. כי כל הסיבות והתוצאות, כולם הם חלקים של הזמן. כי כל הסיבות וכל התוצאות, נמצאים בתוך הזמן. והם חלק מהזמן. ובנוסף, כל הסיבות והתוצאות שיש בעולם, שהם יוצרים את כל האירועים שיש בעולם, כולם גם מתרחשים ונמצאים בתוך מרחב המקום. כי כל אירוע וכל דבר שקיים בעולם, הוא נמצא בתוך מקום. ואפילו המחשבות של האדם, גם הן תופסות מקום. וכל רגש / רצון / מחשבה וכיו"ב, גם הם תופסות מקום. כי כל דבר הוא חלק קטן של משהו אחר גדול יותר ממנו. וגם המחשבות / רגשות של האדם, גם הם חלק מתוך משהו אחר גדול יותר, שהוא המקום שלהם. כי המחשבות של האדם, נמצאות בתוך הדבר שהן חלק ממנו. וגם כל הרגשות שיש בעולם, וגם כל השכל שיש בעולם, וגם כל התודעות שיש בעולם, וגם כל הרעיונות שיש בעולם, כל הדברים האלו תופסים מקום. כי כולם נמצאים בתוך הדבר שהם חלק ממנו, שהוא המקום שלהם. ומאחר שכל האירועים וכל הדברים קיימים בתוך מרחב מקום, לכן כדי להבין את הסיבה ואת התוצאה של כל האירועים, לשם כך יש להבין גם את מהותו של מרחב המקום. כי אם לא היה מרחב מקום ולא היה מרחב זמן, הרי שלא היו אירועים ולא היו סיבות ולא היו תוצאות. וא"כ קיומה של הסיבה הראשונה, תלוי בקיומם של הזמן ושל המקום. וכדי לגלות את מהותה של הסיבה הראשונה, לשם כך יש להבין את מהותם של הזמן ושל המקום. ויש כאן עוד רמת עומק נוספת, והיא כי גם למקום וגם לזמן, גם להם יש סיבה. כי יש סיבה מדוע המקום והזמן הם כפי מה שהם. כי מרחב המקום ומימד הזמן, היו יכולים להיות אחרת ממה שהם. וזה בעצם אומר, שיש עוד סיבה אחרת שהיא נמצאת מחוץ למרחב המקום ומחוץ לציר הזמן, שהיא הסיבה של מרחב המקום ושל ציר הזמן, שבתוכם מתרחשים כל האירועים. וכדי לגלות את הסיבה הראשונה, לשם כך על האדם לגלות את הסיבה של מרחב הזמן ומרחב המקום, שהיא נמצאת מחוץ ולפני קיומם של הזמן ושל המקום. ויש כאן עוד רמת עומק יותר גדולה, והיא שגם הסיבה הראשונה של הזמן והמקום, גם היא נמצאת בתוך ציר זמן ומרחב מקום גדול עוד יותר. כי כאשר אנחנו אומרים שיש סיבה מחוץ לציר הזמן, והתוצאה שלה היא ציר הזמן, הרי שבעצם הגדרנו אירוע שהתרחש מחוץ למסגרת הזמן שלנו, אך גם הוא עצמו יש לו זמן. כי גם הוא עצמו אירוע. וגם לו עצמו יש סיבה ותוצאה. דהיינו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא נמצאת במרחק אין סופי מהתודעה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מגדיר אותה, גם אם היא תוגדר כסיבה מחוץ לכל ציר האירועים של הזמן ושל המקום, הרי שתמיד היא עצמה תהיה חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר. ומי שרוצה להבין את כל המציאות בשלמות כדי להיות מאושר, עליו להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות ושל כל הזמנים ושל כל המקומות ושל כל האירועים ושל כל השכל ושל כל מה שקיים. וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו בדברים האלו, אז בסוף הדרך של ההתבוננות, הוא מגלה איזה מידע כלשהו, שהמידע הזה נראה לאדם מוזר לחלוטין. כי הוא שונה מכל מה שהאדם מכיר. כי כנ"ל, האדם רגיל להשתמש ביכולת התפישה הרגילה שלו. המשך: * הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו ? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 2.
הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 2 המשך מ: * הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו ? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 1. וכאשר האדם מגיע לסוף ולקצה רמת העומק האפשרית של השכל שלו, אז הוא מגלה מידע חדש. והאדם מתוך הרגל מנסה להבין את המידע הזה בשכל הרגיל שלו. אך המידע הזה שהוא אמיתי ונכון, כדי להבין אותו לשם כך על האדם להשתמש בעומק השכל שלו, דהיינו בשורש השכל שלו, דהיינו בשכל עם יכולת תפישה על אנושית ואיך סופית. אך מחמת שהאדם עוד לא הביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הזה שבו, לכן המידע שאותו האדם מגלה בסוף עומק ההתבוננות שלו, הוא נתפש בעיני האדם כשאלה מאוד גדולה, שהיא שאלת כל השאלות. כי את המידע הזה אפשר להבין רק בשכל על אנושי, דהיינו רק עם שורש השכל. ומאחר שהאדם מנסה בשכל רגיל להבין את המידע שאותו אפשר להבין רק עם שורש השכל, לכן המידע הזה לא נכנס בתוך השכל של האדם, ואז הוא נדמה לאדם כשאלה מאוד גדולה. שאלה כ"כ גדולה, עד שאי אפשר בשום דרך למצוא לה הסבר בשכל האנושי. והדבר הוא מוכרח. דהיינו מוכרח שלא יהיה הסבר בשכל אנושי. כי מהות המידע, קשורה לרמת העומק של שורש השכל של האדם. כי כל השכל של האדם, הוא רק חלק קטן מיכולת תפישה גדולה עוד יותר. שאיתה ורק איתה אפשר להבין את עומק המציאות. והאדם שאין לו מושג מהו השכל העל אנושי, וכיצד שם באותו שכל תופשים את המציאות, הוא חושב שהמידע שאליו הוא הגיע, שהוא שאלה מאוד גדולה. השאלה הכי גדולה שבה הוא נתקל בחייו. למרות שבאמת זו בכלל תשובה ולא שאלה כלל. וכאשר האדם מגיע לנקודה הזאת, עליו להשתמש ביכולת התפישה של שורש השכל של האדם. כי לכל אדם יש יכולות תפישה שונות. ויש לאדם את היכולת לתפוס במחשבתו את האין סוף. אך האדם לא משתמש בחיי היום יום ביכולת התפישה הזאת. משום ששם כל המציאות שלנו נתפשת אחרת. וכאשר האדם רוצה לקבל תשובה לשאלת כל השאלות, עליו להשתמש ביכולת התפישה של שורש השכל האנושי. איך כיצד יכול האדם להתחבר ליכולת התפישה העל אנושית שלו? והתשובה היא, שעל האדם לנסות לעשות 2 פעולות הפוכות בו זמנית, שהשילוב שלהן יגרום לאדם להתחבר לשורש השכל שלו, ולהבין את המציאות בשלמות. והפעולה הראשונה שעל האדם לעשות, היא לנסות להמשיך להבין את מה שהוא לא מבין. דהיינו על האדם לנסות להבין את מה שהוא לא מבין, עם השכל האנושי הרגיל שלו. אבל הדגש הוא לא לנסות להבין איך זה יכול להיות שהמידע נכון, אלא רק פשוט לנסות להבין עם השכל הרגיל, מהו המידע הזה שאותו קשה להבין. כי בשכל האנושי הרגיל *כן* אפשר להבין את סיבת כל הסיבות וכולי. אבל אי אפשר להבין את הסיבה שמאפשרת את הקיום של סיבה כזאת. כי בשכל אנושי האדם לא יכול לתפוש במחשבתו את האפשרות שתהיה קיימת סיבה כזאת. כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא סיבה שניתן לומר ולהגדיר אותה בשכל אנושי רגיל. אך בשכל אנושי רגיל, לא ניתן להבין את קיומה ואת מהותה של הסיבה הזאת. כי קיומה נוגד את יכולת התפישה האנושית. ולכן, כאשר האדם מגיע לנקודת ההתחלה של כל האירועים כולם, שהיא בכלל נמצאת הרבה לפני ציר הזמן ומרחב המקום שלנו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הסיבה שהיא נמצאת מחוץ לכל מעגלי הזמן האפשריים. כי גם הזמן שלנו הוא חלק מישות זמן גדולה עוד יותר. וגם מרחב המקום שלנו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר. והסיבה הראשונה של כל הסיבות, נמצאת מחוץ לכל ציר הזמן ומרחבי המקום. דהיינו היא נמצאת מ*חוץ* לאין סוף מרחבי זמן. והיא נמצאת *אחרי* אין סוף תהליכים של סיבה ושל תוצאה, כי היא לפני שהיו בכלל סיבות או תוצאות. דהיינו היא נמצאת גם מחוץ *לעצמה*. כי קיומה של הסיבה הראשונה, *נוגד* את מהותה של עצמה. כי ברגע שאנחנו אומרים על דבר שהוא הסיבה הראשונה, הרי שבעצם אמרנו שהוא עצמו קיים בלי שהוא עצמו יהיה הסיבה של עצמו. כי נניח שנגדיר שדבר כלשהו הוא הסיבה הראשונה של כל הדברים, הרי שיש כאן סתירה פנימית. כי שום דבר בעולם לא יכול להיות הסיבה של עצמו. ואם אנחנו אומרים על דבר כלשהו שהוא הסיבה הראשונה, הרי שהוא לא סיבת עצמו, כי הוא נפרד מכל הדברים. וא"כ הוא לא סיבת כל הדברים. או בפשיטות, לעולם לא ניתן להבין את הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. כי תמיד אפשר לשאול, מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. כך שהסיבה הראשונה האמיתית, היא נמצאת גם מחוץ *לעצמה*. כי כדי שהיא תהיה סיבת כל הדברים וגם סיבת עצמה, הרי שהיא חייב להיות גם מחוץ לעצמה. וזה כמובן דבר שלא נתפס בשכל אנושי. כי האדם לא מסוגל לתפוש דבר שהוא קיים בלי להיות קיים, ושהוא הסיבה של עצמו. בכל מקרה, כאשר האדם מגיע לנקודת ההתחלה של סיבת כל הסיבות, עליו *כן* לנסות להבין את מה שהוא מבין ואת המידע שאליו הוא הגיע. אבל על האדם *לא* לנסות להבין עם השכל האנושי שלו, את אפשרות הקיום של המידע הזה. כי בסוף הדרך האדם רואה את הסיבה הראשונה, והוא רואה שהיא נמצאת מחוץ לעצמה. כי היא גם סיבת כל הדברים והיא גם הסיבה של עצמה. ועל האדם *כן* לנסות להבין את המידע הזה, אבל *לא* לנסות להבין עם השכל האנושי איך זה יכול להיות שהמידע הזה נכון. ועל ידי זה שהאדם מתבונן היטב על המידע שאליו הוא הגיע, ועל ידי זה שהאדם לא מנסה להבין עם השכל האנושי את אפשרות קיומו של המידע הזה, על ידי זה האדם מתחבר לשכל העל אנושי שלו. וליכולת התפישה העל שכלית, שורש השכל, השכל העל אנושי של האדם. והחיבור של האדם לשורש השכל שלו, הוא אך ורק על ידי נקודת החיבור הזו. שהיא הניסיון להבין וההתעמקות להבין את סיבת כל הדברים, ואת נקודת ההתחלה ואת המהות של כל הדברים שיש במציאות. כי על ידי ההתעמקות של האדם, ההתעמקות עצמה מחברת את האדם לשורש השכל שלו. ועל ידי זה שהאדם מתעמק ומנסה להבין את הסיבה הראשונה ואת נקודת ההתחלה הפנימית ביותר של כל הדברים, על ידי זה נפתחות לאדם עיני השכל שלו, והאדם מקבל שכל חדש. ואז המידע הגדול ביותר שנדמה לאדם כשאלת כל השאלות, הופך אצל האדם להיות תשובת כל התשובות. ועוד נוסיף ונאמר, כי יש כאלו שנדמה להם שהם מבינים את סיבת כל הסיבות. וכל אחד מפרש פירוש אחר מהי סיבת כל הסיבות. אך על האדם להבין, כי כל זמן שסיבת כל הסיבות יכולה להיות אחרת ממה שהיא, הרי שהיא עצמה צריכה סיבה. וא"כ היא לא סיבת כל הסיבות. לדוגמא: נניח שסיבת כל הסיבות היא כדי לעשות טוב. עכשיו על האדם לשאול את עצמו, האם זה הכרחי שהסיבה הזאת תתקיים? האם זה הכרחי שיהיה רצון כלשהו לעשות טוב? ומאחר שזה לא מוכרח שתהיה קיימת הסיבה של לעשות טוב, א"כ נמשיך לשאול מה הסיבה של הסיבה הזאת עצמה. וכל סיבה שאליה מגיע האדם, תמיד על האדם לשאול את עצמו, האם הסיבה הזאת הכרחית? האם קיימת אפשרות תיאורטית שהסיבה הזאת *לא* תהיה קיימת? או שאולי היא תהיה קיימת בצורה קצת שונה או אחרת ממה שהיא? כי אם כן, אז עדיין יש לשאול מה הסיבה שלה עצמה. ובנוסף יש להזכיר לאדם, כי גם אחרי שהוא ממציא סיבה כלשהי שהיא סיבת כל הסיבות, הרי שעל האדם עכשיו לחקור ולהבין, כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל האירועים שיש בעולם, עד לרמת פרטי הפרטים של האירוע הקטן ביותר. דהיינו על האדם להבין כיצד הסיבה הראשונה *מכריחה* את כל האירועים שאחריה להיות כפי מה שהם. כי אם היא לא *מכריחה* את כל האירועים שאחריה להיות כפי מה שהם, הרי שעדין נוכל לשאול על חלק מהאירועים, מה הסיבה שלהם? והסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הדבר *שמכריח* את כל האירועים להיות כפי מה שהם. ואם אחרי שהאדם חושב שהוא גילה את סיבת כל הסיבות, הוא עדיין יכול לשאול על דבר כלשהו בעולם מה הסיבה שלו? ומדוע הוא דווקא כך ולא אחרת? ומדוע *מוכרח* שכל הדברים יהיו כפי מה שהם? כל זמן שהאדם עוד לא יודע להסביר כיצד הסיבה הראשונה מכריחה את כל הדברים שיש בעולם בכל רגע ורגע להיות כפי מה שהם, הרי שהאדם עוד לא הגיע אל הסיבה הראשונה. כי ע"פ ההיגיון ניתן להבין, כי הסיבה מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא. כי אם הסיבה לא מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא, הרי שהיא לא הסיבה האמיתית, אלא יש סיבה אחרת. כי אם התוצאה לא מוכרחת להיות כפי מה שהיא, א"כ ניתן לשאול מה הסיבה שלה. וא"כ הסיבה לא מספיק טובה. כי סיבה היא רק דבר *שמכריח* ומחייב את התוצאה להיות כפי מה שהיא. וסיבת כל הסיבות, מכריחה את כל מה שקיים בעולם בכל רגע ורגע ובכל מקום ומקום להיות כפי מה שהוא. והחכם האמיתי שיודע את סוד הסיבה הראשונה, הוא גם רואה בעיני שכלו את הקשר שיש בין הסיבה הראשונה של כל הסיבות לבין כל אירוע ואירוע שקורה בכל רגע ורגע. ולהבין את סיבת כל הסיבות, פירושו להבין מהי הסיבה שמכריחה ומחייבת את כל הדברים להיות כפי מה שהם בכל רגע ובכל מקום. ולכן למדע אין שמץ ואפילו לא קצה קצהו של הסבר מהי הסיבה הראשונה. כי המדע חוקר ומנסה לגלות מה היה לפני המפץ הגדול. אך זה כמובן לא עונה על השאלה של מה היה לפני מה שהיה לפני המפץ הגדול. וזה גם לא עונה על השאלה, של מהי הסיבה של התרחשות כל האירועים האלו. וזה גם לא עונה על השאלה, של איך אותו אירוע ראשון מכריח את כל האירועים שאחריו להיות כפי מה שהם. המשך: * הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 3. הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 3 המשך מ: * הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 2. ועוד נוסיף ונאמר, כי יש כאלו שנדמה להם שהסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא ה"אין סיבה". כי הם מנסים להמציא כל מיני הסברים לסיבה הראשונה, ואז הם חושבים בדעתם שאולי "אין סיבה" זאת הסיבה הראשונה. אך גם זאת לא סיבת כל הסיבות. משום שאם נניח נאמר שהסיבה הראשונה היא אין סיבה, הרי שעדיין אפשר לשאול, האם האין סיבה הוא מוכרח? תשובה: לא. משום שיכול גם להיות מציאות של "יש סיבה". ומאחר שאין סיבה זו לא מציאות מוכרחת, א"כ גם אם נאמר שהאין סיבה הוא הסיבה של כל הסיבות, הרי שעדיין נוכל לשאול מה מכריח את האין סיבה להתקיים. כי גם קיומו של האין סיבה, גם הוא לא מוכרח. ובנוסף על האדם לזכור, כי אם נאמר שסיבת כל הסיבות היא שאין סיבה, אז עדיין יש להסביר כיצד נוצרו כל הסיבות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש לדוגמא את חוקי הפיזיקה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא האין סיבה, אז זה לא ברור כיצד מתוך אין סיבה נוצרו סיבות. כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים. והסיבות הן חלק של סיבה אחרת גדולה עוד יותר, שהיא הסיבה הראשונה שהיא מוכרחת. כך שסיבת כל הסיבות, היא *לא* ה"אין סיבה". כי גם האין סיבה גם הוא לא מוכרח. ויש סיבה אחת גדולה מאוד מאוד וכולי... ועוד נוסיף ונגלה, שסיבת כל הסיבות, היא שורש השכל עצמו. כי סיבת כל הסיבות, היא לא נפרדת והיא לא ישות אחרת שונה משורש השכל של האדם. אלא שורש השכל של האדם, הוא עצמו סיבת כל הסיבות. כי יכולת התפישה העל אנושית של האדם, היא עצמה סיבת כל הסיבות. פירוש: כי סיבת כל הסיבות היא לא ישות כלשהי. אלא שבשכל העל אנושי של האדם, שהוא שורש השכל של האדם, שם השאלה של מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם השאלה הזאת לא קיימת כלל ולא יכולה להתקיים כלל. כי שם אין שום שאלה כלל. משום שהשכל העל אנושי, הוא עצמו סיבת כל הסיבות. ואילו הבין את האדם את שורש השכל של עצמו, הוא ממילא היה מבין גם את הסיבה של כל הסיבות. ובקיצור, סיבת כל הסיבות היא עצמה התפישה העל אנושית. וכאשר האדם יגיע לזה, אז הוא יראה שאכן התפישה העל אנושית, היא עצמה סיבת כל הסיבות. ועוד נוסיף ונאמר, כי הבנת סיבת כל הסיבות, באה רק אחרי שהאדם מגיע למידע שאותו הוא לא יכול להכיל בשכל רגיל אלא רק בשכל על אנושי. שאז מתגלה לאדם השכל העל אנושי, ואז האדם תופש במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לתובנה עמוקה כ"כ, עד שהיא בלתי נתפשת בשום צורה בשכל האנושי, עד אז האדם עוד לא מבין את סיבת כל הסיבות. ורק אחרי שהאדם מגיע לשאלה כ"כ חזקה, עד שאין ביד השכל האנושי להכיל את השאלה עצמה, ורק אחרי שהאדם מקבל שכל חדש שהוא שורש השכל, ושאז השאלה נעלמת מעצמה, רק שם האדם מבין את סיבת כל הסיבות. ועוד נוסיף, כי יש כאלו שנדמה להם שהפתרון לכל השאלות הוא לומר שהמציאות לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל. אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. כי גם אם נניח ונאמר שאין מציאות, עדיין נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה מציאות? ואם לא, אז מדוע אין מציאות? ומה הסיבה שבגללה אין מציאות? וא"כ גם זה עצמו מצריך סיבה אחרת יותר עמוקה. וכמו שה"אין סיבה" הוא לא הסיבה הראשונה, כך גם ה"אין מציאות" גם הוא לא התשובה של כל השאלות. וזה כמובן בלי קשר לזה שבוודאי ש*כן* יש מציאות. כי המציאות קיימת והעולם קיים. וגם אם האדם ממש יתאמץ לומר שהעולם לא קיים, הרי שהעולם ימשיך להיות קיים. ואם העולם לא היה קיים, ממילא לא הייתה שום שאלה כלל. ועצם זה שקיימת מחשבה שאומרת שאולי העולם לא קיים, זה עצמו הוכחה שמשהו קיים. ואם העולם לא היה קיים, לא הייתה מחשבה שיכולה לחשוב שהעולם לא קיים. וא"כ עצם קיומה של השאלה, מוכיח שמשהו קיים. וא"כ יש לשאול מה הסיבה שהוא עצמו קיים וכולי. ובכלל זה נכללים גם כל אלו שאומרים שהעולם הזה הוא רק אשליה / חלום וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהם תרצו את כל השאלות. וכמובן שזו לא התשובה של כל השאלות. כי גם אם נאמר שהעולם הוא חלום, עדיין יש להבין מה הסיבה שלו עצמו. וגם אם נאמר שאין חלום כלל, עדיין יש לשאול מה מכריח את האין חלום הזה להתקיים. כי גם ה"אין" גם הוא לא מוכרח. כי ל"אין" יש הפך. וההפך של ה"אין" הוא ה"יש". ומאחר של"אין" יש הפך, א"כ קיומו של ה"אין" הוא לא מוכרח. וא"כ גם ל"אין" עצמו גם לו יש שורש. כי יש כאלו שנדמה להם של"אין" אין שורש. כי מאחר שהוא "אין", א"כ הוא לא קיים כלל ואין לו שום שורש ושום סיבה. אך גם זו טעות. כי גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מחוייב המציאות. וגם ה"אין" עצמו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר שהוא רק ביטוי שלו. כי גם קיומו של "אין", גם הוא רק אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות. כי כמו שיש "אין" כך גם ישנו ה"יש". ומאחר שקיים הפך ושונה של ה"אין", א"כ גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מוכרח. ויש עומק יותר גדול ממנו. ויש כאן עוד רמת עומק עוד יותר גדולה, והיא שבעצם האדם מחפש את מחוייב המציאות. דהיינו האדם מחפש את הנמצא הראשון, את מהות המציאות, את הדבר האחד והיחיד שהוא חייב להיות מצוי, ושממנו נובעים כל הדברים כולם. דהיינו האדם מחפש את הדבר שהוא מחוייב המציאות. אבל בשכל ניתן להבין, שגם מחוייב המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. משום שגם מחויב המציאות הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שיש מחוייב המציאות, הרי שיש גם אפשרי המציאות. כי כל דבר שהוא רק אפשרי שהוא יהיה קיים ושקיומו הוא לא מוכרח, הוא רק אפשרי המציאות. וכמו שיש מחוייב המציאות, יש גם אפשרי המציאות. וזה בעצם אומר, שגם קיומו של מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שהוא מחוייב המציאות, כך גם הוא היה יכול להיות אפשרי המציאות. ותמיד אפשר לשאול, מפני מה מחוייב המציאות הוא מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. וא"כ גם מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. דהיינו שזה רק אפשרי שהוא יהיה מחוייב, כי הוא היה יכול להיות גם רק אפשרי המציאות. וכל דבר שנאמר עליו שהוא זה מחוייב המציאות, ושהוא השורש של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא מחוייב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה הסיבה של המחוייב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר. וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. דהיינו כל זמן שיש בעולם דבר כלשהו שהוא לא הסיבה הראשונה, הרי שלא ניתן להגדיר את הסיבה הראשונה. כי גם אם נגדיר אותה, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה היא עצמה ולא שאר הסיבות והתוצאות שנובעות ממנה. ז"א צריך גם למצוא סיבה מדוע הסיבה הראשונה היא כפי מה שהיא. וכל סיבה שלא נמצא, גם אם נמצא סיבה כלשהי, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה היא יוצרת את התוצאה ולא להפך. כי נניח שנאמר שדבר כלשהו הוא הסיבה ודבר אחר הוא התוצאה. הרי שיש לשאול, מפני מה ומה הסיבה שבגללה דווקא הדבר הראשון גורר את הדבר השני ולא להפך. כי הרי היה יכול להיות גם הפוך. וצריך למצוא לא רק את הסיבה הראשונה, דהיינו למצוא סיבה שלא ניתן לשאול מה הסיבה שלה, אלא למצוא גם את הסיבה שבגללה הסיבה היא הסיבה של התוצאות שאחריה ולא אחרת. ומי שמתבונן בכל הדברים האלו, נדמה לו שהם עמוקים. והם אכן עמוקים ויש בהם סודות גדולים ועוד רמות עומק שונות שלא נכתבו כאן, ושאותם האדם מגלה רק אחרי שהוא מקבל את השכל האין סופי. אבל כל הדברים האלו עמוקים, רק בשכל אנושי. כי החכם האמיתי שהוא כבר קיבל והשיג את השכל העל אנושי, שהוא שורש השכל של *כל* בני האדם, שהוא נקודת האמת של כל מחשבות בני האדם ושל כל הרעיונות שיש בעולם וכולי, אחרי שהאדם השיג את שורש השכל הזה, אז למרות שכל הדברים האלו נראים כמסובכים, הרי שהם מאוד פשוטים עבור החכם האמיתי שיש לו את השכל הגדול יותר. וכל הדיבורים של החכם האמיתי, שורשם בשורש השכל האין סופי של כל בני האדם. כי החכם האמיתי ברמת המודעות הרגילה שלו, הוא משתמש גם בשכל העל אנושי שלו. כי אצלו אין הבדל בין השכל הרגיל לבין השכל העל אנושי. ובעיניו שניהם רק ביטויים שונים של אותו הדבר. וכאשר החכם האמיתי נותן לאדם עצה כלשהי בכל נושא שהוא, שורש העצה של החכם האמיתי, הוא בשורש השכל העל אנושי של כל בני האדם. כי יש חכמים רבים. ויש מנהיגים רבים. וכל אחד מתיימר לתת עצות שונות ומשונות. אך כל זמן שהאדם לא הגיע לשורש השכל של עצמו, שהוא השורש של כל המציאות ושל סיבת כל הסיבות, הרי שהשכל של האדם הוא עדיין פגום ולא ראוי לתת עצות. והדבר דומה לתינוק קטן שינסה לתת עצות לעצמו. שכמובן שכל זמן שהתינוק והילד הקטן עוד לא פיתח את יכולת החשיבה שלו, הרי שבינתיים גם רמת העצות וההבנה של את המציאות, גם הן מוגבלות. והאדם שעוד לא גילה את שורש השכל האין סופי שהוא סיבת כל הסיבות, הוא עדיין כמו תינוק קטן שמנסה ללמוד ללכת. ובכלל זה כמובן נכללים כל חכמי החכמים שיש בעולם, וכל המנהיגים וכל המורים הרוחניים וכל הפסיכולוגים והפילוסופים וכל חבריהם, שכל זמן שהם לא פיצחו את הבנת סיבת כל הסיבות, הרי שעדיין שכלם פגום, וגם העצות שלהם פגומות, מאחר שהן לא מגיעות משורש השכל, אלא רק מצמצום של השכל, שהוא השכל האנושי, שהוא רק צמצום של שכל אחר גדול יותר. ומי שרוצה ללמוד ללכת וללמוד לרוץ וללמוד להיות אלוף הריצה בעולם, אבל בלי להיפגע במהלך הריצה, עליו למצוא מאמן אישי שילמד אותו לרוץ בצורה נכונה. דהיינו מי שרוצה לצלוח את הים של החיים בשלום, ולגלות את שורש השכל ולהתחיל להנות מהחיים, עליו לחפש מנהיג אמיתי, חכם אמיתי, גדול מאוד במעלה, שהוא כן הבין את סיבת כל הסיבות ושהוא כן מודע ברמת המודעות האישית שלו, לשורש השכל האנושי של כל בני האדם. ועל ידי זה שהאדם מחפש ומוצא חכם אמיתי שכזה, על ידי זה תת המודע של האדם נחשף לשורש של השכל האנושי, בצורה עוצמתית יותר. כי החכם האמיתי, בכל העצות שלו הוא מביא לידי ביטוי את שורש השכל האנושי, בצורה עוצמתית וחזקה, וגם בצורה פשוטה שאותה יוכל האדם להבין. ועל ידי זה שהאדם מעמיק את מחשבתו בעצות ובשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מקרב את עצמו לשורש השכל האנושי, שהוא יכולת התפישה האין סופית, עד שבסופו של דבר על ידי העצות של החכם האמיתי, גם האדם עצמו הופך להיות חכם אמיתי בעצמו, ואז הוא מתחיל את החיים הטובים באמת... ראה גם: * הסוד של האושר - מהו הסוד שאותו *לא* יודעים פסיכולוגים / מורים רוחניים? - 2 חלקים. * הסוד של מהות האושר - מהו הסוד שאותו *לא* יודעים מורי הדרך אל האושר? - 4 חלקים. * הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? - 3 חלקים. * הסוד של ההפכים - מהו הסוד שאחראי ל*כישלון* של *כל* השיטות הרוחניות שיש בעולם?. * הסוד של משחק החיים - מהו הסוד שאותו *לא* יודעים מורים רוחניים? 2 חלקים. * הסוד של כל הסודות - מהו הסוד שאותו *לא* יודעים גם לא חכמי החכמים? - 9 חלקים. * הסוד של חוסר השכל - מהו הסוד שעצר את *כל* חכמי החכמים / מורים רוחניים?. * הסוד מאחורי הסוד / חוק המשיכה / The secret The law of attraction- הסוד של הסוד. * הסוד האמיתי - רשימת כל המאמרים.... הכנס לאתר, ותהנה מעוד מאמרים על טעויות / שגיאות , על האדם ל ... , אימון אישי קואצינג , שינה / חלומות ועוד ... |
ותוסיף חיוביות לקפה שלך ...