אספקלריה
בלב כבד התקנתי את עצמי ושרכתי דרכי אל הפגישה. מזה ימים שרוי אני במלנכוליה,עבודתי בתחום האמנות,כעצמאי,אינה מטיבה עימי בתחום הכלכלי ובעולמי הפנימי. תיראה זה עולה וזה יורד,זה יורד וזה עולה,(אז מי מקדים שלום, זה שעולה, או זה שיורד) אומר אני לעצמי בטון נזוף. בסדר,לא רציתי שהפתיח שלנו יתחיל ככה.אבל היו לך ימים טובים יותר.הרי התחלתה מכלום והסטודיו שלך ידוע בקרב אמנים,מוסדות והקהל הרחב.זוכר אתה את הימים והלילות בהם עמלתה ללא ליאות, בשמחת היצירה והעשייה. את הבאים והולכים.את השיחות על אמנות והלכות עולם. אנשים עם נפש פיוטית בעלת מבט פילוסופית על חייהם,על יצירתם,על הכדור שלנו ועל היקום.מה נוצר,איך נוצר והיכן מקומנו בתוכו.מאין באנו ולאן אנו הולכים. תשמע אתה הגזמתה,אני הולךמפה.לא בא לי להיכנס עוד פעם לתוך כל הפלונטר הזה. כן,שמענו אותך, ומה עם כל הנודניקים הללו שמדקדקים בזוטות הבלי עולם, ועולמם צר מלהכיל את עצמם. את אלו המצהירים שכל עולמם זה אמנותם-אמונתם-ולכל השאר אין מקום.שחייהם כקליפת השום בלעדי הדבר הזה. זה מזכיר לך משהו? את החבר'ס שאמונתם היא מעל לכל.מה עם החמלה לכל הברואים.אזו מן אהבת בורא זו אם ברואיו שנואים על ידי כת זו או אחרת. הא,מה יש לך לומר על זה? טוב,עזוב אותי עכשיו מכל הסיפור הזה.איך נכנסו לזה בכלל? אתה והמלנכוליה שלך. תתעסק עם העניינים שנוגעים לך אישית ותעזוב את הנושא הזה בכלל.גם ככה כל הסיפור הזה מאוד רגיש עכשיו. עזוב,בוא נדבר על כך בפעם אחרת הוא אומר לי.זה לא יאומן מה שאני שומע,כל פעם שאני מדבר איתך ככה,קצת לעומק על דברים מהותיים בחיינו אתה מתחמק לתוך הנישה הזו.די, הפעם אני לא מוותר לך.מאסתי מהלופים האלה שאתה מכניס אותי אליהם. הי,מצטער לא רציתי להוציא אותך משלוותך.גם אני לא מבין איך נכנסנו לתוך זה.אני רק רציתי להיות קשוב לך,להיות אמפתי,לעמוד לצידך לנחם וללטף.להזכירך את הימים הטובים,את בת השחוק על פניך.בקיצור להזכירך את אותם הפעמים שבהם הילכנו כתף אל כתף ומשענת היינו זה לזה. זכור ונצור רגעים אלו קרוב לחיקך,כי בעת צרתך הם ינחמוך.הרי חיינו הם אוסף של שברים,רסיסים שאנו מלקטים לתבנית דמותנו. תישמע אני לא זקוק לניחומים ולליטופים של אתה כזה מוכשר וזה יעבור,אתה יודע זו מן תקופה כזו. תגיד אתה לא בדרך לפגישה? מה זה השאלות האלה?אתה הולך לפגוש אותה!אתה מתרגש? אוף,כמה שאלות.אתה לא מניח לרגע.אמרתי לך כבר שאתה נודניק? כן! אמרתה. וואללה,אזה ממזר אתה.איך שאתה מסובב את הדברים.נו,תמיד הייתה טוב בדברים האלה.אגב,לא עניתה לי על השאלה. אזה חנפן אתה.על איזו שאלה אתה מדבר?סתםםם,עזוב, רק צחקתי איתך. הי,נהדר,חזר לך המצב רוח. אולי אני צריך להתרחק קצת מכל הסיפור הזה.אני צריך קצת חופש.חופש מכל הבלגן הזה.אתה יודע מה?אני צריך חופש ממך.לפעמים אני מרגיש שאתה קצת נודניק.דיבורים,דיבורים,כמה אפשר? יאללה בוא נהיה "רציניים".אז אתה הולך לפגוש אותה או לא? כן,אני בדרך אליה. רוצה לשתף? לא.זה אינטימי מדי. בחייך עברנו כברת דרך לא קצרה ביחד.אתה יודע זה יכול להקל עליך. כן.תודה.אולי אני אספר לך אחר כך. אל תישכח.אני פה בשבילך.יקירי,אתה עוצמת כוחי ומשעני. אני לא אשכח.טוב הלכתי ותשמור על הקשר. אזה קשר?קשר מוט?שמונה?דייגים? אל תתחיל.תכף תוציא את החבלים,קרבינים ושמיניה ויאללה לסנפלינג. הגזמתי אה.אתה יודע אני מתרגש.יש לי פרפרים בבטן והלב דופק.שים את היד.מרגיש? כן,מרגיש.אני רואה שהפגישה הזו ממש חשובה לך.טוב,אני לא אעקב אותך יותר ותשמור על קשר אל תיעלם לי ככה. בטח,הרי אנחנו קשורים לטוב ולרע.אחד בשביל שניים ושניים בשביל אחד.שני המוסקטרים. אני שמח לשמוע אותך מאושש יותר,השנינות שלך הורגת אותי. טוב,בוא נפסיק פה אחרת זה לא יסתיים.נוכל להמשיך את השיחה הזו בזמן אחר-או בפרק נוסף מעלילות אני ו"אני". זהו,אני לבד ובדרך לפגישה. רגלי כבדות והדיאלוג עם עצמי החזיר אותי ל"מציאות".יש את הפגישה שאת תוצאותיה איני יכול לחזות. יאללה צריך להתאפס. זמן רב שוטטתי ברחובות.אפוא אני?אה רחוב הרכבת.אז יש לי עוד קצת זמן.זמן שאוכל לסדר לי את המחשבות.לא רוצה לפגוש אותה מבולבל,נבוך ומהוסס.אני רוצה להיות קוהרנטי ולהוציא את כל מה שיש בליבי ללא כחל וסרק.הרי אנחנו לא זרים זה לזאת.אני חוצה את רחוב עמק רפאים,הצפירה,רות וכל פסיעה מקרבת אותי אליה ואל עצמי. עכשיו אני מרגיש יותר נינוח.שלווה נעימה מתפשטת בכל גופי וצעדי מאוששים. פתאום אני ער להמולת הרחוב ולריחות התבשילים. לחיים השוקקים שבחוץ,ער לחיים המתנהלים מחוץ לעולמי הפנימי. זמן רב שקעתי בו ולדאבוני זנחתי חלק חשוב של מכלול החיים.את העולם שבחוץ. ובתוך כל ההמולה הזו אני שומע קול מוכר הקורא בשמי,יאהו .הי יאהו מה קורה? חבר וותיק עוד מהתקופה שבה היינו סטודנטים צעירים ופראיים. אה'לן ,חיבוק עוטף ואוהב מטלטל אותנו הנה והנה בליווי טפיחות על השכם. לרגע המציאות והדמיון נתערבבו להם בסערת רגשות מטלטלת. הרי לא מזמן נפרדתי לשלום מרעי ויקירי היושב בליבי ובמחשבתי ופה נוכח חבר מציאותי בשר ודם. חבר יקר שזמן רב לא נפגשנו. אז מה קורה לאן אתה הולך? בדרכי לפגוש אותה עונה אני במבוכה. מה, אתם עדיין נפגשים?עדיין מתהוללים ומנהלים שיחות נפש? לא נשברתם מכל ההמולה שהיתה מסביב היא בטח עוד אוספת את הרסיסים. ואתה,מה איתך?אוסף את רסיסי החיים ומעצב את תבנית דמותך כפי שאתה נוהג לומר. תיכף אני מוריד לך כאפה עד שאתה רואה כוכבים ומתאפס על עצמך. מה?מקבלים כוכבים על כל השטויות האלה שאני מדבר? אזה כוכבים?על מה אתה מדבר,נפלתה על כל הראש? נו,אתה יודע הכוכבים שנותנים ב"קפה". אלוהים ישמור,אתה בטח בבלבלה אחת גדולה.זה הפרפרים הטופפים בכל הגוף מהתרגשות לפגישה איתה. כן,כנראה שזו הסיבה ואולי כדאי לי לפגוש אותה בהזדמנות אחרת. אז ספר מה מתפתח. כן,אולי בפרק הבא. פרק 2 יאללה ביי להיתראות |