0
קבלת שבת
לא שם לא פה
יום כן יום לא
פרופיל
פוסטים פופולאריים
-
עכשיו הכל בסדר
11/6/10 | 1274 צפיות
-
כואב להיות זר
4/10/08 | 1079 צפיות
-
אגיד שלום על ישראל, כי היא איננה
1/6/12 | 1067 צפיות
-
איש אדיב עם סקסופון רוצה בטובתי
2/3/10 | 1282 צפיות
-
פוסט דוסטוייבסקי
14/6/07 | 681 צפיות
-
קבלת שבת
7/5/10 | 940 צפיות
פוסטים אחרונים
- תיק גב 29/11/14
- לא ביקור חטוף 20/5/13
- זה שוב הדיבורים על ברטולד ברכט וחיים הכט 9/5/13
- Don't be scared 20/4/13
- שום טעות את לא מוחקת 10/4/13
- like the solar system 25/1/13
תגובות אחרונות
-
story
בתגובה על Musee de l'Erotisme, Paris 2007 - 2
-
סוקייאקי
בתגובה על תיק גב
-
מגדלאור1
בתגובה על אנשים אומרים שזה נדמה כי
-
נערת ליווי
בתגובה על זה שוב הדיבורים על ברטולד ברכט וחיים הכט
-
--()--
בתגובה על Duck and cover
-
ShaniPapir
בתגובה על Don't be scared
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה.
גלי
זה טוב מאד.
תודה.
( בתיה עוד חיה ?)
ובכל זאת
דומה שכיוונת לעצבות
מי שאוכלת לבד קרעפלך בשעה 5 ,סוף יוום
ולוקחת דיל לשניים
והיא לבדה
מילים שבחרת מכוונים אותנו לחשוב כך
עיני ילדה מראות על חיים שלמים ומלאים :)
לגבי יצירה וכאב, האנשים שאלה שמלבים את היצירה, במקרה הזה האישה המבוגרת, מעוררים אצלנו רחמים ועצב. אבל לפעמים זה יותר המטענים שאנחנו מביאים לסיטואציה מאשר הסיטואציה האובייקטיבית. אישה מבוגרת שאוכלת קרפעלך לא בהכרח מרגישה עצובה כמו מי שמסתכל עליה מהצד ומספר לעצמו סיפור, נאמן יותר או פחות למציאות. במובן מסויים כמעט עולה השאלה למי יש זכות לקבוע בשבילה שזאת סיטואציה עצובה. אנשים עם מוגבלויות שלא תלויות בהם, מבוגרים, נכים, מוגבלים נפשית, לא מרגישים עצובים כל הזמן. הם פשוט כאלה והם חיים עם זה ככה.
אני מעריך יותר אנשים שכותבים כמו שהם מדברים ולא כאלה שיושבים לכתוב ואז הם משתמשים בלשון אחרת לגמרי, בשפה גבוהה יותר או נמוכה יותר. גרוסמן כותב כמו שהוא מדבר. וכששומעים אותו מדבר, הוא ממיס אותך בהבעה שבעל פה. בדיוק כמו שהוא עושה את זה בכתב.
תודה על התגובות והכוכבים, לכולםזה מקסים ובו זמנית מעלה בי מחשבות...
כמו הקשר הזה שבין יצירה וכאב
ושהלוואי והיה קל יותר ליצור דווקא מתוך הטמטום שבאושר.
זה מזכיר לי שאיזו זקנה חביבה (אריסטוקרטית אבל כזו שעדיין נוסעת באוטובוסים)
פנתה אליי באוטובוס, מתעניינת במה שקראתי באותו רגע,
ואז כשהראיתי לה אמרה שהיא פחות מתחברת לגרוסמן
ושאני חייבת לקרוא את האחרונים של מאיר שלו.
וכיוון שאני עכשיו בשוונג של גרוסמן פתאום זה הסתדר לי.
דויד גרוסמן הוא אליל מבחינתי בכל מה שקשור לכתיבה,
אבל אצלו באמת יש כל הזמן את הצל העצוב הזה...
ונחזור אליך, מר סאליבן:
מקסים.
אין ספק שיש לך בטן רכה.
נ ו ג ה !!!!
מירה
מסכימה
אחד הכואבים
נוסטלגיה בטעם קרעפלך.
כואב....
כתוב נפלא
תיקון- אל תוך מניפה, כמובן.
הציור שציירת מהדהד בי וחזרתי .
רציתי להוסיף שזו דוגמה נהדרת איך מקפלים ריאליזם
אל מניפה פתוחה.
הרגת אותי. זה כל כך טוב המינימיליזם הזה.
טרגדיה בהתגלמותה בכמה שורות.
נפלא.