הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1011 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 659 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 888 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1078 צפיות
בואו נגיד ש...
~ ~ ~
בואו נגיד ש... אתם בתקופה מורכבת, הרבה התלבטויות. כן, אפשר לומר- בתקופה קשה. אבל מה, זה בינכם לבין עצמיכם. זה לא פשוט להסתיר ולהמשיך כרגיל, אנשים שמים לב, הם שואלים בכנות "הכל בסדר?" עם מבט דאוג. ואלו האנשים האיכפתיים, הטובים, אך לא הקרובים ביותר. יכול להיות שכנים ותיקים, או קולגות, אפילו חברים מהקפה.
אפשר להשיב "כן, כרגיל, רק עומס" ולנסות להעמיד פנים טוב יותר. ויש את החברים והמשפחה, הם כבר לא תמימים, שמעו שברי סיפורים בעבר, קלטו אנחות ייאוש. איתם צריך להיות יצירתיים יותר, הם לא ישבעו ממשפט סתום.
ואפשר גם לשתף.
נקח דוגמא: אתם רוצים לשנות את מקום העבודה. זה מתבשל כבר תקופה ארוכה, עליות מורדות וכו'. החלטתם לשתף את המעגל הקרוב ביותר, איזו הקלה. זה בחוץ. עכשיו כשהם שואלים מה נשמע אפשר כבר לקטר במרץ, גם רטרואקטיבית. זה כל כך נוח שאנשים קרובים יודעים, מציעים עזרה, תמיכה, ערוץ פתוח, עצות מנסיונם.
בעקבות זאת, החלטתם לשתף את המעגל השני ועכשיו גם הם שואלים מידי פעם "נו, מה חדש? (???)" גם להם יש עצות, רעיונות ולפעמים גם קצת ביקורת קלה ובלתי מורגשת כמעט, עליכם ועל ההתלבטויות האינסופיות שלכם, השיחות שחוזרות על עצמן, הטענות וחוסר המעשיות.
עכשיו, גם הקרובים וגם הקרובים פחות, מתעניינים. הם רוצים לדעת מה קורה,להיות בתמונה, לעזור. הם לא מבינים למה אין התפתחויות ומנסים לחקור את העניין. הם הפכו להיות עול, חזית נוספת של התמודדות. ולא נוח להם שם. וגם לכם זה כבר מיותר לגמרי.
הרי בכל שיחה בין שני חברים האחד מספר על עצמו ואז ישנה שתיקה קלה שבה השני מגיב ולאחר מכן מוסיף לספר על ענייניו שלו. וכיוון שאין חדש באמת, זה מביך, צריך לעמוד בציפיות, ופתאום אתם בכלל מתחרטים ששיתפתכם. בשביל מה זה היה נחוץ? אתם עדיין באותו מקום עבודה, ועכשיו גם אם קשה ואתם חייבים לפרוק, כי התרגלתם שיש לכם מקורות תמיכה, אתם תשמעו: "כבר אמרת שאת רוצה לעזוב, לא?" כן, אמרתי. אז לשתף או לא ? מפתחת מחשבה שעלתה לי באחת התגובות כאן: מה אם מתכתחילה מטרת השיתוף היתה לפרוץ את חומת הלופ בראש, כלומר אנשים יודעים- משמע הענן המעורפל הפך למחשבה ברורה שהפכה למילים שנאמרו לאדם אחר. מכאן שכבר אין יותר את הפריבילגיה להדחיק, וגם אם יהיה נסיון כזה (מתוך הרגל) יהיו מי שיזכירו והם יזכירו. בשלב ב' זה הופך לנושא הפותח את שיחות הטלפון/מיילים/פגישות עם דחף עז לדעת שהעצות שנתנו, אכן יצאו אל הפועל (לדוג': "פנית למאמן/הומאופט/מתקשר/פסיכולוג שנתתי לך את הטלפון לפני שבוע?...למה לא? כדאי לך, לי הוא פשוט שינה את החיים" ......). גם תגובה שהעניין בהקפאה, שאני כרגע על הגדר ואפשר לחזור ולדבר על נושאים אחרים מתקבלים ב "אין בעיה, חשבתי שלך זה מציק!" בקיצור- אי אפשר לצאת מזה. ותארו לכם שבעוד חודש חודשיים זה יעלה אצלי שוב!... |
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זהו, שקשה מאוד לדעת...ונתת לי רעיון לפוסט נוסף (:
ועוד שאלה, מה זה עיצות מהלב נטולות אינטרס? הרי גם אם חבר מייעץ לך, באופן נטול אינטרס מובהק, הרי מתחת לשכבה הראשונה הוא מעט יתאכזב אם לא תלך לפי דבריו, הרי הוא השקיע בך זמן, מחשבה, מאמץ. אפילו אם זה לא במודע, בפעם הבאה הוא יחשוב פעמיים אם לשבת איתך באותו אופן , שהרי "בסוף אתה בין כה וכה עושה מה שאתה רוצה" במתכונת הפולנית (:
אני כבר לא מדברת על עיצות מקצועיות מקולגה, זה כבר סיפור אחר...כי תמיד מתחבאים שם אגו ותחרותיות.
ולגבי הרעיון לפוסט, אז מעסיק אותי מאוד עניין העזרה באופן כללי, על כל ההיבטים. המשך יבוא...
לו רק ידענו למי ממכרינו יש עיצות קונסטרוקטיביות, נטולות אינטרס?
אם אני משתף עמית למקצוע בעניין שהוא לא אישי שלי- אלא עניין מקצועי או אחר, אז אוכל להתיחס לעיצותיו במשהו אובייקטיבי
אבל אם זה משהו אישי- איך אוכל לדעת אם עיצתו\עיצתה באים מן הלב ?
איך? איך אדע?
לא יודעת, תראי...את מתלבטת , את מחליטה, את מתחרטת, את מחליטה מחדש וכו' ואף אחד לא יגיד לך אח"כ "אמרתי לך.." או "למה לא התקשרת ל...שנתתי לך את הטלפון" יש לזה גם יתרונות. מצד שני, כשאנחנו בפנים, לא תמיד אנחנו רואים את כל התמונה.
אני בבעיה לא אוהבת לשתף
בריא? לא! אבל עובדת על זה
אנחנו ורק אנחנו יודעים מה הכי טוב לנו.
וגם אנחנו ורק אנחנו, יכולים באמת להחליט עבור עצמנו, ולא אף אחד אחר...
תודה לומפו על תגובתך, אני לגמרי מסכימה
מורכב הענין הזה של שיתוף.
אני בעד לשתף - כי זה עושה סדר בראש,
כי חשוב לשמוע דעתם של אחרים,
כי עצה טובה מסביבתנו יכולה להיות שווה זהב.
אבל בשורה התחתונה, לעת ערב,
אנחנו ורק אנחנו יודעים מה הכי טוב לנו.
בשורה התחתונה - גם אם דעתנו מנוגדת לכל העצות שקיבלנו,
אני מאמין שאנחנו צריכים להשמע לקולנו הפנימי ולפעול לפיו.
זה לפחות מה שאני עושה.
תודה על ביקורך ותגובתך,
לבחור באופטימיות זה חשוב ונכון
שרון
נחמד מה שכתבת.
אני מצליח להשרות אוירה מאוד אופטימית על הסביבה הקרובה אלי.
אני בוחר באופטימיות. חושב חיובי ומנסה לזמן לעצמי דברים טובים.
(((((: זה נכון
(ואגב, אין כמו אבוקדו)
***************************
שנעבור למתכונים?
נזכרתי בבדיחה, משום מה וסליחה על הרפיון האסוציטיבי...
שגבר הוא כמו אבוקדו: לא בשל, לא בשל, לא בשל, רקוב. (:
לא אם הגבר הוא מסוג אס.
נזכרתי בבדיחה, משום מה וסליחה על הרפיון האסוציטיבי...
שגבר הוא כמו אבוקדו: לא בשל, לא בשל, לא בשל, רקוב. (:
ולעניינינו, כן, מסכימה איתך, הפתרון נמצא אצלנו וגם ידוע לנו לרוב, אבל נוטה להתכסות בכל מיני שכבות רגשיות ואחרות כמו פחדים, עצלות, חוסר אמון וכו'
לא יודע מה להגיד שרון,
הכנסת אותי לדילמה.
אני הולך להתייעץ עם כמה חברים טובים,
אח"כ אחזור עם תובנות.
(אל תדאגי, לא אתקרצץ)
אבל ברצינות אני נוטה לחשוב כי הפתרון הטוב ביותר,
נמצא הכי הכי אצלנו.
יש לתת לדברים להבשיל (כפי שכבר נאמר) ולקרות.
בני
נכון גרטהל'ה, מתי כבר תהיה תוכנה שתעזור בהחלטות? (מכניסים את כל הנתונים ויוצאת ההחלטה האופטימלית!)
תודה שטותשנ, צרת רבים - הכי נחמת חכמים
מסתבר שגם אנשים קרובים (שלא לומר- בעיקר) יכולים לההפך לקרציות קטנות מבלי ששמנו לב....
עכשיו חשבתי על משהו נוסף:
לפעמים השיתוף המוגזם הזה נועד לתת למחשבות וההתלבטויות תוקף וממשות. עכשיו כשכך וכך אנשים יודעים, זה כבר פחות משהו מעורפל שיכול להתפוגג (או לפחות כך רציתי להאמין...), כלומר השיתוף כקביים(: לקראת החלטה.
ואתה יודע מה, לא. לא הכל בסדר! (:
אני בעד לשתף עם אלה שאת סומכת
עליהם ודעתם נחשבת בעינייך,
ובכלל ההתלבטות היא הקושי כי ברגע שהחלטנו
נפתרה ה'בעיה',,,,,
גרטה*
תמיד לשתף.......(חוץ מקרציות) שיידעו מה מטרותייך ומה את רוצה
כך יוכלו לסייע ולהפנות הזדמנויות לכיוון שלך.
:))
התנהלות דיסקרטית ושמירה על "מידע" בדרך כלל לא מועילה
הכל בסדר, שרוניני? ;-)
לשתף, כן. אבל באמת את המעגל הקרוב, לפחות בתור התחלה.
כי עודף כוונות טובות ממעגלים רחוקים יותר יכול רק להכביד.
וגם את מותק, בלי קשר לכלום (:
בואי נגיד ש(הפעם אני מגיבה ככה, כי ככה) את מותק.
- - -
ונזכרתי במשהו דומה (אם כי אולי יותר כועס) שכתבתי פעם
בעניין דומה ממש.
(אחפש לך אותו)
תודה ונעים שבאת לבקר כאן...
כל מילה בסלע (:
את צודקת רונה, רק שלפעמים כשהדלת כבר נפתחת, זה מפתה לשתף..
את יודעת, גם כשמשתפים אותי בהתלבטות חשובה, אני מנסה (ולא תמיד מצליחה...) לבדוק שאני חושבת על האדם עצמו ומה שמתאים לו, ולא על מה אני הייתי עושה במקומו- שזה לפעמים שונה לגמרי. זה טריקי העניין הזה, מה להגיד עבור מי, מתי לשתוק, מתי רק לחזק. יש מי שרוצה תמיכה לעמדתו, יש מי שרוצה שיכנוע לצעד חדש...
כמובן שברוב המקרים אנשים משתפים רק כדי לקבל זמן והקשבה ויודעים בתוכם את התשובה הנכונה עבורם.
לשתף רק את אלה שאת מעריכה את עצתם ,את זוית הראייה שלהם, את ההקשבה שלהם,את נטולי השיפוט..
ואותנו כמובן(:
איזה יופי אופיר, תודה על תשובתך המחכימה..
הלוואי והייתי יכולה באמת באמת, ולא רק בתאוריה, להתחבר למשפט הטאו
"אל תיאבק כדי להצליח - המתן לרגע הנכון" שהוא כל כך מרגיע ומשרה בטחון, שאכן יש רגע נכון לכל צעד
ואין את האפשרות המתסכלת של החרטה או הפספוס.
מקנאה בך על תפיסותייך השלמות והיכולת ליישמן.
יש מקרים שאני מתקשה לעשות שינוי
למרות רצוני
בדרך כלל אני מודע להשלכות ולא בוחר
ובאופן מודע, כרגע, לא מתאים לי להתמודד
יש רגע נכון לכל דבר
אני משתף
רק את האנשים שקרובים אלי באמת
אלו שמכירים אותי ומכילים אותי כפי שאני
אנשים אלו תמיד יכולים לגלות לי אפשרויות חדשות
ואף דברי ביקורת מתקבלים בברכה :-)
מהם לא שומעים משפט כמו
"כבר אמרת .....
כשהרגע מגיע, כשאני מוכן
אני בוחר
"אל תיאבק כדי להצליח - המתן לרגע הנכון"
מתוך ספר הטאו
אהבתי את הפוסט
תודה
שבת שלום
אופיר