כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלי ניקוד

    פעם חשבתי שאפשר לפתור כך:
    כמו אנשים שמתאספים בחצות בתחנה
    לאוטובוס אחרון שלא יבוא,
    בתחילה מעטים, אחר כך עוד ועוד.
    זו היתה הזדמנות להיות קרובים זה לזה
    ולשנות הכל ולהתחיל יחדיו עולם חדש.

    אך הם מתפזרים.
    (שעת החסד עברה ולא תשוב)
    כל אחד ילך לדרכו
    כל אחד יהיה שוב אבן דומינו
    עם צד אחד פתוח
    למצוא לו תואם חדש
    במשחקים שאין להם סוף.

    (יהודה עמיחי)

    ארכיון

    מהומה רבה על לא דבר

    130 תגובות   יום שבת, 8/5/10, 03:29
       

     

    בפוסט האחרון

    כתבתי על קבלה עצמית

    על האהבה ממני אלי,

    על המשמעות שלה, על הדיסוננס ועל הקושי

    אהבה כזו אכן מביאה אומץ,

    אומץ להתמודד עם עצמי

    הקבלה הזו, לא בהכרח מפרקת פחדים...

    מבינה שהם כנראה תמיד יישארו שם, אצלי

    ושהקבלה, לעולם אינה מוחלטת וטוטאלית

    חוויתי, את ההפתעה כשהפחדים "הרימו את הראש"

    והפתעה גדולה יותר,

    כשהוציאו ממני משהו שחשבתי שכבר איננו...

    חייבתי עצמי למילים שהבאתי

    למדתי אותי,

    את העוצמה, את היכולות, את החולשות

    בפרספקטיבה של ישיבה על הגדר...

    חשבתי שנמנעת,

    שפוחדת משברון לב

    שמקימה גדר, כדי לא להיפגע

    חשבתי... 

    ועכשיו,

    כותבת על היכולת

    כותבת את האהבה

    ממני החוצה  

    ... 

    העולם הזה אכן מופלא

    יש לו חוקים משלו

    יש בו סדר והגיון

    ובתוך כל הניואנסים והשונות,

    יש הרבה דמיון 

    הפחד

    למשל 

    הוא נמצא שם אצל כולנו,

    מימינו הראשונים, מתוך ההתניות, חינוך, דברים שראינו, דברים שלא ראינו, חוויות, טראומות, חסכים...

    ונשאר שם כשלא זיהינו והבנו אותו,  

    כשלא היה מי שיעזור לנו לנטרל אותו, כשלא השכלנו להתמודד איתו,

    הוא הפך להיות חלק מאישיותנו, מהתבניות ומדפוסי ההתנהגות, נוגע כמעט בכל תחום ולוחץ על כפתורי ההפעלה.

    במהות שלו,

    הפחד מתעתע,

    כי לרגע נדמה לנו שאולי הוא שומר

    עלינו.

    מתעתע, כי הוא לא קשור לעניין עצמו,

    הוא עסוק בתוצאה... 

    אנחנו פועלים מתוך מחשבה על מה תהיינה ההשלכות של המעשים שלנו;

    מה יהיה אם יכעסו עלינו, איך נתמודד עם הכעס, ואם לא יאהבו את הרעיון שהבאנו, אם לא יאהבו אותנו (!), אם ניכשל, אם לא נספק... ולא מתוך המעשה עצמו, לא בהליכה בדרך... 

    אנחנו מחשבים תוצאות של ההתנהלות שלנו מול הדבר הזה שאנחנו מאוד רוצים, ופחות עסוקים בדבר עצמו.

    הפחד מהתוצאות משנה אותנו, משתק אותנו, מפעיל אותנו באופן שונה מטבענו הרגיל,

    כשבעצם, הפחדים האלה, הם שלנו, בראש, בבטן, ואינם רלוונטיים למעשה, לאדם או לסיטואציה, אלא רק אלינו,

    אלינו ולתרחיש שאולי במקרה הגרוע מכל, יתקיים... 

    (אף אחד מאיתנו לא מצייר לעצמו סצנריו של הצלחות ואהבות, ונבהל מהמקום הזה)

     

    עם אוסף הפחדים, אנחנו כופים את הרצון על הסיטואציה,

    מנסים לנווט מתוך הרצון שלנו, הפנטזיה, בשילוב קטלני עם דפוסים, אגו וכבוד במימדים מפלצתיים (שנדמה לנו שהם מצומקים), ומערכת אמונות שיפוטיות לגבי עצמנו,

    ושוכחים להיות אובייקטיביים לגבי העניין עצמו.

    בתרבות הסיפוקים המידיים,

    הכל צריך לקרות מהר ובדרך שלנו, עם אותם ההרגלים המוכרים, מתוך מצוקות רגעיות או מתמשכות, עם הצורך בריגושים מהירים ומשתנים, מרוכזים בעצמנו, אבל זקוקים לחיזוקים מבחוץ ואישורים לערך, שאנחנו לא מצליחים למלא בעצמנו.

    משהו משתנה בתפיסה של המציאות או ביכולת להבין שמולנו עומד מישהו אחר (בדרך כלל מישהו ולא משהו), עם עולם משלו, רצונות והתנהגויות אחרים..

    ובאמצעות שכנוע עצמי, שאין דבר העומד בפני הרצון, שאנחנו יכולים כל מה שרק נרצה, שאנחנו יכולים לגרום לדברים לקרות, שאנחנו בשליטה -

    מוצאים עצמנו במציאות מדומה ומפספסים איזו אמת,

    מתעוררים לפתע עם מציאות אחרת, קשה, מבהילה, מאכזבת, כואבת... 

    שואלים עצמנו איך לא ראינו, איך לא הבנו, איך לא הרגשנו... כשבעצם ידענו מהתחלה, ובחרנו לדחוק את הידיעה הזו ל...אנשהו 

    והפחד,

    מקבע את הציפייה לנורא מכל,

    בחוסר סבלנות מכוון את מעשינו להגשמת הציפייה

    ובאופן פרדוקסלי מעוות את החוויה האמיתית, מלכלך מהות ואמת, מונע מאיתנו את הדרך, ומקבע את הדפוס של הפחד, שמתקיים,

    מדכא כל אמונה עצמית ומשאיר בחוסר בטחון תמידי,

    עד ש...

    מוצא לו ביטוי אחר,

    בצורת ייאוש והימנעות..

    בשני המקרים,

    ההפסד הוא בחוויה, בנוכחות,  

    פחד מתקיים שם ממילא

    ואנחנו,

    יכולים לשים את כל הביצים בסל אחד

    לפזר אותן

    להיות טוטאליים

    לא להיות

    לעשות

    לא לעשות

    להחליט,

    לא להחליט

    להחליט כך ולא אחרת

    להמנע

    לזרום

    להיות מודעים

    לא לראות דבר

    לחיות על הקצה

    להתנסות

    לתחום גבולות

    להתפשר

    להתמסר

    להתבצר 

    הכל בסדר...

    חוץ מ-

    כשהבחירה משרתת את הפחד

    אין טוב או רע,

    נכון או לא נכון..

    יש –

    מאיזה מקום ובאיזה אופן...

     

    וב"חיפוש אחר המופלא" כתב אוספנסקי כי "אדם חייב לזכור את עצמו—זו הראשית והאחרית של כל העניין, מפני שכאשר יש לו את זה, יש לו את הכול."  

    החוכמה הגדולה היא,

    להיות..

    אני

    אתה

    עצמנו

    לראות את השוני

    (לקבל אותו - זה כבר עניין של צרכים ורצונות דומים בתזמון מושלם)

    וכשהדברים נכונים ומתאימים,

    הם קורים מעצמם

    גם אם זה לא הדבר המושלם עליו חלמנו...

    (אולי זה המושלם שאנחנו כבר לא מצליחים לראות,

    כי אנחנו מפקפקים בטוב מטבענו,

    עסוקים בלחפש את הפגמים,

    כי שכחנו פשטות מהי

    כי אנחנו ממהרים לרצות את הפחד)

    הם קורים מעצמם

    וזה ברור באותו הרגע

    יודעים

    בלי מאמץ, בלי משחקים, בלי התניות ובלי חוקים  

    אפשר לקפוץ לבריכה ריקה ממים

    לשבור רגל, או שתיים

    אפשר לקפוץ למים עם חליפת צלילה אטומה

    אבל זו לא אותה התחושה

    אפשר גם להירטב מחוץ למים

    ולדמות את הדבר האמיתי...   

    ואני,

    במשך תקופה ארוכה ישבתי על שפת הבריכה

    או לפחות כך חשבתי -  

    מבינה שיש דיוק

    מתמודדת עם הדבר המפחיד ביותר,

    הפחד שלי מהפחד

    יודעת,

    שלב שפוחד להישבר,

    ושומר

    חוסך מעצמו את הכאב

    אבל גם נמנעת ממנו האהבה

    ואני,

    בוחרת בסיכון ובסיכוי

    עם הידיעה הברורה,

    שלא הפחד,

    אלא רק אהבה - מביאה אהבה

    (גם החוצה ובחזרה) 

    והעולם הזה

    מופלא

    כי בסופו של דבר,

    קורה מה שצריך לקרות

    (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

    אין מקריות

    לדברים יש קצב משלהם

    ואין קיצורי דרך 

    משאירה מרחוק

    מחשבות והיסוסים....  


     


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (130)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/11 13:56:
      הפחד הוא אינסטיקט טוב. הוא שומר על החיים שלנו. אבל לפעמים צריך לעדן אותו ולדעת מתי להתעלם ממנו. כי יש פעמים אחדות שהוא מכוון אותנו למקומות לא טובים.

      למשל באיגרוף יש סיטואציות שהדבר הנכון לעשות הוא ללכת קדימה למרות שמתוך פחד בא לך ללכת אחורה. אבל דברים כאלה רוכשים עם הזמן והנסיון.

      בשורה התחתונה הפחד לא בהכרך דבר רע!
        10/10/10 16:22:
      כל אדם בדרכו אל אושרו יעלה גבעות וירד גאיות
        10/10/10 12:33:
      חשיבה אמיתית .
        23/9/10 05:21:
      אם אין אני כאן מי כאן?
        6/9/10 20:32:
      מקסימונת,

      מניסיוני יש לפחד אך ורק מיצורים חסרי שכל אך בעלי בחירה. אנמק את הדברים בפוסט הבא, על הפחד, אותו אקדיש לך :)



        6/9/10 16:58:

      אין טוב או רע, נכון או לא נכון.. יש – מאיזה מקום ובאיזה אופן...

      יפה, אימצתי.

        29/8/10 07:48:
      איזה יופי של שיח פנימי
      איזו התמודדות כינה ומרגשת
      ואת שישבת או כך לפחות חשבת על שפת הבריכה
      החלטת להירטב
      אני מאד שמח על כך
      כי הישמרות מהחיים אינם חיים
      ומאידך יתכן שאהבה - היא חיים
      מי אני שאדע
        29/8/10 06:49:

      אומר שלום חנוך...

      אדם קרוב אצל עצמו
      אדם בתוך עצמו הוא גר.

        12/8/10 00:01:

      צטט: sea horse 2010-08-09 10:57:58

      קראתי כי: אנו עסוקים בפחדים קרוב ל 80% מהזמן העומד לרשותינו, בעוד שרק 8% מהם אכן מתממשים...

      מסכים למילים ולרעיון.

      " אלה שאוהבים שפוחדים מהם פוחדים שיאהבו אותם, והם עצמם פוחדים יותר מכולם, שכן בעוד שהאחרים פוחדים רק מהם, הם פוחדים מכולם"

      פרנסואה הקדוש מסאל

      תודה

      .......................................................................

      א.

      כל כך לא מקרי זמן הקריאה והתגובה שלך :-))

       

       

      תודה לך!

       

        9/8/10 10:57:
      קראתי כי: אנו עסוקים בפחדים קרוב ל 80% מהזמן העומד לרשותינו, בעוד שרק 8% מהם אכן מתממשים...

      מסכים למילים ולרעיון.

      " אלה שאוהבים שפוחדים מהם פוחדים שיאהבו אותם, והם עצמם פוחדים יותר מכולם, שכן בעוד שהאחרים פוחדים רק מהם, הם פוחדים מכולם"

      פרנסואה הקדוש מסאל

      תודה
        6/8/10 12:10:
      זה לא קל לעשות אינטרוספקציה,
      אני בהחלט יכול לקנא בך כי עשית זאת נהדר.
        24/7/10 12:24:
      קראתי שלוש פעמים [אמיתי לגמרי] ועדין מנסה להבין את גודל התמונה ששירטטת כאן,-כמו שכתוב בפרופיל: פריקית של מילים,
      בושא הפחדים,,אנחנו חיים איתם יום יום ,לפעמים הם שלנו ולפעמים קשורים באחריותנו לגבי אחרים,
      ילדים, משפחה ,עובדים,או חברים,
      לי אישית קל יותר להתגבר על פחדים אישים מאשר על הפחד של" מה יקרה לבן שלי ב X מצבי סיכון.[אבא פולניה] תודה על החומר למחשבה,
        23/7/10 00:32:
      קראתי, אהבתי, החכמתי.

      תודה.
        5/7/10 21:32:
      היי לימור. אהבתי מה שכתבת . כיכבתי. מה שלומך מה חדש? אשמח לשמוע ממך כאן או בפרטי...
        15/6/10 00:25:

      הכל בסדר...

      חוץ מ-

      כשהבחירה משרתת את הפחד זה ביטול

      אין טוב או רע,

      נכון או לא נכון..

      לימור

      כשהבחירה משרתת את הפחד אז זה לא בחירה ,כי המילה פחד היא הופכת לדחף,

      ודחף לא מעיד על בחירה אלא על הישתלטות הפחד שגורם לי לפעול מיתוך דחף,

      הפחד הוא בתוכנו והוא שותף לאינטואיציה,ושורשו מהשמאל שהוא הגבורה ומימין

      החסד שהוא האהבה והנתינה,והם שני הפכים כמו מים ואש,וכל זמן שלא ניכנס

      כוח מאזן והוא האמצעי שהוא הראש שרק הוא חופשי לבחירה כי הוא מנותק מאמוציה,

      ויותר פעולת הפחד נישרשת בביקורתיות והדרישות שהם מהשמאל מיסוד האש וקירור

      האש על ידי הנתינה והקטנת האני כי האגו שואף ונימשך לגובה כמו האש לשורשה הרוחני

      והמים הם מתפשטים ויורדים לעמקים וזה האנטי לאש והאומנות היא האיזון,

       

       

      כל אדם כותב מהמהות הרוחנית שלו תבדקי ותמצאי ששורש נישמתך מהגבורה,  

        13/6/10 14:16:


      אני מאד אוהב את עצמך

      :)

        13/6/10 07:22:


      אהבתי מאוד, את כותבת נהדר

       

        12/6/10 01:29:

      פוסט שהוא ריקוד

       

        29/5/10 10:52:

      צטט: משטרה 2010-05-28 23:11:37

       

       

        28/5/10 23:11:
      מממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ
        28/5/10 22:43:

       
        27/5/10 22:46:
      השמים הם הגבול , את בחורה יפה, מוכשרת וחכמה  ויש לך את עצמך וחברים טובים מאוד. אל תתני לאף אחד לקלקל לך את זה !!!!
        26/5/10 17:45:


      אולי כי יש מעט אלוהים שמותר ואפשר לפחד לידם?

      אהבתי, חלקים קיבלתי :-)

        26/5/10 02:01:

      פוסט מופלא
        24/5/10 22:24:
      אם לא נבהלים אז הפחד משתעמם והולך למקום אחר שבו מקבלים אותו ברצון
        23/5/10 21:02:

      צטט: לימור א 2010-05-21 21:42:11

      צטט: ymorag 2010-05-20 14:36:58

      הי לך..

      שמח שחזרת ובגדול

      הפחד לאהוב או האהבה לפחוד שניהם באים מאותו המקום..

      והדקויות אותן ציינת הן השינויים לעיתים קטנים ולעיתים מאוד משמעותיים

      אהבתי את הדקויות ואת הזנב המתפתל של המשמעויות

      מאחל לך שמשיכי לאהוב לפחד ולעולם לא לפחד לאהוב!!

      יוסי

       

      חזרתי, כמו תמיד

      רק אני גדלה :-)))

       

      תודה על האיחול הנפלא יוס

      רק מהערכה

      יוס

       

        23/5/10 14:25:

      המממ..

      אז לפחד, אבל לזכור את זה?

        23/5/10 13:53:


      יקירתי,

       

      סגרת את כל הפינות

      כל תהיה ,מלווה בניתוח מעמיק,הסבר ומסקנה

      וגם טפח מעולמך הפנימי

       

      אהבתי מאוד.

       

      ו...את יודעת...אני פרקטית, מתי רואים אותך ?:))

      לא מסתפקת ב"בין המילים".

       

        23/5/10 10:05:

      מרגש ועושה חשק להתחיל לאהוב יותר את הרגע והחיים ...
        23/5/10 00:56:

       

      "כי בסופו של דבר,

      קורה מה שצריך לקרות

      (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

      אין מקריות

      לדברים יש קצב משלהם

      ואין קיצורי דרך  "

       

       

      עכשיו כשאת לא פוחדת,

      אולי תזכרי את הדרך חזרה...

        22/5/10 05:30:

      צטט: לימור א 2010-05-22 00:03:32

      צטט: נודד 2010-05-21 22:31:33

      צטט: לימור א 2010-05-19 02:01:05

       

      תודה דארלינג

      טוב שבאת

      :-)

       

       

      ואתה my dear הולך לקצוות

      פוחד או לא, זה לא הופך אותך טיפש...

      ואתה יודע, אין אמת אחת. יש מתאים או לא מתאים וגם זה משתנה בנקודות זמן

      (מקיאוולי? מצוין :-)))

      אלא ש...למה במלחמה?

      אם אתה כאן, אז שלפחות יהיה בהנאה רבה :-)) 

       

      ההנאה היא לראות שיש אחת כמוך ולקרא אותך הנאה צרופה..

        22/5/10 03:25:

      "אהבה וזוגיות" ופחד מהם היא אחת הגדושות, במיוחד משום שכולם אוהבים לאהוב, ויותר מזה, אוהבים לדבר על זה.פתגמים על אהבה, וציטוטים על אהבה אכזבות מאהבה התסבוכות והתשבחות לאהבה- כולם כלולים. חלק  מהציטוטים  ישמחו את הנפש האהובה שלכם, וחלק יעציבו אותה. רבים מהציטוטים הם פניות נוגעות ללב, בקשות לאהבה ותשבחות לאישה

       פחד...פחד אל תלך לפניי, כי אולי לא אצעד אחריך.
      אל תלך מאחוריי, כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצידי, והיה ידידי וידעתי עוצמה מהי.

       
        22/5/10 00:03:

      צטט: נודד 2010-05-21 22:31:33

      צטט: לימור א 2010-05-19 02:01:05

      צטט: נודד 2010-05-17 19:45:58

      פילוסופיה לשמה. רק קשה לי להגדיר לאיזו אסכולה לשייכה. לו הכל היה כל כך פשוט ומתמטי . והיתה נוסחה כיצד אהבה היתה מביאה אהבה..הייתי נותן את כל אהבתי לאחת שתהיה מוכנה לקבלה..כל התאוריות הללו טרם הוכיחו עצמן. וגם קוהלת כתב את דבריו בעת צער וזקנה או צער על זקנה.ואכן כל הנחלים זורמים לים והים לעולם איננו מלא. הבל הבלים. הכל הבל... אבל את נהדרת וטוב לראותך כותבת.

       

      קהלת הביא פילוסופיה שאומרת שהכל חוזר על עצמו

      ובכל זאת,

      אנחנו לא כאלה חכמים...

      ואני, בין פוסט אחד לשני נהנית מהספק, מהרווח שבין המילים, מניסוי ותעיה (וטעיה גם)...

      והמילים כאן, הן אני בנקודת זמן מסוימת,

      לא כי יש לי תשובה לשאלות קיומיות אוניברסאליות,

      ונקודת הזמן הזו משתנה ומרשה לעצמי את החופש לשנות גם תיאוריות..

      במילים אחרות,

      אני חיה היטב. חיה, ולא עסוקה בפילוסופיה בכל רגע נתון :-)))

       

      תודה דארלינג

      טוב שבאת

      :-)

       

      עצם המחשבה שאת חיה היטב גם אם את מאמינה בה וגם אם את מנסה לשכנע את עצמך שזו אמת לא נשקפת מהפחדים המשתקפים מכתבותיך.הפחד הוא נכס לחכמים. ואני . הטיפש החלטתי ברגע מסויים שהעיקר לא לפחד כלל...כי הפחד מביא אותנו למקומות שאנו מכריחים את עצמנו ולא לאן שאנו רוצים להגיע באמת. היה היה נודד שבמקום מסויים חשב וחשב מדוע הוא נשאר בחיים ולא כל האחרים שהיו סביבו ולא מצא פתרון אלא להאמין בכח עליון שלדעתו לא קיים. וכאפיקורס מושלם החליט-לא לפחד יותר מכלום. וכאן החלה המלחמה על החיים על הצדק ועל החכמה כמו שאמר דקרט -אני חושב משמע שאני קיים.ואולי כדאי לעבור מהפילוסופיה הזו למקיאוואליזם... ועל האהבה שאיננה או קיימת. וכשהמלחמה הזו תסתיים. הטעם בחיים יפוג.

       

      מעולם לא הצהרתי שאני לא פוחדת

      נהפוך הוא

      אני לא מחביאה אותם

      אפילו בפרהסיה בשמי המלא

      אני מכירה אותם,

      לומדת לחיות איתם,

      לומדת לא לתת להם לנהל אותי על בסיס קבוע

       

      ואתה my dear הולך לקצוות

      פוחד או לא, זה לא הופך אותך טיפש...

      ואתה יודע, אין אמת אחת. יש מתאים או לא מתאים וגם זה משתנה בנקודות זמן

      (מקיאוולי? מצוין :-)))

      אלא ש...למה במלחמה?

      אם אתה כאן, אז שלפחות יהיה בהנאה רבה :-)) 

       

        21/5/10 23:50:

      צטט: נסיכת הגאות והשפל 2010-05-21 22:26:16

      נשיפה ארוכה מהבטן החוצה.

      נדהמת מהיכולת שלך לנבור בתוך הפחד

      ולהוציא אותו לאור בעצמה ובכוח משתף.

      כאילו שהחזקת את היד לכל קורא וקוראת,

      לקחת אותם איתך את כל הדרך,

      הראית לנו שאפשר.

       

       

      וואו...

      אפשר, בטח שאפשר

      לפעמים,

      ויותר ויותר

      :-))

       

      http://www.youtube.com/watch?v=_SfaVIVSwxE&feature=PlayList&p=8F705A2226A1D58E&playnext_from=PL&index=34 

       

      זה בשבילך יפה

        21/5/10 22:31:

      צטט: לימור א 2010-05-19 02:01:05

      צטט: נודד 2010-05-17 19:45:58

      פילוסופיה לשמה. רק קשה לי להגדיר לאיזו אסכולה לשייכה. לו הכל היה כל כך פשוט ומתמטי . והיתה נוסחה כיצד אהבה היתה מביאה אהבה..הייתי נותן את כל אהבתי לאחת שתהיה מוכנה לקבלה..כל התאוריות הללו טרם הוכיחו עצמן. וגם קוהלת כתב את דבריו בעת צער וזקנה או צער על זקנה.ואכן כל הנחלים זורמים לים והים לעולם איננו מלא. הבל הבלים. הכל הבל... אבל את נהדרת וטוב לראותך כותבת.

       

      קהלת הביא פילוסופיה שאומרת שהכל חוזר על עצמו

      ובכל זאת,

      אנחנו לא כאלה חכמים...

      ואני, בין פוסט אחד לשני נהנית מהספק, מהרווח שבין המילים, מניסוי ותעיה (וטעיה גם)...

      והמילים כאן, הן אני בנקודת זמן מסוימת,

      לא כי יש לי תשובה לשאלות קיומיות אוניברסאליות,

      ונקודת הזמן הזו משתנה ומרשה לעצמי את החופש לשנות גם תיאוריות..

      במילים אחרות,

      אני חיה היטב. חיה, ולא עסוקה בפילוסופיה בכל רגע נתון :-)))

       

      תודה דארלינג

      טוב שבאת

      :-)

       

      עצם המחשבה שאת חיה היטב גם אם את מאמינה בה וגם אם את מנסה לשכנע את עצמך שזו אמת לא נשקפת מהפחדים המשתקפים מכתבותיך.הפחד הוא נכס לחכמים. ואני . הטיפש החלטתי ברגע מסויים שהעיקר לא לפחד כלל...כי הפחד מביא אותנו למקומות שאנו מכריחים את עצמנו ולא לאן שאנו רוצים להגיע באמת. היה היה נודד שבמקום מסויים חשב וחשב מדוע הוא נשאר בחיים ולא כל האחרים שהיו סביבו ולא מצא פתרון אלא להאמין בכח עליון שלדעתו לא קיים. וכאפיקורס מושלם החליט-לא לפחד יותר מכלום. וכאן החלה המלחמה על החיים על הצדק ועל החכמה כמו שאמר דקרט -אני חושב משמע שאני קיים.ואולי כדאי לעבור מהפילוסופיה הזו למקיאוואליזם... ועל האהבה שאיננה או קיימת. וכשהמלחמה הזו תסתיים. הטעם בחיים יפוג.

      נשיפה ארוכה מהבטן החוצה.

      נדהמת מהיכולת שלך לנבור בתוך הפחד

      ולהוציא אותו לאור בעצמה ובכוח משתף.

      כאילו שהחזקת את היד לכל קורא וקוראת,

      לקחת אותם איתך את כל הדרך,

      הראית לנו שאפשר.

       

        21/5/10 21:42:

      צטט: ערן מ 2010-05-20 23:50:44


      וכמו שאמר ידידינו יודה העתיק

      .There's nothing to fear, but fear itself

       

      ד"ש

      ממני

       

      ונשיקה ממני

        21/5/10 21:42:

      צטט: ymorag 2010-05-20 14:36:58

      הי לך..

      שמח שחזרת ובגדול

      הפחד לאהוב או האהבה לפחוד שניהם באים מאותו המקום..

      והדקויות אותן ציינת הן השינויים לעיתים קטנים ולעיתים מאוד משמעותיים

      אהבתי את הדקויות ואת הזנב המתפתל של המשמעויות

      מאחל לך שמשיכי לאהוב לפחד ולעולם לא לפחד לאהוב!!

      יוסי

       

      חזרתי, כמו תמיד

      רק אני גדלה :-)))

       

      תודה על האיחול הנפלא יוס

        21/5/10 21:40:

      צטט: עובד עצות... 2010-05-20 07:32:59


      שיחקת אותה!!! תפשת את אחד השוורים של החיים, בקרניים....

       

      פחד, ואחותו הממזרה והנסתרת, חרדה, מעצבים לנו חלקים נכבדים מחיינו...

       

      מצד אחד מגינים על חיינו, כך שלא נקפוץ לתהומות (פיסיים), שאין מהם חזרה

       

      מצד שני , לא מאפשרים לנו לקפוץ ולזנק לגבהים רגשיים, כי הפחד לא כל כך מבחין בין מציאות, דמיון או פנטזיה...

       

      מי שמצפה לתרופת פלא...משלה עצמו, בדיוק כמו המדחיק....

       

      הפחד כנראה חלק מחיינו...כמו הגיל, הזמן, הילדים, האהבות, העבודה....

       

      אז אולי אין ברירה אלא לקבל אותו כחלק מאיתנו....ואז הוא יהפוך להיות בנאלי ושחוק, כמו עוד המון דברים בחיינו....

       

      או שהמהדרין יככנסו איתו למיטה...לדואט מרגש וסוחף, שבסופו, יווצרו חיים משותפים...או הפרדת רשויות....(זה מה שקורה בדרך כלל, כשנכנסים למיטה עם משהו חדש...)

       

      יש איזו הקלה בהבנה השחוקה הזו

      היא ידועה, נכון,

      ובכל זאת, היכולת לפרק אותה וליישם (גם אם לא תמיד), נפלאה ומתגמלת..

       

      במילא נכנסים עם הפחד למיטה,

      ההתנהלות איתו מכתיבה את התוצאה...

      (שלא לדבר על הדרך, שבה טמונה ההנאה הגדולה...:-))

       

      תודה!!

       

        20/5/10 23:50:


      וכמו שאמר ידידינו יודה העתיק

      .There's nothing to fear, but fear itself

       

      ד"ש

      ממני

        20/5/10 14:36:

      הי לך..

      שמח שחזרת ובגדול

      הפחד לאהוב או האהבה לפחוד שניהם באים מאותו המקום..

      והדקויות אותן ציינת הן השינויים לעיתים קטנים ולעיתים מאוד משמעותיים

      אהבתי את הדקויות ואת הזנב המתפתל של המשמעויות

      מאחל לך שמשיכי לאהוב לפחד ולעולם לא לפחד לאהוב!!

      יוסי

        20/5/10 07:32:


      שיחקת אותה!!! תפשת את אחד השוורים של החיים, בקרניים....

       

      פחד, ואחותו הממזרה והנסתרת, חרדה, מעצבים לנו חלקים נכבדים מחיינו...

       

      מצד אחד מגינים על חיינו, כך שלא נקפוץ לתהומות (פיסיים), שאין מהם חזרה

       

      מצד שני , לא מאפשרים לנו לקפוץ ולזנק לגבהים רגשיים, כי הפחד לא כל כך מבחין בין מציאות, דמיון או פנטזיה...

       

      מי שמצפה לתרופת פלא...משלה עצמו, בדיוק כמו המדחיק....

       

      הפחד כנראה חלק מחיינו...כמו הגיל, הזמן, הילדים, האהבות, העבודה....

       

      אז אולי אין ברירה אלא לקבל אותו כחלק מאיתנו....ואז הוא יהפוך להיות בנאלי ושחוק, כמו עוד המון דברים בחיינו....

       

      או שהמהדרין יככנסו איתו למיטה...לדואט מרגש וסוחף, שבסופו, יווצרו חיים משותפים...או הפרדת רשויות....(זה מה שקורה בדרך כלל, כשנכנסים למיטה עם משהו חדש...)

        19/5/10 23:21:

      צטט: גל מור 2010-05-19 22:59:09

      אהבתי.

      מזדהה.

      תחושת החופש שבאה עם השחרור הזה שווה המון.

      עם זאת, לא הייתי יכולה להגיע לזה מבלי לעבור את כל מה שעברתי.


       

       

      ברור בובה,

      המשמעות של הדרך שנעשתה עד לנקודה הזו, היא לא בחרטות

      הן לא רלוונטיות

      ויש זמן להתבשל, זמן לעשות, זמן לשנות דעה ואפילו לעשות אחרת...

       

       

        19/5/10 23:15:

      צטט: bon bon 2010-05-19 22:43:37


      אין קיצורי דרך..

      ורוקפור הלהקה הכי הכי שלי...  :)

       

      החדש שלהם שווה ביותר!

        19/5/10 22:59:

      אהבתי.

      מזדהה.

      תחושת החופש שבאה עם השחרור הזה שווה המון.

      עם זאת, לא הייתי יכולה להגיע לזה מבלי לעבור את כל מה שעברתי.


       

        19/5/10 22:43:


      אין קיצורי דרך..

      ורוקפור הלהקה הכי הכי שלי...  :)

        19/5/10 20:39:

      צטט: לומפומפיר 2010-05-19 16:35:51

       

      לימור,

      את כותבת על עצמך,

      אך אינני יכול שלא להשליך על עצמי,

      והתובנה הזו - שמקור הפחד הוא לא העניין עצמו אלא התוצאה -

      מעוררת אותי למחשבה על מקורות הפחדים שלי.

      נראה לי שאני יוצא למסע נפשי קטן ומרתק בעקבות הפוסט שלך :)

       

       

      מותק,

      אני כותבת ממני, על חומרים שאני מכירה היטב אצלי

      על תחושות, מחשבות, תובנות, מעט על המוטיבציה או הנסיבות.

      יש סביבי הרבה אנשים

      והאינטרקציה מולידה תובנות רחבות יותר

      נכון שכל אחד מאיתנו שונה,

      אבל אנחנו עשויים מאותם חומרים

      וכל אחד עסוק בהם במינונים אחרים או בזמנים שונים ובסיטואציות מעולמו.

      ואני לא כותבת תזה לעבודת דוקטוראט בפילוסופיה או פסיכולוגיה

      וגם לא ממש מתיימרת לחוכמה אוניברסאלית

      אבל שמחה ביותר שמעוררת למחשבה :-))

       

      תודה!!!

       

       

        19/5/10 20:27:

      צטט: איציק (-: 2010-05-19 11:02:15

      הפחד מסתיר את הדרך והדרך היא בעצם כל העניין

       

      איציק,

      הוא לא מסתיר אותה, הוא חלק ממנה

      נכון שכשמנהלים בפחד,

      קשה לראות את היופי שלה

      קשה להתרגש

      לחלום

      לצפות

      ליהנות...

      אבל אין דרך שאין בה חלקים מפחידים.

      צריך לא להבהל מהם

      לא לתת להם לסרס

       

      תודה :-))

        19/5/10 16:35:

       

      לימור,

      את כותבת על עצמך,

      אך אינני יכול שלא להשליך על עצמי,

      והתובנה הזו - שמקור הפחד הוא לא העניין עצמו אלא התוצאה -

      מעוררת אותי למחשבה על מקורות הפחדים שלי.

      נראה לי שאני יוצא למסע נפשי קטן ומרתק בעקבות הפוסט שלך :)

       

        19/5/10 11:02:

      הפחד מסתיר את הדרך והדרך היא בעצם כל העניין

        19/5/10 02:07:

      צטט: perach1 2010-05-19 00:14:47


      " אפשר לקפוץ לבריכה ריקה ממים

      לשבור רגל, או שתיים .."

      אין מצב !

      עם הפחד או בלעדיו

      במקרה הנ"ל  אני שוברת את הראש !  או את עצם-הזנב ..

      (:

      תודה על הפוסט המעניין ..

      חג שמח ..

       

      את לא תקפצי לבריכה ריקה :-)))

       

      חג שמח מותק!

        19/5/10 02:07:

      צטט: scil 2010-05-19 00:06:01

       http://www.youtube.com/watch?v=jzy2dgEUOhY

      Take your time and trust in me and you will find infinity

      החלק האחרון של הפוסט היה מרגש..

       

       

       

      תודה על השיר :-)))

       ובכלל,

      תודה על הביקור, המילים והכוונה

       

      חג שמח יקירי

       

        19/5/10 02:01:

      צטט: נודד 2010-05-17 19:45:58

      פילוסופיה לשמה. רק קשה לי להגדיר לאיזו אסכולה לשייכה. לו הכל היה כל כך פשוט ומתמטי . והיתה נוסחה כיצד אהבה היתה מביאה אהבה..הייתי נותן את כל אהבתי לאחת שתהיה מוכנה לקבלה..כל התאוריות הללו טרם הוכיחו עצמן. וגם קוהלת כתב את דבריו בעת צער וזקנה או צער על זקנה.ואכן כל הנחלים זורמים לים והים לעולם איננו מלא. הבל הבלים. הכל הבל... אבל את נהדרת וטוב לראותך כותבת.

       

      קהלת הביא פילוסופיה שאומרת שהכל חוזר על עצמו

      ובכל זאת,

      אנחנו לא כאלה חכמים...

      ואני, בין פוסט אחד לשני נהנית מהספק, מהרווח שבין המילים, מניסוי ותעיה (וטעיה גם)...

      והמילים כאן, הן אני בנקודת זמן מסוימת,

      לא כי יש לי תשובה לשאלות קיומיות אוניברסאליות,

      ונקודת הזמן הזו משתנה ומרשה לעצמי את החופש לשנות גם תיאוריות..

      במילים אחרות,

      אני חיה היטב. חיה, ולא עסוקה בפילוסופיה בכל רגע נתון :-)))

       

      תודה דארלינג

      טוב שבאת

      :-)

        19/5/10 01:40:

      צטט: אנאי 2010-05-17 07:29:51


      אחות ליבי

      כאילו יש שתי דרכים

      אחת היא דרך הפחד שמפעיל מעגל פעולה כמו לופ של מאמץ, הסתרה, אגו נמוך דריכות...

      ויש דרך של אהבה שמניעה תנועה הרמונית, בקלות, בשמחה פנימית, בבחירה בטוב , בביטחה בטוב הקיים ותנינה אינסופית שמרחיבה את השלם ומייצרת אחדות.

       

      אוהבת לקרוא אותך

      כל כך

       

       

      יקירתי

      אני אוהבת במיוחד כשאת מבקרת :-))

       

      יש עוד כל מיני אפשרויות באמצע, גוונים, מינונים, רבדים, זמן...

      ואין אמת אחת, או אפשרות אחת

      החוכמה היא להיות כמה שיותר נאמנה לרצונות ולצרכים שלך, מבלי לדרוך על איש.

       

      חג שמח ונשיקות

       

        19/5/10 01:17:

      צטט: Natalie Sade 2010-05-16 22:57:11

      שביר .... כמה שהוא שביר ....

       

      לפעמים יותר ולפעמים פחות...

       

      בהירות

      כנות

      ואמונה

      :-))

        19/5/10 01:13:

      צטט: א-ל-י 2010-05-16 19:57:34


      את כמו הבמאי טראנס מאליק שעושה סרט פעם ב10 שנים אבל כל סרט נחרט בזכרון לעד.

      ככה הפוסטים שלך.

       

      חיה רעה את:-))

       

      טוב,

      אז תיכף מביאה עוד אחד :-)))

       

      (חיה טובה...)

      תודה מותק

        19/5/10 01:12:

      צטט: תומאס.ל 2010-05-15 21:36:59

      נכון

       

      תומאס!

      ה"נכון" שלך, שווה...

       

        19/5/10 00:14:

      " אפשר לקפוץ לבריכה ריקה ממים

      לשבור רגל, או שתיים .."

      אין מצב !

      עם הפחד או בלעדיו

      במקרה הנ"ל  אני שוברת את הראש !  או את עצם-הזנב ..

      (:

      תודה על הפוסט המעניין ..

      חג שמח ..

        19/5/10 00:06:

       http://www.youtube.com/watch?v=jzy2dgEUOhY

      Take your time and trust in me and you will find infinity

      החלק האחרון של הפוסט היה מרגש..

       

       

        17/5/10 19:45:
      פילוסופיה לשמה. רק קשה לי להגדיר לאיזו אסכולה לשייכה. לו הכל היה כל כך פשוט ומתמטי . והיתה נוסחה כיצד אהבה היתה מביאה אהבה..הייתי נותן את כל אהבתי לאחת שתהיה מוכנה לקבלה..כל התאוריות הללו טרם הוכיחו עצמן. וגם קוהלת כתב את דבריו בעת צער וזקנה או צער על זקנה.ואכן כל הנחלים זורמים לים והים לעולם איננו מלא. הבל הבלים. הכל הבל... אבל את נהדרת וטוב לראותך כותבת.
        17/5/10 07:29:


      אחות ליבי

      כאילו יש שתי דרכים

      אחת היא דרך הפחד שמפעיל מעגל פעולה כמו לופ של מאמץ, הסתרה, אגו נמוך דריכות...

      ויש דרך של אהבה שמניעה תנועה הרמונית, בקלות, בשמחה פנימית, בבחירה בטוב , בביטחה בטוב הקיים ותנינה אינסופית שמרחיבה את השלם ומייצרת אחדות.

       

      אוהבת לקרוא אותך

      כל כך

       

        16/5/10 22:57:
      שביר .... כמה שהוא שביר ....
        16/5/10 19:57:


      את כמו הבמאי טראנס מאליק שעושה סרט פעם ב10 שנים אבל כל סרט נחרט בזכרון לעד.

      ככה הפוסטים שלך.

       

      חיה רעה את:-))

        16/5/10 15:36:

      צטט: לימור א 2010-05-15 17:46:13

      צטט: רון דון 2010-05-09 14:24:52

      והעולם הזה

      מופלא

      כי בסופו של דבר,

      קורה מה שצריך לקרות

      (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

      אין מקריות

      לדברים יש קצב משלהם

      ואין קיצורי דרך 

       

      נשמעת בפוסט הזה 

      כמו "קוהלת":))

       

      "סוף דבר הכל נשמע ..."

      "כי זה כל האדם .."

      ו"עת לכל דבר תחת השמש.."

       

      ברם.. אולם.. אבל...

      (זה אצלי תמיד בא ..חחח.:))

       

      פחד מוביל ל"דחף"

      ו"אשרי אדם מפחד תמיד .."

      ומתוך כך נוצר ה"דחף"

      הנקרא אומץ...

      שכל מטרתו להתגבר על הפחד ..

      אז בסה"כ זה לא כל כך רע ..

      זה אפילו טבעי ...

      והתוצאה לפעמים היא

      שזה מחיש את הקץ...

      ובנימה אופטימית זו 

      אפשר כבר לשיר ...

      והעיקר והעיקר ..

      לא לפחד לא לפחד כלל:))

      ואולי אז זוכים לקיצורי דרך...

      אשר בדיעבד ניתן לקרוא להם

      "בעיתם"...:))

       

      פוסט מעורר מחשבה..

       

      נגעת בדיוק בנקודה

      אלא, שלא אצל כולם

      הפחד מביא לאומץ

      לא באופן אוטומטי

      (והרי בלי פחד, לא היה צורך באומץ, נכון?)

       

      פחדים יהיו שם תמיד,

      הם לא כולם ולא בכל סיטואציה "רעים"

      או מעכבים

      לפעמים הם גם שומרים

      אבל הגבול הזה מתעתע...

       

      אגב,

      קהלת אמר גם:

      "מה שהיה הוא שיהיה

      ומה שנעשה הוא שיעשה

      ואין כל חדש תחת השמש"...

       

      (ובכל זאת העולם הזה מופלא :-)))

       

      יפה לך הציטוט מקוהלת

      זה מין צורת ניסוח יפה 

      לשני חוקים פיזיקלים..

      חוק שימור  החומר

      וחוק שימור האנרגיה ...

      הפחד והדחף ו/או האומץ

      תמיד קיימים...

      אבל הרשות תמיד נתונה ...:))

      למרות שבדיעבד...

      ע"פ מבחן התוצאה

      מנקודת ראות עליונה..

      אין חדש תחת השמש ...

       

      אגב ..

       אני מסכים איתך... בכל פה ..

      שהעולם הזה מופלא...

      מי פה סול לה לה ...:))

       

      תותחית ...כבר אמרתי ? :))

        15/5/10 21:36:
      נכון
        15/5/10 17:50:

      צטט: ariadne 2010-05-14 22:14:00


      ההיפך מאהבה זה פחד.

       

      מותק,

      אני לא חושבת שזה בדיוק ההיפך

      זה מעכב, מפריע, יכול להרוס

      אבל אין אדם נטול פחדים

      השאלה איך מתנהלים איתם גם באהבה

       

       

        15/5/10 17:48:

      צטט: ניר ניצן 2010-05-14 21:48:46

      פעם נוספת שאני קורא בשקיקה את שאת כותבת...

      קורא וחושב לעצמי -- כמה שאת אמיצה לחשוף עצמך...

      וכמה שאת מצליחה לגעת...

      היות ואנחנו מכירים רק מכאן...

      רק תמונה ....

      אני חושב לעצמי שאת פשוט -- בן אדם...

      פשוט עד כדי כך שמורכב מאוד מאוד

      והכי הכי -- אנושית שיש...

      עם המון פחדים.... - ועם אומץ לב של ממש

      עם רגישות ורגשות עמוקים-- ועם צלקת גדולה שמעוררת פחדים חדשים

      אבל - ובעיקר - בן אדם מלא

      אהבה

      תבונה

      ורגישות

      יש לך "את זה" (יהיה "זה"  אשר יהיה ... וכמובן זה רק בעיניים שלי ואני הרי לא ממש נחשב...)

      אבל - בעינים שלי - יש לך ואני חושב שאת בשלה - לכבוש ת'עולם

      או לפחות את חלקת האלוהים הקטנה שלך....

      עולם ה"אינסטנט רגשות והסיפוקים המידיים" משפיע על כולנו ולפעמים מבלבל מעט....

      ומותר (כנראה , ובגבולות הטעם הטוב...) - גם לנו לטעות שם לפעמים...

      אבל "בהתפוגג" הערפל....

      יש לך את כל הכלים

      לאהוב בגדול

      ולקבל לא פחות

      אהבה קטנה ופשוטה--- ומאוד מאוד ממלאת !!!

      שבת שלום

      לך ולשלך!!!

       

       

      יש לי את זה!

      ואני יוצאת לכבוש את העולם... :-)))

       

      תודה ניר המקסים

      חג שמח!

        15/5/10 17:46:

      צטט: רון דון 2010-05-09 14:24:52

      והעולם הזה

      מופלא

      כי בסופו של דבר,

      קורה מה שצריך לקרות

      (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

      אין מקריות

      לדברים יש קצב משלהם

      ואין קיצורי דרך 

       

      נשמעת בפוסט הזה 

      כמו "קוהלת":))

       

      "סוף דבר הכל נשמע ..."

      "כי זה כל האדם .."

      ו"עת לכל דבר תחת השמש.."

       

      ברם.. אולם.. אבל...

      (זה אצלי תמיד בא ..חחח.:))

       

      פחד מוביל ל"דחף"

      ו"אשרי אדם מפחד תמיד .."

      ומתוך כך נוצר ה"דחף"

      הנקרא אומץ...

      שכל מטרתו להתגבר על הפחד ..

      אז בסה"כ זה לא כל כך רע ..

      זה אפילו טבעי ...

      והתוצאה לפעמים היא

      שזה מחיש את הקץ...

      ובנימה אופטימית זו 

      אפשר כבר לשיר ...

      והעיקר והעיקר ..

      לא לפחד לא לפחד כלל:))

      ואולי אז זוכים לקיצורי דרך...

      אשר בדיעבד ניתן לקרוא להם

      "בעיתם"...:))

       

      פוסט מעורר מחשבה..

       

      נגעת בדיוק בנקודה

      אלא, שלא אצל כולם

      הפחד מביא לאומץ

      לא באופן אוטומטי

      (והרי בלי פחד, לא היה צורך באומץ, נכון?)

       

      פחדים יהיו שם תמיד,

      הם לא כולם ולא בכל סיטואציה "רעים"

      או מעכבים

      לפעמים הם גם שומרים

      אבל הגבול הזה מתעתע...

       

      אגב,

      קהלת אמר גם:

      "מה שהיה הוא שיהיה

      ומה שנעשה הוא שיעשה

      ואין כל חדש תחת השמש"...

       

      (ובכל זאת העולם הזה מופלא :-)))

        15/5/10 17:36:

      צטט: face 2010-05-14 02:07:18


      ואולי קצת מעבר לבחירה, גם בהחלטה של לבחור לקחת בשתי ידיים או ארבע או כמה שיש

      ופשוט או שלא. לעשות ולגרום.

      התגעגעתי.

      :)}{

       

      הוווו

      שלום בובה :-))

      יאללה, בואי...

        15/5/10 17:35:

      צטט: שלומי.ע 2010-05-14 00:05:11


      בהחלט יש על מה לחשוב הלילה ...

       

      מקווה שלא נרשמו חלומות מפחידים :-)))

        15/5/10 17:34:

      צטט: עידו*.* 2010-05-12 15:22:18


      לימור יפייפיה,

      ברוכה השבה....

      ועוד ככה, בלי להודיע.... :)

      היה שווה לחכות!

       

      שלום מותק :-)))

       

      אני אף פעם לא מודיעה

      (מי שבא, ברוך הבא...)

        15/5/10 17:33:

      צטט: השרקרק 2010-05-09 22:12:34

      עדין תחת המאורע המשמח שלך,

      קראתי בשקיקה והפנמתי.

       

      וכל מילת הוספה שלי תפגום. 

       

       

       

      אכן היה מאורע מרגש

      תודה על הכל יקירי

        14/5/10 22:14:

      ההיפך מאהבה זה פחד.
        14/5/10 21:48:

      פעם נוספת שאני קורא בשקיקה את שאת כותבת...

      קורא וחושב לעצמי -- כמה שאת אמיצה לחשוף עצמך...

      וכמה שאת מצליחה לגעת...

      היות ואנחנו מכירים רק מכאן...

      רק תמונה ....

      אני חושב לעצמי שאת פשוט -- בן אדם...

      פשוט עד כדי כך שמורכב מאוד מאוד

      והכי הכי -- אנושית שיש...

      עם המון פחדים.... - ועם אומץ לב של ממש

      עם רגישות ורגשות עמוקים-- ועם צלקת גדולה שמעוררת פחדים חדשים

      אבל - ובעיקר - בן אדם מלא

      אהבה

      תבונה

      ורגישות

      יש לך "את זה" (יהיה "זה"  אשר יהיה ... וכמובן זה רק בעיניים שלי ואני הרי לא ממש נחשב...)

      אבל - בעינים שלי - יש לך ואני חושב שאת בשלה - לכבוש ת'עולם

      או לפחות את חלקת האלוהים הקטנה שלך....

      עולם ה"אינסטנט רגשות והסיפוקים המידיים" משפיע על כולנו ולפעמים מבלבל מעט....

      ומותר (כנראה , ובגבולות הטעם הטוב...) - גם לנו לטעות שם לפעמים...

      אבל "בהתפוגג" הערפל....

      יש לך את כל הכלים

      לאהוב בגדול

      ולקבל לא פחות

      אהבה קטנה ופשוטה--- ומאוד מאוד ממלאת !!!

      שבת שלום

      לך ולשלך!!!

       

        14/5/10 02:07:


      ואולי קצת מעבר לבחירה, גם בהחלטה של לבחור לקחת בשתי ידיים או ארבע או כמה שיש

      ופשוט או שלא. לעשות ולגרום.

      התגעגעתי.

      :)}{

        14/5/10 00:05:

      בהחלט יש על מה לחשוב הלילה ...
        12/5/10 15:22:


      לימור יפייפיה,

      ברוכה השבה....

      ועוד ככה, בלי להודיע.... :)

      היה שווה לחכות!

        9/5/10 16:39:

      צטט: לימור א 2010-05-09 16:12:13

      צטט: נאה מקיים 2010-05-09 09:09:56


      כמו בגוף,

       

      פחד הוא מערכת אוטואימונית חשובה של הנפש

       אך לעיתים מפתח נוגדני יתר וגורם לחיסון עודף הדופק כמה מערכות איתו.

       

      כתוב יפה..

       

      ארז "הגזמתם" :-))

      ברוך הבא בצל בלוגי...

       

      אני חייבת להבהיר שלא כתבתי כאן מאמר על הפחד

      (עשרות פוסטים לא יספיקו...)

      כתבתי על צד מסוים ודומיננטי שלו

      על החלק בו הוא "דופק מערכות"

      העניין עם פחד, שהוא משתנה,

      לפעמים מתעורר לו פחד חדש, או נעלם אחר.

      החוכמה היא בהתמודדות

      ובעיני,

      בעיקר בהבנה שאנחנו נותנים לפחדים את הכוח לנהל אותנו

      (וזה לא עניין אובייקטיבי)

      ברגע שעשינו איתם משהו (כמו לא לפחד מהם :-)),

      הם כבר לא שם באופן בו הפעילו אותנו

       

      תודה!

       

       

      גם אני כתבתי על החלק שדופק מערכות.

       

      נושא מורכב ואני מניח שהוא לא קולקטיבי. בטח לא בדרכים לטפל בו.

       

      שוב, היה מעניין לקרוא.

        9/5/10 16:12:

      צטט: נאה מקיים 2010-05-09 09:09:56


      כמו בגוף,

       

      פחד הוא מערכת אוטואימונית חשובה של הנפש

       אך לעיתים מפתח נוגדני יתר וגורם לחיסון עודף הדופק כמה מערכות איתו.

       

      כתוב יפה..

       

      ארז "הגזמתם" :-))

      ברוך הבא בצל בלוגי...

       

      אני חייבת להבהיר שלא כתבתי כאן מאמר על הפחד

      (עשרות פוסטים לא יספיקו...)

      כתבתי על צד מסוים ודומיננטי שלו

      על החלק בו הוא "דופק מערכות"

      העניין עם פחד, שהוא משתנה,

      לפעמים מתעורר לו פחד חדש, או נעלם אחר.

      החוכמה היא בהתמודדות

      ובעיני,

      בעיקר בהבנה שאנחנו נותנים לפחדים את הכוח לנהל אותנו

      (וזה לא עניין אובייקטיבי)

      ברגע שעשינו איתם משהו (כמו לא לפחד מהם :-)),

      הם כבר לא שם באופן בו הפעילו אותנו

       

      תודה!

        9/5/10 16:02:

      צטט: אורי לברון 2010-05-09 01:04:44


      יפה כתבת חברה

       

      ואני מאוד שמחה על החברות הזו

        9/5/10 16:01:

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-09 15:53:35

      אחרי קריאה נוספת הבנתי מה עוצר אותי מהסכמה מלאה עם הכתוב (מנוסח, כרגיל, לעילא).

      מקובלת אבחנה בין פחד לבין חרדה.

      הפחד הוא ממשהו מוגדר, מסומן, ידוע.

      החרדה, שלא כפחד, בת  בלי שם, בלי מקום, בלי זמן, מלווה קבועה ומשתקת.

      חוששני שאני חרד, הרבה יותר מאשר פוחד.

      תחי האהבה

       

      א. היקר!!!

       

      אצלי, לרוב קשה יותר לאבחן את הפחד.

      החרדה צפה מול דברים ברורים יותר (משהו שעלול לקרות לילדיי, לאהוביי, איזה אסון טבע, מלחמה, ענייני בריאות..)

      חרדה היא ביחס לדברים שיש להם שם ואנחנו מכירים.

      הפחד, חמקמק יותר,

      אנחנו עושים לעצמנו הרבה הנחות ולרוב מתרצים אותו במוטיבציות אחרות,

      כאלה שעושות לנו סדר וברגע מסויים מתקבלות כהגיוניות ונכונות...

      המושג חרדה כמעט ולא מתקיים אצלי,

      יש דאגה נוכח דברים ריאליים, ברגע שהם קורים...

       

      אוהבת אותך :-))

       

       

        9/5/10 15:54:

      צטט: miris123 2010-05-09 00:58:20


      לימורוש,

      פוסט משובח שלך כתמיד.

      הפחד..הפחד...

      המשתק העיקרי שלנו,

      שקיים בעיקר בראש שלנו,

      וכמה אנרגיות הוא גוזל מאיתנו.

       

      אולי להיות מודעים אליו זו תחילת הדרך לפיתרון להתגבר עליו.

       

      אל תפחד מהפחד (אביתר בנאי, מתנות)

       

      מירי

       

      בובה,

      אל תמהרי לנחות!

      :-))

       

      נשיקות

        9/5/10 15:53:

      אחרי קריאה נוספת הבנתי מה עוצר אותי מהסכמה מלאה עם הכתוב (מנוסח, כרגיל, לעילא).

      מקובלת אבחנה בין פחד לבין חרדה.

      הפחד הוא ממשהו מוגדר, מסומן, ידוע.

      החרדה, שלא כפחד, בת  בלי שם, בלי מקום, בלי זמן, מלווה קבועה ומשתקת.

      חוששני שאני חרד, הרבה יותר מאשר פוחד.

      תחי האהבה

        9/5/10 15:52:

      צטט: רומלוש 2010-05-09 00:35:07

      הבעיה היא באבחון.

      כשאנו יודעים שאנו פוחדים בד"כ נצא נגדו ונצליח.

      אנחנו דיי מומחים בלשקר לעצמנו שהבחירות שלנו הן

      תוצאה של (כאן כל אחד יוסיף את שעל ליבו) ולא של פחד.

      החשוב שהבנת שהפחד הוא זה שעצר בך מלהתאהב.

      עכשיו כשאת בשלה לאהבה חשבי טוב מי ירגש יגונן ירומם ילהיב.

      כי כל פעם שהלב נשבר הוא נשאר סדוק ופעם הבאה נשבר ביתר קלות.

      בהצלחה, וכאחד שמאוהב .הסיכון בהחלט שווה את התוצאה.
       

       

      הפחד לא יכול לעצור אותי מלהתאהב, אלא מלהתמסר

      ועדיין,

      בשלות היא עניין יחסי

      אני מאמינה שאין דבר כזה "בשל, או "מוכן", לא באופן מוחלט

      זה תמיד עניין של חיבור והאופן בו הוא מפעיל...

       

      מאחלת לך יקירי,

      שההתאהבות הזו תהפוך לאהבה בלי פחד

      :-))

       

        9/5/10 15:46:

      צטט: Dave Love 2010-05-08 23:10:06

      ניכר שאת עדיין מהססת, אך את בהחלט בדרך הנכונה. בהצלחה.

       

      וטוב שמהססת

      מקווה שאמשיך "להסס" באופן הזה כל חיי...

      הרי אין אמת אחת

      אין דרך אחת

      ואין דרך "נכונה"

      יש מה נכון לי ברגע מסוים

      והרגע הזה משתנה

      והעוצמה היא ביכולת לקלוט את הרגע ולהיות איתו..

      לחיות בעירנות :-))

        9/5/10 15:40:

      צטט: איתן. 2010-05-08 21:33:43

      ההתניות,המגבלות ושאר מרעין - קיימות.

      ואני , כל חיי ניסיתי להבחין בין פחד משתק ומקפיא , פחד מונע

      לבין פחד מחדד , מבהיר ומניע .

      מעדיף את השני , את הרי יודעת .

      ואת - פריקית של מילים טובות .

       

      אולי זה אותו אחד

      וההבדל הוא, בהחלטה שלנו לאן לקחת אותו

      ואתה...

      יודע לקרוא בתוך המילים :-)

       

        9/5/10 15:30:

      צטט: manta ray 2010-05-08 23:41:24

      זה טיבם של סימפטומים.

      בהצלחה

      :-)

      נשיקות ממני...

       

      כל אחת ואלה שלה :-)))

      יאללה, בואי

      בפעם האחרונה זה היה קצר...

       

        9/5/10 15:28:

      צטט: killerwhale 2010-05-08 19:46:43

      יפה כהרגלך

      לפעמים צריכים את החומה,את העוד לבנה ,כנראה צריך גם לדעת להגביל את הגובה שלה,לא לחסום לגמרי את האור

       

      מותק!!!!

      איזה כייף לחזור ולראת גם אותך כאן :-))

      ואתה יודע,

      בסופו של דבר

      המילים מנסות להסביר את מה שקורה במילא

      המוטיבציה שלנו לשנות מגיעה מתוך צורך, חוסר, קושי

      ותובנות שמגיעות עם עזרה שמציפה או מעמידה מראה.... 

       

        9/5/10 15:14:

      צטט: רוני k 2010-05-08 18:31:19


      מה שרואים מכאן אפשר לראות גם משם.

       חלק מפלאי עולם....

      אוהבת אותך

       

      זו מיומנות נרכשת אהובתי,

      אינטואיציה מפותחת,

      ואולי בכלל,

      קסם...

      :-)))

        9/5/10 15:11:

      צטט: גילגול.. 2010-05-08 15:13:23

      שתי דלתות תמיד: אהבה או פחד.

      זכות בחירה קשה.

       

      אהבה מתמסרת, פחד שולט.

      אהבה רכה, פגיעה ומתגמלת, פחד נוקשה, מרוחק ולוקח.

      אהבה - אמת פנימית, פחד - אגו.

       

      שתי דלתות - בחירה אחת. בד"כ הבחירה המוטעית. למה ?

      התשובה בפוסט שלך.

       

      דרך אגב פחד יוצר קמטי הבעה....רק שתדעי :-)

       

      אחותי,

      יד ביד...

      בדיוק כמו השעה שבע וחצי בבוקר, כל בוקר

      כאן ועכשיו!

       

       

       

       

        9/5/10 14:24:

      והעולם הזה

      מופלא

      כי בסופו של דבר,

      קורה מה שצריך לקרות

      (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

      אין מקריות

      לדברים יש קצב משלהם

      ואין קיצורי דרך 

       

      נשמעת בפוסט הזה 

      כמו "קוהלת":))

       

      "סוף דבר הכל נשמע ..."

      "כי זה כל האדם .."

      ו"עת לכל דבר תחת השמש.."

       

      ברם.. אולם.. אבל...

      (זה אצלי תמיד בא ..חחח.:))

       

      פחד מוביל ל"דחף"

      ו"אשרי אדם מפחד תמיד .."

      ומתוך כך נוצר ה"דחף"

      הנקרא אומץ...

      שכל מטרתו להתגבר על הפחד ..

      אז בסה"כ זה לא כל כך רע ..

      זה אפילו טבעי ...

      והתוצאה לפעמים היא

      שזה מחיש את הקץ...

      ובנימה אופטימית זו 

      אפשר כבר לשיר ...

      והעיקר והעיקר ..

      לא לפחד לא לפחד כלל:))

      ואולי אז זוכים לקיצורי דרך...

      אשר בדיעבד ניתן לקרוא להם

      "בעיתם"...:))

       

      פוסט מעורר מחשבה..

        9/5/10 14:23:

      צטט: לימור א 2010-05-09 00:48:01

      צטט: יובז 2010-05-08 14:22:45

      צטט: לימור א 2010-05-08 09:36:28

      צטט: יובז 2010-05-08 08:33:04

      הפחד... אוי הפחד...

       

      "בצעירותי לא הייתי דאגנית. היום דווקא כן"

       

      לימור, הפחד גדל ככל שיש לנו לאבד.

      ניפול ונקום.

       

      אבל מה זה אומר "לאבד"?

      בריאות? שלום ילדינו? כסף? עבודה?

      אלה שייכים לעניין אחר,

      לכל מיני דאגות וחרדות קיומיות

      דברים שאין לנו בהכרח שליטה עליהם. 

       

      הפחד,

      זה שכתבתי עליו,

      מתייחס לדברים שמעכבים אותנו בדרך למימוש הרצונות שלנו

      וניטרול העיכוב הזה.

       

      אולי לאבד היא לא המילה הנכונה.

      אולי הפחד לטעות, להיכשל, לפגוע במה שהשגנו, להתאכזב

        9/5/10 09:09:


      כמו בגוף,

       

      פחד הוא מערכת אוטואימונית חשובה של הנפש

       אך לעיתים מפתח נוגדני יתר וגורם לחיסון עודף הדופק כמה מערכות איתו.

       

      כתוב יפה..

        9/5/10 01:04:

      יפה כתבת חברה
        9/5/10 00:58:


      לימורוש,

      פוסט משובח שלך כתמיד.

      הפחד..הפחד...

      המשתק העיקרי שלנו,

      שקיים בעיקר בראש שלנו,

      וכמה אנרגיות הוא גוזל מאיתנו.

       

      אולי להיות מודעים אליו זו תחילת הדרך לפיתרון להתגבר עליו.

       

      אל תפחד מהפחד (אביתר בנאי, מתנות)

       

      מירי

        9/5/10 00:48:

      צטט: יובז 2010-05-08 14:22:45

      צטט: לימור א 2010-05-08 09:36:28

      צטט: יובז 2010-05-08 08:33:04

      הפחד... אוי הפחד...

       

      אמא שלי היתה אומרת שאי אפשר לעטוף את הילד בצמר גפן כל החיים. אני חושב שזה היה אחרי הימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים כשכבר לא היו כאלו אשליות. צודקת.

      אבא שלי היה אומר שרק מי שלא מנסה לא טועה. לכאורה צודק, אבל לא ממש. גם לא לעשות כלום זה לבחור וגם שם אפשר לטעות ביג טיים. תאמיני לי.

       

      "אל תפחד מהפחד" היה כתוב בסטיקר על הקיר.

      הוא שם. הוא תמיד שם. אצל כולנו. 

      בהצלחה.

       

      יוב

      אנחנו הרי שנינו מאותו הכפר (ומאותה המלחמה)

      אני יודעת,

      (ואנחנו יודעים שאני לא עסוקה בהם השכם וערב.. לא כתבתי חודשים :-)))

       

       

      וברור לי,

      שאני לא מגדלת את ילדיי נטולי פחדים

      אני לא בהכרח יכולה לראות ולהבין אותםהענין הוא,

      באופן ההתמודדות

      ובמקום שאנחנו נותנים להם...

       

       

       

      "בצעירותי לא הייתי דאגנית. היום דווקא כן"

       

      לימור, הפחד גדל ככל שיש לנו לאבד.

      ניפול ונקום.

       

      אבל מה זה אומר "לאבד"?

      בריאות? שלום ילדינו? כסף? עבודה?

      אלה שייכים לעניין אחר,

      לכל מיני דאגות וחרדות קיומיות

      דברים שאין לנו בהכרח שליטה עליהם. 

       

      הפחד,

      זה שכתבתי עליו,

      מתייחס לדברים שמעכבים אותנו בדרך למימוש הרצונות שלנו

      וניטרול העיכוב הזה.

        9/5/10 00:35:

      הבעיה היא באבחון.

      כשאנו יודעים שאנו פוחדים בד"כ נצא נגדו ונצליח.

      אנחנו דיי מומחים בלשקר לעצמנו שהבחירות שלנו הן

      תוצאה של (כאן כל אחד יוסיף את שעל ליבו) ולא של פחד.

      החשוב שהבנת שהפחד הוא זה שעצר בך מלהתאהב.

      עכשיו כשאת בשלה לאהבה חשבי טוב מי ירגש יגונן ירומם ילהיב.

      כי כל פעם שהלב נשבר הוא נשאר סדוק ופעם הבאה נשבר ביתר קלות.

      בהצלחה, וכאחד שמאוהב .הסיכון בהחלט שווה את התוצאה.
       

        9/5/10 00:30:

      צטט: e.t...4u 2010-05-08 13:49:16

      צטט: לימור א 2010-05-08 09:31:34

      צטט: e.t...4u 2010-05-08 04:30:07


      ואווו ואוווו ואווווו, הייתי ממשיך כך,,,,,,,,

      ואז חולפים שנים, אנחנו מתבגרים!!!! לומדים לנתח את השינויים,

      מבינים שכבר את חלום האלופים ב 100 מטר ריצה לא נגשים!!!

      הג'מאייקני עשה 9.60 אין סיכוי אותו להשיג,

      אלא, יודעים בדיוק למה מסוגלים, מה המגבלות ומה רוצים, הפחד מפנה

      מקום לעניינים אחרים לחלוטין, לדוגמה: משפחה, ילדים ועוד.....

      מחד, הרבה יותר קלילים למהות מאידך, פרנואידים לעובדות!!!

       

       

       

      לא,

      זה לא עובד כך :-)))

      לא אצלי לפחות.

      יש כל מיני סוגי פשרות....

       

      (את הסיבוב הזה כבר עשיתי,

      המגבלות שלי לא מכניסות אותי לפראנויה

      מצד שני,

      אני לא מוכנה להפסיק להיות בתנועה

      והפחד אולי לא מתקיים, כשמפסיקים לנסות)

       

       

       

      צר לי יקירתי, שלא ירדת לסוף דעתי!!!!

      אדרבה, המגבלות מכניסים אותנו לפרופרציות נכונות, לריאליות, ודאי שלא לפרנויות מיותרות!!!!!!,

      הן מאפשרות לנו לחיות בשלום, בכיף, באהבה, השלמה ובידיעה שאת שבידינו  אנחנו יכולים לשנות 

      זה רק עניין של החלטה ורצון!!!!

      זו התייחסותי למילים של "הבנה של המהות" <מהות החיים> על הרעיון שלהשלים, השלמות קיימת אולי רק בכוכבים!!!

      לכן, לקחת אותם קלילים, מחייכים, בלי דאווינים, בלי פלצנות, בלי התנשאות, פשוטטט לחיות,  מחר יתכנו שינויים כי לפעמים הם מפתיעים!!!!!,

      המילים הפרנואיה לעובדות מתכוונות, מאחר ושנינו "לפעמים" צרכנים של חדשות,

      ובין עמנו חיים אנחנו, יש לנו מלחמות לא גמורות על הראש, פדופילים משוטטים ברחובות, מלחמת משפחות וכו,,,

      עניינים של בריאות גם משפחה וחברים וכמובן לגדל ילדים, לחינוך, השכלה גבוהה,

      להצלחה ועצמאות ובו בזמן לדאוג לבריאותם ולוודא שיהיו מאושרים עד הגג,

       זאת הפרנוייה כמובן, עובדות חיים שחס וחלילה משתבשות, אין ביכולתך לשנות, מה לעשות??? יש גם כאלה, תתפלאי!!!!

      אז אני מסכים איתך, את רואה!!! תמשיכי להיות בתנועה, תמשיכי לנסות, תחפשי למלא לך את החיים בהנאות,

      אך, תמיד תשמרי פרנואיה לעובדות שאין ביכולתך לשנות, זה סה"כ יגרום לתנועה מהירה ויותר ניסויים "במגבלות" כמובן!!!!

      קריצה

       

        

       

      כשמסבירים לי אני מבינה :-))

       

      אז בודאי שיש בינינו הסכמה

      (ואין טעם שאחזור במילים אחרות על מה שכתבת :-))

       

      תודה ושבוע מעולה!

       

       

        9/5/10 00:25:

      צטט: מ. חבר 2010-05-08 12:46:37


      מסתבר שבתוך ההבנה הנכונה לך כמו בתוך ההכרה בנכונותם של הדברים

      מסתתרות הרבה קלישאות.

      זה מעניין כמה גנאי מקבל מושג קלישאתי לעומת עד כמה הוא נכון

      שהרי קלישאה יודעת להיות קלישאה רק משום שהיא כל כך נכונה.

      לחיי קלישאות שעושות לנו חיים טובים ושלמים יותר

      בהצלחה ילדונת.

       

       

       

      ,my dear

      מזמן הבנתי שקלישאות הן הדבר האמיתי

      :-))

      אני מפרקת לגורמים,

      הופכת מסובבת

      מרכיבה, מנתחת, מסבירה...

      ותמיד,

      חוזרת לקלישאות...

      (זו הפשטות שבמורכבות :-))

      נשיקות

        8/5/10 23:43:

      צטט: ARMAND 2010-05-08 11:49:41

      היי היי לימור

      לפעמים יש לי תחושה של dejavu

      בעצם כמעט תמיד יש לי תחושה שכזו "כאן" בפוסטים שלך...

      לא יודע איך את מקבלת את המילים האלו - אבל אני - כ"חולה" על שגרה - זו בעיני מחמאה...

      כל פעם שאת כותבת משהו - לא חשוב מה...

      יש לי תחושה שבא לי להגיב עם כמעט אותן המילים, אותן הרעיונות, אותן האידאות...

      כמו שאומרים : "כל הדרכים מובילות לרומא"

      ובצורה ספציפית יותר : "האמת, פנים רבות לה - אך אחת היא"

      .

      כבר דברנו על העובדה שהפוסטים שלך הינם "זיכוך" של הרעיון או הארוע...

      כלומר - את לא מביאה את ה"מקרה" שגרם לך להגיע לתובנות האלו, אלה את התובנות - נטו

      את כאילו ואומרת - מי שמכיר אותי באמת - גם ככה יודע את "המקרים"... מי שבאמת רוצה להכיר את "המקרים" - שיצור איתי קשר ישיר, ואולי אספר לו ואולי לא...

      וכאן באתר - זו הבמה להחלפת דעות ולא לפרוט החיים הפרטיים שלי...

      .

      אז לכן - ברצוני להוסיף סיפור

      "סיפורי החיים" - שלנו או של מישהו אחר...

      בעיניי הרבה יותר חשובים מהתובנות שבאים בעקבות ה"סיפור"

      כי מה שקרה - קרה !

      התובנות לגבי מה שקרה... - הם סוביקטיבייות וניתנות להמרה בפרספקטיבה של הזמן, המביט, המפרש וכ"ד

      אז הנה סיפור על פחד מהמיתולוגיה ההודית

      .

      פעם פורושה (PORUSHA) האל העליון... פשוט היה

      עוד בטרם נוצרו העולמות... עוד בטרם נוצר האדם...

      וברגע קוסמי מסוים - הוא חש פחד

      הוא הביט לכל ה"כיוונים" וראה שהוא בעצם לבד לחלוטין

      ושאל :

      ממה אני מפחד, אם אין דבר מלבדי ביקום ?

      והפחד נעלם

      (בשלב מאוחר יותר נוצר גם האדם... והפחד חזר...)

       

       

       

      ארמנד יקירי

       

      כבר דובר על העובדה שאני לא מנהלת כאן יומן חיים

      שאין לי צורך לשתף באופן הזה.

      תובנות יכולות להשתנות, נכון

      אז בשנה הבאה, אוכל לכתוב פוסט אחר על פחד...

      וזה משאיר את כל העניין צבעוני

      (לפחות אני עקבית בזה :-)))

       

      ואם הייתי מתחילה לספר כאן סיפורים

      הייתי מוציאה פוסט ביום :-))

       

      דבר איתי לעיתים קרובות יותר

      מבטיחה שלא ישעמם

       

       

        8/5/10 23:41:

      זה טיבם של סימפטומים.

      בהצלחה

      :-)

      נשיקות ממני...

        8/5/10 23:32:

      צטט: שזאם 2010-05-08 11:25:05


      לימור !

      תעשי לי ילד !!! מאהבה... רק מאהבה ((-:  

      מילים    ושיר

      צמצום פחדים זה נהדר.

      לאהוב - עוד יותר.

       

      עם המילים והשיר,

      הייתי יכולה לוותר על הפוסט

      :-))

       

      אתה יודע שהייתי עושה איתך ילד

      (חבל שאנחנו לא יכולים :-))

       

      אלוף!

        8/5/10 23:22:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-08 10:14:47

      ווואו!! הפוסט שלך קצת עורר בי חוסר נוחות, בכל זאת יש בו הרבה דברים שאני מזדהה איתם,אבל כל שאוכל לומר בינתיים זה

       

       

      אומץ הוא אינו חוסר פחד,  אלא יכולת השליטה בפחד

      זו היכולת לקום פעם אחת יותר מהפעמים בהן נפלנו"
                                                             אריאנה הופינגתון

       

      אריאנה,

       

      נכון,

      אומץ הוא לא ההפך מפחד

      הוא היכולת להתמודד איתו

      ויש כל מיני סוגי פחדים,

      לא כולם מפילים.

       

      תודה יקירתי

       

       

       

        8/5/10 23:10:

      צטט: מהלכת על בהונות 2010-05-08 09:38:02


      יקירתי, קראתי בהנאה מרובה.

      כל מלה בסלע, אלא  שלעיתים המרחק בין תיאוריה למעשה  הוא   הוא הפחד עצמו.

      בכל מקרה עצם היכולת לתמלל  את  הדברים הוא בבחינת יצירת תודעה.

       

      מסירה את הכובע!

      שבת  שלום

       

      תודה, תודה...

      זו הספירלה

      האמת היא,

      שאין חוקים ואין ספר הפעלה

      לפעמים המרחק גדול

      ולפעמים לא קיים כלל

       

      שבוע מצוין!

       

       

       

        8/5/10 23:10:
      ניכר שאת עדיין מהססת, אך את בהחלט בדרך הנכונה. בהצלחה.
        8/5/10 21:33:

      ההתניות,המגבלות ושאר מרעין - קיימות.

      ואני , כל חיי ניסיתי להבחין בין פחד משתק ומקפיא , פחד מונע

      לבין פחד מחדד , מבהיר ומניע .

      מעדיף את השני , את הרי יודעת .

      ואת - פריקית של מילים טובות .

        8/5/10 19:46:

      יפה כהרגלך

      לפעמים צריכים את החומה,את העוד לבנה ,כנראה צריך גם לדעת להגביל את הגובה שלה,לא לחסום לגמרי את האור

        8/5/10 19:29:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-08 09:46:35


      ברוטוס:   למרות אורכו, קראתי את הפוסט פעמיים

      נטוס:      אתה מנחש כמה פעמים לימור א' כתבה אותו?

      ברוטוס:   לוקח לה זמן אבל בסוף נולד פוסט מופלא ושווה ערך

      נטוס:      תני צ'אנס לאהבה

       

       

      .. 

       

      ברוטוס ונטוס, אהוביי

      (אולי רק ברוטוס? או רק אתה נטוס? לא משנה...)

       

      כמי שקראה את כל הפוסטים שלכם מהתחלה ועד הסוף,

      אני מאוד מעריכה את יכולת הריכוז

       

      ברוטוס: לקח לי זמן לרצות לכתוב :-)))

      אמנם אני לא כותבת כמוכם בחצי שעה (רק כמה שעות ארוכות...)

      אבל שווה את המחמאה

       

      נשיקות

       

        8/5/10 19:19:

      צטט: רם אריה 2010-05-08 09:37:53

      מהסביבה שאת מכירה ואוהבת למדתי את המושג "פחד בריא"...

      פחד מפציעה, של הגוף וגם של הנפש הוא בריא.

      אבל כמו שכתבת, הוא לא תמיד טוב לך - והתזמון למחוק את הפחד מגיע גם מהבטן והלב :)

       

       

      מאחל לך שלא תפחדי להנות

       

       

       

       

      כנראה שזה עניין של מינון

      היכן עובר הגבול שהופך את הפחד מבריא, למעכב או תוקע.

      וכנראה שגם המינון הזה משתנה בין אדם לאדם

      ובין הסיטואציות

       

      מאחלת לך רק פחדים בריאים מותק :-)))

        8/5/10 19:15:

      צטט: יצחק. ב 2010-05-08 09:20:48

      לקבל הכל האהבה,

      לדעת שכל מה שבא הוא לטובה,

      אינך לבד אף פעם.

      אין מקום לפחד ולמועקה.

       

      העניין הוא,

      שאיכשהו מתקיים איזה פער בין הידיעה

      לבין ההרגשה...

      ובפער הזה, מתיישב הפחד...

       

       

        8/5/10 18:31:


      מה שרואים מכאן אפשר לראות גם משם.

       חלק מפלאי עולם....

      אוהבת אותך

        8/5/10 15:13:
      שתי דלתות תמיד: אהבה או פחד.

      זכות בחירה קשה.

       

      אהבה מתמסרת, פחד שולט.

      אהבה רכה, פגיעה ומתגמלת, פחד נוקשה, מרוחק ולוקח.

      אהבה - אמת פנימית, פחד - אגו.

       

      שתי דלתות - בחירה אחת. בד"כ הבחירה המוטעית. למה ?

      התשובה בפוסט שלך.

       

      דרך אגב פחד יוצר קמטי הבעה....רק שתדעי :-)

        8/5/10 14:22:

      צטט: לימור א 2010-05-08 09:36:28

      צטט: יובז 2010-05-08 08:33:04

      הפחד... אוי הפחד...

       

      אמא שלי היתה אומרת שאי אפשר לעטוף את הילד בצמר גפן כל החיים. אני חושב שזה היה אחרי הימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים כשכבר לא היו כאלו אשליות. צודקת.

      אבא שלי היה אומר שרק מי שלא מנסה לא טועה. לכאורה צודק, אבל לא ממש. גם לא לעשות כלום זה לבחור וגם שם אפשר לטעות ביג טיים. תאמיני לי.

       

      "אל תפחד מהפחד" היה כתוב בסטיקר על הקיר.

      הוא שם. הוא תמיד שם. אצל כולנו. 

      בהצלחה.

       

      יוב

      אנחנו הרי שנינו מאותו הכפר (ומאותה המלחמה)

      אני יודעת,

      (ואנחנו יודעים שאני לא עסוקה בהם השכם וערב.. לא כתבתי חודשים :-)))

       

       

      וברור לי,

      שאני לא מגדלת את ילדיי נטולי פחדים

      אני לא בהכרח יכולה לראות ולהבין אותםהענין הוא,

      באופן ההתמודדות

      ובמקום שאנחנו נותנים להם...

       

       

       

      "בצעירותי לא הייתי דאגנית. היום דווקא כן"

       

      לימור, הפחד גדל ככל שיש לנו לאבד.

      ניפול ונקום.

        8/5/10 13:49:

      צטט: לימור א 2010-05-08 09:31:34

      צטט: e.t...4u 2010-05-08 04:30:07


      ואווו ואוווו ואווווו, הייתי ממשיך כך,,,,,,,,

      ואז חולפים שנים, אנחנו מתבגרים!!!! לומדים לנתח את השינויים,

      מבינים שכבר את חלום האלופים ב 100 מטר ריצה לא נגשים!!!

      הג'מאייקני עשה 9.60 אין סיכוי אותו להשיג,

      אלא, יודעים בדיוק למה מסוגלים, מה המגבלות ומה רוצים, הפחד מפנה

      מקום לעניינים אחרים לחלוטין, לדוגמה: משפחה, ילדים ועוד.....

      מחד, הרבה יותר קלילים למהות מאידך, פרנואידים לעובדות!!!

       

       

       

      לא,

      זה לא עובד כך :-)))

      לא אצלי לפחות.

      יש כל מיני סוגי פשרות....

       

      (את הסיבוב הזה כבר עשיתי,

      המגבלות שלי לא מכניסות אותי לפראנויה

      מצד שני,

      אני לא מוכנה להפסיק להיות בתנועה

      והפחד אולי לא מתקיים, כשמפסיקים לנסות)

       

       

       

      צר לי יקירתי, שלא ירדת לסוף דעתי!!!!

      אדרבה, המגבלות מכניסים אותנו לפרופרציות נכונות, לריאליות, ודאי שלא לפרנויות מיותרות!!!!!!,

      הן מאפשרות לנו לחיות בשלום, בכיף, באהבה, השלמה ובידיעה שאת שבידינו  אנחנו יכולים לשנות 

      זה רק עניין של החלטה ורצון!!!!

      זו התייחסותי למילים של "הבנה של המהות" <מהות החיים> על הרעיון שלהשלים, השלמות קיימת אולי רק בכוכבים!!!

      לכן, לקחת אותם קלילים, מחייכים, בלי דאווינים, בלי פלצנות, בלי התנשאות, פשוטטט לחיות,  מחר יתכנו שינויים כי לפעמים הם מפתיעים!!!!!,

      המילים הפרנואיה לעובדות מתכוונות, מאחר ושנינו "לפעמים" צרכנים של חדשות,

      ובין עמנו חיים אנחנו, יש לנו מלחמות לא גמורות על הראש, פדופילים משוטטים ברחובות, מלחמת משפחות וכו,,,

      עניינים של בריאות גם משפחה וחברים וכמובן לגדל ילדים, לחינוך, השכלה גבוהה,

      להצלחה ועצמאות ובו בזמן לדאוג לבריאותם ולוודא שיהיו מאושרים עד הגג,

       זאת הפרנוייה כמובן, עובדות חיים שחס וחלילה משתבשות, אין ביכולתך לשנות, מה לעשות??? יש גם כאלה, תתפלאי!!!!

      אז אני מסכים איתך, את רואה!!! תמשיכי להיות בתנועה, תמשיכי לנסות, תחפשי למלא לך את החיים בהנאות,

      אך, תמיד תשמרי פרנואיה לעובדות שאין ביכולתך לשנות, זה סה"כ יגרום לתנועה מהירה ויותר ניסויים "במגבלות" כמובן!!!!

      קריצה

       

        

        8/5/10 12:46:


      מסתבר שבתוך ההבנה הנכונה לך כמו בתוך ההכרה בנכונותם של הדברים

      מסתתרות הרבה קלישאות.

      זה מעניין כמה גנאי מקבל מושג קלישאתי לעומת עד כמה הוא נכון

      שהרי קלישאה יודעת להיות קלישאה רק משום שהיא כל כך נכונה.

      לחיי קלישאות שעושות לנו חיים טובים ושלמים יותר

      בהצלחה ילדונת.

       

        8/5/10 11:25:


      לימור !

      תעשי לי ילד !!! מאהבה... רק מאהבה ((-:  

      מילים    ושיר

      צמצום פחדים זה נהדר.

      לאהוב - עוד יותר.

      ווואו!! הפוסט שלך קצת עורר בי חוסר נוחות, בכל זאת יש בו הרבה דברים שאני מזדהה איתם,אבל כל שאוכל לומר בינתיים זה

       

       

      אומץ הוא אינו חוסר פחד,  אלא יכולת השליטה בפחד

      זו היכולת לקום פעם אחת יותר מהפעמים בהן נפלנו"
                                                             אריאנה הופינגתון

        8/5/10 10:09:
      ציטוט -

      והעולם הזה

      מופלא

      כי בסופו של דבר,

      קורה מה שצריך לקרות

      (גם אם נלך בדרכים עקלקלות) 

      אין מקריות

      לדברים יש קצב משלהם

      ואין קיצורי דרך 

       

       

      סוף סוף בגילי המופלג למדתי את נכונות הדברים הללו

      אכן אין צרופי מקרים ולכל דבר יש את הזמן שלו.........

      כתבת מקסים ,מילים כדורבנות

      מאחלת לך : אהבה ,רק אהבה והרבה ממנה


      ברוטוס:   למרות אורכו, קראתי את הפוסט פעמיים

      נטוס:      אתה מנחש כמה פעמים לימור א' כתבה אותו?

      ברוטוס:   לוקח לה זמן אבל בסוף נולד פוסט מופלא ושווה ערך

      נטוס:      תני צ'אנס לאהבה

       

       

      .. 


      יקירתי, קראתי בהנאה מרובה.

      כל מלה בסלע, אלא  שלעיתים המרחק בין תיאוריה למעשה  הוא   הוא הפחד עצמו.

      בכל מקרה עצם היכולת לתמלל  את  הדברים הוא בבחינת יצירת תודעה.

       

      מסירה את הכובע!

      שבת  שלום

        8/5/10 09:37:

      מהסביבה שאת מכירה ואוהבת למדתי את המושג "פחד בריא"...

      פחד מפציעה, של הגוף וגם של הנפש הוא בריא.

      אבל כמו שכתבת, הוא לא תמיד טוב לך - והתזמון למחוק את הפחד מגיע גם מהבטן והלב :)

       

       

      מאחל לך שלא תפחדי להנות

       

       

       

        8/5/10 09:36:

      צטט: יובז 2010-05-08 08:33:04

      הפחד... אוי הפחד...

       

      אמא שלי היתה אומרת שאי אפשר לעטוף את הילד בצמר גפן כל החיים. אני חושב שזה היה אחרי הימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים כשכבר לא היו כאלו אשליות. צודקת.

      אבא שלי היה אומר שרק מי שלא מנסה לא טועה. לכאורה צודק, אבל לא ממש. גם לא לעשות כלום זה לבחור וגם שם אפשר לטעות ביג טיים. תאמיני לי.

       

      "אל תפחד מהפחד" היה כתוב בסטיקר על הקיר.

      הוא שם. הוא תמיד שם. אצל כולנו. 

      בהצלחה.

       

      יוב

      אנחנו הרי שנינו מאותו הכפר (ומאותה המלחמה)

      אני יודעת,

      (ואנחנו יודעים שאני לא עסוקה בהם השכם וערב.. לא כתבתי חודשים :-)))

       

       

      וברור לי,

      שאני לא מגדלת את ילדיי נטולי פחדים

      אני לא בהכרח יכולה לראות ולהבין אותםהענין הוא,

      באופן ההתמודדות

      ובמקום שאנחנו נותנים להם...

       

       

        8/5/10 09:31:

      צטט: e.t...4u 2010-05-08 04:30:07


      ואווו ואוווו ואווווו, הייתי ממשיך כך,,,,,,,,

      ואז חולפים שנים, אנחנו מתבגרים!!!! לומדים לנתח את השינויים,

      מבינים שכבר את חלום האלופים ב 100 מטר ריצה לא נגשים!!!

      הג'מאייקני עשה 9.60 אין סיכוי אותו להשיג,

      אלא, יודעים בדיוק למה מסוגלים, מה המגבלות ומה רוצים, הפחד מפנה

      מקום לעניינים אחרים לחלוטין, לדוגמה: משפחה, ילדים ועוד.....

      מחד, הרבה יותר קלילים למהות מאידך, פרנואידים לעובדות!!!

       

       

       

      לא,

      זה לא עובד כך :-)))

      לא אצלי לפחות.

      יש כל מיני סוגי פשרות....

       

      (את הסיבוב הזה כבר עשיתי,

      המגבלות שלי לא מכניסות אותי לפראנויה

      מצד שני,

      אני לא מוכנה להפסיק להיות בתנועה

      והפחד אולי לא מתקיים, כשמפסיקים לנסות)

       

        8/5/10 09:25:

      צטט: אלי אלבז 2010-05-08 04:26:11


      תודה.

       

      שלום גם לך

      :-))


      (לדעתי אתה יכול להחליף כבר את חלום חיל הים...)
        8/5/10 09:23:

      צטט: מור אופיר 2010-05-08 03:48:43

      רק אהבה - מביאה אהבה

      העולם הזה מופלא

      בסופו של דבר קורה מה שצריך לקרות

      לדברים יש קצב משלהם

      אין קיצורי דרך

       

      יפה כתבת חיוך

       

      שבת שלום

      אופיר

       

       

       

      זו אמונה

      סובייקטיבית

      :-))

       

      שבת מעולה אופיר

        8/5/10 09:20:

      לקבל הכל האהבה,

      לדעת שכל מה שבא הוא לטובה,

      אינך לבד אף פעם.

      אין מקום לפחד ולמועקה.

        8/5/10 08:33:

      הפחד... אוי הפחד...

       

      אמא שלי היתה אומרת שאי אפשר לעטוף את הילד בצמר גפן כל החיים. אני חושב שזה היה אחרי הימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים כשכבר לא היו כאלו אשליות. צודקת.

      אבא שלי היה אומר שרק מי שלא מנסה לא טועה. לכאורה צודק, אבל לא ממש. גם לא לעשות כלום זה לבחור וגם שם אפשר לטעות ביג טיים. תאמיני לי.

       

      "אל תפחד מהפחד" היה כתוב בסטיקר על הקיר.

      הוא שם. הוא תמיד שם. אצל כולנו. 

      בהצלחה.

        8/5/10 04:30:


      ואווו ואוווו ואווווו, הייתי ממשיך כך,,,,,,,,

      ואז חולפים שנים, אנחנו מתבגרים!!!! לומדים לנתח את השינויים,

      מבינים שכבר את חלום האלופים ב 100 מטר ריצה לא נגשים!!!

      הג'מאייקני עשה 9.60 אין סיכוי אותו להשיג,

      אלא, יודעים בדיוק למה מסוגלים, מה המגבלות ומה רוצים, הפחד מפנה

      מקום לעניינים אחרים לחלוטין, לדוגמה: משפחה, ילדים ועוד.....

      מחד, הרבה יותר קלילים למהות מאידך, פרנואידים לעובדות!!!

       

       

        8/5/10 04:26:

      תודה.
        8/5/10 03:48:

      רק אהבה - מביאה אהבה

      העולם הזה מופלא

      בסופו של דבר קורה מה שצריך לקרות

      לדברים יש קצב משלהם

      אין קיצורי דרך

       

      יפה כתבת חיוך

       

      שבת שלום

      אופיר

       

       

      פרופיל

      לימור א
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין