בפרק החמישי פורטגנג מעיזה לשאול את השאלה הקשה ביותר בחיים – מה המשמעות שלהם, כאשר היא מסייגת ואומרת שכל אחד מאיתנו ימצא משמעות במשהו אחר. משמעות, היא מוסיפה, היא מה שהופך את החיים לבעלי ערך - מה שגורם לנו לקום בבוקר מהמיטה.

עד כאן נראה שהפרק מבטיח למצוא בדיוק את מה שאני מחפשת כבר 48 שנה. ואולם, כאן פורטגנג עושה קפיצה, שלתחושתי אינה לגמרי מוצדקת, בכך שהיא מזהה משמעות עם ייעוד, וכשהיא מדברת על ייעוד היא מתכוונת לתפקיד בעולם, דרך לשרת את האחרים. כל פעם שאני קוראת משהו מהסוג הזה אני נזכרת בגילגי היקרה (שבטלוויזיה נקראה בילבי) שכשהמורה אמרה לה שנוצרנו כדי לעזור לאחרים שאלה: "ובשביל מה נוצרו האחרים?". אבל, החלטתי להשהות את הספקות וללכת עם הגישה האלטרואיסטית של פורטגנג.

ברוח זו היא מציעה שלושה תרגילים שלפחות אחד מהם, אמור לעזור לנו למצוא את יעודנו: התרגיל הראשון הוא לבחון מה אנחנו בשביל אחרים, השני, מה המשמעות האמיתית של החלומות שלנו והשלישי מה אנשים חושבים עלינו.

נתרכז הפעם בתרגיל הראשון שבו עלינו לרשום מה אנחנו בשביל אחרים: בני משפחה, חברים, שכנים, קולגות. עלינו לשאול את עצמינו באילו מקרים אנשים פונים אלינו? למה הם משתמשים בנו? במה אנחנו משפיעים עליהם? למה הם נמשכים אצלינו?.

לתחושתי התרגיל הזה לא גילה לי הרבה. לרגעים היה נדמה לי שאיש לא משתמש בי בשביל כלום (אולי בשביל לבשל) ולא בדיוק היה ברור לי אם בכלל יש משהו שאנשים נמשכים אליו אצלי. פה ושם אנשים פונים אליי בשאלה על חומר קריאה כלשהו, פה ושם יש אנשים שנמשכים לשקט שלי אבל בסך הכל היה נראה לי שהעולם יסתדר טוב מאוד בלעדי (אולי חוץ מהחיות שלי).