תודה תודה

הנה, כאן לינק לספר

http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=20-48476

 

ואם תכתבי בגוגל "מעשה במעשה" תוכלי לקרוא עוד מידע על הספר.

טסקטואלית - תודה על ההמלצה. אחפש את הספר.

 

מארי - לפעמים, בשביל למצוא את האיזון צריך להגיע לקיצוניות... אלפי שנים היינו 'היפהפיה הנרדמת', אז מי יקיץ אותנו משנתנו? אולי אמירות כאלה, שגורמות לנו לגחך ולחשוב.

אולי בלעדיהן, היינו רדומות עוד 1000 שנה?

 

איזון - זה דבר נפלא בחיים. אני בעד.

סיפור משעשע

 

לא לגמרי הבנתי את הקשר לפמינזם (קצת רופף בעיני) 

קראתי וחייכתי...

השורה התחתונה של הסיפור הזה - "לעשות כסף" מחליפה באופן זהה ושיטחי את השורה התחתונה של הגירסה הקודמת - "רומנטיקה אולטימטיבית".

זאת עדות לתהליך שנשים עוברות בשנים האחרונות - מעבר 100%רומנטיקה ל 100%כסף.

החוכמה היא האיזונים בין הקצוות ואת זה רק החיים מלמדים...

בספר "מעשה במעשה" של א.א. מילן (יוצרו של פו הדוב) יש נסיכה פעלתנית ויוזמת ונסיך די מנומנם. הספר מאוד מצחיק, עם הרבה רעיונות מעניינים, כולל היפוך תפקידים בין הנסיכה לנסיך לעומת אגדות סטריאוטיפיות.

תודה, אשמח ונשמח כולנו.

גם אני שמתי לב לנקודות הדומות

ויש לי בבית ספר ילדים פשוט מקסים ומאוד פמיניסטי. כשיהיה לי קצת יותר זמן אחפש אותו ואכתוב כאן את שמו - מאוד מומלץ!

 

הסיפור על הצפרדע הקסים אותי.

 

אני לא חושבת שהמוטו של הסיפור הוא רדיפת בצע.

לוּ היה כך - אני מניחה שלא היה נכתב על בסיס המעשייה: נסיך-צפרדע.

 

דווקא בגלל הקשר לאותה מעשיה - יש כאן אמירה על הבחירות שלנו בחיים

ועל קשת רחבה של אפשרויות להתמודדות עם מצבים.

 

במעשייה המקורית - היתה אפשרות אחת בלבד שמשמעותה היא ניגוד לערכים שאנו מבקשים להנחיל לילדינו.

 

האירוניה בתשובת הנערה, שהתפרשה כאן כגרידיות - מתקבלת אצלי כחשיבה ביקורתית בריאה...

 

תודה על הסיפור ועל הדיון המעניין.

 

 

 

 

 

 

 

 

גליאנה - תודה על הכוכב.

 

טקסטואלית - נראה לי שיש הרבה משותף בינינו. אני שמחה שכתבת מה שכתבת.

את הMA שלי עשיתי על מגדר בספרות ילדים ישראלית ב-25 השנים האחרונות ויש לנו כ"כ הרבה על מה לעבוד.

 

כן, לא רק על ייצוג שוויוני בסגל האקדמי באוניברסיטאות, גם על ייצוג שוויוני של נשים וגברים בספרות הילדים שילדינו קוראים. את האגדות שלגיה וסינדרלה ודומותיהן  לא נשנה, אך מותר לשכתב מחדש וכדאי עוד יותר לכתוב אגדות ברוח שוויונית וגם לא אגדות, 'רק' סיפורים!!!

 

אני עוד חייבת לאחת החברות רשימת ספרים מומלצת. לא שכחתי...

במבט ראשון בדיחה עם טוויסט

במבט שני, ריחמתי על הנסיך המכושף האומלל.

נראה לי נורא מגעיל לנשק צפרדע, אבל אולי היה סוף יותר טוב לסיפור אם היא היתה מנשקת אותו ככה ברפרוף, משחררת אותו מהכישוף ומשחררת אותו לגורלו. לא יפה לנצל את הגורל המר של מישהו אחר...

 

ואני יודעת שאני מתייחסת לסיפור כשאת רוצה שנתייחס לנמשל. אז אומר משהו בקיצור נמרץ על הנמשל: לדעתי, התרבות המערבית עשתה ממש שטיפת מוח במשך המווווווווווווון שנים לילדות ולנערות ולנשים. כמה דוגמאות: סיפורי האגדה שמקורן בסיפורי עם קדומות, סיפורי האגדות שכתבו סופרים ידועים וכו'. דוגמאות: סינדרלה, שלגייה, היפיפיה הנרדמת, ועוד: לאישה אין חיים (היא ישנה-מתה-מורעלת כמו שלגייה, היא ישנה אלפי שנים כיפיפיה הנרדמת) או שהחיים שלה בזבל (כמו סינדרלה) עד שהנסיך הגבר בא ומציל אותה מהמוות-השינה-האשפתות בנשיקה ובנישואין, לוקח אותה לארמון ומפרנס אותה עד עצם היום הזה.

 

ושלא אתחיל לומר מה שיש לי לומר על ג'ין אוסטין, האחיות ברונטה וכו' - או, הגיבור הקשוח, האדנותי, השתלטן, המסתורי, הסנוב, הלפעמים ממש אכזר שהגיבורה האומללה מתנפצת עליו שוב ושוב ושוב, עד ל-5 דפים לפני הסוף שהתברר שהוא אהב ואוהב ושהוא עדין וטוב והיה ממש שווה לסבול כל כך בגללו (אולי עוד וריאציה לצפרדע שהפך לנסיך).

 

וכל הרומנים הרומנטיים לסוגיהם ולמיניהם (בלי קשר לאיכותם), וכל הסרטים ההוליוודיים. בקיצור, ממש שטיפת מוח תרבותית, תכנות-היפנוט המוני, שלדעתי גרמה וגורמת המווווון נזק להרבה מאוד נשים.

נפלא כוכב ממני

עם עקבים מתלכלכים פחות בבוץ, אך לטווח הרחוק זה ממש לא בריא לגב.

 

ככה זה, אין פלוס בלי מינוס, כמו היין והיאנג... 

נראה לי שהמנשק יהפוך לקרפד, ורק' אז הצפרדעה תהפוך לנסיכה עם נעלי עקב ותדרוך לו על הגב תוך כדי יציאה מהאגם. :))

צפרדעות? מעניין אם צפרדעה (הרי אין כזו בשפה העברית) הייתה הופכת לנסיכה בעעקבות הנשיקה, או הייתה מקנחת את שפתיה וממשיכה לזרום עם חייה.

נראה לי שזה קצת בעיה לצפרדע לרכב על סוס לבן, או בכל צבע אחר.

באוסטרליה ראיתי צפרדעות כל כך חמודות שלא היתה לי בעיה נפשית לנשק אותן אם הייתי צריך. רק בלי הלשון!

תודה לכל החברות המגיבות.

 

מרים, נהניתי לקרוא את מה שכתבת ואיך שכתבת.

 

אני מסכימה שאנחנו צריכות 'להמציא' לבנותינו סוגים חדשים של קשרים ותובנות כלפי המין השני והקשר איתו ומה טוב מאשר לעשות זאת כבר מהגיל הרך, גם דרך הספרות.

 

אם הסיפור הקצרצר הזה מעורר בנו יכולת התבוננות פנימה וחשיבה על הדרך הלאה, הרי שהוא 'עושה את העבודה' בעיני.

 

אנחנו צריכות להמשיך לשאול, להמשיך להעלות רעיונות וריבוי אפשרויות בחירה. יש יותר מרק דרך אחת נכונה, וגם יותר מרק שתי דרכים נכונות, לדעתי. שחור ולבן זה לא מספיק. קשת הצבעים מתאימה לי יותר וכך גם קשת של אפשרויות... 

בסיפור יש לנערה  שתי אפשרויות בחירה בין שני טיפוסי גברים. 

1 הנסיך-שמיצג את הגבר הנחשק  כי הוא נותן לאשה את מעמדה "כאשתו של.."ומוחק את אישיותה.

לעומת 2 הצפרדע -שמיצג גבר נחות לא במעמד רם,התלוי באהבתה של האשה (היא זו שיכולה להפוך אותולנסיך שלה אם תיתן לו נשיקה)כלומר אם תוותר על התלות שלו בה.הצפרדע הוא הטיפוס הכשרוני המפרנס את האשה .

לסיכום:לאשה יש רק שתי אפשרויות והבחירה שלה נכונה.וזה המסר הפמיניסטי שמופיע פה והוא סותר וחשוב שהוא סותר את המסרים שנמסרו מאות שנים בספרות האגדה לדורות של ילדות ,המסר הפסול הוא :"שבויתור על עצמך את תהפכי את הגבר שלך לנסיך."

 

צטט: idoangel 2007-09-30 10:08:31

הסיפור מצחיק, אבל הנושא רציני. ואני לא בטוח מה הסיפור מלמד: קפיטליזם? לא לרגשות? לא לחלומות? אני לא יודע (באמת, לא יודע, זה לא שאני יודע את ההפך) אם פמיניזם מתאים לילדים, כיוון שהוא ריאקציה. אולי לחנך לשוויון?

הסיפור משעשע למדי, אן מה לומר.

האם יש להתייחס אליו גם כמקור ללימוד? שאלה...

 

(ברור שיש כאן רמז לקפיטליזם, והשאלה היא- מה רע בכסף שעושה בחורה? הרימאליו ברור שבחור שהיה מתנהג באותה הדרך, לא היה זוכה להרמת גבה כלל. )

 

בעיני המרכז כאן הוא- האם אנחנו רוצים צפרדע כבן זוג? וזאת הנקודה שלא כל כך זכתה למענה בשום תגובה או סתם שלא קראתי מספיק לעומק את שאר התגובות...

לכולם, גברים ונשים, יש 'עטיפות' או 'גלימות'. יש כאלו שיותר ויש כאלו שפחות. העטיפות האלו באות להגן מהלא נודע וכדי לא להפגע. אני אישית גם מכירה נשים שיש להן הרבה 'עטיפות'. 

אם נהפוך קצת בנסיך ובצפרדע...

מה אנו חושבות לגבי ה'עטיפות' שעלינו? מה אנו עוטות כדי להסוות, כדי להרשים, כדי למשוך, כדי להרחיק? כל אחד מאיתנו, אישה וגבר, עוטים גלימות בעוביים שונים, חומרים שונים וצבעים שונים. יש האומרים שככל שהעטיפה דקה יותר, אנו חשופים יותר, פגיעים יותר. יש החושבים בדיוק להיפך. 

מי חזק ומי נאיבי? הנסיך שעוטה גלימת צפרדע או הצפרדע שצועק 'הצילו, אני נסיך'?

 

כן, קצת התפלספתי הפעם. מה יש, גם זו 'גלימה'. 

אהבתי מאד את הקטע. תודה שצירפת אותי לרשימת חברים שלך.

אני לא יודעת מה אני הייתי עושה. בכל זאת יש דברים שאפשר לעשות עם נסיך שאי אפשר לעשות עם צפרדע.

 

מכירה את הספר החביב הזה. יש בו תובנות רבות לדור הצעיר (גם לדור שאינו צעיר כל כך).

מזכיר לי שכל אימת שאני פוגשת צפרדע בגינה הפרטית (מה שקורה לא מעט בעונה זו של השנה ובכלל), חושבת לעצמי לו ידעתי שחבוי בו מלך פוטנציאלי (גם נסיך הולך :)), האם הייתי מעזה לנשק לו  

 

 

בהחלט שווה לנסות ולהתנסות.

מעניין. הסיפור וגם התגובות, והתגובות לתגובות. אפשר בהחלט להשתמש בסיפור כדרך לעורר חשיבה בנושאים חשובים, כמו אלה שהועלו כאן. מעניין איך יגיב לסיפור הזה קהל צעיר. מעניין איך יגיבו בנים ואיך בנות.

בהחלט לבני שני המינים.

 

אנו, כנשים ואמהות משפיעות על ילדינו, בנינו ובנותינו. יש לנו יכולת להשפיע דרך השפה והחינוך על תפיסותיהם השוויוניות. להצמיח ילדים בעלי תפיסות עולם שוויוניות היא משימה מורכבת במציאות בה אנו חיות אך גם מספקת מאוד, כשאנו מצליחות. 

אני מאוד מקווה בשבילינו הנשים

שתקופת ה"לנשק צפרדעים" תמה או לפחות בדרך להיגמר...

 

למרות שללא ספק המסר הוא לשני בני המינים 

 

צטט: אבי אהרן 2007-09-30 23:06:03

אין איזו דרך לחנך ילדות ליחסים עם בנים/גברים שאינם מבוססים על ניצול?

ומה עם בנים? מה זה "לחנך בנות"?

 

צטט: דינה ד 2007-10-04 11:33:32

פזית,

גם אני ממליצה על הספר של מירי ברוך 'נסיכה על סוס'.

 

ואכן, יופי הוא תמיד בעיני המתבונן או המתבוננת. 

והמתבוננת כמובן..

פזית,

גם אני ממליצה על הספר של מירי ברוך 'נסיכה על סוס'.

 

ואכן, יופי הוא תמיד בעיני המתבונן או המתבוננת. 

יופי הוא בעיני המתבונן.

לדעתי הצפרדע הזה היה יפיוף...

 

ואם בסוס לבן עסקינן...

"המלכה גולדונה היתה מלכה אמיצה

כשבעלה האהוב נלקח בשבי בידי המלך

השכן, היא החליטה לעשות מעשה.

בלילה, כשאיש לא ראה, לבשה המלכה

בגדי צועניה ודברה על סוסה, לחלץ את בעלה

ולהשיבו הביתה. האם הצליחה במשימה?"

זהו אחד מתוך חמשת הסיפורים בספר שערכה

מירי ברוך- "נסיכה  על סוס".

הסיפורים מספרים כולם על נסיכות חכמות ואמיצות 

ועל מלכים ונסיכים שאהבו אותן

דווקא משום שהן היו כאלה...

לטעמי מומלץ ...

בשמחה.

בכל פעם אביא דוגמא ממשהו אחר ונדבר על זה. גם בקהילת ספרים התחלנו לדבר על זה, גם באתר שלי יש 'נשים קוראות נשים' עם חומר (לא לכיוון הפמיניסטי-לוחמני, אלא מתוך הבדיקה של הקול הנשי) וגם פתחתי בלוג-אחות 'נשים קוראות נשים' בבננה בלוגס. אתן מוזמנות.

www.blogs.bananot.co.il

 

 

אוי זה עמוק...

אני עצמי כותבת ומתעסקת בסוגית "סינדרום הסוס הלבן"

וזה סיפור עצוב , יש תחושה שאנחנו "מנסות להחזיר" לגברים , בכך שאנחנו מורידות אותם למקום הכי "בסיסי" שלהם ,  מצד שני נותנות להם את המקום "הראוי" של המפרנס.

קצת סותר

אבל...

אני יודעת  שהמהפכה הפמיניסטית ראויה ונחוצה , והיא עושה את שלה לאט אבל בטוח ואני מקווה שהיא תתמתן עם הזמן  כדי שבאמת תיבנה תקשורת בריאה

 

ואשמח להתעדכן בנוגע לספרים מעניינים של נשים ,, בכל תחום שהוא, פסיכולוגיה , מתח, היסטוריה רומנטית ועוד....

 

תודה לכל המגיבות והמגיבים.

לא לקחנו את הסיפור רחוק מדי וברצינות מדי?

 

האם לא לימדו אותנו הבנות לדלג ולקפוץ, לספר סיפורים ולהקשיב...? ואת הבנים? לימדו אותם אותו הדבר?

 

האם לא הגיע הזמן לאפשר לבנות לזהות עוד צדדים שבהן? מדוע כשזה מגיע לכסף זה ניצול וכו'? (כבר קראתי בפורום נשים נשים על נשים-ופיננסים שלא דרים בכפיפה אחת) נכון, במקרה הזה הצפרדע-נסיך יוצא סובל ואין פה פתרון win-win, אך כמה פעמים בחיים זה להיפך?

אפשר לעשות חוויה מתקנת דרך הומור וקצת סרקזם  שעשויים סוף סוף לעורר את הקוראים, למה לא?

 

...ובאמתחתי גם ספרות שנכתבה באופן שוויני ומעצימה לא פחות. בהמשך...

 

 

 

 לא שקפיטליזם עדיף על אהבה.

אין איזו דרך לחנך ילדות ליחסים עם בנים/גברים שאינם מבוססים על ניצול?

נו באמת... כעור שכזה... אז עכשיו אנחנו אומרות בגלוי שזכר - נסיך או צפרדע - שווה בגלל מה שאפשר להרוויח ממנו? מה לזה ולפמיניזם שיסודו בשוויון?

זה סיפור על נצלנות, לא על מינוף. ולכל היותר יכול לשמש כבדיחה למבוגרות רעות לב

וכמובן שאין לי חוש הומור

 

 

 

אני לא מסכימה עם בפינאלה המחודש.

ולא בגלל אהבה יתרה למקור.

 

הי דינה

שלחתי לך כוכב.

נזכרתי בבת של חברה שראתה את "היפה והחיה" בגיל שבע.

ואמרה שצריך להיות לסיפור סוף טוב.

שאלו אותה מה זה סוף טוב לסיפור הזה.

והיא ענתה: "בל יכולה להתחתן גם עם ג'סטון וגם עם החיה כי שניהם אוהבים אותה".

בהחלט כמה דרגות חופש יותר ממה שרוב המבוגרים מצליחים להמציא.

 

 

 

צטט: דינה ד 2007-09-30 09:07:28

תומיש-בכייף.

חנה-אני מכירה את כל מי שציינת מלבד את מרשה. מה היא כתבה?  יש לי בבית אוסף מכובד - לטעמי של ספרי ילדים, נעים על הסקלה... על גיל הראבן אני די מורעלת. היא נפלאה !

http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=39501 

פנינה אמיתית, ויש עוד כמה שתוגמו לעברית.

אני אגב "מורעלת" על נורית זרחי.

נראה לי שזה יכול להיות סיפור 'טיזר' לנושא ולא בהכרך מה שאנו רוצים ללמד את ילדינו. לא היינו רוצים, למשל, שכל ילדינו יצרו קשרים רק על מנת להרוויח כסף, אבל מה רע בללמד אותם איך למנף יכולות וכישורים שלהם כדי להרוויח?

 

נראה לי שאפשר לקחת מהסיפור הרבה שאלות ולחשוב עליהן ביחד. 

הסיפור מצחיק, אבל הנושא רציני. ואני לא בטוח מה הסיפור מלמד: קפיטליזם? לא לרגשות? לא לחלומות? אני לא יודע (באמת, לא יודע, זה לא שאני יודע את ההפך) אם פמיניזם מתאים לילדים, כיוון שהוא ריאקציה. אולי לחנך לשוויון?

תומיש-בכייף.

חנה-אני מכירה את כל מי שציינת מלבד את מרשה. מה היא כתבה?  יש לי בבית אוסף מכובד - לטעמי של ספרי ילדים, נעים על הסקלה... על גיל הראבן אני די מורעלת. היא נפלאה !

סיפור נפלא

ומסר נהדר.

תודה על שהכרת לי

אותו ואותך.

צפרדע הוא צפרדע הוא צפרדע.

צפרדע היא צפרדע היא צפרדע.

 

חחחחח

 

משעשע קמעה... הפנטזיה על נסיכים מהאגדות באמת הכניסה אותנו לתסביכים מתסביכים שונים, והכמיהה האינסופית אליו.

 

השאלה היא האם המסר הנ"ל לא יהפוך את בנותינו הרכות לגרידיות... ברצון לא ברור ומתמיד לעשות כסף מכל מה שזז...

 

לי חשוב שבסיפורים האישה היא זו שסוף סוף "תציל" את אהוב ליבה ולא להיפך, ובעזרת טוב ליבה ושהמכשף  יהיה זה שמטיל את הכישופים ולא רק המכשפה. הלוא כל ניתוח של הסיפורים שסיפרו לנו לפני השינה עשו למין הנשי סוג של עוול.

יש סדרה של סופרות מומלצות בכל הקשור לאגדות שוויוניות, אחרות. ביניהן - גייל הראבן, חנה גולדברג, מירי ברוך שהזכרת, מרשה גראד ונורית זרחי.