עברו שבועיים, ואני עדיין בדיכאון מהפרידה. אני לא בטוחה אם זה מהפרידה הספציפית הזו, או פשוט היאוש והתסכול מזוגיות שלא נראה שמגיעה אלי. אני לא מהסוג שמתאהבים בו כנראה. אני יפה וחמודה, אבל לא מתאהבים בי. וכן, עברו בראשי מחשבותת די מפחידות על קץ. לא כאלה שבאמת התכוונתי לממש, אבל רק כי אני פחדנית.
הדבר היחיד שכביכול הציל אותי מעצמי, זה שהתקבלתי ללימודים. כן, שנה הבאה אני סוף סוף אתחיל ללמוד. הדבר הטוב היחיד בחיים שלי עכשיו. ואני מחפשת בימים אלה דירה בת"א עם חברה. ומקווה שזה יעשה עוד קצת טוב.
והבחור.. כן אני עדיין חושבת עליו. ויש מצב שעשיתי מעצמי צחוק לגמרי השבוע, כשדיברתי איתו והצעתי לו לנסות שוב. ויומיים אחרי שהוא אמר שהוא יחשוב על זה, הגעתי למסקנה שהוא לא רוצה אז הצעתי לו לבוא לסקס כי זה בסדר, אני יודעת.. אבל להפתעתי הוא אמר שאני לא נותנת לו זמן לחשוב. טוב הרסתי גם את זה. ולא, לא בא לי מישהו אחר. ולא בא לי לצאת לדייטים אחרים עכשיו. אני רוצה אותו.. מתי זה יעבור לי?
|