והארץ תשקוט עין שמים אודמת ומי עוד זוכר את המילה ההולמת
" נחש צפע"
במושבה קטנה
שהפכה לעיר
גר לו זוג, זוג צעיר
נולדה ילדה נולד גם בןו
הכול נראה כל כך בהיר.
במושבה קטנה שהפכה לעיר
צמחו גדלו ילדי השיר.
עברו שנים הזוג בגר
והנה חשב גם אושר צבר.
מהר מאד חזונם התבדה
מה קרה לה לאותה ילדה
עם הזמן עורה השילה
ומתחתיו נחשה הפציעה.
נחשה ארסית עם לשון רעילה
שלכל סביבותיה לשונה שלחה
לשון חדה רעה וחצופה
שבכל קרוביה פגעה.
בלי לחשוב פעמיים דקרה עקצה
ומכתבי שטנה כתבה,
שיקרה רימתה
וזאת כדי למלא את נפשה שימחה.
בגרו ההורים והפכו עמידים
נשארה רק האם
וכך קל היה יותר ליישם
את רוע ליבה ואכזריותה,
למרות שהיא עצמה לאם הפכה.
האם שאת נפשה לא ידעה
תחילה חשבה להשיבה לליבה
אך ברבות השנים התברר חיש קל
שאפילו אין ברירת מחדל.
נותקו היחסים כבר שנים רבות
והנחשה לא די לה ולא פסקה לעשות
גם לנכדיה אסרה את האם לראות
וברוב חוצפתה כי רבה
העזה לכתוב מאמרים על משפחתה
תחת כותרת הזויה המעידה על עצמה
שממנה תמיכה נפשית ביקשה.
למרות שלתמוך לא ידעה מעולם
עדיין חשבה שזאת זכותה"כבת משפחה"
שאליה מעודה לא התייחסה.
אך הרעל שפיזרה עדיין עשה את שלו
וזרם בעורקי אותה משפחה
ולמחווה כזה היא לא זכתה
ואז כהרגלה מאמר כתבה "משפחות = מה שפחות’.
למה היא ציפתה מתעוררת השאלה?
וכך כל קוראיה עליה ריחמו
למרות שבכתבה את מעשיה מעולם לא פירטה
ותחת שמות וציטטות שונות ומשונות
נתנה דרור לחרצובות לשונה ועטה,
ושוב השמיצה ולכלכה
ומה חשבה שמשפחתה היא קשת הבנה?
רק מכריה ונפגעי לשונה
באמת יודעים ולא מבינים מה קרה?
מהי היום מלינה ?
הרי היא הביאה זאת על עצמה
מעלליה ידועים וזכורים עד היום
כי דאגה לפרסמם על כל דף של עיתון.
הזמן חולף שנה עוברת
ואותה אם כמוה הולכת ומתבגרת
וזוכרת אוי כמה היא זוכרת ......
שבמושבה קטנה
שהפכה לעיר
גר לו אי פעם זוג צעיר
כשנולדו הילדים היו מאושרים
או מה "נפלאים" מעשיך אלוהים.