כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    האיש שהציל את חיי

    0 תגובות   יום ראשון, 30/9/07, 00:52

    קישור לכתבה שהתפרסמה במוסף יום כיפור של הארץ:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/905282.html

     

    תוספות לכתבה:

     

    היו ללא ספק קרבות יותר חשובים מבחינה צבאית טהורה מאשר ההתקפה יום לפני הפסקת האש במלחמת יומכיפור על דיונה ארורה שהמחשב הצבאי נתן לה את השם הנאחסי, חמוטל. כבר בתנ"ך חמוטל לא הייתה ממש אישיות חיובית. מעטים אבל הקרבות שמשקפים בצורה כה חריפה את הבעיות של המלחמה המיותרת ההיא, את שחצנות כת הקצינים השולטת בישראל עד היום המוכנה להקריב בלי חשבון ובלי חרטה על מזבח תאוותה, סיכלותה ותסכולה את פיקודיה.

    אני נוטה להאמין שהגבעה הארורה הזאת נהפכה לאובססיה אצל אלוף פיקוד דרום דאז, שמואל גונן (גורודיש) וזה בוודאי לא מקרי שיום ההתקפה פלא שיום אחרי ההתקפה האחרונה הוא הודח מתפקידו.

    במוסף הארץ ניתנה לי הזדמנות להביא חלק תוצאות תחקיר אל עברי אני, אל אותו לילה ב- 21.10.1973 שכמעט עלה בחיי והיווה למעשה אבן הדרך האחרונה במסע ההיפרדות שלי מהציונות. באופן כמעט אינסטקטיבי ויחסית עם מעט מידע הרגשתי על בשרי את האנרגיות הרצחניות שהמערכת הצבאית והפוליטית פיתחה כלפי הפיונים בלוח השח הציני. החלטתי אז שאני לא פרייאר של אף אחד ולא מוכן להיות שה עולה עקוד תמים על מזבח לאומנות רצחנית.

    רק סגן, שהיה אז אלמוני עבורי, עמד בין חבריי, ביני ובין המוות. הוא סירב פקודה חסרת כל הגיון של אלוף הפיקוד דאז, שמוא גונן (גורודיש). במסעי יותר משלושים שנה אח"כ לגלות את האיש שהציל את חיי, מצאתי לא רק איש מרתק בשם יוסי כהן אלא מידע שהראה תמונה אפילו יותר מחרידה של כת הקצינים כפי שהיא מגולמת ע"י תא"ל (במיל.) יואל גונן, אחיו של אלוף הפיקוד דאז, שהיה המח"ט ששלח אותנו למוות ואף התעקש על כך.

    לא ידוע לי על אף מקום אחר כמו חמוטל שאותו תקף הצבא הישראלי בחוסר טעם תשע פעמים, כאשר שמונה פעמים הסתיימו בכישלון מוחלט ואילו ההתקפה התשיעית, יום לפני הפסקת האש, אמנם הסתיימה בהצלחה חלקית, אבל חסרת כל תועלת מלבד מה שהיא עשתה לאגו של האחים גורודיש.

    אני משוכנע שלשמואל גורודיש היתה ממש אובססיה עם הגבעה הזאת וזהו ההסבר המרכזי להתקפות החוזרות ונישנות עליה שהיו ממש מעבר לערכה הצבאי.

    כל זה לא ידעתי לפני כשנה כאשר יצאתי לדרך לאזורים שחשבתי שבעצם הנחתי מאחורי, הנראים כשייכים לחיים האחרים. בוודאי שלא יכולתי לדעת שיואל גורודיש ישן כל כך טוב בלילה וכל מה שמציק לו זה שבכתבה אני התכוונתי להתרכז על הקרב על חמוטל שמבחינתו הוא "פיפס" ולא עליו שהוא בוודאי לא "פיפס", הוא תופעה.

    זה בהחלט מצב לא ממש רגיל שבו מישהו ששלח אותך למוות בכוונה תחילה, שכן יואל ידע על ההתקפות הקודמות הכושלות ואף התעקש שנשאר ונמות עבור חולות סיני, אומר לך בפרצוף שהמוות שלך והחיים שלך זהו משהו קטן. זו לא היתה פליטת פה שכן יצא לנו אח"כ לדבר כמה פעמים בטלפון והוא חזר כמו תקליט שרוט על אימרת השפר. האמירה כשלעצמה היא קרוב לוודאי נכונה, שכן אל לנו לקחת עצמנו בכזאת חשיבות, אבל האם הרוצח בפוטנציה שלי, שעל מצפונו צריכים לרבוץ כל אותם שמתו שם, זכאי לומר זאת?

    שידעו כל ההורים השכולים בפועל ובפוטנציה, שידעו הבנים והבנות של ההורים של ההרים השכולים בפוטנציה מה חושבים לא מעט מפקדים ופולטיקאים אך לא מעיזים לומר זאת. במחשבה שניה, אולי אני צריך לשבח את יואל גורודיש על גילוי הלב שלו ושהוא לא מסתתר מאחורי כל המליצות השדופות כמו כל הצבועים האלו בטקסי הזכרון לחללי הצבא?

    שוב ושוב הצליח יואל לעצור את נשמתי, וכעיתונאי ראיינתי אנשים שהיו הרבה פחות חביבים במגע הבין-אישי. למרות שזה לא נוגע לי אישית אני עדיין המום מההתקפה הקשה שלו על איש שהציל את חייו. לפני שנפגשתי עם יואל סיפר לי מ"פ טנקים המעדיף להשאר בעילום שם, איש קיבוץ השומר הצעיר, ר.א. על דילמה בלתי אפשרית הרודפת אחריו עד עצם היום הזה. ימים מספר לפני ההתקפה על חמוטל היה מצד אחד טנק ישראלי פגוע שצוותו הסתתר מתחתיו והיה תחת התקפת כוח רגלים מצריים ומצד שני במרחק כמה מאות מטרים רץ יואל גורודיש שהטנק שלו נפגע ומצרים רדפו אחריו. ר.א. היה צריך להחליט את מי הוא מציל ובחר במח"ט. אחרי שהוא דרס בשרשרות הטנק חיילים מצרים הוא העלה את יואל על סיפון הטנק, נתן את שפורפרת האלחוט בידו והלה הזעיק עזרה להציל את הצוות שנמצא במצוקה. בינתיים אבל נכנעו שניים מהישראלים והמצרים קצרו אותם. השלישי שנשאר מתחת לטנק ניצל תודות לכוח החרמ"ש שהגיע תוך פחות מ-20 דקות, אך היה משוכנע במשך שנים שר.א. נטש אותו. ההחלטה הגורלית מטרידה את ר.א. עד היום וביתר חריפות מאז שעבר ניתוח מעקפים. גורודיש לא מכחיש ש-ר.א. "אסף" אותו כלשונו, זה אפילו מתואר כך באחד מהספרים על המלחמה ההיא שבהם הוא מצוטט. הוא מכחיש אבל שהוא ניצל וטוען ש-ר.א. הוא מוג לב שבכלל לא היה צריך להיות שם שכן הוא בא לכאורה מאחורה ולא בראש יחידתו כפי שמ"פ צריך לעשות. מלבד זאת ר.א. לא יכול היה לכאורה לדעת שהוא המח"ט שכן הטנק לא נשא את סימול המח"ט (20). וחוץ מזה, טוען גונן, ר.א. הוא "מצפניק", כלומר אנטי ציוני. ר.א. בא אמנם מקיבוץ של השומר הצעיר בעל תדמית קיצונית, חבר "מצפן" או קרוב למצפן הוא לא היה ואפילו אם כן, האם זה משנה את העובדה "הבלתי נסבלת" שגונן, איש הימין הקיצוני חייב את חייו לאיש שמאל מתון או קיצוני?

    נאמר שאפילו הוא לא היה צריך להיות שם, אבל אז יואל גונן היה נהרג.

    הקרב האחרון על חמוטל גם מראה שישנו סוג מסויים של סירוב שיכול נקודתית למנוע פשע מלחמה אם נגד האוייב או נגד חיילי הצבא עצמו. האם סירוב שכזה יכול למנוע כל פשעי מלחמה?

    במצב שכזה צריכה להיות למישהו כבר עמדת כוח מסויימת כדי להשפיע ולרוב האנשים בעמדה כזו אין לא את הכוחות המוסריים והנפשיים שהיו ליוסי כהן. לבשר התותחים ישנו סיכוי רק אם הם מארגנים מרד, מה שמאוד קשה בתנאים האלו.

    רק לאחר מעשה התפתח אצלי משהו שאפשר לראות בו תחילה של מרי בשר התותחים, אצל אף אחד מחברי ליחדיה דאז שפגשתי עכשיו, לאחר יותר משלושים שנה, לא עורר הקרב תגובה דומה לזו שלי, או של יוסי כהן המרדן שאף הוא לאחר ניסיון כושל לשנות את המערכת, קם ועזב את הארץ.

    אצל חבר שחילקתי איתו אוהל זוגי במשך חצי השנה שלאחר מלחמת יומכיפור הקרב על חמוטל כמסתבר עורר בדיוק תגובה הפוכה והוא שלא היה מי יודע מה מיליטריסט אף האריך את שרות המילואים שלו בשש שנים מעל החובה ונושא היום נאומי ציוניים נלהבים, מסוג של "אין לנו ארץ אחרת" ואני חושב על ההמשך שראיתי פעם על סטיקר "אז הורסים מה שיש..."

    זהו ניסיון חדש עבורי להתמודד עם דמות של גיבור ולא כאינסטינקט פאבלובי לנסות להרוס ולנתץ אותה מיד. מעבר לעובדה שאני חייב ליוסי את חיי עומדת ההתמודדות עם אדם בשר ודם שככזה לא חסר סתירות. קצין לשעבר שהתעללות בבעלי חיים ורציחתם הביאה אותו לצמחונות ולאי שימוש בעור וכו' ומאידך הוא היה בכל זאת חבר בארגון שעוסק בהרג אנשים. האם אפשרי הרג הומני?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין