כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    כסאות בסהרה

    14 תגובות   יום שבת, 8/5/10, 13:14

     

    הצלום, שהיה אמנותם ומומחיותם של יחידי סגולה, נפוץ וזמין היום לכל. לכל מי שעיניו בראשו ומצלמה על כתפו, צווארו או בידו.  אפילו מצלמה לא צריך, די בזו שבטלפון הסלולרי - והתוצאות מפתיעות באיכותן. ואם לאו - לחיצה אחת על כפתור והצלומים הגרועים נמחקים כלא היו.

     

    הצלום הדיגיטלי, ייתר את הפתוח המסובך,  הפך את הצלום לפשוט.

     

    כמה קל לצלם היום, כמה קל להיות מומחה לצלום, אבל איליה וקוץ בה, כיוון שהלחיצה על הקליק קלה כל כך, לכל אחד מאתנו אלפי תמונות. למי יש סבלנות לצפות בהן, מה יעשו ילדינו עם כל השפע הזה, שבו תעדנו את  חיינו.

    הרי יזדקקו לחיים שלמים לצפות רק בנו. ואף-על-פי-כן, נדלקתי על הקלות הבלתי נסבלת הזאת ואני מצלמת ומתעדת כמו משוגעת, כאילו שלא יהיה מחר.

    אלף צלומים רק מטיול במרוקו - קטן עלי.

     

    הנה כאן למעלה, אחד מיני רבים שצלמתי

    כסאות על דיונות בסהרה.

    ככל שאני מתבוננת בצלום הסוריאליסטי הזה, כך מתפרע לי הדמיון.

     

    מה עושים שם הכסאות הכחולים בדיונות של סהרה. מאיפה הובאו, למי נועדו, האם מישהו יָשב יֵשב עליהם. ואם כן, מי. כמה זמן ישבו ככה בשמש הקופחת  בטרם יהיו לדיונות חול גם הם.

    מה הרגש שמעורר הצלום הזה, למה הוא בכלל מעורר רגשות , מפעיל דמיון.

     

     למה אנחנו מתעדים מראה, נוף, ארוע.

    ואחרי שתעדנו, עד כמה משוחרר הצלום שיצרנו מהדבר שאותו תֵעד. עד כמה הוא עומד בפני עצמו, לוא דווקא כמשקף את העולם ומחקה אותו, אלא כאוביקט בפני עצמו, שאינו תלוי בעולם שאותו תֵאר, שיוצר עולם חדש, שמשחרר אותו מהעולם המסוּמן.

    מה בכלל עושים כסאות צבועים, מעוטרים,  אירופים כאלה - שהובאו לכאן מיוון או מאיטליה ואולי מפורטוגל, או ספרד -  בדיונות בסהרה. הרי הם לא שייכים לנוף, הם - מעשי ידי אדם - הוצאו מההקשר הטבעי להם, מהבית פנימה, והוצגו מחוץ להקשר, הועמדו על הדיונות הכל יכולות, חשופים לכוחות בראשית, לשמש הקופחת, לרוחות המדבר, לאלוהי החול, שמכסה וקובר תחתיו הכל.

     

    איך נקלעו לשם, מי הביא אותם, לשם מה.

     

    כסא- רהיט לישיבה, מוגדר באמצעות  הפונקציה שלו, נועד שישבו עליו. אמנם מרחוק נראים שניים ישובים על שני כסאות,  אבל מדוע הכסאות הסמוכים להם ריקים. למי נועדו, מי ישב שם, מי ינוח, ואולי הועמדו שם רק לצלום, כמעוררי ציפיות בלבד.

     

    והכסאות הכחולים הבולטים כל כך על רקע הצהוב, למי נועדו

    מי צבע אותם ולמה בכחול דווקא.

     

    מדוע מתמלא ליבי בתחושת בדידות מעיקה, כשאני מתבוננת בכסאות שהוצאו מהקשרם.

     

    נוסף לבדידות, בגלל העובדה הפשוטה שחלק מהכסאות שמטבעם נועדו לישיבה אינם מיושבים, אני  מצפה לדרמה. דרמה גדולה שתתרחש שם. ציפיה, געגועים כמעט למי שיבואו לשבת שם. וכשיבואו, וישבו, על מה ידברו ביניהם , למי יחכו ה"גוֹדוֹיים" האלה, אם לא לגודו, שיבוא, או לא יבוא, אבל ודאי יתמהמה. ואם לא יבוא, אז הם, שאולי יבואו, מה יהיה עליהם,  יצנחו עייפים, חסרי אונים, יתייבשו לאט, יגוועו בצמא, יוכרעו על ידי כוחות בראשית, יכוסו בחול, לא עלינו.

     

    ואולי יקומו כִּמְתי מדבר, יתנערו רגע מקפאונם, ישאגו, וירעידו בשאגתם את המדבר, ויוכלו לו.

     

    ואם בכסאות ריקים עסקינן, מיד עולים בזכרוני, הכסאות  במחזה בשם זה, של יונסקו, או הכסאות הריקים ב"קפה מילר" של פינה באוש. ולא לחינם נזכרתי גם ב"מחכים לגודו" של בקט.

     

    ב"כסאות", של יונסקו, במקום האורחים שצריכים להגיע, ממלא יונסקו את הבמה בכסאותיהם הריקים  - והתוצאה -  האַיִן נוכח מפני שהיש הצפוי, האורחים, איננו. החֶסֶר, האַיִן - חזקים מהיש.

     

    ברקוד של פינה באוש מעוררים הכסאות שאין להם שימוש שאלות, תהיות, ניכור, הזרה, ציפיה שימלאו את הפונקציה שלה נועדו. במקום שיֵשבו עליהם, הם מוּפָלים באקראי כמו גופה של פינה באוש. כמו שִקפו והכפילו את נפילותיה של הרקדנית, הבובה הממוכּנת.

     

    על כל פנים, כסאות פנויים, מיותמים, שהוצאו מהקשרם ואִבדו  את הפונקציה שלהם,  נותרים - חסרי פשר, בלתי  מפוענחים, נושאי חידה, מעוררי געגועים - בקיצור, מעניינים.

     

    צלום:באבא יאגה

     

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/5/10 23:07:

      צטט: המומלצים בע"מ 2010-05-10 21:32:56


      התלוצצתי :)) 

      הבנתי, קצת באחור

       

        10/5/10 21:32:

      התלוצצתי :)) 
        9/5/10 23:44:

      צטט: המומלצים בע"מ 2010-05-09 19:52:19

      פילוסופיה אנטי צילומית?

       

      חח  יופי של פוסט. מקודד.

      מומלץ.

       

      תודה מקרב לב על העדוד. דווקא פילוסופיה צילומית, לא?

        9/5/10 23:42:

      צטט: anaatti 2010-05-09 00:12:26


      אכן כן..

       מצלמים ביתר קלות,,וכמה שרוצים..

       אפשר למחוק מה שלא נראה לנו,,,

       וההנאה רבה..

      תודה רבה. בדיוק כך. רק מה יעשו ילדינו עם כל זה

       

        9/5/10 23:41:

      צטט: milina 2010-05-08 23:33:55


      יופי של נוף ,מלא שלווה

       

      תודה רבה. אני דווקא הרגשתי בדידות בנוף הזה.

        9/5/10 19:52:

      פילוסופיה אנטי צילומית?

       

      חח  יופי של פוסט. מקודד.

      מומלץ.

        9/5/10 00:12:


      אכן כן..

       מצלמים ביתר קלות,,וכמה שרוצים..

       אפשר למחוק מה שלא נראה לנו,,,

       וההנאה רבה..

        8/5/10 23:33:

      יופי של נוף ,מלא שלווה
        8/5/10 18:29:

      צטט: prince hamlet 2010-05-08 17:26:50

      צטט: באבא יאגה 2010-05-08 17:23:27

      צטט: prince hamlet 2010-05-08 17:05:58


      חשבתי שזה צילום מבויים. נניח, בהשראת "מחכים לגודו".  עם הרגל בפה

      הגזמת, נסיך. לא שיש רע בצלום מבויים, כמו שאומרים, מיטב הצלמים וכו', אבל כאן פשוט, נתמזל מזלי וראיתי

       

      יש לך עין טובה.

       

      תודה, נסיך

       

        8/5/10 17:26:

      צטט: באבא יאגה 2010-05-08 17:23:27

      צטט: prince hamlet 2010-05-08 17:05:58


      חשבתי שזה צילום מבויים. נניח, בהשראת "מחכים לגודו".  עם הרגל בפה

      הגזמת, נסיך. לא שיש רע בצלום מבויים, כמו שאומרים, מיטב הצלמים וכו', אבל כאן פשוט, נתמזל מזלי וראיתי

       

      יש לך עין טובה.

       

        8/5/10 17:23:

      צטט: prince hamlet 2010-05-08 17:05:58


      חשבתי שזה צילום מבויים. נניח, בהשראת "מחכים לגודו".  עם הרגל בפה

      הגזמת, נסיך. לא שיש רע בצלום מבויים, כמו שאומרים, מיטב הצלמים וכו', אבל כאן פשוט, נתמזל מזלי וראיתי

       

        8/5/10 17:05:

      חשבתי שזה צילום מבויים. נניח, בהשראת "מחכים לגודו".  עם הרגל בפה
        8/5/10 14:32:

      תודה. נכון. אני לעומת זאת, אף פעם לא אהבתי לצלם, בגלל אי רצון להתמודד עם קשיים טכניים. היום אני מצלמת ונהנית
        8/5/10 13:47:

      מצחיק בדיוק דנתי על כך עם מישהי

       

      פעם בימי הפילם הייתי בעלים של מצלמת ריפלקס משוכללת , וכל לחיצה על הכפתור דרשה מחשבה רבה 

       

      היום אני לא טורח , מצלם הרבה , אחת כבר תצא טובה :)

       

      וגם אין לי ריפלקס יותר 

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין