כל כך הרבה כעס על כך שמדלגים עלי כעס על כך שאפשר לוותר על מקומי מבלי שיהיה ל זה מחיר והכעס הזה הוא אחד הכעסים הבולטים בחיי אחד הדברים אשר גורמים לי לאבד שליטה וכאן בדיוק זה המקום שזו אני צריכה למצוא את עצמי האם מדברת אותה ילדה קטנה אשר כששאלו למי הציון הגבוה ביותר, והוא היה שלה, היא לא פצתה פה גם כשאמרו ציון אחר עד שבא המנהל בגיל מתקדם ואמר שהציון שלה האם מדברת ילדה קטנה אשר שלחו מצטיינים ללמוד באוניברסיטה ואותה לא שלחו כי אף אחד לא רואה אותה האם מדברת אותה ילדה שאמרו לאמא שלה כשהיתה קטנה שהיא שקטה מידי ולכן לא תסתדר האם מדברת הילדה הקטנה אשר התנהלה בשקט וקיוותה שכולם יראו אתה במעשיה דרך צניעותה אותה ילדה קטנה שתמיד היתה אי שם בחוץ מקווה שיראו אותה את הכישורים שלה וכשראו זה כי מישהו אחר המנהל פתח לה דלתות ונתן לה במה כי היא לא ידעה לקחת את הבמה לעצמה היא צריכה שאחרים ידאגו לה ובכל פעם שמדלגים עליה אותה ילדה קטנה חוזרת אחורה ובמקום להתעקש ולהלחם היא נשארת במקום של הילדה הקטנה לא היא לא גרוע מכך היא רבה היא כועסת אבל למעשה מתנהלת באופן לא אפקטיבי למרות הרעש והכעס היא מרגישה שהיא נשארה אותה ילדה שלא רואים אותה ילדה שעליה מדלגים כי הנה במבחן התוצאה מדלגים עליה וזו מקום אשר קשה במיוחד עבור אותה ילדה והילדה צריכה לחשוב איך היא נלחמת באופן אפקטיבי ולא צועקת ובוכה לתוך האפלה ובוודאי שאיננה צועקת על ילדיה שלה עליהם קל לה יותר להוציא את כעסה כי אותה ילדה קטנה כואבת עדיין פשוט כואבת את ההתעלמות ממנה ואותה ילדה קטנה עדין עם אותו פצע שלא נרפא ובכל פעם שחושפים את הפצע הזה במקום לעבור אפקטיבית היא מתחילה שוב לנופף ידיים כמו אותה ילדה קטנה |